ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית נצרת עילית נגד משרד התעשייה :

פסק-דין בתיק בג"ץ 8838/03

בפני: כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופט ס' ג'ובראן

העותרת:
עיריית נצרת עילית

נ ג ד

המשיב:
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (מדינת ישראל)

עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:
ה' בתשרי תשס"ה
(20.09.2004)

בשם העותרת:
עו"ד ישעיהו אתגר
עו"ד איתמר שי

בשם המשיב:
עו"ד יוכי גנסין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק-דין

העותרת, עיריית נצרת עילית, עותרת לצו המורה את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מה טעם לא ימלא אחר החלטת הממשלה מספר 2485 מיום 5.11.2000 - תוכנית הקרוייה "תוכנית אופק, פיתוח כלכלי חברתי של ישובי הטיפול הנקודתי" - ויעביר לעותרת כספים כמתחייב מאותה החלטה. טענת העותרת היא זו, שהמדינה התחייבה כלפיה - באותה "תוכנית אופק" - לסייע לה בביצועם של פרוייקטים שונים; כי המדינה הפרה התחייבותה זו; וכנדרש מכך, כי בית-משפט יצווה את המדינה לקיים התחייבות והבטחה שנטלה על עצמה כלפי העותרת. המדינה כופרת בטענת העותרת על-אודות התחייבות והבטחה שניתנו לה, והשאלה ששומה עלינו להכריע בה היא, אם ואם-לאו חייבה עצמה המדינה בהבטחה כלפי העותרת כנטען בעתירה.

עיינו במסמכים הרבים שהונחו לפיתחנו, והוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפי בא כוחה המלומד של העותרת, עורך-דין ישעיהו אתגר. אחרי כל אלה לא נשתכנענו כי אכן זכתה העותרת בהבטחה או בהתחייבות כנטען על-ידה.

שתי החלטות ממשלה הן לעניין. החלטה אחת היא מיום 30.1.2000 (החלטה מס' 1030) בה הוחלט להעניק "טיפול נקודתי" לישובים אלה ואחרים המנויים בהחלטה. העותרת נמנית עם אותם ישובים. החלטה שנייה היא החלטת ממשלה מיום 5.1.2000 (מס' 2485) - היא ההחלטה הנזכרת בעתירה לצו על-תנאי - ובה באה "תוכנית אופק" באורח מפורט ומדוקדק. החלטה זו נחלקת לפרקים פרקים (כללי, משרד החינוך, משרד התשתיות הלאומיות, משרד הבינוי והשיכון ועוד), וענייננו הוא בפרק 6 בה שעניינו משרד התמ"ס. נאמר באותו מקום כי משרד התמ"ס ישקיע 135 מיליוני ש"ח בישובי הטיפול הנקודתי, 45 מיליון ש"ח בכל אחת מן השנים 2001 עד 2003, וכך ייעשה - והוא עיקר ענייננו - "במסגרת תוכנית 'עידוד'". בהמשך הדברים נאמרו עוד דברים אחדים על נושא "תוכנית עידוד" אך נוכל לדלוג עליהם עתה. ברור מתוך אותה החלטה כי "תוכנית אופק" תולה עצמה ב"תוכנית עידוד" ואת אשר תורה "תוכנית עידוד" כן תעשה "תוכנית אופק".

והנה "תוכנית עידוד" - הקרוייה אף "עידוד 99" - יולדה כבר בשנת 1997, ובשנת 1999 נקבעו אמות-מידה לבחירת היישובים אשר יטופלו במיסגרתה. בין אמות-המידה הנדרשות לקבלת תמיכה במסגרת "תוכנית עידוד" נקבעו שלוש אמות-מידה אלו: מיקומו של הישוב באזור עדיפות לאומית א'; מיקומו של הישוב באשכולות 4-1 במדד הסוציו-אקונומי; גודלו של הישוב - ישוב בו מתגוררים עד 35 אלף תושבים. העותרת - ואין חולק על-כך - אינה עומדת במדד הסוציו-אקונומי הנדרש (מדד העותרת הוא 5), וכן הוא באשר למספר התושבים בה, העולה על 35 אלף. ממילא אין העותרת זכאית לקבל תמיכה במסגרת "תוכנית עידוד", וכנדרש מכך אין היא זכאית אף לתמיכה ב"תוכנית אופק" ממשרד התמ"ס.

טוען בא-כוח העותרת, כי הנה זה זוכה העותרת לתמיכה בפרקים אחרים שלהחלטה מיום 5.11.2000, אלא שאין בטענה זו כדי להיות לעותרת לעזר. טעם הדבר הוא, שכל פרק מפירקי החלטתה של הממשלה עומד לעצמו, ומסתבר כי באותם פרקים אחרים לא קישרה עצמה "תוכנית אופק" ל"תוכנית עידוד". כל פרק בהחלטה, כאמור, עומד לעצמו, וכל אחד מן הפרקים היה כחי הנושא את עצמו.

נמצא לנו, אפוא, כי לא עלה בידי העותרת להצביע על הבטחה והתחייבות של המדינה להעניק לה תמיכה כטענתה.

בצר לה, מסיבה העותרת את תשומת ליבנו, למסמכים אלה ואחרים שמהם עולה, כביכול, כי זכאית היא לקבל תמיכה מכוח החלטת הממשלה, אלא שאין בטענה זו כדי להועיל לעותרת. שאלנו, וחזרנו ושאלנו את בא-כוח העותרת, מהו היסוד לטענתה על-אודות התחייבות המדינה כלפיה, ובתשובה לשאלותינו הצביע עורך-דין אתגר על החלטתה של הממשלה מיום 5.11.2000. עתה, משידענו כי החלטה זו אין בה כדי להיות לעותרת לעזר, נוסיף ונדע כי דין העתירה להידחות.

אנו מחליטים לדחות את העתירה.

היום, ה' בתשרי תשס"ה (20.9.2004).


מעורבים
תובע: עיריית נצרת עילית
נתבע: משרד התעשייה
שופט :
עורכי דין: