ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דניאל סינקה :

בפני כבוד השופטת טל אוסטפלד נאוי

המבקשת

מדינת ישראל

נגד

המשיב

דניאל סינקה

החלטה

בפניי בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב על תום ההליכים המשפטיים כנגדו, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961.

במקביל להגשת בקשה זו, הוגש כנגד המשיב כתב אישום, המייחס למשיב עבירות של אי שמירת מרחק, גרימת נזק, נהיגה רשלנית, נהיגה בשכרות, עזיבת מקום התאונה ואי מסירת פרטים.

נטען כי ביום 14.3.14 בשעה 21:13 או בסמוך לכך, נהג המשיב ברכב פרטי בעיר יבנה, ברחוב הסנהדרין לכיוון צומת הרחובות הסנהדרין - שידלובסקי.
המשיב לא שמר מרחק מספיק המאפשר לו לעצור בכל רגע, והתנגש עם חזית רכבו בחלקו האחורי של רכב פרטי נהוג על ידי מר יוסף מצליח אשר עמד לפניו והמתין כאשר דלק ברמזור האור האדום, כתוצאה מכך ניזוקו כלי הרכב.
המשיב, נטען, נהג בשכרות בכך שסרב לבצע בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר ה"ינשוף" לגילוי אלכוהול בגופו וסרב לבצע מבחני ביצוע. לאחר ההתנגשות המשיב עזב את מקום התאונה וזאת מבלי למסור את פרטיו לנהג המעורב. המשיב נהג ברשלנות ובקלות ראש בכך שלא נקט בכ ל האמצעים הדרושים למניעת התאונה, בה נגרם נזק לגוף ולרכוש.

בו ביום, נפסל רישיונו של המשיב פסילה מנהלית למשך 30 יום ורכבו הושבת למשך 60 יום, על ידי קצין משטרה.
כנגד המשיב, תלוי ועומד תיק נוסף שם מואשם המשיב כי נהג בשכרות כאשר בדוגמא של אוויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהול של 820 מיקרוגרם בליטר אוויר אחד שנשף.

המאשימה עותרת בבקשה שבפני, לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. לטענתה, מדובר באדם המסכן את שלום הציבור ובטחון המשתמשים בדרך ואותו בעצמו.

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי מדובר בתיק "סירוב" כאשר לשיטתו האינדיקציה היחידה לשכרות הינה אינדיקציה טכנית של סימוןV על גבי הטופס במשבצת המיועדת לכך כי הוסברה למשיב משמעות הסירוב לבדיקה. עוד טוען הסנגור כי אין כל ראיה לכך כי המשיב עזב את מקום התאונה. לעניין תיק השכרות הנוסף העומד כמגד המשיב, טוען הסנגור, כי הדיון נמצא בשלב שמיעת הראיות והמשיב טרם הורשע בדין.
הסנגור הוסיף וביקש, כי במידה ואכן ביתה משפט ימצא להורות על פסילת המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה, הרי שהוא מבקש לקצוב את תקופת הפסילה ל- 6 חודשים.

דיון
במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים יבחן בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המתוארת בכתב האישום המצורף לבקשה לפסילה עד תום ההליכים, וכן יבחן שאלת מסוכנות נהיגתו של המשיב. הכרעה בשאלה זו תינתן לאור נסיבות האירוע עצמו ועברו התעבורתי של המשיב.

עיינתי בחומר החקירה שהוגש לעיוני, והגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב.

מעיון מדו"ח הפעולה של רס"מ כהן יאיר עולה כי בשעה 21:13 התקבל דיווח על תאונת פגע וברח בתחנת דלק אלונית ביבנה. לטענת הנהג המעורב בתאונה ואשתו שהיתה עימו ברכב, כאשר רכבם עמד ברמזור אדום רכב המשיב פגע בו מאחור, האשה ירדה מהרכב וביקשה מהמשיב לעמוד בצד הדרך, אך המשיב, מיד כשהתחלף האור ברמזור לירוק, פתח בנסיעה פרועה, חלף על פני 2 רמזורים בהם דלק האור האדום, והמשיך בנסיעה מהירה.
הנהג המעורב, רשם את מספר רכבו של המשיב, הזעיק את המשטרה. בהתאם לדו"ח הפעולה של השוטר אור ברמן לאחר מספר דקות התקבל עדכון כי רכב המשיב נמצא במחלף יבנה לכיוון תל אביב וכי עולה חשד סביר כי המשיב נוהג בהיותו שיכור.

בדו"ח הפעולה של השוטר יהודה שפורקר, מציין השוטר , כי בעת היותו בניידת לצד השוטר הנהג אבי זלמן, הבחין ברכב המשיב ביבנה ברח' סנהדרין נוסע ממזרח למערב כאשר גלגל ימני קדמי פונה לצידו הימני בעת שהכביש רטוב. בעת הגיעם למחלף יבנה הבחין כי רכב המשיב המשיך בנסיעה ישרה לכיוון המעקה ב הטיחות במקום לפנות ימינה, המשיב בלם לפני מעקה הבטיחות. הניידת עמדה במקביל לרכב המשיב, בנתיב השמאלי, השוטר זלמן סימן לו לעצור בצד.
השוטר מציין כי מפיו של המשיב נדף ריח אלכוהול חזק, הוא ביקש מהמשיב לדומם מנוע, וזה עשה כן אך לאחר מכן הניע שוב את רכבו. השוטר ממשיך ומציין כי נאלץ להכניס חצי מגופו לרכב, דומם את המנוע והודיע למשיב כי הוא מעוכב. עוד מציין השוטר, כי הבחין במכה בצידו הימני קדמי של הרכב וכי הגלגל הימני סטה ימינה, וכי הדלת בצד הנהג לא נפתחה. הודע למשיב כי הוא עצור, עקב סירובו לעיכוב , אך המשיב המשיך בסירובו ולא יצא מרכבו, התנגד לכבילה ולכניסה לניידת. המשיב סרב לבצע בדיקת מאפיינים ובדיקת ינשוף. צויין כי ההסבר על משמעות הסירוב לבדיקת הנשיפה, הוסברה למשיב על ידי שני השוטרים.

בהודעת המשיב במשטרה, הודה כי שתה אלכוהול באותו היום ולטענתו שתה 12 שעות לפני האירוע, בנוסף הודה כי פגע ברכב המעורב והחל בנסיעה ממקום התאונה לכיוון כביש 4 אך לטענתו, רק התקדם עם רכבו ולא התכוון לעזוב את המקום.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב.

המשיב יליד 1986, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2005 ואין לחובתו הרשעות קודמות.

על אף העובדה כי למשיב עבר תעבורתי נקי, לחובתו עומד ותלוי תיק נוסף (תת"ע 5861-08-13 ) בו הוא מואשם בנהיגה בשכרות. ההליך נמצא בשלב שמיעת הראיות.

לעניין נסיבות ביצוע העבירה, יפים דבריה של כבוד השופטת נגה אוהד בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י [פורסם בנבו], אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 60 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה:

"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית."

גם ערר שהוגש ע"י הנהג לביהמ"ש העליון על החלטה זו [בבש"פ 1965/07] – נדחה.

בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו [פורסם בנבו], קובע כבוד השופט מלץ:

" השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

במקרה דנן, המשיב נוהג משנת 1977 ולחובתו 15 הרשעות קודמות בתעבורה, בהן שתי תאונות דרכים (מהשנים 2008 ו-1989)..

ברע"פ 8649/10 [פורסם בנבו], אמר כבוד הש' רובינשטיין:
" הצורך להגן על הציבור מפני תופעת השכרות, שהפכה ל"מכת מדינה", ומעמידה בסיכון לא רק את הנהג אלא גם את סביבתו, מחייב – בין היתר – הרחקת נהגים פורעי חוק מהכביש."
על המסוכנות של הנהג הנלמדת מעצם החשד לביצוע עבירה של נהיגת רכב בזמן שכרות, כתב כבוד השופט קדמי בע"פ 140/98 חוג'ה נ' מ"י, [פד"י נ"ב (3) בעמ' 237]:-

"לשיטתי, הכלל הוא: מי שנוהג ברכב כשהוא במצב של שכרות – מוחזק כמי שהתגבש אצלו הלך נפש של פזיזות, במשמעות שיש למושג זה בסעיף 20(א)(2) ל חוק העונשין, כלפי כל תוצאה הנמנית עם פרטיה של עבירה שביצע אגב נהיגתו".

ובע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, [פד"י מט(4) בעמ' 163] נאמר:

"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפוייה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו".

בת.פ 308/95 (י-ם) מ"י נ' אשר גבארה, [פורסם בנבו] כינה כבוד השופט אליקים רובינשטיין את השכרות כ- "הפקרות גמורה המסכנת את הבריות".

אף המחוקק קבע עמדה ברורה באשר למסוכנות הנובעת מתוך העבירה של נהיגת רכב במצב שכרות, וזאת בקבעו בצד עבירה זו עונש מינימום של שנתיים פסילה, שהוא עונש חובה, אשר רק בקיומם של נימוקים מיוחדים רשאי ביהמ"ש לסטות ממנו.

הן המחוקק והן הפסיקה, קבעו לפיכך הלכה למעשה כי התנהגות של נהיגה בזמן שכרות, מצביעה על קיומו של סיכון ממשי וודאי לשלומם ולביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בתיק החקירה, נוכח חומרתן הרבה של העבירות בהן מואשם המשיב בכתב האישום נשוא בקשה זו, התיק הנוסף הפתוח כנגד המשיב בו הוא מואשם בנהיגה בשכרות כאשר כמות האלכוהול שנמדדה הינה גבוהה מאוד (820 מק"ג) מצאתי כי המשיב הינו מסוכן לציבור והינו בבחינת "פצצה מתקתקת".
על כן, ובאיזון האינטרסים ומסוכנתו של המשיב הנני מורה כי המשיב פסול מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בפרשת אבו צעלוק, הנני קוצבת את מניין הפסילה וקובעת כי תעמוד על 6 חודשים מהיום בו נפסל המשיב בצו הפסילה המנהלי.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דניאל סינקה
שופט :
עורכי דין: