ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו אבוטבול נגד כחול אירועים על הים בע"מ :

בפני כבוד השופטת בטינה טאובר
המבקשים

  1. אליהו אבוטבול
  2. לירן טלאל אבוטבול
  3. אלמז עלמו
  4. אורן אמיר
  5. דניאל באסקינד
  6. יהודה גייזלר
  7. גל מיקה
  8. מיכאל דנילוב
  9. סשה דץ
  10. אנטון טקץ
  11. מוראד חמאג'רה
  12. ארקדי מיגירוב
  13. יוני נזרי
  14. דניאל שפיר

נגד

המשיבים

  1. כחול אירועים על הים בע"מ, ח.פ. 513523019 (החברה)
  2. ימה אירועים בע"מ (הרוכשת)
  3. כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון

החלטה

מבוא

1. עניינה של החלטה זו בשלוש בקשות שהוגשו על ידי המפרק הזמני לחיוב המשיבים, בנק לאומי לישראל בע"מ, מאסטרפוד בע"מ ומר נס מנטקה בהחזר כספיים לקופת הפירוק.

2. בתאריך 05.03.14 הוגשה על ידי עובדי חברת כחול אירועים על הים בע"מ, ח.פ. 513523019, (להלן: "החברה") בקשה לפירוק החברה ובמקביל הוגשה גם בקשה דחופה במעמד צד אחד למינוי מפרק זמני ו/או מנהל מיוחד.

3. הבקשה לפירוק החברה הוגשה כאמור על ידי 14 עובדים של החברה, אשר טענו, כי נעשות פעולות לריקון החברה מנכסיה ולחלוקת התמורה שהתקבלה ממכירת פעילותה של החברה שלא בהתאם לסדר הקדימויות הקבוע בדין. העובדים סמכו את בקשתם לפירוק החברה על הטעמים הבאים: חדלות פירעון מכוח סעיפים 257(4) ו- 258 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג – 1981 (להלן: "פקודת החברות"); ופירוק מטעמי צדק ויושר מכוח סעיף 527(5) לפקודת החברות.

על פי הנטען בבקשת הפירוק, בסוף חודש דצמבר 2013 פיטרה החברה את עובדיה והפסיקה את פעילותה, ובסוף חודש ינואר 2014 קיבלו אחרוני העובדים את מכתבי הפיטורים שלהם, ומאז ממתינים הם לקבלת שכרם. נטען, כי בסוף חודש פברואר 2014 קיבלו העובדים הודעה כי החברה חדלת פירעון ולא תוכל לעמוד בחובותיה כלפיהם. עוד צוין, כי החברה צברה חובות כבדים לנושים נוספים.

עוד טענו העובדים במסגרת הבקשה למינוי מפרק זמני, כי לאחר סגירת פעילות החברה, ניהלה החברה משא ומתן מתמשך, בניסיון למכור את הפעילות, הציוד והמוניטין השייך לה, ולפני מספר שבועות נחתמה עסקת מכירה, כאשר לטענת המבקשים, התמורה שסוכמה במסגרתה נאמדת בסך של 2,000,000 ₪. בהקשר זה נטען, כי חלק מהכספים כבר נותב בהתאם לרצונם של בעלי המניות, ואולם נראה, כי בפעולה מהירה עדין ניתן להציל חלק מהכספים המגיעים לחברה וכפועל יוצא לעובדים.

4. ביום 13.03.14 התקיים דיון ראשון בבקשה למינוי מפרק זמני, וביום 16.03.14, מונה עו"ד ליאור מזור כמפרק זמני של החברה, (להלן: "המפרק הזמני").

5. עם מינויו החל המפרק הזמני בביצוע בדיקות ובירורים לעניין החברה, נסיבות הסתבכותה ונכסיה. בדיקותיו של המפרק הזמני העלו, כי בוצעו העברות של כספים ותשלומים לצדדים שלישיים מתוך תמורות שהגיעו לחברה כתוצאה ממכירת פעילותה לימה אירועים בע"מ במועד שלאחר הגשת הבקשה לצו פירוק, וזאת בניגוד להוראות סעיף 268 לפקודת החברות, האוסר על ביצוע עסקאות בנכסי החברה לאחר מועד תחילת הפירוק.

6. על רקע האמור, הגיש המפרק הזמני את הבקשות נשוא החלטה זו כמפורט להלן:

בקשה 7- במסגרתה עתר המפרק הזמני לחיובה של חברת מאסטרפוד בע"מ (להלן: "מאסטרפוד"), שהינה ספק בשר עיקרי של החברה, בהשבת סך של כ- 100,000 ₪ אשר שולם לה על ידי החברה בעקבות חתימת הצדדים על הסכם פשרה בתאריך 06.03.14, באמצעות כספים שהתקבלו מתמורת מכירת פעילות החברה, והועברו למאסטרפוד באמצעות שתי המחאות, האחת, בסך של 60,418 ₪ שנמשכה מתוך כספי תמורה שהופקדו בנאמנות אצל משרד עורכי דין דורון, טיקוצקי ושות', ונפרעה ביום 12.03.14, והשנייה, בסך של 34,277 ₪ שנמשכה מתוך כספי תמורה שהוחזקו אצל בא כוח החברה עורך דין רן לוין, ושנפרעה אף היא ביום 12.03.14.

בקשה 8- במסגרתה עתר המפרק הזמני לחיובו של בנק לאומי בע"מ (להלן: "בנק לאומי") להשבת כספים אשר הופקדו בחשבון החברה בבנק לאומי לאחר מועד הגשת בקשת הפירוק בסך כולל של 64,660 ₪. תשלום זה לדברי המפרק הזמני, שימש לסילוק יתרת חוב שנרשמה במועדים הרלוונטיים בחשבון החברה כלפי בנק לאומי.

בקשה 9- במסגרתה עתר המפרק הזמני לחיובו של מר נס מנטקה, (להלן: "המשיב" ), להשבת כספים אשר שולמו לו על ידי החברה, בסך כולל של 50,000 ₪, ביום 09.03.14, וזאת בעקבות הסכם פשרה אשר אושר על ידי בית המשפט השלום (ת.א. 39007-02-14) ביום 06.03.14, לאחר הטלת עיקולים על ידי המשיב על כספי התמורה ממכירת פעילות החברה.

7. ביום 24.04.14 ולאחר קבלת תגובות המשיבים, התקיים בפניי דיון בשלושת הבקשות.

במהלך הדיון, הסכימה מאסטרפוד לבקשת המפרק הזמני, משכך, הנני נותנת תוקף של החלטה להסכמת מאסטרפוד, לפיה, יועברו הכספים שהתקבלו בידיה לקופת הפירוק תוך 14 יום המיום.

זאת ועוד, במאמר מוסגר יצוין, כי במעמד הדיון הגיעו אף המפרק הזמני וב"כ בנק לאומי להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה יעביר הבנק לקופת הפירוק סך של 45,242 ₪ תוך 30 יום, וזאת מבלי לגרוע מכל טענה אחרת של קופת הפירוק ביחס ליתרת הכספים שהופקדו בבנק לאומי כלפי צדדים אחרים.

8. המשיב בבקשה 9 עמד על התנגדותו לבקשה. משכך, הדיון להלן יערך אך בעניין בקשת המפרק הזמני לחיוב המשיב בהחזר כספים לקופת הפירוק.

תמצית טענות הצדדים
טענות המפרק הזמני

9. המפרק הזמני טען בבקשתו, כי בנסיבות המתוארות בוצע לכאורה תשלום למשיב לאחר מועד הגשת בקשת הפירוק כנגד החברה, וממילא לאחר תחילת הפירוק. משכך המדובר בעסקה הנוגדת את הוראות סעיף 268 לפקודת החברות, דבר המצדיק להורות על בטלותה ועל השבת הכספים ששולמו על פיה לקופת הפירוק של החברה.

עוד טען המפרק הזמני, כי מדובר במקרה בו הועדף נושה ספציפי של החברה על פני אחרים, עת שחוב המגיע לו נפרע בעוד שחובות אחרים לרבות חובות בדין קדימה שיצרה החברה, לא נפרעו.

המפרק הזמני הוסיף וטען, כי הוא פנה למשיב במכתב מיום 18.03.14 ודרש לקבל פרטים לגבי התשלום נשוא הבקשה. בהמשך לפנייה זו נתקיימו מספר שיחות טלפוניות וכן מספר פגישות בינו לבין ב"כ המשיב, מהן עלה, כי לא ניטשת בין הצדדים מחלוקת כלשהי בכל הקשור לעובדות הקשורות בבקשה. נטען, כי בגדר השיחות שהתקיימו בין הצדדים נתבקש בא כוח המשיב ליתן עמדתו לעניין השבת הכספים על רקע המצב החוקי הקשור בתשלום הכספים הנ"ל אך חרף זאת, ביום 25.03.14 נתקבל אצל המפרק הזמני מכתב מאת בא כוח המשיב שלא כלל התייחסות עניינית לסוגיית השבת הכספים המוחזקים אצל המשיב וזאת על אף שניתנה למשיב ארכה להודיע עמדתו בעניין.

תגובת המשיב

10. המשיב טען בתגובתו, כי דין הבקשה להשבת הכספים להידחות על הסף עקב אי צירופו של תצהיר מטעם המפרק הזמני בהתאם לתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). כן נטען, כי אף לא אחד מן המסמכים המצורפים לבקשת המפרק הזמני איננו מוכיח קיומו של כל חוב של החברה ואת עובדת קיומו של כל נושה אחר זולתו.

לגופו של עניין טען המשיב, כי למעשה עותר המפרק הזמני לביטול הסכם פשרה אשר אושר על ידי בית המשפט השלום בחיפה ביום 06.03.14 במסגרת ת.א. 39007-02-14 וזאת על אף שההסכם נחתם בתום לב ומבלי שהיה ידוע למשיב על הגשת בקשת הפירוק.

עוד טען המשיב, כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת דוקטרינת "המעשה העשוי". נטען, כי מאז ניתן אישורו של בית המשפט להסכם הפשרה נקט המשיב בפעולות רבות במסגרת פעילותו העסקית ובכך שינה מצבו לרעה. נטען, כי השבת הסך של 50,000 ₪ כעת תהווה פגיעה משמעותית במשיב ותגרום לו ולצדדים שלישיים נזק כספי ניכר.

זאת ועוד נטען, כי כתוצאה מהתנהלות החברה ובעליה ותוך הסתמכות על כספים שאמור היה המשיב לקבל מהחברה, שקע הוא בחובות מהם לא נחלץ עד היום.

הוסיף וטען המשיב, כי הוא הגורם היעיל אשר הביא למתן העיקול הזמני מיום 19.02.14, אשר הודות לו נתפסו מעל ל- 113,000 ₪ ואשר לולא החקירה הכלכלית אותה הזמין והבקשה שהגיש בחודש פברואר 2014 לבית המשפט השלום היו מוברחים באופן וודאי מבלי יכולת לאתרם. נטען, כי הודות למאמצי המשיב נותרו בקופת הפירוק מעל ל- 60,000 ₪ אשר נזקפים כולם לזכותו של המשיב.

עוד טען המשיב, כי הוא הוציא כספים רבים מכיסו לצורך ניהול ההליך במסגרתו נתפסו הכספים. כך למשל לצורך פתיחת ההליך כנגד החברה ובעליה הוציא המשיב מכיסו כ- 66,228 ₪ מתוכם 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, 2,450 בגין דו"ח חקירה אודות החברה ובעליה וכ- 1,423 ₪ בגין אגרת בית משפט. לכל אלה מצטרף סכום של 10,000 ₪ אותם הפקיד המשיב בקופת בית משפט כערובה להבטחת פיצוי החברה ובעליה בגין נזקים אשר יכול ויארעו להם מכוח מתן צו העיקול הזמני, ככל שהצו יבוטל או שהתובענה תופסק, סכום אשר טרם הוחזר. לסכומים אלו יש להוסיף לטענת המשיב הוצאות המשיב על משכורות ששילם לעובדיו בסך של כ- 15,355 ₪ מבלי שקיבל תמורתן מהחברה וכן הוצאות תפעול ואחזקה בסך של 12,000 ₪.

על רקע האמור נטען, כי לא יהא זה צודק לחייב את המשיב להשיב את הכספים שקיבל, שאז יצא נפסד בסכום גבוה משמעותית מהסכום אותו הוא נדרש כעת להחזיר לקופת המפרק הזמני.

לבסוף טען המשיב, כי אין להתעלם מהסיפא של סעיף 268 לפקודת החברות המעניקה סמכות לבית המשפט, לאשר עסקאות חרף כלל הבטלות. בהקשר זה הפנה ב"כ המשיב לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4351/01 עו"ד ארז מפרק חברת ח.א. מזון בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ, פ"ד ס(1) 467, (להלן: "פסק דין עו"ד ארז מפרק חברת ח.א. מזון בע"מ").

תשובת המפרק הזמני לתגובת המשיב

11. המפרק הזמני טען בתגובה, כי בניגוד לטענת המשיב לפיה, קיימת הצדקה להחלת החריג המאפשר לבית המשפט להכשיר עסקאות שבוצעו לאחר הגשת בקשת הפירוק, בפועל מדובר בגביה שגבה המשיב שלא כדין תוך כדי שהוא מודע היטב למצבה של החברה ולעובדה כי פעילותה של החברה חוסלה תוך הותרת חובות. נטען, כי לצורך טיעוניו, לא בחל המשיב בהבאה חלקית ומגמתית של קביעות מפסקי דין, תוך השמטת חלקים אחרים ומהותיים שאינם נוחים לו, כשלמעשה עיון בפסקי הדין שנזכרו אף מאשש ומבסס את הנטען בבקשה.

המפרק הזמני, טען, כי אין למעשה כל ספק, כי גביית הכספים על ידי המשיב לא נעשתה במהלך העסקים הרגיל, כן אין ספק, כי המשיב לא נתן תמורה כלשהי כנגד התשלום שקיבל מהחברה על פי הסכם הפשרה, אלא שבפועל הוא נטל את הכספים תוך שהוא מביא להעדפתו שלא כדין על פני נושי החברה.

אשר לטענת המשיב בדבר אי תמיכת הבקשה בתצהיר, טען המפרק הזמני, כי על פי ההלכה הפסוקה, כאשר מוגשת בקשה מטעמו של בעל תפקיד שמונה על ידי בית המשפט, אין בעל התפקיד נדרש לאמת טענותיו בתצהיר. לעניין זה הפנה המפרק הזמני לשורה של פסקי דין ובכלל זה ל- ע"א 5709/99 זיווה לוין נ' גד שילר, עו"ד, פ"ד נה(4) 925.

ביחס לטענת המשיב לפיה, לא הוכח כי לחברה חובות לנושים נוספים, טען המפרק הזמני, כי במעמד הדיון מיום 13.03.14, הודה ב"כ החברה בפני בית המשפט, בדבר קיומם של חובות ניכרים ביותר כלפי עובדי החברה.

עוד טען המפרק הזמני, כי בפועל התנהלות המשיב לוקה בחוסר תום לב, עת פעל לגביית הכספים על אף שידע היטב שהחברה חיסלה למעשה את פעילותה. לעניין זה הפנה המפרק הזמני לדו"ח חקירה שהזמין המשיב בעת ניהול הליך העיקול בבית משפט השלום, אשר כלל גם התייחסות לחובות שהותירה אחריה החברה כלפי ספקים ועובדים.

בכל הנוגע לטענת המשיב לפיה, בהסתמך על הסכם הפשרה שינה הוא כביכול את מצבו לרעה, טען המפרק הזמני, כי בפועל, כלל הטענות המועלות מטעמו של המשיב בהקשר זה, אינן מתייחסות לתקופה שלאחר מועד חתימת הסכם הפשרה וגביית הכספים שלא כדין, אלא לתקופה מוקדמת בהרבה. נטען, כי בעצם העובדה לפיה סיפק המשיב שירותים שונים לחברה במהלך שנת 2013, חודשים טרם חתימת הסכם הפשרה וגביית הכספים על פיו, אין בכדי להקנות למשיב כל עדיפות או קדימות על פני יתר נושי החברה. לחילופין טען המפרק הזמני, כי בנסיבות העניין ובשים לב להוראות סעיף 268 לפקודת החברות אין מקום לקבל את טענות המשיב.

דיון והכרעה

12. לאחר שעיינתי בבקשת המפרק הזמני, בתגובת המשיב, בתשובת המפרק הזמני לתגובת המשיב ובפרוטוקול הדיון מיום 24.04.14 נחה דעתי, כי דין הבקשה לחיוב המשיב בהחזר כספים לקופת הפירוק להתקבל.

13. טענות הסף של המשיב, התייחסו, ראשית, להעדרו של תצהיר מצדו של המפרק הזמני, בגינו עתר המשיב לדחיית הבקשה על הסף.

אכן, אין חולק, כי על פי תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, בקשה בכתב צריכה להיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות ביסודה. מכאן עולה לכאורה, כי בקשה להחזר כספים, הנחשבת ל"בקשה בכתב" צריכה להיתמך בתצהיר. יחד עם זאת, סבורני, כי אין הדברים נכונים ככל שהדבר נוגע להגשת הבקשות על ידי בעל תפקיד המשמש כ"זרועו הארוכה של בית המשפט". בהקשר זה, דומני, כי הנסיבות בהן פועל מפרק או כל בעל תפקיד אחר המתמנה על ידי בית המשפט ופועל בחסותו, מחייבות התייחסות שונה מבקשות אחרות המוגשות בהליך אזרחי רגיל, כך שאת החסר באי הגשת התצהיר ניתן למלא בתשתית ראייתית מבוססת הנשענת על מסמכים התומכים בטענותיו של המפרק הזמני.

14. בית המשפט העליון בהתייחסו לעניין אי הגשת תצהיר תמיכה בבקשה המוגשת על ידי בעל תפקיד, קבע בע"א 5709/99 זיווה לוין נ' גד שילר, עו"ד, פ"ד נה(4) 925, עמוד 937 כדלקמן:

"נושאי תפקיד מטעם בית-המשפט ככונסי נכסים, מפרקים, נאמנים בפשיטת רגל ומנהלי עיזבון, פועלים במסגרת תפקידם בפיקוחו של בית-המשפט. בהליכים שהם יוזמים לקבלת הוראות, ההנחה היא כי הם מביאים בפני בית-המשפט תשתית עובדתית מוסמכת, שלעתים קרובות אינה מצריכה חקירה ודרישה נוספות בדרך של הגשת תצהיר וחקירה עליו, כמצופה מנושא תפקיד הפועל בחסותו של בית-המשפט."

15. יפים לעניין זה גם דברים שנקבעו בתיק פש"ר (ת"א) 1855/02 נגה אלקטרוניקה בע"מ נ' עיריית קרית גת ואח', [פורסם בנבו], (15.09.03), שם נקבע:

הלכה מוכרת היא, כי בעל-תפקיד בהליכי חדלות פרעון אינו מחוייב בהגשת תצהיר (ובעמידה לחקירה בעניינו), אלא אם מורה לו בית המשפט לעשות כן, וזאת בנסיבות חריגות. זאת, מפאת החזקה כי בעל התפקיד הינו צד אובייקטיבי, המהווה "ידו הארוכה" של בית המשפט עצמו; זאת להבדיל מצד רגיל במשפט אזרחי, המייצג את עניינו האישי.

16. למעלה מן הנדרש, יצוין, כי תקנה 2 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, (להלן: "תקנות הפירוק"), מורה, כי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, יחולו על הליכי פירוק "בשינויים המחויבים לפי העניין", קרי, הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, יחולו על הליכי פירוק, אם אלה אינן סותרות את הוראות תקנות הפירוק [ראה: רע"א 3319/06 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק החברה נ' ג'ברה, [פורסם בנו], (28.01.07).

על רקע האמור, סבורני כי דין טענת המשיב בדבר דחיית הבקשה על הסף מחמת אי הגשת תצהיר תמיכה בבקשת המפרק הזמני להידחות.

17. כן סבורני, כי לא ניתן לקבל טענת המשיב, לפיה, לא הוכח כי לחברה חוב כלשהו לנושים נוספים. בהקשר זה יצוין, כי ככל שהמשיב לא ידע על קיומם של נושים נוספים של החברה, הרי שבמעמד הדיונים שהתקיימו בפניי ביום 13.03.14 וביום 24.04.13 , נוכח המשיב לדעת, כי קיימים לחברה נושים נוספים להם חייבת החברה כספים, לרבות לעובדי החברה, לבנק לאומי ולמאסטרפוד.

מכאן לגופה של המחלוקת

18. סעיף 268 לפקודת החברות קובע כדלקמן:

"כל עסקה בנכסי החברה וכל העברת מניות או שינוי במעמדם של חברי החברה, שנעשו לאחר תחילת הפירוק — בטלים, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת."

19. אין מחלוקת, כי המועד הרלוונטי לענייננו הינו 05.03.14, מועד הגשת בקשת הפירוק. המשב אף אינו חולק, כי הכספים שנגבו בעקבות הסכם הפשרה שנחתם בינו לבין החברה, נופל בגדרה של הוראת סעיף 268 לפקודת החברות, ובהקשר זה מבקש, כי בית המשפט יפעיל את סמכותו שנקבעה בסיפא לסעיף הנ"ל, לאשר את העסקה חרף כלל הבטלות הקבוע. על רקע האמור, הרי שהמחלוקת בין הצדדים מסתכמת בשאלה, כיצד על בית המשפט להפעיל שיקול דעתו שעה שהוא מתבקש לאשר עסקה על פי סעיף 268 לפקודת החברות.

20. חשוב להבהיר בהקשר זה את תכליתו של סעיף 268 לפקודת החברות, שבא להסדיר את מערכת היחסים בין חייב חדל פירעון לבין נושיו. ככלל מערכת יחסים זו הינה רבת משתתפים וחורגת ממערכת היחסים "הבינארית" של חייב סולבנטי ונושה בודד. לפיכך, כאשר עסקינן בחייב שהוכרז כחדל פירעון, נאסר על הנושים לנקוט בהליכי גבייה פרטניים, ומלאכת גביית החובות וחלוקתם בין הנושים נעשית באופן מרוכז על ידי בעל התפקיד, בפיקוח בית המשפט, במסגרת הליך הפירוק וזאת על מנת להבטיח פירעון שוויוני של החובות לנושים. [ראה: ע"א 4269/11 עו"ד יהודה ברמי נ' רו"ח עופר אלקלעי, מפרקה של חברת אקסלרוד יאיר חומרי בנין בע"מ, [פורסם בנבו], (19.06.13)]. מהאמור, נובעת במישרין המסקנה, כי תשלומים שמבוצעים ישירות על ידי החייב לנושים ספציפיים לאחר שהוגשה בקשת הפירוק, הינם בטלים כלפי בעל התפקיד. עם זאת, בית המשפט רשאי בנסיבות המתאימות לאשר עסקאות על אף שנעשו לאחר מועד הגשת בקשת הפירוק.

21. בפסק דין ארז מפרק חברת ח.א. מזון בע"מ, אליו הפנה המשיב בתגובתו, סקר בית המשפט העליון את השיקולים שעל בית המשפט לבחון לצורך אישור עסקה על פי סעיף 268 לפקודת החברות. השיקול המרכזי שעל בית המשפט לשקול בהקשר זה הינו, שמירה על שוויון בין הנושים ואי מתן עדיפות לנושה מסוים על פני נושים אחרים שאף יכול ויהיו בעלי חובות בדין קדימה.

22. בענייננו, אין חולק, כי לחברה נושים נוספים, לרבות נושים בעלי זכות קדימה, משכך, סבורני, כי מתן הטבה למשיב והעדפתו על פני יתר הנושים יש בה כדי לגרום לפגיעה חמורה בשוויון בין הנושים.

23. בהקשר זה, אין בידי לקבל טענת המשיב בדבר מעשה עשוי, שכן קבלת טענה זו מנוגדת לתכליתו של סעיף 268 לפקודת החברות, שעה שסעיף זה על פי תכליתו בא למנוע מקרים של מעשה עשוי כמתואר על ידי המשיב.

24. שיקול חשוב נוסף לעניין אישור העסקה הוא, כי הע סקה נעשתה במהלך העסקים הרגיל של החברה ונועדה לאפשר לחברה להמשיך ולנהל עסקים בתקופת הביניים, עד שיוכרע גורלה. סבורני, כי בנסיבות העניין, לא הוכיח המשיב, כי גביית הכספים על ידו בוצעה במהלך העסקים הרגיל של החברה, אלא שמדובר בהליך משפטי שפתח המשיב כנגד החברה, לאחר שהיה ידוע לו, על סמך חקירה כלכלית שהזמין בעניינה של החברה ואשר נמנע מצירופה לתגובתו, כי החברה נמצאת בקשיים כלכליים.

אשר לטענת המשיב, לפיה על סמך הסכם הפשרה שנחתם, שינה הוא מצבו לרעה, סבורני, כי אין מקום לקבל את הטענה, שעה שהמשיב נמנע מצירוף ראויות בדבר הלוואות ו/או חובות שנוצרו בעקבות הגשת הבקשה לעיקול. זאת ועוד, הכספים שהוציא המשיב לצורך ניהול בקשתו, לרבות התשלום בגין הזמנת דו"ח בעניינה של החברה ושכר טרחת עורך דין, אין בהם כשלעצמם להצדיק סטייה מהכלל הקבוע בסעיף 268 לפקודת הראיות.

25. על רקע האמור, סבורני, כי דין בקשת המפרק הזמני לחיוב המשיבה בהשבת כספים שנגבו על ידו להתקבל.

26. יובהר, כי ככל שבהמשך ההליך לא יינתן צו פירוק כמבוקש, יחזיר המפרק הזמני את הכספים שיופקדו על ידי המשיבים בקופת הפירוק לידיהם, כל צד כפי חלקו היחסי.

סוף דבר

27. לאור האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

ניתן תוקף של החלטה להסכמת מאסטרפוד והמפרק הזמני. מאסטרפוד תעביר סך של 94,693 ₪ לקופת הפירוק תוך 14 ימים מהיום.
בנק לאומי יעביר לקופת הפירוק סך של 45,242 ₪, והכל כמפורט בהחלטתי מיום 24.04.14. יצוין, כי אין באמור כדי לגרוע מכל טענה אחרת של קופת הפירוק ביחס ליתרת הכספים שהופקדו בבנק לאומי כלפי צדדים אחרים.
בנוסף, ניתן בזאת צו למשיב, מר נס מנטקה, להשבת הכספים שנגבו על ידו מהחברה על פי הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, בסך של 50,000 ₪ לקופת הפירוק תוך 30 ימים מהיום.

28. למען הסר ספק, יובהר, כי ככל שלא יינתן צו פירוק, על המפרק הזמני להשיב את סכומי הכסף שיפקדו בקופת הפירוק לידי המשיבים, כל צד לפי חלקו כמפורט לעיל.

29. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

30. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליהו אבוטבול
נתבע: כחול אירועים על הים בע"מ
שופט :
עורכי דין: