ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יואב יחיעם נגד כרטיסי אשראי לישראל בע"מ :

בפני כבוד השופט יגאל גריל, ס. נשיא

המבקש/התובע:

יואב יחיעם
ע"י ב"כ עו"ד מירה רשף ו/או יאיר שפרן ואח'

נגד

המשיבות/הנתבעות:

1. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ברק טל
משרד עוה"ד יגאל ארנון ושות'

2. פייפאל ישראל בע"מ (בקשת האישור בעניינה – נדחתה)
ע"י ב"כ עוה"ד יחיאל כשר ואח'
ממשרד עוה"ד יובל לוי ושות'

החלטה

א. בפניי בקשה לעיון בחוזר בהחלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתאריך 10.3.2014.

ב. ביום 10.3.2014 ניתנה החלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המבקש (החלטה זו עסקה גם בבקשת אישור שהוגשה במסגרת ת"צ 34200-06-11).

במסגרת החלטה זו, התקבלה בקשת האישור שהגיש המבקש כנגד המשיבה מס' 1, כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "כא"ל"), ואילו בקשת האישור שהגיש כנגד המשיבה מס' 2 – נדחתה.
כמו כן, נדחתה בקשת האישור שהגישה המבקשת בת"צ 34200-06-11, אקו-טק (מיקרו חלקים) בע"מ, כנגד המשיבה מס' 1.

ג. ביום 24.3.2014 הגיש המבקש בקשה זוֹ לעיון חוזר, המונחת עתה בפניי.

במסגרת בקשה זו, עותר המבקש לשנות את ההחלטה בבקשת האישור באשר להגדרת התקופה הרלוונטית לתובענה הייצוגית.

ד. בהחלטה מיום 10.3.2014 בבקשת האישור, הוגדרה התקופה הרלוונטית, בפיסקה צ"ג של ההחלטה, כך:

"מכאן, שהתקופה הרלוונטית לתביעה, הואיל ואנו עוסקים בעסקאות שנערכו ב-₪ מול בתי עסק בישראל, היא מיום 3.11.2010 ועד ליום הגשת בקשת האישור, ביום 21.6.2011, דהיינו, תקופה של כ-½7 חודשים."

כמו כן, הוגדרה בפיסקה צ"ד של ההחלטה מיום 10.3.2014 הקבוצה התובעת, כך:

"הקבוצה התובעת תכלול את כל לקוחות חברת כא"ל, אשר ביצעו עסקאות בשקלים חדשים עם בתי עסק שמקום מושבם בישראל, באמצעות השירות שמספקת חברת PayPal Pte Ltd, כשאמצעי החיוב הוא כרטיס אשראי שהנפיקה חברת כא"ל, ואשר בגין עסקאות אלה נגבו מהם עמלת המרה והפרשי שער, והכל בתקופה שבין יום 3.11.2010 ועד ליום 21.6.2011."

ה. המבקש טוען בבקשה לעיון חוזר, כי כא"ל המשיכה לגבות את העמלות בגינן אושרה הגשת התובענה כייצוגית, גם לאחר המועד בו הוגשה התובענה הייצוגית, 21.6.2011.

לטענתו, יש לשנות את התקופה הרלוונטית, כך שתחול עד למועד אישורה של התובענה כייצוגית, וזאת נוכח הוראת סעיף 10(א) של חוק תובענות ייצוגיות, לפי ה "לא ייכלל בקבוצה אדם שעילת תביעתו נוצרה לאחר המועד שבו אושרה התובענה הייצוגית כאמור", ומכאן, כך לטענת המבקש, שעל בית המשפט לכלול את כל חברי הקבוצה שעילת תביעתם נוצרה קודם למועד ההחלטה בבקשת האישור.
לטענת המבקש, כא"ל המשיכה לגבות את עמלת ההמרה גם לאחר הגשת בקשת האישור (בתאריך 21.6.2011).

ו. עוד טוען המבקש, כי כא"ל החלה לגבות עמלת המרה נשוא התובענה הייצוגית, עובר ליום 3.11.2010, כשהוא מפנה בעניין זה לתצהירו של מר עודד זהבי (בסעיף 20), וכן לשני פרסומים ברשת האינטרנט, שלא הוגשו לבי ת המשפט במסגרת הליך בקשת האישור (הפרסומים צורפו במסגרת נספח ב' לבקשה לעיון חוזר).

לכן, עותר המבקש להגדיר את הקבוצה התובעת, כך (סעיף 15 של הבקשה לעיון חוזר):

"לקוחות כאל שביצעו עסקאות בשקלים חדשים עם בתי עסק שמקום מושבם בישראל, באמצעות השירות שמספקת חברת פייפאל, כשאמצעי החיוב הוא כרטיס אשראי שהנפיקה חב' כאל, ואשר בגין עסקאות אלה נגבו מהם עמלת המרה והפרשי שער עד למועד אישור התובענה כייצוגית (10.3.14)."

ז. לטענת המבקש, במידה ולא תתקבל הבקשה לעיון מחדש, יהא צורך בהגשת תובענה נוספת נגד כאל ע"י ב"כ המבקש, שתהא למעשה זהה מבחינה עובדתית ומשפטית לתובענה בהליך זה, כאשר ההבדל היחיד ביניהן יהא פרק הזמן בו התבצעו העסקאות שבגינן נגבו העמלות על-ידי כא"ל.

ח. כא"ל מתנגדת לבקשה וטוענת, כי הדין אינו מכיר בנקיטת הליך של בקשה לעיון חוזר בהחלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

לטענת כא"ל, בית המשפט אינו מוסמך לשנות מהחלטתו בבקשת האישור, שעה שאין המדובר בטעויות סופר, או בהשמטות מקריות כמשמעותן בסעיף 81(א) של חוק בתי המשפט, אלא בטענות מהותיות שניתן להעלותן רק במסגרת ערעור.

טוענת כא"ל, כי במסגרת ההחלטה בבקשת האישור, תוחם ומגדיר בית המשפט איך ובאיזה אופן תתנהל התובענה הייצוגית: בית המשפט מגדיר את הקבוצה שבשמה תתנהל התובענה, מהן עילות התובענה, ומהם הסעדים הנתבעים. כל מה שלא נכלל בהגדרות וקביעות אלה – לא יתברר בהמשך ההליך, והדבר מהווה הכרעה סופית במחלוקת שבין הצדדים.

ט. לטעמה של כא"ל, ההכרעה במסגרת ההחלטה בבקשת האישור בנוגע להגדרת התקופה הרלוונטית לתובענה, היא הכרעה סופית במחלוקת שבין הצדדים, ודינה אינו דומה, ובוודאי שאינו זהה, להכרעות זמניות באופיין כמו החלטות ביניים בבקשה לסעד זמני, או בבקשה לעיכוב ביצוע. על כן, כך לטענת כא"ל, אל לו לבית המשפט להידרש להכרעותיו, אלא במסגרת המצומצמת והדווקנית הקבועה בסעיף 81(א) של חוק בתי המשפט. לטעמה, תיקונים מהותיים ניתנים להיעשות אך ורק בהליך של ערעור.

ממשיכה וטוענת כא"ל, כי בענייננו המבקש אינו טוען כי נפלה בהחלטה בבקשת האישור טעות טכנית, כמשמעותה בסעיף 81(א) של חוק בתי המשפט, אלא הוא טוען כי בית משפט שגה בכך שתחם את התקופה הרלוונטית לתובענה כפי שתחם.

כא"ל מפנה להחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת (בדימוס) צ. ברון) בת"א (מחוזי ת"א) 1619/03 ד"ר יהודה זינגר נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת (14.3.2006)), שם נקבע כי הסמכות הנתונה לשופט לתקן טעות בהחלטה בבקשת האישור, נועדה רק לבטא בצורה מתוקנת את שהתכוון בדעתו לומר מלכתחילה, ואילו תיקונים מהותיים ניתן להביא רק בדרך של ערעור.

עוד טוענת כא"ל, כי ההחלטה בבקשת האישור היא החלטת ביניים רק בנוגע לקביעות לפיהן תתברר התובענה הייצוגית, ולא לגבי הקביעות הדוחות את טענות המבקש.

י. לחלופין, טוענת כא"ל לגופו של עניין, כי התקופה הרלוונטית לתובענה הייצוגית נתחמה כדין, בהתאם לראיות ולטענות הצדדים.

יא. כא"ל מעלה טענה, כי בפועל היא החליטה לחדול מלגבות עמלת המרה מלקוחותיה, מטעמים שירותיים עוד בטרם הוגשו בקשוֹת האישור, ובפועל חדלה מגביית העמלות יומיים לאחר הגשת בקשות האישור (ביום 23.6.2011), דבר שלטענתה נכתב בסעיף 79 לתצהיר שהוגש בתמיכה לתגובתה לבקשת האישור, בסעיף 5 של התצהיר המשלים מיום 16.10.2012, וכן בסעיף 4 ובהערת שוליים 24 בסיכומיה. לטענתה של כא"ל, עניין זה כלל לא היה במחלוקת.

לגבי תחילת התקופה, טוענת כא"ל, כי מועד זה נקבע על סמך הצהרתו של מר עודד זהבי, המצהיר מטעם פייפאל ישראל, שטענתו זו היתה אמינה על בית המשפט.

יב. בבקשת כא"ל להגשת השלמת טיעון קצרה מיום 7.4.2014, טענה כא"ל כי המבקש עצמו הצהיר בסעיף 3 לתצהירו מיום 26.6.2012, כי כא"ל אכן הפסיקה את גביית עמלת ההמרה בהתאם להודעתה.

יג. בתשובתו לתגובת כא"ל טוען המבקש, כי כעולה מסקירת בנק ישראל לשנת 2012, המשיכה כא"ל לגבות את העמלה גם בשנת 2012, ומועד הפסקת גביית העמלה המדויק אינו ידוע.

טוען המבקש, כי החלטה המאשרת תובענה כייצוגית היא "החלטה אחרת", ולא "פסק דין", והיא בגדר "החלטת ביניים", ולכן, כבכל החלטת ביניים בהליך אזרחי, למבקש עומדת זכות להגיש לבית המשפט בקשה לעיון חוזר. בעניין זה מפנה ב"כ המבקש להחלטה שניתנה ברע"א 5000/09 ניופאן לייף בע"מ נ' אוזרוב (12.10.2009).

יד. ממשיך וטוען המבקש, כי מאחר שקביעת מועד הפסקת גביית העמלה, היא שאלה עובדתית, ברור שיש לבררה במסגרת בירור התובענה הייצוגית לגופה, ומשכך לא קבע בית המשפט כל קביעה עובדתית בעניין המועד המדוייק של הפסקת הגבייה , ככל שאכן חדלה כא"ל מלגבות את העמלה.

מוסיף וטוען ב"כ המבקש, כי טענת כא"ל לפיה הפסיקה את גביית העמלה ביום 23.6.2011, היא טענה חדשה, שלא נטענה קודם לכן על-ידי כא"ל.

לגבי הצהרת המבקש בתצהירו אליה הפנתה כא"ל בבקשה להשלמת טיעון, לפיה המבקש מצהיר שכא"ל חדלה מגביית העמלה, טוען המבקש כי המדובר בבדיקה בודדת אחת, וייתכן כי המדובר בטעות נקודתית.

עד כאן טענות הצדדים באשר לבקשה לעיון חוזר.

טו. ראשית, אדגיש כי הן המבקש והן המשיבה מס' 1 העלו טענות חדשות שלא נטענו במסגרת הדיון בבקשת האישור. המבקש אף צירף לבקשתו לעיון חוזר, מסמכים שלא הוגשו כראיות בשלב הדיון בבקשת האישור.

ברי, שאין להידרש במסגרת בקשה לעיון חוזר לטענות חדשות שלא נטענו בשלב הדיון בבקשת האישור, וכן אין מקום להידרש למסמכים שצירף המבקש לבקשתו לעיון חוזר, מסמכים שלא הוגשו כראיות טרם מתן ההחלטה בבקשת האישור.

טז. המקור לסמכותו של בית המשפט לעיין מחדש בהחלטותיו בעניינים אזרחיים מצויה בתקנה 368(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה "עיון מחדש":

”לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו.“

בעניין זה כתב כבוד השופט (כתוארו אז) א. גרוניס בע"א 3604/02 אוקו נ' שמי ואח', פ''ד נו(4) 505, 508 (2002):

”כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין [1]; ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב [2]; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי [3]). פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על-ידי הערכאה שנתנה אותה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [14], בעמ' 774). אולם אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית-המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ע"א 37/68 הנ"ל [3]; ע"א 9396/00ב קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי [4]). מובן שקיים חשש כי בעל-דין יעשה שימוש בלתי נאות באפשרות הנתונה לו לבקש שינויה של החלטת ביניים. במקרים מתאימים רשאי בית-המשפט לדחות את הבקשה מן הטעם שיש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, בייחוד אם מדובר בבקשות חוזרות (ראו רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ [5], בעמ' 796).“ (ההדגשה שלי – י.ג.)

דהיינו, בית המשפט מוסמך לעיין בהחלטות ביניים שנתן במידה וחל שינוי בנסיבות, ואף במקרים בהם מתברר לבית המשפט כי החלטת הביניים הינה שגויה.

יז. מלשון תקנה 368(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, בה נכתב "רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן ", ניתן להסיק שעניינה בסעדים זמניים בלבד. אולם, בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי הדבר מתייחס גם להחלטות ביניים שאינן עוסקות בסעדים זמניים (עיינו בדברי כבוד השופט א. רובינשטיין ברע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies Inc ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח' , בפיסקאות י"ט – כ' (6.10.2010)).

יח. מתעוררת השאלה: האם ההחלטה בבקשת האישור מיום 10.3.2014, בה מבוקש העיון מחדש, היא בגדר "החלטת ביניי ם", או שמא היא בבחינת "פסק דין"?

כאשר נדחית בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הרי הדבר מכריע את גורלו של ההליך הייצוגי (וזאת על אף שייתכן ויימשך הדיון בהליך התביעה האישית), ולפיכך החלטה הדוחה בקשה לאישור תובענה כייצוגית הינה בבחינת "פסק דין" עליו ניתן לערער בזכות (עיינו: ע"א 8521/03 תאגיד לאיסוף כלי משקה בע"מ נ' קראוס, פ"ד נח(3) 289, 292-291 (2004)).

לעומת זאת, החלטה המאשרת את הדיון בתובענה כייצוגית מהווה "החלטת ביניים", שכן רק לאחר אישורה של התובענה כייצוגית – "הפרוזדור", עובר בית המשפט לדיון בתובענה גופה – "הטרקלין" (עיינו: רע"א 8562/06 לימור פופיק נ' פז-גז 1993 בע"מ, בפיסקה 7 (15.4.2007)).

יט. בענייננו, ההחלטה מיום 10.3.2014 היא מורכבת: מצד אחד, חלקים ממנה הדוחים בעניינים מסוימים וכנגד משיבים מסויימים (המשיבה מס' 2) את אישור התובענה כייצוגית מהווים "פסק דין", ותקיפת ההחלטה בעניינים אלה צריכה להיעשות על-ידי הגשת ערעור בזכות. עיון מחדש בחלקים אלה, אפשרי אך בהתאם להוראות סעיף 81 של חוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, שעניינן תיקון טעות בפסק דין.

מצד שני, החלקים בהחלטה המאשרים את התובענה כייצוגית, אינם מסיימים את ההליך בעניין זה, אלא רק מהווים מעבר מן הפרוזדור אל הטרקלין שהוא הדיון בתובענה לגופה. לפיכך, חלקים אלה בהחלטה מהווים "החלטת ביניים".

כ. בענייננו, המבקש עותר לעיון מחדש בהחלטה בנוגע לתקופה הרלוונטית לתובענה הייצוגית שאושרה, דהיינו, המדובר בסוגיה הנוגעת לחלקים המאשרים את התובענה כייצוגית, המהווים, כאמור, "החלטת ביניים".

כא. ב"כ כא"ל הפנה בתגובתו להחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת ת"א (מחוזי ת"א) 1619/03 ד"ר יהודה זינגר נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (13.6.2006), שם המדובר היה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה הדוחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית . בית המשפט המחוזי קבע שם (כבוד השופטת (בדימוס) צ. ברון), כי משניתנה החלטה הדוחה את בקשת האישור, אין להידרש לנושא ההתדיינות פעם נוספת, אלא במסגרת מה שהתיר סעיף 81 לחוק בתי המשפט (ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נמחק בהסכמת הצדדים (ע"א 2703/06 ד"ר יהודה זינגר נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (22.10.2007)).

אולם, מהחלטה זו לא ניתן להקיש לענייננו, שעה ששם נדחתה בקשת האישור, ומכיוון שכך, כפי שעמדתי על כך לעיל, הרי המדובר ב"פסק דין" שהדרך לתקיפתו היא באמצעות ערעור בזכות. ואילו בענייננו, המבקש עותר לעיון מחדש בחלק של ההחלטה בבקשת האישור המאשר באופן חלקי את ניהול התובענה כייצוגית, חלק שהוא, כאמור, בגדר "החלטת ביניים", והוא לא עתר לעיון מחדש בחלק הדוחה את אישורה של התובענה הייצוגית, שהוא בבחינת פסק דין.

כב. מנגד, מפנה ב"כ המבקש להחלטת כבוד הנשיא א. גרוניס ברע"א 5000/09 ניופאן לייף בע"מ נ' אוזרוב (12.10.2009). אולם, גם מהחלטה זו לא ניתן להקיש לענייננו, שכן דוּבר שם בבקשה לעיון חוזר בבקשה למתן צו לגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ולא בבקשה לעיון חוזר במסגרת ההחלטה בבקשת אישור (אעיר, כי בסופו של דבר בהליך בעניין ניופאן לייף, הסתלק המבקש מבקשתו בטרם ניתנה החלטה בבקשת האישור (עיינו בהחלטה בהליך שם, מיום 20.5.2010)).

ברי, כי קיים הבדל משמעותי בין החלטה בצו לגילוי מסמכים במסגרת הליך אישור תובענה יצוגית לבין ההחלטה באשר לאישורה של התובענה כייצוגית.

כג. כלומר, לא כל החלטות הביניים הניתנות על-ידי בית המשפט דינן זהה בבוא בית המשפט לשקול האם להיעתר לעיין מחדש בהחלטתו.

עמד על כך, כבוד השופט א. רובינשטיין בהחלטתו ברע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies Inc ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח' , בפיסקאות י"ט – כ' (6.10.2010) [להלן: "עניין טבע"]:

” י"ט. ברם, כפי שציין בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט, כתארו אז, זילברטל) "לא כל החלטות הביניים הניתנות במהלך המשפט עשויות מעור אחד" (בש"א (מחוזי ירושלים) 3722/02 כל אל עראב בע"מ נ' חורי (לא פורסם); להבחנה בין סוגים שונים של החלטות ביניים ראו רוטנברג, 466-465; ע"א 199/82 סניטובסקי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לט(1) 225, 238; רע"א 3109/00 עדואן נ' בדארנה (לא פורסם) פסקה 5; רע"א 3215/98 כור מתכת בע"מ נ' שוב (לא פורסם); ע"א 8981/04 "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ (לא פורסם)). ניתן להצביע על מספר קבוצות של החלטות. לענייננו חשובה ההבחנה בין החלטות בעניין סעדים זמניים, לבין החלטות "בטענות מקדמיות אשר יש בהן כדי להכריע את גורלה של התביעה כולה" (כלשונו של רוטנברג בעמוד 564). קרובה לקבוצת ההחלטות האחרונה היא קבוצת ההחלטות שניתנו בטענות הצדדים לגופן לאחר דיון ממצה, אך אין הן מקימות זכות ערעור (לדוגמה, החלטה שכיחה הקובעת את אחריות הנתבע בנזיקין, ושאינה מקימה זכות ערעור עד להכרעה בשאלת גובה הנזק).
כ. בעוד שלגבי החלטות ביניים בעניין סעדים זמניים ניתן להצדיק גישה "ליברלית" יחסית לגבי האפשרות להגיש בקשות לעיון מחדש (בעניין זה אף קיים הסדר מפורש בתקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי), בכל הנוגע לשתי הקבוצות האחרות ראויה גישה זהירה יותר.“ (ההדגשה שלי – י.ג.)

כד. בעניין טבע המדובר היה ב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב להיעתר לבקשה לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי בתל-אביב התבקש, שם, לעיין מחדש בהחלטתוֹ הקודמת, ב מסגרתה נדחתה בקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לעיון חוזר, ושינה מהחלטתו הקודמת, והורה על עיכוב ההליכים ועל הפניית הצדדים לבוררות. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון.

כבוד השופט רובינשטיין כתב בעניין טבע, בפיסקה כ"א:

”ענייננו בתיק זה הוא בהחלטות - אמנם פורמלית "החלטות ביניים" - המכריעות בטענות מקדמיות. הכרעה זו היא משמעותית ומהותית במובן גורלו של התיק. משניתנה, הופעל - במקרה דנא - "מנגנון התיק" ונתחייבה שמיעתו, כשם שיכול היה להיסגר אילו היתה ההחלטה בכיוון ההפוך. סבורני, כי ביחס לאלה יש לנקוט קו מצמצם ביותר בכל הנוגע לבקשות לעיון מחדש, הן כיון שהנימוקים שניתנו לאי-סופיותן של החלטות ביניים יפים בעיקרם להחלטות בעניין סעדים זמניים ולא להחלטות מסוג זה; הן משיקולי מדיניות משפטית שעניינם מניעת ניהול משפטים "על תנאי", והעמדת בית המשפט - לא כל שכן בית משפט זה - בפיתולי עקלתון .“
(ההדגשה שלי – י.ג.)

ובהמשך, שם, בפיסקה כ"ד:

”בכל הנוגע להחלטות בטענות מקדמיות משמעותיות, כאלה העומדות ביסוד ההליך (לדוגמה - ואין מדובר ברשימה ממצה - טענות בדבר תניות שיפוט, תניות בוררות, פורום לא נאות, חוסר סמכות ועוד רבות) קיים כאמור, גם אינטרס נגדי מובהק לטובת סופיות - מניעת "משפטים על תנאי". אין להלום כי השאלה, אם בית המשפט בו מתבררת תביעה מסוימת הוא אכן המקום המתאים לבירורה, תמשיך ותרחף מעל פני ההליך לכל אורכו. צדדים להליך צריכים להימצא בודאות משפטית, ומשעה שהוכרעו הטענות המקדמיות הללו, עליהם לדעת שהגיע העת להיכנס מפרוזדור הטענות המקדמיות לטרקלינו של המשפט.“

כה. בענייננו, הבקשה לגביה עותר המבקש כי בית המשפט יעיין בה מחדש, היא ההחלטה מיום 10.3.2014 בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, החלטה שיש להכלילה בקטגוריה של החלטות בטענות מקדמיות משמעותיות, בהן קיים אינטרס מובהק לטובת סופיות, ומשעה שהשאלות שעלו בבקשת האישור הוכרעו, על הצדדים "לדעת שהגיע העת להיכנס מפרוזדור הטענות המקדמיות לטרקלינו של המשפט".

כו. בית המשפט העליון עמד על כך בפסיקתו, כי בקשה לאישורה של תובענה כייצוגית היא בבחינת ה"פרוזדור" שבאמצעותו עותר המבקש להיכנס ל "טרקלין", שהוא הדיון בתובענה הייצוגית לגופה. בעניין זה אני מפנה לדבריו של כבוד הנשיא (בדימוס) א. ברק ברע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 787 (1996) :

”מכאן חשיבותו הרבה של השלב הראשון בתובענה הייצוגית, שעניינו אישור (מלא או מותנה) של בית המשפט לתובענה הייצוגית. זהו הפרוזדור שבאמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין, הוא הדיון במשפט גופו. אין להפוך את הפרוזדור למשכן קבע. הליך האישור צריך להיות רציני ויעיל. אסור לו, להליך זה, להוות גורם המצנן תובעים ראויים מלהגיש תביעה ייצוגית. עם זאת, ראוי לו להיות גורם השולל מתובעים בלתי ראויים את המשך התביעה הייצוגית.“

(עיינו גם בדבריה של כבוד השופטת ע. ארבל בעע"ם 980/08 מנירב - רו"ח נ' משרד האוצר, בפיסקה 13 (6.9.2011)).

כז. זאת ועוד, הליך התובענה הייצוגית הוא הליך ייחודי, "בבחינת Sui Generis בין הבקשות בכתב " ( דברי כבוד השופט (כתוארו אז) א. גרוניס ברע"א 8562/06 לימור פופיק נ' פז-גז 1993 בע"מ, בפיסקה 7 (15.4.2007)), כפי שאף עמדה על כך כבוד השופטת (בדימוס)
ט. שטרסברג-כהן ברע"א 7633/98‏ ‏ דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות נ' משה שמש, בפיסקה 2 (23.9.1999):

”התובענות הייצוגיות הן מוסד חדש יחסית בשיטתנו המשפטית ולא רק בשיטתנו אנו. יש בה מאפיינים שאינם תואמים קונספציות משפטיות מוכרות. השוני מתבטא הן בדין המהותי, הן בדין הדיוני והן בדיני הראיות ומתבטא, בין השאר, בצורך ברשות להגשת תביעה כזו; בעובדה שלא כל התובעים נמצאים בפני בית המשפט; בייצוג "כפוי" של ציבור אנונימי בלתי ידוע בהיקף ובזהות על-ידי תובע ועורך דין בהם לא בחרו; בפיקוח צמוד של בית משפט על ההליך כולו, ועוד.“

(עיינו גם: דברי כבוד השופט (כתוארו אז) א. גרוניס ב רע"א 8562/06 לימור פופיק נ' פז-גז 1993 בע"מ, בפיסקה 7 (15.4.2007); דברי כבוד השופט (בדימוס) א. ריבלין ברע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, בפיסקה 7 (3.6.2003); דברי כבוד השופט (בדימוס) א. ריבלין בע"א 8521/03 תאגיד לאיסוף כלי משקה בע"מ נ' קראוס ואח', בפיסקאות 5-3 (12.2.2004); דברי כבוד המשנה לנשיא מ. נאור בבר"מ 9749/07 עואודה נ' מועצה מקומית כפר כנא (7.1.2008) ).

לפיכך, נוכח ייחודו של הליך אישורה של תובענה כייצוגית, ונוכח כך שההחלטה בבקשת האישור מכריעה בטענות מקדמיות משמעותיות, על בית המשפט לנקוט קו מצמצם ביותר בכל הנוגע לבקשות לעיון מחדש בהחלטות בבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

כח. אציין, כי בעניין טבע קיבל בית המשפט העליון את הערעור, וביטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי שנעתר לבקשה לעיון מחדש. כבוד השופט רובינשטיין, כתב (שם, בפיסקה ל"ב), כי היעתרות לבקשה לעיון חוזר (שמשמעותה העברת ההליך למסגרת בוררות), משמעותה להוריד לטמיון כשלוש שנות התדיינות, מה עוד שבכל הנוגע להחלטוֹת מעין אלה יש לנהוג ביד קפוצה לגבי בקשות לעיון מחדש.

כט. לפיכך, יש עתה לבחון האם נפלה שגגה בהגדרת התקופה הרלוונטית לתובענה בהחלטה מיום 10.3.2014, אשר תצדיק את שינוי הגדרת התקופה הרלוונטית, וזאת כשלנגד עיניי עומד העיקרון, לפיו יש לנקוט קו מצמצם ביותר בכל הנוגע לעיון מחדש בהחלטה המאשרת תובענה ייצוגית.

בחינה זו תיעשה רק בהתאם לראיות ולטענות שנטענו טרם שניתנה ההחלטה בבקשת האישור ביום 10.3.2014 .

ל. באשר לתחילת התקופה הרלוונטית לתובענה, הפניתי בהחלטתי בבקשת האישור, לתצהירו של מר עודד זהבי, ששימש כראש צוות בחברת פייפאל ישראל, וכן עסק גם במתן שירותים לחברת PayPal Pte Ltd, בו נכתב בסעיף 13, כי ביום 3.11.2010 השיקה PayPal Pte אתר אינטרנט בשפה העברית, ומאז יכלו לקוחותיה לראשונה לבצע עסקאות רכישה באינטרנט מאתרים מקומיים ב-₪ (סעיף 13 של נ/16).

טענתו של ב"כ המבקש, לפיה בסעיף 20 של תצהיר מר זהבי, נכתב כי עוד בתאריך 17.10.2010 נפגש מר זהבי עם מנכ"ל כא"ל בניסיון לבחון את נסיבות גבייתה של העמלה על ידי כא"ל ולהביא לביטולה , נטענה לראשונה בבקשה לעיון חוזר, ומשכך אין להיעתר לה, שכן על המבקש לבסס את בקשתו לאישור תובענה ייצוגית ו"לערוך מלכתחילה את כתב תביעתו ואת הבקשה לאשרו כתובענה ייצוגית ביסודיות ובכובד ראש" (דברי כבוד השופט ח. מלצר ברע"א 2444/08 שופרסל בע"מ נ' כהן, בפיסקה 9(א) (21.12.2008).

המבקש, למעשה, לא ביסס כדבעי בראיות, ואף לא בטענות, את המועד ממנו ניתן היה לבצע עסקאות רכישה באינטרנט מאתרים בישראל באמצעות שירותיה של PayPal ב-₪. כעת, במסגרת בקשה לעיון חוזר, אין מקום להעלות טענות חדשות, ובוודאי שאין מקום לצרף תדפיסי כתבות מרשת האינטרנט (נספח ב' לבקשה לעיון חוזר) , שלא הוגשו כלל כראיות בשלב הדיון בבקשת האישור (במיוחד בשעה שהמדובר בתדפיסים של פרסומים מתאריכים 25.5.2010 ו-9.7.2010, דהיינו, עוד בטרם שהוגשו בקשוֹת האישור בתאריך 21.6.2011).

לא. בשולי הדברים אעיר, כי מר עודד זהבי לא נשאל כלל בחקירתו בפני בית המשפט באשר לנכתב בסעיף 20 לתצהירו (נ/16), וייתכן שהדברים מתייחסים לעיסקאות ב-₪ עם בתי עסק בחו"ל בלבד (כשבסוגיה זו נדחתה בקשת האישור) , דבר שמיישב את דבריו בסעיף 20 עם דבריו בסעיף 13 של תצהירו, לפיהם רק ביום 3.11.2010 השיקה PayPal Pte אתר אינטרנט בשפה העברית, ומאז יכלו לקוחותיה לראשונה לבצע עסקאות רכישה באינטרנט מאתרים מקומיים ב-₪ .

לב. לפיכך, הבקשה לעיון חוזר באשר למועד תחילת התקופה הרלוונטית לתובענה הייצוגית - נדחית.

לג. באשר למועד סיום התקופה הרלוונטית, בהחלטתי בבקשת האישור, הגדרתי מועד זה כיום הגשת בקשת האישור (21.6.2011).

לד. בתגובתה לבקשה לעיון חוזר טוענת כא"ל, כי חדלה מגביית עמלת ההמרה מלקוחותיה, כשהעסקה בוצעה ב-₪ ודווח לה כי בית העסק ממוקם בישראל, עוד ביום 23.6.2011.
לתמיכה בטענתה זו, מפנה כא"ל לסעיף 79 לתצהירו של מר ברק נרדי מיום 18.3.2012, וכן לסעיף 5 לתצהירו המשלים מיום 16.10.2012, וכן לסיכומיה.

לה. בסעיף 79 לתצהירו של של מר ברק נרדי מיום 18.3.2012 נכתב, כי בעקבות פנייה של לקוחות לכא"ל ולאחר דין ודברים עם בנק ישראל, בקשר עם גביית עמלת ההמרה, החליטה כא"ל, מטעמים שירותיים, לא לגבות עמלת המרה באם דיווח לה הסולק, שבית העסק עמו בוצעה העסקה, ממוקם בישראל. אולם, בסעיף זה לא נכתב ממתי הוחל ביישום ההחלטה.

בדומה, אמר מר נרדי בעדותו (בעמ' 40 לפרוט', ש' 25-19):

”במהלך 2011 כא"ל, משיקולים עיסקיים מסחריים שלה, הפסיקה לגבות עמלת המרה על עיסקאות בשקלים במקרים שבהם בית העסק דווח לה כבית עסק שנמצא בישראל, וזאת למרות שעדיין, גם במקרים כאלה, כא"ל מחוייבת על-ידי ויזה בדולארים. העיסקה מגיעה לכא"ל בדולארים ונושאת במלוא העלות, ועדיין, משיקולים עיסקיים מסחריים של כא"ל היא החליטה במהלך 2011 לא לגבות מלקוחותיה עמלת המרה על עיסקאות בשקלים שדווח לכא"ל על ידי הסולק שבית העסק נמצא בישראל.“

אולם, גם בעדותו לא נקב מר נרדי במועד המדויק של הפסקת גביית עמלת ההמרה.

לו. בתצהירו המשלים של מר נרדי מיום 16.10.2012, נרשם כי כא"ל החליטה לחדול לגבות עמלת המרה כאשר דווח לה שהמדובר בעסקה ב-₪ עם בית עסק המצוי בישראל, וזאת עוד לפני שהוגשו בקשוֹת האישור. מר נרדי לא ציין בתצהירו מועד מדויק של יישום ההחלטה להפסקת גביית עמלת ההמרה, אולם הוא ציין: "תוצר פעילות התכנות הועלה למערכת כאל ימים ספורים לאחר הגשת בקשות האישור".

נספח 1 לתצהירו המשלים של מר נרדי, הוא הפניה של תכתובת דואר אלקטרוני בין מר עופר ראג'פורקר לבין מר עמירם ליגומסקי ומר יהושע הולנד מיום 23.6.2011. מר נרדי לא היה צד לתכתובת זו, והצדדים לתכתובת הדואר האלקטרוני לא הובאו לעדות בפניי.

זאת ועוד, לא ניתן להבין מהודעת הדואר האלקטרוני, כי המדובר בשינוי גורף לגבי מדיניות כא"ל מגביית עמלת ההמרה, כשהמדובר בעסקאות ב-₪ מול בתי עסק בישראל.

לז. במסגרת סיכומיה הפנתה כא"ל, בסעיף 4, לסעיפים הנ"ל בתצהירו של מר נרדי, אולם לא נקבה במועד ממנו חדלה בגביית עמלת ההמרה.

לח. מנגד, טוען המבקש כי יש לקבוע את סיום התקופה הרלוונטית לתובענה כיום אישורה כייצוגית, דהיינו 10.3.2014.

ב"כ המבקש מסתמך על סעיף 10(א) של חוק תובענות ייצוגיות, הקובע:

”אישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יגדיר בהחלטתו את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה; לא ייכלל בקבוצה אדם שעילת תביעתו נוצרה לאחר המועד שבו אושרה התובענה הייצוגית כאמור.“

(אעיר, כי שונה הדבר בתובענה ייצוגית כנגד רשות, לגביה נקבע בסעיף 21 של חוק תובענות ייצוגיות, שאין לחייב רשות בהשבה לגבי תקופה "העולה על 24 החודשים שקדמו למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור" (עיינו בדברי כבוד הנשיאה (בדימוס) ד. ביניש ב בג"ץ 2171/06 שני כהן נ' יו"ר הכנסת, בפיסקה 41 (29.8.2011)).

סעיף 10(א) לחוק קובע שבית המשפט לא יכלול בקבוצה התובעת אדם שעילת תביעתו נוצרה לאחר המועד שבו אושרה התובענה הייצוגית, ואולם כלל אינו מחייב כי סיום התקופה הרלוונטית לתובענה יהא מועד אישורה כייצוגית.

לט. המבקש מעלה בבקשתו לעיון חוזר ובתשובתו לתגובת כא"ל בבקשה לעיון חוזר טענות חדשות, שלא העלה אותן בשלב הדיון בבקשת האישור, וזאת על אף שעליו היה הנטל להצביע מהי התקופה הרלוונטית לתובענה.

מובן שאין להידרש לטענות אלה, במיוחד נוכח העיקרון, כי על המבקש את אישורה של תובענה כייצוגית, לבסס את בקשת האישור מלכתחילה ביסודיות ובכובד ראש, ולהצביע מהי התקופה הרלוונטית לתביעה שלאישורה כייצוגית הוא עותר.

עתה לאחר שכבר נחקרו המצהירים מטעם הצדדים ארוכות על תצהיריהם, ואף הוכרעה בקשת האישור, בוודאי שאין מקום להיעתר לטיעונים חדשים, שלא נטענו קודם לכן ( אציין, שנספח א' של הבקשה לעיון חוזר הוא כתבה מאתר האינטרנט "גלובס", שפורסמה ביום 11.3.2014 (דהיינו, יום לאחר מתן ההחלטה בבקשת האישור), בעקבות אישורה של התובענה הייצוגית כנגד כא"ל בעילה של גביית עמלת המרה והפרשי שער בעסקאות באמצעות פייפאל ב-₪ כשבית העסק מצוי בישראל. ברי שהנכתב במסגרת כתבה זו, אינו יכול לשמש כראיה ולבוא במקום טענותיהם של הצדדים בזמן הדיון בבקשת האישור).

מ. לאחר שבחנתי את הטיעונים והראיות שהובאו בפניי בשלב הדיון בבקשת האישור, ובהציבי לנגד עיניי את העיקרון לפיו יש לנקוט קו מצמצם ביותר בכל הנוגע לעיון מחדש בהחלטה המאשרת תובענה ייצוגית, סבורני כי אין לשנות מהחלטתי בבקשת האישור, אף באשר למועד סיום התקופה הרלוונטית. להלן אפרט כיצד הגעתי למסקנתי זו.

מא. המבקשים (יחיעם ואקו-טק) בתשובתם לתגובות המשיבות (כא"ל ופייפאל ישראל) לבקשת האישור טענו בסעיף 1 של תשובתם (שהוגש ביום 2.7.2012) :

”יתר על כן, בירור שערכו המבקשים ובמסגרתו בוצעו עיסקאות באמצעות פייפאל בכרטיסי כ.א.ל של המבקש 2, מעלה, כי במהלך פרק הזמן שלאחר הגשת בקשות האישור (לטענת פייפאל ישראל, בין חודשים אוגוסט- אוקטובר 2011), חדלה כ.א.ל מלגבות מלקוחותיה המבצעים עסקאות באמצעות פייפאל את עמלת המרת המט"ח, נשוא תובענה זו, גם בעסקאות המבוצעות מול בתי עסק בחו"ל.
המבקש 2 ביצע עסקת רכישה בבית עסק בישראל ובשקלים, כאשר את התשלום ביצע באמצעות פייפאל וראה כי אכן כ.א.ל. הפסיקה את גביית עמלת המרת המט"ח, בהתאם להודעתה האמורה.“ (ההדגשה שלי – י.ג.)

מב. זאת ועוד, המבקש בסיכומיו (מיום 9.7.2013), טען בסעיף 1:

”נזכיר, לאחר הגשת הבקשה חדלה כאל מגביית העמלות בעסקות שקליות והיא אף מודה בכף (ס' 120 לתגובת כאל).“

דהיינו, המבקש עוד ביום 2.7.2012 טען כי אכן כא"ל חדלה מגביית עמלת ההמרה בהתאם להודעתה, והוא חזר על טענה זו בסיכומיו מיום 9.7.2013.

דומה, כי עצם חדילת כא"ל מגביית העמלות נשוא תובענה זו לאחר שהוגשה בקשת האישור, לא היתה כלל במחלוקת בין הצדדים.

על כן, לא ניתן לקבל כעת, לאחר שכבר ניתנה ההחלטה בבקשת האישור, טענה שונה, לפיה כא"ל המשיכה את גביית העמלה וייתכן אף שלא הפסיקה, או חידשה את גביית העמלה (סעיף 2 של תשובת המבקש בבקשה לעיון חוזר).

מג. אכן, בסקירה השנתית של מערכת הבנקאות בישראל, שהוגשה לבית המשפט, שפורסמה ביום 3.7.2013, והמתייחסת לשנת 2012, נכתב כי (בעמ' 74):

”גביית עמלת המרה בעסקאות שבוצעו עם בית עסק שמקום מושבו בישראל באמצעות האינטרנט:
בשנה האחרונה התקבלו מספר תלונות של לקוחות המחזיקים בכרטיס חיוב שהנפיקה חברת כ.א.ל. הלקוחות הלינו כי החברה חייבה את חשבונם בעמלת המרת מטבע בגין עסקה שביצעו במטבע ישראלי, באמצעות האינטרנט, עם בית עסק שמקום מושבו בישראל.“

אולם, בטרם ניתנה ההחלטה בבקשת האישור, לא הועלתה כל טענה מטעם המבקשים (לא מטעם המבקש יחיעם ולא מטעם המבקשת אקו-טק), כי יש בכך כדי להצביע על המשך גביית העמלה.

יתרה מכך, לא הוברר בסקירה מה הכוונה במילים "בשנה האחרונה", אכן ייתכן ומדובר בשנת 2012, אך ייתכן ומדובר בשנת 2011. משהדבר לא נכתב במפורש בסקירה, ומשלא הובאו ראיות נוספות בעניין בשלב הדיון בבקשת האישור, אין די בכך על מנת להצדיק את שינוי מועד התקופה הרלוונטית לתובענה.

מד. נוכח כל המפורט לעיל, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות, וכך אני מחליט.

מה. המבקש יישא בשכ"ט עו"ד המשיבה מס' 1 בסכום כולל של 2,500 ₪, שישולם במשרד ב"כ המשיבה מס' 1 בתוך 30 יום ממועד שתומצא לו החלטה זו, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מו. על באי כוח המבקש להגיש כתב תביעה מתוקן, בהתאם לנקבע בהחלטה בבקשת האישור מיום 10.3.2014, בתוך 7 ימים מן המועד שתומצא להם החלטה זו.

המשיבה מס' 1, כא"ל, תגיש כתב הגנה מטעמה בתוך 45 ימים מן המועד שיומצא לה כתב התביעה המתוקן .

מז. על באי כוח המבקש להגיש לאישור בית המשפט, בתוך 7 ימים מן המועד שתומצא להם החלטה זו, את נוסח ההודעה בדבר אישור הגשת התובענה הייצוגית , והכל כפי שפורט בפיסקה ק' של ההחלטה מיום 10.3.2014.

מח. מועד קדם המשפט (שנקבע בסעיף ק"א להחלטה מיום 10.3.2014), הקבוע ליום 20.5.2014 – מבוטל.

במקום זאת, יתקיים קדם המשפט בתאריך 1.7.2014 שעה 11:00 לפני הצהרים.

המזכירות מתבקשת לעדכן את לוח הדיונים, וכן להמציא את העתקי החלטה זו לב"כ כל הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ד, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יואב יחיעם
נתבע: כרטיסי אשראי לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: