ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה שמילו נגד עו"ד פטין רזוק :

בפני כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע
התובעים והנתבעים שכנגד
1. משה שמילו, ת.ז. XXXXXX549
מרח' רנ"ס , קרית מוצקין
2. רחל ורדי, ת.ז. XXXXXX556
מרח' זלמן שז"ר 32, קרית ים
3. יונה ארנפלד, ת.ז. XXXXXX531
מרח' מנחם שניאורסון 1/3, קרית מוצקין

נגד

הנתבע והתובע שכנגד
עו"ד פטין רזוק
מרח' אבן סינא 20, חיפה

פסק דין

לפניי תביעת התובעים להשבת שכר הטרחה, ששילמו לנתבע מראש, ותביעה נגדית של הנתבע לתשלום שכר טרחה נוסף.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן כי התובעים, אחים, שכרו את שירותי הנתבע על מנת שיטפל עבורם בהתנגדות לצוואה מאוחרת (משנת 2009, בה נושלו מזכויותיהם לטובת אחיהם, מר יצחק שני) וקביעה כי צוואה קודמת (משנת 2008), היא התקפה.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה מה כלל התשלום המוסכם בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ (17,550 ₪). וישנה גם מחלוקת מצומצמת בעניין הסכום, ששולם בפועל, כאשר התובעים טענו באופן סתמי וכללי כי שילמו 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ואילו הנתבע טען בפירוט ובצירוף קבלות כי שילמו רק כ-14,000 ₪ בצירוף מע"מ (סעיפים 4-8 לכתב ההגנה, סעיף 7 לכתב התביעה שכנגד).

כמו כן התגלתה מחלוקת לעניין טיב הטיפול המשפטי, שנתן הנתבע והיקפו. התובעים טענו כי הנתבע נעזר באשת התובע מס' 1 בהכנת התצהירים, לא השיב עניינית לפניות התובעות מס' 2 ו-3 וזלזל בהן, ולבסוף, כך טוענים התובעים, הגיע התובע לדיון הראשון בבית המשפט לענייני משפחה ביום 4/3/13 כשהוא אינו מוכן, לא העלה את כל העובדות בבקשה ובתצהירים, שהגיש בתיק, ולפיכך הוחלט לפטרו מהייצוג ולדרוש השבת התשלום. הפניה נדחתה ע"י הנתבע.

הנתבע טען כי ייצג את התובעים כדבעי, כי אין פגם בהעזרותו בתובע, באמצעות רעייתו, לצורך קבלת הנתונים העובדתיים לצורך הכנת התצהירים, כי הגיש את הבקשה והתצהירים, כפי שנדרש בהחלטת בית המשפט למשפחה מיום 9/1/13 (נ/2), ואף הכין תצהירים, בקשות נוספות ותביעה הצהרתית לפני שפוטר מייצוג, וכי הסיבה לפיטורי ו אינה קשורה לדיון ביום 4/3/14.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים הנוספים, שהוצגו ע"י הנתבע בדיון, אני דוחה את התביעה העיקרית ו את התביעה שכנגד מהנימוקים הבאים:

1. היקף הטיפול שהוסכם. בין הצדדים לא נחתם הסכם שכר טרחה, אך אין מחלוקת כי הסכום 15,000 ₪ היה אמור להשתלם עבור מלוא הטיפול בעניין ההתנגדות לביצוע הצוואה המאוחרת של המנוחה, אימם של התובעים ושל אחיהם מר שני (סעיפים 2 עד 6 לכתב התביעה, סעיף 3 לכתב ההגנה, סעיף 6 לכתב התביעה שכנגד, עדות התובע, פרוטוקול, עמ' 3, שורה 25 עד עמ' 4, שורה 2). איני מקבלת את טענת התובעים, בכתב ההגנה שכנגד לפיה התשלום, שהוסכם, היה אמור לכלול גם את ענייו הדירה והחזר הכספים שנגזלו מן האם המנוחה בעודה בחיים (סעיף 7 לכתב ההגנה שכנגד). הטענה לא הועלתה בכתב התביעה ולא בעדות הראשית של התובע, התובע לא נתן הסבר לכך בחקירה הנגדית ואף חזר על גרסתו לפיה הסכום 15,000 ₪ בצירוף מע"מ שולם רק עבור טיפול בהתנגדות לביצוע צוואה עד פסק הדין (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 4-12).

2. הסכום ששולם. הנתבעים שכנגד התייחסו לטענה המפורטת והממוסמכת בכתב ההגנה שכנגד, בהכחשה סתמית, ולא הגישו קבלות על תשלומים נוספים, כפי שהודיעו שיעשו (סעיף 20 לכתב ההגנה שכנגד). על כן אני מקבלת את טענת הנתבע בעניין וקובעת כי שולם לו בפועל עבור שכ"ט עו"ד רק 16,301 ₪.

3. שלבי הטיפול והתשלום. ישנה גם מחלוקת לעניין שלבי התשלו ם, כאשר התובעים טוענים כי התשלום היה אמור להיות בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ בעבור הגשת ההתנגדות וניהול הדיון הראשון, והנתבע טוען כי סכום זה הינו עבור תחילת הטיפול בתיק, ולאחר העברת העניין לבית המשפט היה על התובעים להשלים את הסכום 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. התובעים שילמו את כל הסכומים ששלמו, מעל 10,000 ₪ בצירוף מע"מ , טרם הדיון הראשון, על כן אני דוחה את גרסת התובעים לפיה התשלום 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כלל את הדיון הראשון, ומקבלת את גרסת הנתבע לפיה התשלום 15,000 ₪ בצירוף מע"מ היה עבור פתיחת התיק וניהול הדיון בהתנגדות לביצוע צוואה, והתשלום 5,000 ₪ בצירוף מע"מ היה אמור להיות משולם עם העברת התיק לבית המשפט. למותר לציין כי הבקשה לקיום צוואה הוגשה לרשם הירושה והועברה לבית המשפט לענייני משפחה, ולא כפי שנכתב ע"י התובעים בכתב התביעה.

4. התנהלות הנתבע

4.1 עריכת התצהירים. אין חולק כי הנתבע הגיש את הבקשה לקיום צוואה לרבות תצהירים, ואני קובעת כי העובדה שאשת התובע כתבה את עדויות התובעים, והנתבע ערך אותם לתצהירים (סעיף 9 לכתב התביעה) הינה פעולה מקובלת, באשר התובע אינו יודע את העובדות שבבסיס התיק, ואם בחרו התובעים להעבירם בכתב אל הנתבע, אין בכך פסול.

4.2 הדיון ביום 4/3/13 בתיק המשפחה. פרוטוקול הדיון הוגש כנספח לכתב התביעה. הפרוטוקול מדבר בעד עצמו ואינו מעיד על אי שביעות רצון השופט הנכבד שם מהתנהלות הנתבע אלא מהתנהלות ב"כ אחי התובעים, מר שני, עו"ד גולדברג, כדלהלן: "ההתנגדות שהוגשה לקיום הצוואה משנת 2008 אינה כוללת טענות לגופו של עניין, אלא עוסקת רק בקיומה של צוואה מאוחרת..." ( פרוטוקול מיום 4/3/13, עמ' 2, שורות 14-15). אין חולק כי התובעים ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת משנת 2008 ולכן מי שהגיש את ההתנגדות לקיומה הוא האח, מר שני, ואל בקשתו מתייחס השופט. אין בשינוי הגרסה ע"י התובעים בכתב ההגנה שכנגד לפיו הדברים נאמרו מחוץ לפרוטוקול (סעיף 10 לכתב ההגנה שכנגד) אין בכך שהנתבע אמר בדיון כי הוא אינו רוצה לחשוף את כל מה שיש לו, כדי להביא למסקנה כי הגיע לדיון, כשאינו מצויד במסמכים. העובדה שהשופט הנכבד חייב את התובעים, העותרים לקיום צוואה מוקדמת להגיש התנגדות לביצוע הצוואה, שהגיש אחיהם, אינה קובעת כי החלטת הנתבע להגיש את הבקשה לקיום צוואה ובה לציין את קיום הצוואה המאוחרת הינה החלטה לא נכונה מקצועית. בעת שהנתבע הגיש את הבקשה עבור התובעים לא היתה עדיין בקשה לקיום הצוואה המאוחרת, ולכן לא יכול היה הנתבע להגיש בשם התובעים התנגדות לצוואה שלא הוגשה (הבקשה שפתח הנתבע עבור התובעים קיבלה מספר 25090-12-12 ( נ/2) ואילו בקשת האח, מר שני, קיבלה את המספר המאוחר יותר 25213-12-12 ( נ/2 בהשוואה לפרוטוקול מיום 4/3/13). לפיכך לא מצאתי בה תנהלות הנתבע רשלנות, להיפך, הנתבע ביצע את כל מה שהוסכם עליו, והתובעים החליטו לבטל את הייצוג כחודש לאחר מכן ביום 15/4/13 (נספח לכתב ההגנה), המשיכו ופרעו את הצ'קים עבור שכר הטרחה. התובעים מתי ואיך פנו לנתבע בעניין סיום הייצוג , לא העלו את טענותיהם על הכתב, ולכתב התביעה לא צורף מכתבם, בו דרשו השבת הכסף (סעיף 15 לכתב התביעה, סעיף ), אלא רק מכתב התשובה של הנתבע מיום 26/5/13. אפשר שדרישת התובעים להחזר שכר הטרחה היתה בעל פה, וזאת רק ביום 26/5/13 לפי הרישא למכתב.

הכרעה בתביעה העיקרית

משקבעתי כי לא הוכחה התרשלות הנתבע, ולאחר שגם לא הוכח קשר זמנים בין הדיון ובין הבקשה לשחרור מייצוג והבקשה להחזר כספים, אני קובעת כי אין בביטול הייצוג לאחר שהתובע קיים את כל שנדרש ממנו עד שלב הפיטורין, ולחלופין נמנע ממנו להמשיך בייצוג, כדי להקנות לתובעים זכות להחזר כל סכום שהוא. ויודגש, לאחר שאין חולק כי הנתבע ביצע את שנדרש ממנו עבור 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, המחלוקת המקסימלית הינה על סך כולל של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ, מתוכם נתן הנתבע לפחות תמורה בניהול דיון אחד ומו"מ עם הצד שכנגד ("שיחות טלפון מעטות" כאמור בסעיף 17.6 לכתב התביעה ו"שיחת טלפון אחת קצרה בלבד" כאמור ב סעיף 21 לכתב התשובה שכנגד ). התובעים לא הראו כמה שילמו לבא כחום החדש, ודווקא העובדה שהתיק בבית המשפט למשפחה מתנהל עד היום (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 26-28) מעידה כי טענת התובעים בכתב התביעה לפיה התנהלות הנתבע היא שגרמה לעיכוב בהליך בעניין הצוואה אינה נכונה. גם העובדה שהתובעים מסרו גרסאות לא עקביות בכמה נושאים, כגון העובדה שהתובעות מס' 2 ו-3 טענו כי ייפו את כחו של אחיהם לנהל את ההליך בשמן מצד אחד (פרוטוקול, עמ' 1, שורה 21), דבר שנתמך גם בכך שאת התובע מס' 1 היא שהכינה את תרשומת העובדות שהועברה לנתבע להכנת תצהירים, ומהצד האחר הלינו על כך שהנתבע לא נתן להן תשובות והפנה אותן לתובע מס' 1 בלבד. הדבר סביר שעו"ד יבקש כי הטיפול ירוכז לגורם אחד. הקביעה כי פיטורי הנתבע אינם קשורים לניהול הדיון ביום 4/3/14 מתחזקת דווקא מטענות התבועים. התובע אישר כי התובעות מס' 2 ו-3 דרשו מהתובע חודש וחצי לפני הדיון להחליף את הנתבע בגלל שאינן מקבלות תשובות (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 8-14) והתובע העיד כי קיבל מהנתבע תשובות לא מספקות, המעידות על חוסר בקיאות במטריה של דיני משפחה ( פרוטוקול, עמ' 4, שורות 17-22 ) ולמרות זאת לא פוטר הנתבע לפנ הדיון וגם לא בסמוך לאחריו אלא רק ביום 15/4/14 לאחר שהנתבע היה בקשר עם הצד שכנגד, ודיווח על כך לתובע ( פרוטוקול, עמ' 3, שורות 3-6).

הכרעה בתביעה שכנגד

כעולה מהקביעות דלעיל, לא היה בין הצדדים הסכם בעניין הטיפול במימוש הצוואה בבית המשפט למשפחה, אך ההסכם בוצע בפועל כמעט במלואו, ולא היתה מחלוקת משמעותית בין הצדדים.

שונה הדבר בעניין התביעה שכנגד, בה תובע הנתבע, התובע שכנגד, סכומים, הכלולים בתשלומים שכבר קיבל. הנתבע לא סתר את טענת התובעים לפיה התשלום בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ היה אמור לכסות את כל הטיפול בהגשת הצוואה לביצוע שמן הסתם תוגש התנגדות לקיומה (סעיף 3 לכתב ההגנה). עוד נכתב בסעיף זה בגדר הודאת בעל דין כי "[כש]נושא שכר הטירחה בגין הגשת ההליכים הנוספים (התביעה לפסק דין הצהרתי... ותביעה להחזר הכספים שנמשכו שלא כדין) לא סכומו סופית עם התובעים ונקבע לגביהם כי הנושא יידון בהתאם להתפתחות ההליך הראשון של הדיון בכשירות הצוואה המאוחרת שבידי אחיהם ולטובתו" (סעיף 3.2 לכתב ההגנה). מכלל הלאו אתה שומע הן לעניין מה שסוכם, ומשלא הוסכם על שכר טרחה בעניינים הנוספים, ואין ראייה כי הנתבע, התובע שכנגד, הכין להגשה איזו מהבקשות, הנזכרות בסעיף 12 לכתב התביעה שכנגד, אין לזכות את התובע שכנגד בכל סכום בעניין זה. לא יעלה על הדעת כי בשנת 2013 אין לעו"ד כל ראייה במחשב למסמכים, שהכין. הנתבע צירף לכתבי הטענות העתקים מכל המסמכים שערך לפני הדיון, ואת התצהירים הפיק ממחשבו, אחרת אין הסבר אחר והיותם לא חתומים (הרי לא הוגשו כך לבית המשפט). בפרט אין סבירות בטענה לפיה התובע שכנגד הספיק להכין את כל הבקשות ( סעיף 19 לכתב ההגנה, סעיפים 8-10 לכתב התביעה שכנגד). הדיון היה ביום 4/3/13, הצדדים נדרשו להגיש הודעה על תוצאות המו"מ תוך 30 יום, הנתבע לא ציין מתי הגיש את ההודעה לבית המשפט למשפחה על כשלון המו"מ, אך ברור כי במועד זה עדיין לא הכין את המסמכים, וכבר ביום 15/4/13 החזיר לתובע את התיק. אם הכין התובע שכנגד מסמכים משפטיים תוך זמן כל כך קצר ללא שסיכם עם התובעים את שכר טרחתו, הרי שנטל את הסיכון ואין לחייב את התובעים בתשלום עבור עבודה שלא הוכחה ושלא היה סביר לעשותה. זאת ועוד, העובדה שבמכתבו מיום 26/5/13, לאחר השחרור מייצוג ולאחר דרישת החזר הכספים ציין הנתבע את הכנת ההתנגדות והבקשה למינוי מומחה, הכלולה בתשלום שכר הטרחה, וציין כי הכין תביעה לביטול העברת הזכויות, אך לא דרש תשלום בגינה עד להגשת כתב התביעה שכנגד ולא צירף טיוטה שלה, מצטרפת לחיזוק קביעתי כי התובע שכנגד אינו זכאי לכל תשלום נוסף עבור עבודה שביצע, אם ביצע, מעבר לתיקי בית המשפט למשפחה שהועברו מטיפולו.

לאחר שדנתי בתביעה ובתביעה שכנגד, אני מוצאת לנכון לקבוע כי בכך שהתובעים שילמו לתובע 1,000 ₪ פחות מהתשלום המוסכם מוצו טענות הצדדים, והתובעים לא יחוייבו לשלם לנתבע את הסכום, שלא דרש, מאחר ואין חולק כי הנתבע לא נתן את מלוא התמורה בגין המוסכם.

התביעה והתביעה שכנגד נדחות ללא צו להוצאות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה שמילו
נתבע: עו"ד פטין רזוק
שופט :
עורכי דין: