ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראיד פלאח נגד מועצה אזורית אל-בטוף :


בפני כבוד הרשם הבכיר אפרים צ'יזיק

מבקש/תובע

ראיד פלאח

נגד

משיבה/נתבעת

מועצה אזורית אל-בטוף

החלטה

העניין שבפני, בקשת התובע להטלת עיקול זמני ברישום אצל "בנק דקסיה", עד לסך של 133,963 ₪.

הבקשה הינה ייחודית וחריגה, בשים לב לכך כי הנתבעת הינה רשות מקומית, והמחזיקה הינ ה גורם אשר מוגנים הכספים המוחזקים על יד ה מהטלת עיקולים במסגרת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) התש"ס 2000.

אוסיף, כי התובע לא פירט מהו מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת כנטען, ולא הביא לאמור אסמכתאות, למעט אמירה כללית כי בהיעדר העיקול הוא יימצא מול שוקת שבורה. השאלה הטעונה הכרעה עתה, הינה האם מתקיים יסוד ההכבדה, קרי, האם יש בנתונים כדי להצביע על העדרו של חשש להכבדה אם לאו.

למקרא נימוקי הבקשה עולה כי התובע מביע חשש לפיו לאור הפסקת עבודתו והפרת ההסכם הנטענ ת עלול הוא להיתקל בבואו של יום, וככל ש יזכה בתביעתו, בקשיים כאלה או אחרים בביצוע פסק הדין, אולם לגישתי לא הונחה כל תשתית ראייתית לשאלות אלה.

אפנה בהקשר זה אל בש"א 1263/04 ( ת.א. 1650/04)(מחוזי-נצרת) המועצה המקומית כפר כנא נ' מבט כלכלי בע"מ, שם נפסק : "שיקול הדעת בנוגע למתן צו העיקול הזמני מתייחס לזמן עתידי; על בית המשפט לערוך השוואה בין המצב העכשווי, הינו המצב בעת מתן צו העיקול, לבין המועד העתידי במועד מתן פסק הדין, ולשקול האם בפרק הזמן שבין המועדים הללו צפויה באופן סביר לחול הרעה בכושר הפרעון של הנתבע ....; אם נראה כי אכן קיים חשש סביר שתחול הרעה שכזו ושמתן הצו הזמני עשוי ליתן הגנה לתובע בפני אותה הרעה צפויה, כי אז יש מקום ליתן את הצו הזמני".

והדברים יפים לעניננו. על פי רע"א 8420/96, דן מרגלית נ' מישכן, פ"ד נ"א (3) 786, עבר הדגש מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של התובע לרעה. נקבע שלעניין זה רלבנטית השאלה אם אומנם עומד הנתבע להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את ביצוע פסק הדין. לגישתי, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי הנתבעת הינה גוף מבוקר על פי דין, אשר נשענת על הכנסות ממשרדי ממשלה, וזאת בנוסף לתקבולים הנגבים על ידיה ישירות מתושביה השונים.

אספקט נוסף הטעון בחינה, הינו מאזן הנוחות. התוצאה שיש להטלת צו העיקול הזמני הינה אי העברת כספים המוקצים לנתבעת, דבר שיש להניח כי כרוך בו סיכול יכולתה של המבקשת לקיים את התחייבויותיה הכספיות והאחרות השונות. בהתחשב בזהותה של הנתבעת, דבר זה כרוך, כך יש להניח, בנזקים אפשריים לכלל תושבי הנתבעת, ועל כן, יש לנקוט משנה זהירות בעניין זה ולהביא במכלול השיקולים אף את הנזק שעלול צו העיקול לגרום לתושבים, על לא עוול בכפם.

על פי תקנה 366 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, " על אף האמור בתקנת משנה (א), יידונו בקשות לצו עיקול זמני, צו הגבלת שימוש בנכס וצו תפיסת נכסים במעמד צד אחד, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי אין בקיום דיון במעמד הצדדים כדי לסכל את מתן הצו."

בשים לב למהותה של הנתבעת שהינה רשות מקומית, וההשפעה אשר יכולה להיות להטלת צו עיקול במעמד צד אחד, על צדדי ג', הרי שהנזק המסתבר האפשרי מהטלת צו עיקול שכזה, יכול לעלות הרבה על התועלת שבהטלת צו העיקול.

אפנה בהקשר זה ,אל דברי כבוד הש' מנהיים בתא"מ (מרכז) 31246-02-11 אם דבליו היי טק פרוג'קטס ישראל בע"מ נ' י.ל. גג הנגב בע"מ (מצוי במאגר "נבו"): " מאופיו המיוחד של העיקול הזמני כסעד זמני שיש בדרך כלל להחליט בדבר נתינתו על פי צד אחד נגזרות חובות מוגברות של תום לב וגילוי על מבקש עיקול זמני, ברמה שתהיה לכל הפחות זהה לרמה הגבוהה הנדרשת בתחומים אלה מכל מבקש סעד זמני. חובות אלה פירושן שהמבקש צריך לחשוף בבקשתו גם נתונים ועובדות שאינם נוחים לו ועלולים לפגוע בסיכוייו לקבל את העיקול הזמני, ואין הוא רשאי להחליט על דעת עצמו כי נתונים כאלה אינם רלוונטיים לבקשתו (רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ; רע"א 1565/95 סחר שירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ). מקל וחומר שעל מבקש עיקול זמני לגלות את כל הנתונים העשויים להשפיע על קביעת עמדתו של בית המשפט בשתי השאלות המרכזיות שיש לבחון לצורך החלטה בבקשה לעיקול זמני: שאלת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362(א)), ושאלת ההכבדה הצפויה על ביצוע פסק הדין אם לא יינתן צו העיקול הזמני (תקנה 374(ב)) ."

ייאמר עוד כי אכן סכום התובענה הינו ניכר, ובהתאם להלכת גוב-ארי, לעתים די בסכום התובענה כדי להקים את יסוד ההכבדה, ואולם גם בכך אין לעיתים די, וישנם שיקולים רלוונטיים נוספים, כאמור לעיל.

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין זה מוצדק היעתר לבקשה, בהיעדר תשתית עובדתית לנטען בה, למעט הפרחת סיסמאות ואמירות כלליות חסרות תימוכין, ובשים לב כי מאזן הנוחות מחייב הקמת תשתית ניכרת בהקשר זה, בשים לב למהות הנתבעת.

אוסיף ואבהיר, כי הפסקת התקשרות והפרה נטענת של הסכם אינם מקימים חשש מפני הכבדה, על אחת כמה וכמה כאשר הנתבעת הינה רשות הכפופה לכללי המשפט הציבורי/מנהלי.

הבקשה להטלת עיקול זמני נדחית לפיכך.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ד, 01 מאי 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ראיד פלאח
נתבע: מועצה אזורית אל-בטוף
שופט :
עורכי דין: