ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שפיק דיכ נגד סמיר משאעל :

בפני כבוד סגן הנשיא, השופט נווה ערן

תובעים

שפיק דיכ, ת.ז. XXXXX646

נגד

נתבעים

1.סמיר משאעל, ת.ז. XXXXX207
2.יוסף משאעל, ת.ז. XXXXX984

פסק דין

בפניי תביעה שעניינה בקשה למתן צו "עשה".

התובע משמש כבעלים של חלק מהחלקים בקרקע הידועה כגוש 10375 חלקה 23 מאדמות שפרעם.
על המקרקעין קיימת דירת מגורים בה מתגורר התובע עם משפחתו שנים רבות.
הנתבעים אף הם בעלים של חלק מהחלקים בקרקע ומתגוררים בסמוך לתובע.

לטענת התובע (וזו המחלוקת בתיק) הנתבעים פלשו לתוך הנכס שלו ע"י בניית קיר ומדרגות שחלקן בנכס שלו, וכן הניחו רכבים מקולקלים בנכס ושפכו לכלוך ואשפה (סעיף 6 לכתב התביעה).
בתאריך 10.2.14 התייצבו הצדדים, והנתבעים הודיעו כי הם מוותרים על העדתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בתיק זה, המודד ניזאר חדאד ומסתפקים בהגשת סיכומים.

לאחר דין ודברים הודיע ב"כ הנתבעים לביהמ"ש כדלקמן: "אני מצהיר לפרוטוקול ביהמ"ש לבקשת חברי כי ביחס לשטח D ו- C במפה המייצבית המסומנת ע"י ביהמ"ש מ/1 (המפה הוכנה ע"י מודד בימ"ש מר ניזאר חדאד) יש בה תיק בטון עם חריגה מסוימת לשטחו של התובע כפי שבא לידי ביטוי בחוו"ד מומחה בימ"ש ניזאר חדאד. אנו מצהירים כי אין לנו זכויות ולא יהיו לנו זכויות בשטח האמור וכי מדובר בשטחו של התובע".

משכך, מתייתרת מלאכתו של ביהמ"ש לגבי אותו חלק בפלישת הנתבעים בגינו תבע התובע ואני מקבל את עמדת התובע וקובע כי היתה כאן הסגת גבול אל עבר שטחו של התובע. אני מורה על הריסת אותו קיר בטון הפולש לשטחו של התובע ומורה לנתבעים להרוס את אותו קיר בתוך 45 יום מיום מתן פסה"ד. אם לא יעשו כן, יהיה רשאי התובע להרוס על חשבונו את הקיר ולפנות בתביעה לשפות אותו על ההוצאות שנגרמו לו בגין הריסת קיר זה.
בהמשך, ציין ב"כ הנתבעים: "יש לנו מחלוקת עליה נבקש מביהמ"ש לתת פס"ד שעניינה שטח A שבמהלכו יש את אותן מדרגות המסומנות בצהוב שאני טוען שאין לנתבעים דרך להגיע אל ביתם אלא באמצעות אותן מדרגות".
על כך הגיב ב"כ התובע בפרוטוקול ביהמ"ש: "אני מתנגדים מכל וכל ועומדים על כך שהמדרגות ייהרסו והשטח יוחזר לתובע. לטענתנו, הנתבעים מיתממים ויש להם עוד שתי כניסות משני מקומות שונים לביתם. הטענה שכביכול אין להם איך להיכנס הביתה אינה נכונה. אנו נכונים לצלם את הכניסות לבית בטרם יינתן פסה"ד".
עוד אציין, כי מאחר ונטען שהגרוטאות אליהם התייחס התובע בתביעתו בבקשה למתן צו עשה טרם פונו, הוריתי לתובע וזאת לבקשתו ובתיאום עם מומחה ביהמ"ש, לצלם את הכניסה באמצעות חדר המדרגות וכן את הגרוטאות, וזאת בהחלטתי מיום 10.2.14, עליה חזרתי בתאריך 7.4.14 ואולם בפועל לא צורף לי דבר מעבר לסיכומים אשר הוגשו ע"י שני הצדדים וזאת בפרוטוקול ביהמ"ש מיום 10.2.14.

משכך, אני נותן את הכרעתי בסוגיה שנשארה שנויה במחלוקת על פי סיכומי הצדדים, המסמכים שצורפו ושיקול דעתי.

בסיכומי התובע למדתי, כי ישנן גרוטאות בשטח וצורפו לי על כך תמונות. עוד למדתי, כי אין לטענת התובע היתרי בנייה בבניית אותן מדרגות וכי הוגשו אף כנגד הנתבעים כתבי אישום בגין הפרות בנייה כאלו או אחרות.
עוד טוען התובע, כי באשר למסמכים של הוועדה המחוזית בדבר דרך הגישה לדירתם של הנתבעים מתוך מגרשו של התובע, מסמכים אלה נמסרו לו רק בדיון מיום 12.3.13 ולכן אין לקבל אותם. לאחר ההחלטה אליה מפנים הנתבעים הונפק מידע תכנוני של החלקה הרלוונטית ממשרדי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "גבעות אלונים" מיום 14.9.08, שבו אין כל התייחסות לדרך המעבר הנטענת.
התובע מצביע על כך כי מעולם לא היה חלק או צד בהליך שנוהל בשנת 2005 בפני הוועדה המקומית מחוז צפון.

הנתבעים מצדם טוענים, כי באותם שנים ובאותו אזור חלה תוכנית מתאר ג/377, שלפיה כניסת הנתבעים למבנה שהוקדם בחלקתם יהיה דרך מעבר מחלקה 23 בגוש 10375, השייכת לתובע.
לצורך פתיחת הדרך העיקרית באזור הוועדה לתכנון ובניה הפקיעה חלק מהקרקע השייכת לתובע לצורכי ציבור.
לטענתם, עברו באותה דרך מאז ומעולם והיא היתה הכניסה היחידה לחלקתם.
הנתבעים מציינים, כי לפני השינוי בתוכנית (לאחר התנגדות התובע לתוכנית), הדרך המוצעת, שהוזזה בדיעבד, גבלה את חלקת הנתבעים ואף גזלה חלק מחלקתם גם, והיוותה בסיס להיתר הבניה לנתבעים.
הנתבעים טוענים, כי בשנת 2002 התובע התנגד להפקעה ודרש הזזת תווי הדרך מהצד הדרומי נשוא המחלוקת העוברת דרך המקרקעין של התובע, שהיוותה בסיס היתר הבניה של הנתבעים. התנגדות התובע נתקבלה כך שהמצב אכן שונה, והדרך אשר הובילה לבית הנתבעים הוזזה באופן קיצוני לכיוון דרום (לפי תוכנית חדשה שמספרה ג/10789, דבר אשר גרם לחסימת דרך הכניסה של הנתבעים לחלקתם.
בתאריך 26.02.04 הנתבעים הגישו התנגדות לוועדת משנה להתנגדויות באמצעות הוועדה המחוזית, בזיקה לאישור תוכנית הבניה ג/10789 והזזת הדרך. בהחלטה מיום 06.05.05 הוועדה קיבלה את בקשת הנתבעים ואישרה דרך ברוחב 3 מ"ר במ יקום הדרך הקיימת בפועל, בכך שהפקיעו את הדרך אשר שימשה את הנתבעים לכניסה לביתם והחזירו את יתר חלקת התובע למגורים. משמעות הדבר היא, כי הדרך המובילה לבית הנתבעים מופקעת ואין שום זכות לתובע בה, ובהתאם לא יכול התובע לתובע דבר שאינו שייך לו.

לגרסת הנתבעים, הדרך ברוחב 3 מ"ר המשמשת את הנתבעים להיכנס לביתם מאדמות התובע, הינה קרקע בהפקעה, כפי שנקבע בהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות משנת 2005, ויתר החלקה אכן הוחזר למגורים, סייג אשר יש בכוחו לדחות את טענות התובע לפלישה מצד הנתבעים . לטענתם, התובע בחר להתעלם מעובדה זו ולהסתירה, כאשר ידע להציג בכתב תביעתו את שני מכתבי הוועדה (נספח ג' ו-ד' לתביעה) והתעלם מעניין הפקעת הדרך . התובע בחר להעלים את החלטת וועדה המשנה המקבלת את התנגדות הנתבעים משנת 2005 , למרות שנכח וידע על אותה החלטה ואף התנגד לה בתוקף, עובדה שלעצמה המוכיחה את חוסר תום לב התובע.

הנתבעים מדגישים, כי התובע העלה טענות חדשות, בשלבים מאוחרים של התביעה, דבר המהווה הרחבת חזית אסורה, וכי טענותיו היו טענות בעלמא, כלליות ולא ברורות.
לטענתם, התובע התבסס על חוות דעת ותוכנית שנערכה על ידי המודד אבו קרשין, כאשר דינה של תוכנית זו להידחות על הסף היות והמודד לא הצהיר לבית המשפט את עובדות התוכנית ו/או לא הגיע להעיד בבית המשפט ומכאן לא ניתן לבסס עובדות על פיה.

הנתבעים מוסיפים, כי מעולם לא הניחו רכבים באדמות התובע ומעולם לא לכלכו אותה וכי מטרת התמונות שהוצגו לבית המשפט בעניין הינה להטעותו בלבד. עוד נטען כי לא הוגשה על ידו חוות דעת שמאי מקרקעין בעניין.

לטענת הנתבעים, קביעת המודד המוסמך חדאד בחוות דעתו, כי שימוש הנתבעים בחלקת התובע מהווה פלישה בשטח 50 מ"ר, הינה שגויה מאחר ומדובר בעיקר בשטח פנוי. אף מרכיבים נוספים אינם יכולים לטענתם להוות פלישה, מאחר ואותם מרכיבים נמצאים בדרך המשמשת את הנתבעים לכניסה לבתיהם, דהיינו שטח מופקע ואותם חלקים אף לא נתבעו לטענתם בכתב התביעה.
לדידם, חוות דעת המומחה התייחסה בעיקר לכל החלקים שלא נתבעו בכתב התביעה: כך לדוגמא התובע לא טרח לת בוע שטח האספלט 9 מ"ר ו/או שטח קיר של מטר אחד ושטח מת של 20 מ"ר, ואף לא פירט בכתב תביעתו את עניין הסטייה המוזכרת בחוות דעת המומחה המוסכם בקיר התומך. לפיכך טוענים, כי חוות דעת מומחה אינה יכולה לבסס שום פלישה כאשר העובדות שתוארו בה לא אוזכרו בכתב התביעה והמומחה מנגד לא ידע את המצב המשפטי ונגרש לבדוק את מצב השטח בלבד.

עוד נטען על ידי הנתבעים, כי מאחר והדרך נשוא המחלוקת, המשמשת אותם כמעבר לחלקתם, נותר שטח ציבורי, וכי אותה דרך נשארה מופקעת בהסתמך על שתי ההחלטות של וועדת המשנה, הרי שמדובר בשימוש סביר לנתבעים בדרך הציבורית ברוחב 3 מ"ר.

לטענתם, נשאלת השאלה מדוע בכל ההליכים שנקט התובע בפניי הוועדה לא הזכיר ולו פעם אחת את עניין הקיר הלא חוקי ו/או הפלישה ו/או בנייה שלא לפי היתר? לגרסתם, התובע ידע על המצב הקיים מזה עשרים שנה ועל כן התביעה הוגשה על ידו בשיהוי ניכר, שיש לקחת בחשבון.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה ועיינתי במסמכים ובתמונות אותם צירפו הצדדים לסיכומיהם, אשר הוגשו לי לתיק ביהמ"ש ואשר אני מורה למזכירות לסרוק לתיק ביהמ"ש לאחר שהוגשו במעמד הדיון שהיה קבוע בתיק זה, אני נותן בזאת את פסיקתי:
כזכור, הגיעו הצדדים להסדר לגבי הריסת הקיר והמחלוקת נוגעת בנוגע למדרגות ובנוגע לפינוי גרוטאות הנמצאות בשטחו של התובע.
בעניין זה טענו הנתבעים, כי המדרגות מהוות את כניסתם היחידה לביתם, דבר שהתובע הכחיש מכל וכל. עוד נטען ע"י הנתבעים, כי אין כל גרוטאות או אשפה בחלקו של התובע, חרף צילומים שצירף לסיכומיו.
בעניין זה עלי לציין, כי המומחה מטעם ביהמ"ש אשר הנתבעים ביקשו לחקור ולאחר מכן חזרו בהם מחקירתו, אימץ למעשה את טענות התובע בדבר אותה השגת גבול, דהיינו כי המדרגות נבנו בשטחו של התובע. לא הוכח לי גם ולא התרשמתי מסיכומי הצדדים, כי המדרגות מהוות את הכניסה היחידה של הנתבעים לביתם.

אשר על כן, אני מקבל את עמדתו של התובע, אשר הינה בזיקה למומחה ביהמ"ש ונותן צו עשה המורה על כך שבניית המדרגות מהווה השגת גבול לשטחו של התובע ויש להרוס אותן יחד עם הקיר.
אני מאפשר 60 יום לצורך ביצוע ההריסה כאמור.

לעניין הגרוטאות – בעניין זה עומדות בפניי אך ורק תמונות שצורפו לסיכומי התובע. תמונות אלה מצביעות על כך כי מדובר בגרוטאות הנמצאות בשטחו. ככל שלא פונו, אני מורה על פינויים תוך 30 יום, באחריות הנתבעים ועל חשבונם.
עלי לציין, כי לא הייתי רוצה להיכנס לדיונים נוספים על פקודת ביזיון בימ"ש ולכן אני מצפה מהנתבעים לפעול על פי ומכוח פס"ד זה, כפי שציינתי.

אם לא יהרסו את המדרגות, יוכל התובע לעשות כן על פי פסה"ד ולהגיש תביעה כספית כפי שציינתי ביחס לקיר בפס"ד זה.

ביחס להוצאות משפט – אני מורה כדלקמן:
אני מורה לנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט הכוללות שכ"ט עו"ד בשיעור של 5,500 ₪ + מע"מ (בהתחשב בהסכמות הדיוניות ואופי ההליך) ושיפוי התובע על הסכום ששילם בגין חווה"ד כנגד קבלה על חלקו בשכ"ט המומחה מטעם ביהמ" ש וכן אגרת בימ"ש ששילם.
סכום זה ישולם ע"י הנתבעים לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.

יש לסרוק את סיכומי הצדדים ואת חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש לתיק בימ"ש כחלק מהחומר בתיק.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שפיק דיכ
נתבע: סמיר משאעל
שופט :
עורכי דין: