ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניאל חודיאנטוב נגד צמרת בטחון בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת חנה טרכטינגוט
נציג ציבור (עובדים) מר גדעון הבר
נציג ציבור (מעבידים) מר עמי שראל

התובעים
1. דניאל חודיאנטוב
ע"י ב"כ: עו"ד שרון טייץ
-
הנתבעים
1. צמרת בטחון בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור ואח'

2. מוקד צוות אדיר שמירה אבטחה וניקיון בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעתו של התובע, מר דניאל חודיאנטוב (להלן: "התובע") לפיצויי פיטורים וזכויות כספיות שונות בגין תקופת עבודתו כמאבטח בנתבעות.
הנתבעת 1, חברת צמרת בטחון בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "צמרת") היתה מעסיקתו האחרונה של התובע לאחר שרכשה את פעילותה של הנתבעת 2, חברת מוקד צוות אדיר שמירה אבטחה וניקיון בע"מ (להלן: "הנתבעת 2" או "אדיר") במסגרתה הועסק התובע קודם לכן.
הנתבעת 2 צורפה כנתבעת בתיק לבקשת התובע בעקבות כתב ההגנה מטעם הנתבעת, ובהתאם להחלטת בית הדין במסגרת הדיון המוקדם מיום 13.2.12.
על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
התובע החל את עבודתו כמאבטח בנתבעת 2 ביום 1.1.04;
במהלך תקופת עבודתו הוצב התובע באתרים שונים באבן יהודה (מסעדת יונס ובהמשך פנימיית הדסים ואתרים נוספים על פי דרישת הנתבעת 2);
ביום 28.2.08 רכשה הנתבעת את פעילות הנתבעת 2 והתובע המשיך לעבוד בשורותיה של הנתבעת, כמו גם מנהל של התובע בשם רומן (להלן: "מר רומן"), אשר הצדדים חלוקים בשאלה האם המשיך לשמש כמנהלו של התובע גם בתקופת עבודתו בנתבעת;
במועד שנוי במחלוקת הוצב התובע כמאבטח במסעדת רובינשטיין באזור התעשייה פולג (להלן: "רובינשטיין");
בחודש 08/2008 נסע התובע לחופשה ברוסיה ועם שובו לא הוחזר לעבודה באתר רובינשטיין אלא הוצב באתרים שונים על פי דרישת הנתבעת לרבות באתר "ביג פולג" (להלן: "ביג פולג"). במהלך תקופה זו הועלתה בפני התובע הצעה לשמש כאחראי משמרת לילה בביג פולג אך ההצעה לא יצאה אל הפועל;
בחודש 12/2008 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות שנויות במחלוקת;
על גבי תלושי השכר שקיבל התובע בתקופת עבודתו בנתבעות נקובים שמותיהן של חברות מעסיקות שונות על פי הפירוט כדלקמן:
04/2006 – 01/2004 – חברת מוקד אדיר א. בע"מ. מועד תחילת עבודה המצוין על גבי התלושים: 1.1.04;
02/2007 – 05/2006 – חברת מוקד צוות אדיר בע"מ. מועד תחילת עבודה המצוין על גבי התלושים: 1.5.06;
05/2007 – 03/2007 – חברת מוקד א.ח. אדיר בע"מ. מועד תחילת עבודה המצוין על גבי התלושים: 1.3.07;
02/2008- 06/2007 – חברת מוקד צוות אדיר בע"מ. מועד תחילת עבודה המצוין על גבי התלושים: 1.6.07;
12/2008 – 03/2008 – חברת צמרת ביטחון בע"מ. מועד תחילת עבודה המצוין על גבי התלושים: 1.3.08;
על יחסי הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה, הסכם מיום 12.7.1972 (להלן: "הסכם קיבוצי 72'").
נציין, כי ביום 2.11.98 נחתם הסכם קיבוצי כללי חדש בענף השמירה (מספרו ברשם ההסכמים הקיבוציים 7041/2008) אך הסכם זה נכנס לתוקפו רק עם הוצאת צו ההרחבה ביום 14.7.09 (י"פ 5977) ועל כן אינו רלוונטי לתקופה נשוא התביעה.
טענות התובע –
התובע הועסק כמאבטח באותה עבודה על ידי אותם ממונים משך כל שנות עבודתו, והשינוי היחיד היה שינוי שמה של החברה המעסיקה על גבי תלושי השכר שלו אחת למספר חודשים. משכך, יש לראות במלוא תקופת עבודתו כרצופה לצורך תשלום זכויותיו;
טענת הנתבעת כי אינה חבה בחובות הנתבעת 2 על אף שרכשה את פעילותה לא הוכחה, ועל אף הצהרתו של מנהל בנתבעת כי כך קובע ההסכם בין הנתבעות לא הוצג כל הסכם כאמור. הנתבעת אף לא הציגה טופס 101, חוזה עבודה של התובע או כל מסמך אחר שהיו יכולים להעיד, לכאורה, על קליטתו כעובד חדש על ידי הנתבעת;
אשר לנסיבות סיום יחסי העבודה, עם שובו של התובע מהחופשה ברוסיה נאמר לו כי עבודתו באתר רובינשטיין אינה פנויה עוד והתובע הוצב באתר ביג פולג למשמרות בנות 6-7 שעות בלבד. בתגובה לפניותיו בעניין צמצום שעות עבודתו הוצע לתובע להשלים שעות על ידי ביצוע החלפות של מאבטחים אחרים בזמן ארוחות הצהריים, אך כשעשה כך התברר לו כי ההחלפות כרוכות בהמתנה של כשעתיים שאינן בתשלום עד תחילת משמרתו הרגילה של התובע כך שהפגיעה בו נמשכה. הנתבעת אף חזרה בה מההצעה שהתובע ישמש כאחראי משמרת לילה במתחם ביג פולג וכל פניותיו של התובע למנהל הנתבעת נדחו בטיעונים שונים. החל מיום 13.12.08 פסק שיבוץ התובע לעבודה במתחם ביג פולג והתובע נדרש להחזיר את נשקו;
ממילא, ואף אם לא ייקבע כי התובע פוטר, הרי שההפחתה המשמעותית בשעות העבודה של התובע מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה המקנה לו זכות להתפטר ולהיות זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, בפרט לאור התראותיו החוזרות בפני מנהליו, שלא נענו;
מלבד פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת זכאי התובע גם לזכויות כספיות נוספות שלא שולמו לו משך כל תקופת עבודתו ובכלל זה, הפרשות לפנסיה, דמי נסיעות, דמי הבראה, חופשה שנתית ודמי חגים.

טענות הנתבעת –
מדובר בתביעת סרק שהוגשה בחוסר תום לב;
הנתבעת הינה אישיות משפטית נפרדת מהנתבעת 2, ולא התאחדה עם הנתבעת 2 אלא רכשה את פעילותה ביום 28.2.08. הנתבעת אינה חבה בחובותיה של הנתבעת 2 ועובדי הנתבעת 2, ובכללם התובע, נקלטו בשורותיה של הנתבעת כעובדים חדשים. זאת ועוד, העסקתו של התובע על ידי הנתבעת נעשתה באתר שונה (ביג פולג), ועל עבודתו היה ממונה מר שלמה רביב ולא מר רומן, מנהלו הקודם מתקופת עבודתו בנתבעת 2. מר רומן אמנם נקלט לעבודה אצל הנתבעת לאחר המכירה, כמו גם מנהלים נוספים, אך זאת רק למטרת חפיפה והעברה מסודרת של הפעילות במסגרת הסכם הרכישה ולתקופה קצרה בלבד. לפיכך, יש לדחות את טענת הרציפות ולקבוע כי במועד סיום עבודתו השלים התובע רק 9 חודשי עבודה בנתבעת;
אשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הרי שהתובע שב ודרש מהנתבעת כי תיתן בידו מכתב פיטורים ומשסירבה לעשות כן – חדל להתייצב לעבודתו ללא הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזקים לנתבעת. הנתבעת לא חפצה בפיטורי התובע וזקוקה נואשות לשומרים ולמאבטחים. כמו כן, אין בסיס לטענה כי התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו משלא הוכיח כל "הרעה מוחשית" כאמור. הנתבעת מעולם לא הפחיתה לתובע את שעות עבדותו ונהפוך הוא. ממילא, התובע לא הוכיח כי התפטר בשל הרעה בתנאי עבודתו ולא בשל טעם אחר, ובוודאי שלא כי העמיד את הנתבעת על כוונתו להתפטר מחמת הרעה כלשהי, לכאורה, תוך מתן אפשרות לתקנה. בנסיבות אלה, לא זו בלבד שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת אלא שאף יש לחייבו בתשלום דמי הודעה מוקדמת לנתבעת;
אשר לתפקיד אחראי משמרת לילה באתר ביג פולג (להלן: "אחראי לילה"), הרי שהתפקיד מעולם לא הובטח לתובע, ואף התובע עצמו מודה כי קבלת התפקיד הותנתה בחפיפה בת חודש עם קב"ט האתר, שהגיע למסקנה כי אין לתובע את הכישורים והיכולות לביצוע התפקיד;
דין התביעה לתשלום זכויות סוציאליות להידחות אף הן מששולמו לתובע במלואן בגין תקופת עבודתו בנתבעת (9 חודשים);
מטעם הנתבעת 2 לא הוגש כתב הגנה משלא בוצעה מסירה כדין.
במסגרת הדיון ביום 13.2.12 טענה ב"כ התובעת כי כשלו ניסיונותיה לבצע מסירה כדין לנתבעת 2 ובהחלטת בית הדין במעמד הדיון נקבע כי ב"כ התובע תגיש בקשה לתחליף המצאה.
בקשה כאמור הוגשה ביום 1.3.12, הומצא תדפיס מרשם החברות, וביום 3.4.12 ניתנה החלטת בית הדין לפיה יש לבצע מסירה לכתובת הרשומה ברשם החברות או למנהל רשום בחברה, וככל שדברי הדואר אינם נאספים, כטענת התובע, יש לסור לבית המנהל ולבצע מסירה אישית.
ביום 18.4.12 הוגשה בקשה מטעם התובע לפיה נשלח שליח לכתובת הרשומה של בעל המניות בנתבעת 2 בהתאם להוראות בית הדין אולם לא ניתן למסור דברי דואר בכתובת זו משום שאינה קיימת. ביום 19.4.12 הוגש תצהיר מטעם השליח המאמת את האמור.
בנסיבות אלה, לא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה לנתבעת 2 ולפיכך לא ניתן לחייבה בדין.
ביום 7.5.13 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העיד בפנינו התובע ומטעם הנתבעת העיד מר שלמה רביב, מנהל בנתבעת.
דיון והכרעה
ההכרעה בתביעה שלפנינו עניינה, תחילה, בשאלת נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים וזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים; בהמשך, בשאלת רציפות זכויותיו של התובע במסגרת עבודתו כמאבטח; ולבסוף בשאלת זכאותו של התובע לזכויות הכספיות הנוספות הנתבעות על ידו.
נבחן שאלות אלה כסדרן.
נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים
הצדדים חלוקים, כאמור, בשאלה האם התובע עזב את עבודתו בנתבעת מבלי ליתן הודעה מוקדמת על כך, או שמא פוטר על ידי הנתבעת ולחלופין התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו על רקע אי שיבוצו לשעות עבודה בהיקף שביצע בעבר, ותוך פגיעה בפרנסתו.
נקדים ונאמר, כי לאחר שבחנו את חומר הראיות והעדויות שהובאו בפנינו לא השתכנענו שהתובע פוטר מעבודתו בנתבעת . יחד עם זאת השתכנענו, כי התובע התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו כהגדרת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), ונבאר.
הצדדים העידו בפנינו כי בחודש אוגוסט 2008, במהלך עבודתו כמאבטח באתר רובינשטיין, יצא התובע לחופשה ברוסיה באישור הנתבעת. עם שובו מהחופשה לא שובץ חזרה לעבודה באתר רובינשטיין והועבר לאתר ביג פולג. מר רביב העיד על כך בעדותו כי:
"ש. האם התובע בא ואמר לך שהוא לא מעוניין לבצע החלפות לאחר שאמרת לו שרובינשטיין תפוס?
ת. קודם כל אני לא זוכר שאמרתי לו שרובינשטיין תפוס, אבל זה סביר כי הוא היה חודש בחופש."
(עדות מר רביב, עמ' 20 ש' 23- 26)

אכן, בהעברת התובע לאתר ביג פולג אין לראות, כשלעצמה, כהרעה מוחשית בתנאי עבודתו משהשתכנענו שהתובע הועבר בין אתרים שונים על פי צורכי הנתבעות וכי זו היתה מסגרת עבודתו. כמו כן, ככל שמדובר בפגיעה ביכולתו של התובע לעבוד בשעות נוספות, הרי שאף בכך אין לראות כהרעה מוחשית בתנאי עבודתו משאין לעובד זכות קנויה לעבודה בשעות נוספות, וזו נתונה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק בהתאם לצרכיו ולצרכי העבודה ( דב"ע מז/4-4 מדינת ישראל – ההסתדרות הכללית והוועד הארצי של עובדי מס הכנסה, פד"ע י"ח, 303; דב"ע מו/3-113 עיריית תל אביב יפו – ניסן גפני, פד"ע כ, 1; ע"ע 367/03 רונית סעדיה – שירות התעסוקה, מיום 20.5.2004).
יחד עם זאת, שונה הדין כאשר ההפחתה נוגעת לשעות עבודתו ה'רגילות' של עובד, ובפגיעה ביכולתו להשלים משרה מלאה כבעבר .
בענייננו השתכנענו, כי שיבוץ התובע בביג פולג היה כרוך בפגיעה ביכולתו להשלים משרה מלאה שכן המשמרות אליהן שובץ היו, ככלל, בהיקף של כ- 7 שעות. זאת, כפי שעולה הן מדוחות נוכחות לחודשים אוקטובר – נובמבר 2008 בהשוואה לדוח הנוכחות מחודש יולי 2008 (בעת שהוצב התובע ברובינשטיין), לרבות תשובותיו של התובע לשאלות בית הדין בנוגע לתלוש השכר לחודש נובמבר 2008 (עדות התובע, עמ' 23 ש' 22- עמ' 24 ש' 9); והן כפי שעלה מעדותו המהימנה והעקבית של התובע בעניין זה לאורך כל חקירתו הנגדית (ראו בעמ' 11 ש' 18-19; עמ' 12 ש' 1-4 וש' 25-27; עמ' 14 ש' 2-9; עמ' 15 ש' 6-8).
כן השתכנענו, כי משהתברר לתובע שהעבודה בביג פולג היא בהיקף נמוך כאמור, פנה התובע למנהלים בנתבעת וביקש למצוא עבורו מקום חלופי בו יוכל ל השלים משרה מלאה ויותר. בעקבות בקשה זו הועלתה הצעה כי התובע ישמש כאחראי לילה בביג פולג, בכפוף לעמידה בחפיפה בת חודש עם קב"ט המקום, והתובע שמח על ההצעה, וכדבריו – "בביג היו 6-7 שעות ביום והתחלתי, אמרתי אני אשרוד חודש אחד עד שאני אקבל את העבודה הזאת ויהיה לי קל" (עדות התובע, עמ' 11 ש' 18-19).
מעדותו של מר רביב השתכנענו כי במהלך החפיפה עם הקב"ט התברר כי התובע אינו מתאים לתפקיד אחראי לילה (מן הטעמים שפורטו בעדותו של מר רביב, עמ' 22 ש' 16-28, ולא נסתרו), וההצעה לשמש כאחראי לילה לא יצאה אל הפועל.
במקביל, אין מחלוקת כי הוצע לתובע להשלים שעות עבודה על ידי החלפת שומרים ומאבטחים אחרים במהלך הפסקות הצהריים שלהם, ואף אין מחלוקת כי הצעה זו היתה כרוכה בהמתנה של שעתיים לפחות, שאינן בתשלום, עד תחילת משמרתו של התובע. וכך העיד מר רביב מטעם הנתבעת:
"ת. ...
אני כן זוכר שהוא בא אלי ואמר לי שבביג עובדים פחות שעות ממה שהוא רגיל ואיך אני יכול לעזור. הצעתי לו להוסיף עוד שעתיים וחצי ביום, כאשר מדובר לבוא ב- 11:00 עד 13:30, להחליף את חמשת השומרים באתר, ובשעה 17:00 להיכנס למשמרת ערב, שבד"כ נמשכת עד 23:00 ובקיץ עד 24:00.
ש. ומה הוא יעשה בין 13:30 ל- 17:00?
ת. מה שהוא רוצה
ש. ללא תשלום
ת. זה לא שעות העבודה שלו. יש לו משרה מלאה, יש לו שעות רגילות במשמרת מלאה, מה שהוא רוצה להוסיף זה עניין שלו"
(עדות מר רביב, עמ' 20 ש' 27- עמ' 21 ש' 7, וראו גם בעדות התובע בעמ' 12 ש' 1-12 ובעמ' 15 ש' 7-11)

אלא שכאמור, בניגוד לעדותו של מר רביב ומן החומר שהונח בפנינו השתכנענו כי שיבוץ התובע למשמרות בביג פולג לא היה בהיקף של משרה מלאה, ועל כן הצעה זו אינה מהווה הזדמנות להשלמת שעות עודפות/נוספות כטענת הנתבעת, אלא השלמה למשרה מלאה.
נוסיף, כי בדוחות הנוכחות הידניים של התובע במסגרת עבודתו בביג פולג מופיע פעמים רבות רישום של שעות עבודה בהיקף העולה על משרה מלאה, אך כפי שהסביר התובע בעדותו ובמענה לשאלות בית הדין, רישום זה כולל גם מספר לא מבוטל של שעות בהן שימש כמחליף של מאבטחים/שומרים אחרים במאמצים להגדיל את הכנסתו.
זאת ועוד. הנתבעת מבקשת להפנות לתלושי השכר של התובע בחודשי עבודתו בביג פולג כראיה לכך שהועסק בהיקף של משרה מלאה ויותר. אלא שעיון בכל תלושי השכר לשנת 2008 מלמד כי רישום שעות וימי העבודה בכל התלושים זהה ללא תלות באתר בו הוצב התובע (שהרי עד חודש אוגוסט 2008 לא הוצב התובע בביג פולג), וללא תלות בשעות העבודה שבוצעו בפועל כעולה מדוחות הנוכחות (שכן בכל אחד מן התלושים לשנת 2008 נרשם כי התובע עבד 25 ימי עבודה ו- 9 שעות עבודה ליום). משהרישום בתלושי השכר אינו משקף את שעות העבודה בפועל עובר הנטל לנתבעת להפריך את טענותיו של התובע בעניין זה, וכאמור הנתבעת לא עמדה בנטל האמור.
אשר על כן, מקובלת עלינו עמדת התובע כי הצבתו בביג פולג הרעה באופן מוחשי את תנאי עבודתו וגרעה מיכולתו לעבוד במשרה מלאה כבעבר.
לכל אלה יש להוסיף, כי הוכח בפנינו שבמקביל להצבתו בביג פולג גילה התובע כי קיבל עבור שהותו בחופשה בחו"ל רק 799 ₪ (כעולה מתלוש השכר של התובע לחודש 08/08 ומעדותו, בעמ' 12 ש' 11-12). זאת, על אף שהתובע שהה בחופשה כחודש ימים ועל אף שכפי שיפורט להלן, היה התובע זכאי לגמול חופשה על פי וותקו המצטבר בנתבעות ולא רק החל ממועד רכישת הנתבעת 2 על ידי הנתבעת.
אשר לאופן סיום יחסי העבודה לא השתכנענו, כאמור, כי התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת ואף לא כי הנתבעת חפצה בכך, אלא כי התובע התפטר מחמת ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו. בעניין זה העיד התובע כך:
"ש. מי פיטר אותך?
ת. הוא לא רצה לתת לי מכתב פיטורים. הוא אומר – תן לי נשק. הכוונה לשלמה. אמרתי שאני רוצה תנאים, שיהיה לי מינימום תנאים ביום, ולא לצאת ב- 10:00 בבוקר ולחזור ב- 23:00 ויהיה לי 9 שעות עבודה ש. מי שפיטר אותך זה שלמה
ת. כן
ש. הוא אמר לך – אתה מפוטר?
ת. לא. הוא אמר לי – תחזיר את הנשק. בעבודה הזאת להחזיר נשק זה כמו לכדורגלן להחזיר נעליים."
(עדות התובע, עמ' 15 ש' 12-20)

כידוע, סיום יחסי עבודה מותנה בביטוי ברור וחד משמעי לכך, ולא השתכנענו בקיומו של ביטוי כאמור מצדה של הנתבעת, אלא ברצונו של התובע להפסיק את עבודתו בנתבעת על רקע הפגיעה בתנאי עבודתו ולאחר שכשלו הניסיונות לתקנה.
אכן, הכלל הוא כי אין לקבל טענה פוזיטיבית של פיטורים ולחילופין טענת התפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, ו טענות חלופיות מסוג זה עלולות לפגוע בסיכויי התובע להוכיח את תביעתו. יחד עם זאת, אמר בית הדין הארצי לעבודה את הדברים הבאים:
על פי ההלכה, עובד הטוען טענה פוזיטיבית של פיטורים ולחילופין טענת התפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים "מציג... מכשול בדרכו שספק אם ניתן לסלקו (דב"ע לג/8-3 טוטנאור בע"מ נ' אליהו לפידות, פד"ע ד, 321 בעמ' 326).
יחד עם זאת בדב"ע מז/108-3 עבד אליאס אל דויק - עזבון חאג' ראשיד אל שוקי, פד"ע יט 382, נקבע כי: "עובד רשאי לטעון מערכת עובדות אחת ולבקש מבית הדין ללמוד ממנה כי הוא התפטר או פוטר, כאשר העובדות והמניעים הצריכים לשתי הטענות יכולים להתקיים ולפעול במסגרת אחת... בנסיבות הענין, הוכיח העובד מערכת עובדות שניתן היה לפרשן לכאן או לכאן ורשאי היה לטעון כי על סמך מערכת זו הוא זכאי לפיצויי פיטורים...אין זה רצוי להכריע בגורל התביעה לפיצויי פיטורין, ומקל וחומר אחרי אחת עשרה שנות עבודה, על פי כשרון נציג המערער לפרש העובדות ו/או להבין רמז. בבית הדין לעבודה יש למנוע, ככל האפשר, הכרעת הדין על סמך טעות פרוצדורלית, מה עוד שפשר העובדות היה דו משמעי...בית הדין לעבודה מיועד לאפשר לצדדים להופיע בפניו, להוכיח את העובדות ולפרש את טענותיהם, גם ללא עזרה או סיוע משפטן. החוק מאפשר לנציגי העובדים ומעבידים לייצגם. סדרי הדין של בית הדין לעבודה פשוטים יותר מאלה של המערכת הכללית; דיני ראיות אינם חלים על דיונים בבית הדין לעבודה כפי שהם חלים על בתי משפט אחרים".
הסכמה, במידת מה, לעקרון זה במשתמע, אני מוצא גם בדברי חברתי סגנית הנשיא, השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין בע"ע001135/01 מוחמד גבור – חב' קדישא גחש'א (לא פורסם) בסעיף 13 שם נאמר על ידה:
"עם זאת אוסיף מעבר לדרוש, כי שתי טענות אלו (פיטורים והתפטרות) יכולות לדור בכתב תביעה אחד ולו מן הטעם שטענות חלופיות נטענות בכל מקרה בו יש ספק באינטרפרטציה"."
(ע"ע 298/03 חי ישעיהו – סופיה קומיסרוב (לא פורסם), ניתן ביום 11.12.05, ההדגשות במקור)
מן המסכת העובדתית שהובאה בפנינו עולה, כאמור, כי הצבתו של התובע בביג פולג עם שובו מן החופשה היוותה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו משלא הוצב למשרה שהיא בבסיסה משרה מלאה, אלא נדרש לבצ ע השלמות והחלפות על מנת להשלימה, וכן כי שולמו לתובע דמי חופשה בחסר בגין חופשתו.
כמו כן השתכנענו, כי התובע פנה למנהליו בנתבעת מספר פעמים, והלין על הפגיעה בזכויותיו, ומנהליו אכן ניסו לסייע ולהציע לתובע חלופות דוגמת תפקיד של אחראי לילה בביג פולג (תפקיד במשרה מלאה ויותר שבסופו של דבר לא יצא אל הפועל), וכן פתרונות אחרים להגדלת היקף משרתו שהיו כרוכים בשעות המתנה שאינן בתשלום.
אף הנתבעת אישרה בסיכומיה כי "החברה ועובדיה עשו כל אשר לאל ידם לאפשר את המשך העסקתו" של התובע על רקע פניותיו (סעיף 46 לסיכומי הנתבעת). בנסיבות אלה יש לקבוע כי התובע עמד גם בחובתו להתריע על ההרעה בתנאי עבודתו ולהעניק לנתבעת הזדמנות סבירה לתקנה.
לאור כל זאת, ומשלא עלה בידי הנתבעת לתקן את הפגיעה בתנאי עבודתו של התובע, הרי שמתקיימים תנאי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים בדבר התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
שאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים תיבחן אפוא בהתאם לעמידתו בתנאי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, ובעיקר השלמת תקופת עבודה העולה על שנה אחת (בכפוף להכרעה בשאלת רציפות הזכויות שתידון להלן).
שאלת רציפות הזכויות
הנתבעת טוענת, כאמור, כי רכשה את פעילותה של הנתבעת 2 ביום 28.2.08, וכי אינה חבה בחובותיה של הנתבעת 2 עד למועד זה, לרבות החובות הנטענים בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת 2 עד מועד הרכישה.
לטענת הנתבעת, התובע נקלט בשורותיה כעובד חדש, באתר חדש ותחת ממונה חדש, ואין לראות בתקופת עבודתו אצל הנתבעת 2 כרצופה לתקופת עבודתו בשורותיה .
הנתבעת טוענת כי גם בהסכם הרכישה עם הנתבעת 2 צוין מפורשות כי כל זכויותיהם של העובדים בגין תקופת עבודתם בנתבעת 2 ישולמו על ידה ואילו רק החל מיום 1.3.08 ישולמו על ידי הנתבעת (ראו גם בעדות מר רביב, עמ' 19 ש' 15-24). יחד עם זאת, הסכם הרכישה או עותק ממנו לא הוגש לתיק ביה"ד על אף שניתנה לנתבעת שהות לאתרו ולהמציאו.
בחקירתו הנגדית אישר התובע את האמור בתצהירו כי חילופי הבעלות בין הנתבעת 2 לנתבעת נעשו בתקופת עבודתו באתרים באבן יהודה, וכן כי חלפו מספר חודשים מאז חילופי הבעלות ועד שהועבר לאתרים רובינשטיין וביג פולג. כך:

"ש. מתי התחלת לעבוד אצל הנתבעת?
ת. אצל הנתבעת התחלתי לעבוד בחודש שלישי 2008 באותו אתר ש. לפני זה באיזה חברה עבדת?
ת. עבדתי ב- 3 או 4 חברות שהם השתנו, אבל בראשם היה א. אדיר, א. גלית אדיר, אדיר אבטחה, היו כל מיני. כל חצי שנה שנה היו משנים. היינו נשארים באותו אתר ועם אותם תנאים, אותם מנהלים, אותו בן אדם ש. באיזה תאריך בחודש שלישי התחלת לעבוד בנתבעת?
ת. לא יכול להגיד בדיוק, אבל בחודש שלישי. מחודש שלישי התחלנו והמשכנו באותו אתר עוד כמה חודשים, 3-4 חודשים המשכתי לעבוד שם ש. באיזה אתר עבדת?
ת. בהדסים ובכל מיני אתרים שהם ביקשו ממני, אבל קבוע בהדסים ש. באיזה עוד אתרים?
ת. באבן יהודה, אני לא זוכר בדיוק. אבל קבוע עבדתי בהדסים ש. בינואר 2008 באיזה מקומות נוספים עבדת?
ת. אותו דבר, אותם אתרים שביקשו ממני באבן יהודה, אבל קבוע בהדסים. עבדתי קבוע משמרת לילה בהדסים וזה היה מספיק לי, אבל אם היו מבקשים ממני בנוסף כל מיני אתרים, מחסומים, אירועים (עדות התובע, עמ' 5 ש' 3-21)
ובהמשך:
"ש. אתה טוען שעבדת בפנימיית הדסים 3.5 שנים ת. כן. אבל לא רק שם. עבדתי בעוד מוסדות חינוך ש. עד איזה חודש עבדת בפנימיית הדסים? עד 4/08?
ת. לא. באפריל עבדתי כבר ברובינשטיין
ש. האם במרץ 2008 עבדת בפנימיית הדסים?
ת. אני חושב שבינואר או פברואר הפסקתי בהדסים ש. ועברת במרץ לרובינשטיין?
ת. לא. עבדתי עוד במוסדות חינוך באבן יהודה. עבדתי בבכר ובעוד בתי ספר ששייכים לאותו מוסד, אבן יהודה, עם אותו מפקח, אותם... במרץ עוד עבדתי באבן יהודה ש. אחרי שסיימת בהדסים?
ת. העבירו אותי לבי"ס אחר, בי"ס בכר ועבדתי בעוד כמה מקומות באבן יהודה, עם אותו מפקח, אותם מנהלים ש. ומה שאתה אומר מתבטא בדוחות הנוכחות?
ת. אני לא ממציא, מה שיש...
ש. אתה עבדת במסגרת רובינשטיין?
ת. כן.
ש. ז"א כשהתחלת בנתבעת התחלת ברובינשטיין?
ת. לא"
(עדות התובע, עמ' 9 ש' 27 – עמ' 10 ש' 26)

אכן, כטענת הנתבעת, בהמשך עדותו סתר התובע את עצמו ואישר לב"כ התובע כי החל לעבוד ברובינשטיין כבר בחודש מרץ 2008, אך לאחר שהוצגו בפניו דוחות הנוכחות הידניים תיקן התובע וחזר לעמדתו המקורית. כך:
ש. מתי עברת לרובינשטיין?
ת. כתוב כאן, אני לא זוכר
ש. אני אומר לך שעברת ב- 3/08 לרובינשטיין
ת. כן"
(עדות התובע, עמ' 11 ש' 7-10)
ובהמשך:
"ש. איזה חודש עבדת ברובינשטיין?
ת. עבדתי בקיץ, לפני יציאה לחופשה כמה חודשים. אני לא זוכר מתי, זה היה ב- 2008, בקיץ ש. באיזה חודשים עבדת מטעם הנתבעת ברובינשטיין?
ת. (מעיין בדוחות הנוכחות). כתוב פה מאי, התחלתי במאי. כלומר מאי יוני יולי"
(עדות התובע, עמ' 13 ש' 12-16)

עדות זו נתמכת כאמור גם בדוחות הנוכחות שהוצגו בפנינו מהם עולה כי ב חודש מרץ 2008 עדיין הוצב התובע באתרים באבן יהודה (בעיקר בביה"ס בכר, כעולה אף מעדותו של התובע), וכי בחודש מאי 2008 כבר הוצב התובע ברובינשטיין. תלוש השכר לחודש אפריל 2008 לא הומצא כך שלא ניתן לקבוע כי התובע החל את עבודתו ברובינשטיין כבר בחודש זה, אולם קביעה זו אינה דרושה לצורך הכרעה בשאלת הרציפות שכן הנתבעת טוענת כי כבר במועד הרכישה (שלהי פברואר 2008) הוצב התובע ברובינשטיין/ביג פולג (סעיף 6 לתצהיר מר רביב, סעיף 7 לסיכומי הנתבעת), וכאמור הוכח שלא כך היה.
נוסיף, כי דוחות הנוכחות הידניים שמילא התובע עד חודש יולי 2008 (היינו גם לאחר שכבר הועבר לרובינשטיין ולביג פולג) הם דוחות שכותרתם "ויצו-הדסים, כפר הילדים והנוער", כך שבמועד העברת הבעלות לידי הנתבעת ואף מספר חודשים לאחר מכן לא חל כל שינוי בטפסים שמילא התובע במסגרת עבודתו.
השתכנענו, כי התובע מתייחס לעבודתו בפנימיית הדסים באבן יהודה ובאתרים הנוספים באבן יהודה כתקופת עבודה אחת שבמהלכה הועבר להיות מועסק על ידי הנתבעת בלא שחל שינוי מהותי בעבודתו, ועמדה זו נתמכת כאמור גם בדוחות הנוכחות ובחקירתו הנגדית של התובע, ועוד קודם לכן בתצהירו:
"במסגרת עבודתי בפנימיית הדסים נאמר לי כי חברת אדיר התאחדה עם צמרת ביטחון בע"מ וכי אני ממשיך לעבוד באותו המקום פנימיית הדסים באותם התנאים, והמפקח עליי נשאר אותו מפקח ששמו רומן, הוא היה המפקח שלי גם כשעבדתי תחת חברת אדיר וגם כשתלושי השכר שלי החלו להיות על שם צמרת בטחון.
שאלתי מספר פעמים למה אני עובד לעבוד תחת חברה אחרת ונאמר לי על ידי רומן ומנהלים אחרים מטעם החברה- כי הכל נשאר אותו הדבר ופשוט תלושי השכר יצאו על שם חברה אחרת, הבטיחו לי כי הוותק שלי גם יישמר"
(סעיפים 12-13 לתצהיר התובע, שלא נסתרו )

אשר לטענת הנתבעת כי במועד העברת הבעלות הועבר התובע לניהולו ולפיקוחו של מר רביב הרי שטענה זו לא הוכחה.
הנתבעת אישרה את טענתו של התובע כי גם מר רומן, מנהלו מתקופת עבודתו בנתבעת 2, נקלט לעבודה בשורותיה, אך סייגה את האמור בטענה כי היה זה לתקופה קצרה ולצורכי חפיפה בלבד, ומר רומן מעולם לא שימש כ'מפקח' בשורותיה וממילא לא המשיך כמנהלו של התובע.
הסתייגות זו (בבחינת ההדחה שלאחר ההודאה), לא נתמכה בראיות כלשהן הנוגעות לתקופת עבודתו של מר רומן בשורותיה של הנתבעת או האתר בו הועסק. כך, ואף אם מר רביב שימש מאוחר יותר כמנהלו של התובע באתרים רובינשטיין וביג פולג, הרי לא שוכנעו כי מר רביב שימש כמנהלו של התובע סמוך לאחר הסכם הרכישה כשהתובע הוצב עדיין באתרים באבן יהודה. בעניין זה העיד מר רביב כי אינו מכיר את דוחות הנוכחות של התובע "חוץ ממספר מועט של דוחות שהם שלנו", כלשונו, (עדות מר רביב, עמ' 17 ש' 24-27), כשכוונתו, כפי הנראה, היא לדוחות שהחל מחודש ספטמבר 2008 שכותרתם אינה "ויצו-הדסים, כפר הילדים והנוער", כמבואר לעיל.
מסקנתנו אפוא הינה, כי במועד העברת הבעלות לידי הנתבעת הוסיף התובע להיות מועסק באתרים באבן יהודה תחת פיקוחו של מר רומן ורק מספר שבועות לאחר מכן, בהיותו עובד הנתבעת, הועבר לאתרים רובינשטיין/ביג פולג.
סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים מתנה את הזכאות לפיצויי פיטורים בעבודה רצופה למשך שנה אחת לפחות "אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד".
שמירת "רצף זכויות" במקום עבודה אחד הוא עיקרון מקובל במשפט העבודה, והוא חל על זכויות שונות ממשפט העבודה המגן. תכלית עקרון שמירת רצף הזכויות בעת חילופי מעבידים הינה הגנה על הזיקה בין העובד למקום העבודה, ו נועדה להבטיח כי זכויותיו של העובד יישמרו גם כאשר מתחלף המעביד באותו מקום עבודה (דב"ע שם 67- 3 יעל נוסבאום נ' עיריית גבעתיים , פד"ע יב, 194; ע"א 415/90 חיים (ויטאלי) מזרחי נ' יהודה פלפלי , פ"ד מו(4) 601).
סעיף 11 בפרק כ' להוראות ההסכם הקיבוצי 72' קובע כי בעת חילופי מעבידים באותו מקום עבודה חייב המעביד המוחלף לשלם לעובדיו פיצויי פיטורים המגיעים בגין תקופת עבודתם אצלו, ואילו על המעסיק החדש לפעול להשארת העובדים באותו מקום ומבלי לפגוע בזכויותיהם. מטרת סעיף זה ודומיו , כפי שפורשה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה , היתה כדלקמן:
"לא למותר לציין כי המגמה הנוכחית בהסכמים הקיבוציים בענף הניקיון ובענף שמירה ואבטחה היא שעם חילופי המעבידים ישלם המעביד המוחלף פיצויי פיטורים לעובדיו, גם אם הם ממשיכים לעבוד באותו מקום עבודה אצל מעביד חדש" (ראו עע 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה, ניקיון ושירותים בע"מ - מתוקה דמארי ואח' (לא פורסם) ניתן ביום 2.1.06), בפסקה 14 לפסק הדין)...
על ההיגיון העומד בבסיס המגמה האמורה עמד סגן הנשיא יצחק אליאסוף בדב"ע נז/3-135 אגודת השומרים בע"מ- פיסקון ועמישב שירותים בע"מ פד"ע לב, 78 (להלן- עניין אגודת השומרים) ובזו הלשון: "הסעיפים האמורים בהסכם הקיבוצי נקבעו ככל המסתבר לאור המציאות שבה חברות העוסקות בשמירה, אבטחה ושירותים ומעסיקות עובדים, מפסיקות לתת שירותים אלה במקום מסוים, וחברות אחרות מתחילות לתת את השירותים האמורים, במקומן, באותו מקום ('הפסד' מקום עבודה כלשון ההסכם הקיבוצי ). בנסיבות אלו יש אינטרס ורצון כי העובדים אשר הועסקו על ידי החברה הראשונה באותו מקום, שהוא מקום העבודה של העובדים , יישארו בתפקידיהם ויועסקו על ידי החברה השנייה. מכלול ההסדר בנושא זה שנקבע בהסכם הקיבוצי אינו פוגע בזכות קוגנטית של העובד שנקבעה בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963...
בנסיבות כאלה ההסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי היה חיוב המעביד הראשון בתשלום פיצויי הפיטורים של העובדים, ושחרור המעביד הבא אחריו מנטל התשלום של פיצויי הפיטורים של העובדים שנשארו במקום העבודה, בעד תקופת העבודה באותו מקום עבודה אצל המעביד הראשון. בדרך זו התכוונו הצדדים גם להבטיח, ללא הערמת קשיים, את המשך העסקתם של העובדים באותו מקום עבודה, באשר כל מעביד נושא בעצמו בעלות בעבודה בתקופה שבה הוא נתן את השירותים באותו מקום עבודה...
הנה כי כן, הרציונל העומד בבסיס ההסדר שלפיו משלם המעסיק המוחלף פיצויי פיטורים לעובד, אף שהוא ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה הוא בין השאר, שחרור המעסיק החדש מן הנטל כספי הכרוך בהמשך העסקתם של עובדים שעבדו אצל החברה הקודמת, ובדרך זו הבטחת המשך העסקתם של העובדים באותו מקום עבודה"
(ע"ע 438/07 תבל אבטחה בע"מ – אולג טיכונוב, ניתן ביום 9.9.09, ההדגשה במקור, להלן: "עניין תבל")

יחד עם זאת, ועל אף הרציונל האמור, נקבע כי מקום בו לא משולמים לעובד פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו אצל מעסיק קודם באותו מקום עבודה, זכאי התובע לקבל פיצויי פיטורים מהמעסיק האחרון גם בגין תקופת העבודה הקודמת. יתירה מזאת – בעניין תבל קבע בית הדין הארצי לעבודה כי אף אין ליתן תוקף לכתב הסכמה עליו חתם העובד בעת חילופי המעסיקים בו אישר כי קיבל מהמעסיק הקודם את פיצויי הפיטורים או כי יקבלם בעתיד, ומכל מקום הוא מוותר על קבלתם מהמעסיק החדש. מתן תוקף להצהרה מסוג זה, כך נפסק, פותח פתח רחב לניצול עובדים באירוע של חילופי מעבידים (סעיף 14 לעניין תבל, שם).
בענייננו, לא הוכחה טענת הנתבעת כי הוסכם בינה ובין הנתבעת 2 כי הנתבעת 2 היא שנושאת בפיצויי הפיטורים ובתשלום זכויותיו של התובע (כמו גם עובדים אחרים) בגין תקופת עבודתו בשורותיה (וכאמור הסכם המכירה ביניהן לא הומצא על אף שהות שניתנה לאתרו ולהמציאו).
ממילא, לא הובאו בפנינו ראיות הסותרות את טענת התובע כי לא שולמו לו פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו הקודמת, ובתלושי השכר של התובע אף אין זכר לתשלום כאמור.
מסקנתנו אפוא הינה, כי יש לראות בתקופת עבודתו של התובע כמאבטח בנתבעות, החל מחודש 01/2004 ועד חודש 12/2008, כתקופת עבודה אחת רצופה לצורך זכאותו לפיצויי פיטורים, וכי יש להטיל על הנתבעת את החבות לשלמם.
בהתאם, משקבענו לעיל כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בנסיבות המזכות את התובע בפיצויי פיטורים, ומשהנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי לחישוב פיצויי הפיטורים שהציג התובע, זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים בגין שנות עבודתו בנתבעות בסך כולל של 27,745 ₪ (על פי החישוב המופיע בסעיפים 49-53 לכתב התביעה המתוקן).
יחד עם זאת, משהתובע לא פוטר אלא התפטר מעבודתו מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה אין התובע זכאי לפדיון הודעה מוקדמת ואף הנתבעת אינה זכאית בנסיבות אלה להודעה מוקדמת מצד התובע. לפיכך, דין התביעות ההדדיות ברכיב זה להידחות.
התביעה לזכויות סוציאליות
בתביעתו כלל התובע רכיבי תביעה נוספים בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו לו, לטענתו, חלקן בגין תקופת עבודתו בנתבעת 2.
נקדים ונציין, כי בהיעדר הוראת חוק ספציפית (דוגמת סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים כמפורט לעיל) או הסכמה חוזית בין הנתבעות, לא ניתן לחייב את הנתבעת בחובותיה של הנתבעת 2.
יחד עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "יש מקום להדגיש את העקרון כי מקום העבודה הוא הנושא זכויות לעובד, ולפיכך זכאות המערערת, למשל, לחופשה לדמי הבראה ולהודעה מוקדמת, צריכה להיקבע עקרונית, על פי משך עבודתה באותו מקום עבודה ללא קשר לעובדה שנעשו חילופי המעבידים" ( ע"ע (ארצי) 1281/02 נירה שאול נ' עזרי יהודית, ניתן ביום 3.3.03, להלן: "עניין נירה שאול"). משמעות הדבר, כי יש להבחין בין הוותק שצבר התובע במלוא תקופת עבודתו בנתבעות לבין חבות הנתבעת לשאת בחובותיה של הנתבעת 2 כלפי התובע בגין תקופת עבודתו אצלה.
בהתאם, דין תביעותיו של התובע לתשלום דמי נסיעות ודמי חגים עבור השנים 2004-2007 להידחות, משאין מחלוקת כי בשנים אלה לא הועסק התובע על ידי הנתבעת.
ג.1 התביעה לדמי הבראה בגין שנת 2008
אשר לתביעה לדמי הבראה בגין שנת 2008 (שנת עבודתו האחרונה של התובע), עולה מתלושי השכר כי לא שולמו לתובע דמי הבראה בגין שנה זו.
כאמור, הנתבעת רכשה את עסקי הנתבעת 2 ביום 28.2.08 והתובע סיים את עבודתו בנתבעת בחודש 12/08. המועד המדויק בו הסתיימו יחסי העבודה לא נטען וממילא לא הוכח, אך בהתאם לתלוש השכר של התובע לחודש 12/08 בהשוואה לתלושים של שלושת החודשים הקודמים לו ניתן לקבוע, לצורך הכרעתנו, כי התובע עבד בנתבעת כמחצית החודש (ובסה"כ 9.5 חודשים מאז רכשה הנתבעת את פעילות הנתבעת 2).
אשר לוותק לפיו יש לחשב את זכאותו של התובע לדמי הבראה נפסק, כאמור, כי הזכות לדמי הבראה נהנית אף היא מ"רצף זכויות" באותו מקום עבודה במקרה של חילופי מעבידים ( עניין נירה שאול, לעיל), אולם אין מדובר בהטלת חיוב של תשלום דמי הבראה על מעביד אחד בעד תקופה שבה הועסק העובד על ידי מעביד אחר (י' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 18 עמ' 9-10, הוצאת ניצן מהדורת 2008, והאסמכתאות שם).
זאת ועוד: מעדותו של מר רביב השתכנענו כי אף לגישת הנתבעת נקלטו עובדי הנתבעת 2 שהמשיכו לעבוד בשורותיה של הנתבעת כבעלי זכויות הוותק הקודם שצברו. כך:
"ש. לגבי הסכם הרכישה שאמרת שאתה זוכר בעל-פה, האם במסגרתו נאמר מה יעשו עם העובדים שכן עוברים איתכם?
ת. נאמר שכל העובדים שעבדו אצל המוכרת עד ה- 1.3 ישולם להם כל מה שמגיע להם על ישי המוכרת וכל הזכויות שמ- 1.3 ואילך ישולם על ידי הקונים.
ש. למה סעיף כזה צריך להיות בהסכם?
ת. כי אין לנו שום כוונה כשאנחנו קונים פעילות לקבל עלינו קופת שרצים, שאני לא מתכוון אפילו לחקור כמה זמן הם עבדו אצל החברה שמוכרת פעילות, כיוון שאני קונה אך ורק את הפעילות, אני לא קונה זכויות של עובדים, כאשר אני לוקח בחשבון שמי שהסכמנו לקנות כן קלטנו את זכויות הותק שלו אבל לא תשלומים של התנאים הסוציאליים.
ש. בעניין הזה שקלטתם אותו עם זכויות הותק שלו, מפנה לתלוש הראשון, האם זה תלוש שלכם?
ת. כן.
ש. מה הוותק של העובד שרשום? אפס
ת. כן, אבל זה לא משהו ש...
ש. אמרת שאתה קולט אותו עם הותק שלו.
ת. קודם כל זה עדיין לא סותר את העובדה שבמידה והיה מגיע לשנה והיה צריך לקבל הבראה ודברים כאלה, אז היה מקבל הבראה לא לשנה אלא ל- 3-4 שנים. כשאנחנו קולטים עובד עם ותק, אם למשל הוא עבד שנה ומגיע לו הבראה, מאחר ויש לו כבר ותק הוא יקבל עבור השנה 6 ימים ולא 5 כעובד שנה ראשונה ...
ש. לפי הטענה שלך אתה קלטת את התובע עם הותק שלו בלי לשלם לו רטרואקטיבית, האם זה נכון?
ת. נכון. סביר להניח, לפי מה שאני מבין מפה ש. כלומר התובע התחיל ב 3/08 עם ותק לעניין חופש והבראה כאילו התחיל ב 1/04 ת. כן"
(עדות מר רביב, עמ' 19 ש' 15 – עמ' 20 ש' 22)

עדות מפורטת ומשכנעת זו עומדת בניגוד לטענתה הכללית של הנתבעת כי התובע נקלט בשורותיה "כעובד חדש לכל דבר ועניין" (סעיף 57 לסיכומי הנתבעת), ואף בניגוד לרישום בתלושי השכר של התובע מטעם הנתבעת בהם לא צוין כי לתובע ותק קודם כלשהו (וכאמור אין זה הנתון היחיד בתלושי השכר של התובע שאינו משקף את המצב בפועל) .
אשר על כן, משיש להכיר גם בתקופת עבודתו הקודמת של התובע כנכללת בוותק לצורך חישוב דמי ההבראה, זכאי התובע ל 7 ימי הבראה עבור שנת 2008 (כעובד בעל 5 שנות ותק), בשיעור של 372 ₪ ליום (ובסה"כ 2,604 ₪ לשנה), ועל פי החלק היחסי לתקופת עבודתו של התובע בנתבעת (9.5 חודשים מתוך 12) זכאי התובע לדמי הבראה בסך 2,062 ₪.
ג.2 התביעה לפדיון חופשה שנתית
התובע טוען לזכאות לפדיון חופשה מכוח סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") בגין 42 ימים המתייחסים לשנות עבודתו בנתבעת 2 (2004, 2005 ו- 2006) בסך כולל של 8,203 ₪.
על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה , המעסיק האחרון אינו חב לשלם פדיון חופשה בגין התקופה בה הועסק העובד אצל מעסיק קודם, ו"רצף הזכויות" הנשמר לעובד במקרה של חילופי בעלים "מצטמצם לצבירת 'ותק' לעניין חישוב משך החופשה השנתית" (י' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 14 עמ' 7-8, הוצאת ניצן מהדורת 2008, והאסמכתאות שם; וראו גם – דב"ע נה/187-3 שטרקמן רפופורט סוכנות לביטוח בע"מ ואח' נ' שרה חפץ, פס"ד מיום 28.5.96).
לפיכך, הנתבעת אינה חבה ב פדיון ימי חופשה בגין תקופת עבודתו של התובע בנתבעת 2.
יחד עם זאת, התובע טען כי אף הנתבעת שילמה לו גמול חופשה חלקי בתקופת עבודתו אצלה, בסך של 799 ₪ בלבד (כעולה מתלוש השכר של התובע לחודש 08/08 ו מעדותו בעמ' 12 ש' 11-12 , כמפורט לעיל).
משכך, ומשזכאותו של התובע לדמי חופשה בתקופת עבודתו בנתבעת גבוהסכום ששולם לו, זכאי התובע לפדיון חופשה על פי וותקו המצטבר בסך כולל של 1,681 ₪, בהתאם לחישוב כדלקמן:
12.7 ימי חופשה לתקופת עבודתו בנתבעת (בחישוב חלק יחסי של 9.5 חודשי עבודה בשנה בה היה זכאי התובע ל- 16 ימי חופשה שנתיים על פי וותקו המצטבר כעובד שנה חמישית) X 195.3 ₪ ערך יום חופשה (על פי סעיף 64 לכתב התביעה שלא נסתר), בניכוי 799 ₪ שקיבל התובע בגין חופשתו ברוסיה = 1,681 ₪.
ג.3 התביעה להפרשות לפנסיה
התובע טוען כי הוא זכאי להפרשות לפנסיה בסך 5% משכרו החודשי (בהתאם להוראות הסכם קיבוצי 72'), עבור כל תקופת עבודתו בנתבעות, בתוספת 30% מסכום ההפרשות כפיצוי המגלם את ההפסד הפנסיוני האמיתי שנגרם לו.
כאמור, הנתבעת אינה חבה בחובותיה של הנתבעת 2 אף בגין רכיב זה, ולטענתה אף עמדה במלוא חובתה ל הפרשי עבור התובע תשלומים לפנסיה בחודשי עבודתו אצלה.
עיון בתלושי השכר לחודשים מרץ- דצמבר 2008 מעלה כי אכן בוצעו הפרשות לקרן הפנסיה בחודים אלה אולם שיעור הפרשות ("חלק המעסיק") אינו עולה כדי 5% כנטען.
לפיכך, זכאי התובע להפרשים בגין הפרשות לפנסיה עבור חודשי עבודתו בנתבעת, על פי הפירוט כדלקמן:
חודש
שכר קובע*
סכום שהופרש
5%
חלק מעסיק*
הפרש לתשלום
מרץ 2008

6,580 ₪
93 ₪
329 ₪
236 ₪
אפריל 2008

7,157 ₪
93 ₪
358 ₪
265 ₪
מאי 2008

7,593.5 ₪
93 ₪
380 ₪
280 ₪
יוני 2008

6,859 ₪
93 ₪
343 ₪
250 ₪
יולי 2008

8,800 ₪
100 ₪
440 ₪
340 ₪
אוגוסט 2008

828 ₪ (חופשה)
0
41 ₪
41 ₪
ספטמבר 2008

4,519 ₪
80 ₪
226 ₪
146 ₪
אוקטובר 2008

5,039 ₪
97 ₪
252 ₪
155 ₪
נובמבר 2008

4345 ₪
90 ₪
231 ₪
141 ₪
דצמבר 2008
1,505 ₪
32 ₪
75 ₪
43 ₪

סה"כ הפרשים לתשלום: 1,897 ₪
במסגרת "השכר הקובע" נכללו רכיבי השכר "שעות רגילות", "תוספת ש.", "חגים", "בונוס" ו"שעות שבת" לפי ערך של 100% בלבד (20.7 ₪ לשעה), ולא נכללו רכיבי "נסיעות" ו"קורסים".
עוד יוער, כי ביום 13.12.1989 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שהארגון הארצי מאוגד בו, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האגף לאיגוד מקצועי ובו נקבע כי "החל מיום 1.2.89 תוגדל הפרשת המעסיק לקרן הפנסיה – יסוד ותהיה 6% ע"ח המעסיק". כמו כן, ביום 4.8.1988 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין אותם הצדדים (מספרו 7036/88) הקובע כי תשלומי המעבידים לפנסיה מקיפה "יגדלו ויהיו 12%, ע"ח המעביד". יחד עם זאת, משהתובע לא טען לתחולת הסכמים אלה ולא תבע הפרשות בשיעור 6% אלא 5%, זכאי הוא לסכום ההפרשות כמפורט לעיל.
אשר על כן, התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בתקופת עבודתו בנתבעת 2 בסך של 1,897 ₪. נציין, כי טענת התובע לתשלום נוסף בסך 30% מגובה ההפרשות נטענה באופן כללי בלבד ולא הוכחה, ועל כן דינה להידחות.

סיכום
לאור כל האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבעת 2 נמחקת והתביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה.
על הנתבעת, צמרת בטחון בע"מ, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים בסך של 27,745 ₪;
ב. דמי הבראה בסך 2,062 ₪;
ג. פדיון חופשה בסך 1,681 ₪;
ד. הפרשות לפנסיה בסך 1,897 ₪;
סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.09 ועד מועד התשלום בפועל.
הנתבעת תישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת.
הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אדר ב תשע"ד, (30 אפריל 2014 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר גדעון הבר,
נציג ציבור עובדים

חנה טרכטינגוט, שופטת

מר עמי שראל,
נציג ציבור מעבידים


מעורבים
תובע: דניאל חודיאנטוב
נתבע: צמרת בטחון בע"מ
שופט :
עורכי דין: