ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד גבריאל בן משה :

בפני כבוד הרשם הבכיר צחי אלמוג

התובע

בנק דיסקונט לישראל בע"מ - סניף בני ברק

נגד

הנתבע

גבריאל בן משה

החלטה

בהמשך לדיון שהתקיים בבקשת הנתבע לביטול פסק דין, להלן החלטתי וזאת לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים ולאחר עיון בפרוטוקול הדיון:

אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. בעניין זה העיד המוסר מטעם התובע כי ביצע מסירה לאחר איתור וחקירה לאשת הנתבע אשר קיבלה וחתמה על אישור המסירה. עדותו של המוסר מהימנה עליי הן לעניין עצם ביצוע המסירה והן לעניין דרכי עבודתו באופן כללי לגבי איתור ומסירה לבעלי דין. אמנם, אשת הנתבע לא זומנה ולכן לא נחקרה על תצהירה, אולם עדיין יש לבחון את האמור בתצהירה: היא לא טענה כי לא חתמה אלא כי "כנראה" חתימתה לא נכונה וכי היא לא מזהה את חתימתה. מדובר בטענה עמומה למדיי, ומצופה ממי שלא חתם או שהוא מכחיש את חתימתו, כי יצהיר על כך באופן פוזיטיבי חד וחלק ולא יעשה שימוש בביטויים מעורפלים. אף שהיא כאמור לא נחקרה על תצהירה הרי שמצאתי לתת אמון בעדותו של המוסר, מר וייס, אשר נחקר ארוכות, ולא שוכנעתי כי יש לו אינטרס להעיד עדות שאינה נכונה ביחס לנסיבות המסירה.

עוד יצוין כי אשת הנתבע עצמה הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי, בבית משפט השלום בתל אביב, שבו היה התובע כאן אחד המשיבים ואף צוין שמו של בא כוחו, עו"ד שריזלי, שהינו גם בא כוחו בהליכים בתיק זה. הה יגיון והשכל הישר מחייבים כי אשת הנתבע לא יכולה היתה לציין פרטים אלו בתובענה אלמלא קיבלה אותה, ויש בכך כדי להחליש במידה רבה את האמור בתצהירה, אשר גם כך נוסח בלשון לא חד משמעתי כי שעמדתי לעיל. זאת ועוד: במסגרת התובענה טענה אשת הנתבע כי הוא מתגורר אצל בני משפחה וחברים, ומכאן שלא התרשמתי כי מדובר בנתק מוחלט לגמרי, אלא שקיים קשר בינהם, אף אם רופף.

בנוסף, ובהתאם למכתב מיום 15.12.13 שנשלח לב"כ התובע מטעם ב"כ של הנתבע דאז, ברור מפורשות כי הנתבע מודע לחוב ומבקש להגיע להסדר. הדבר מוכיח כי התביעה הגיע לידיעתו בדרך כלשהי וכי למצער היה מודע לחובו לראשונה לפחות בתאריך הנ"ל, בו פנתה באת כוחו לב"כ התובע. דא עקא שאת בקשתו לביטול פסק דין הגיש רק ביום 11.3.14, קרי כשלושה חודשים לאחר מכן, ללא כל בקשה להארכת מועד וללא כל הסבר למחדל מדוע מגיש את הבקשה באיחור ניכר, ומדוע רק ביום 18.2.14 ניגש למזכירות בית המשפט להוציא את העתק התביעה.

בהקשר זה טען הנתבע בתשובה לתגובת הבנק כי הוא מעולם לא ראה את המכתב הנ"ל ולא הסכים לו וכי הוא בודק כיצד פנתה עורכת הדין לבנק ללא הסכמתו. ראשית, טענה זו לא נטענה בסיכומים ועל כן יש לראותה כטענה שנזנחה. אך יחד עם זאת, הרי שהנתבע לא טען כי לא ייפה את כוחה של עורכת הדין לטפל בעניינו ולכן גם אם הוא אינו מסכים לתוכן פנייתה הרי שלפחות לעניין הידיעה על ההליכים די בכך כדי לקבוע כי לפחות בחודש דצמבר 2013 הוא פנה לייצוג משפטי לשם טיפול בחוב נשוא תיק זה.

באשר לביטול פסק הדין בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט: מדובר בתביעה לחוב שהצטבר בחשבון בנק של חברה שלה ערב הנתבע. לטענתו לא קיבל את ניירות הבנק ואת החיובים והזיכויים, וכי חיוב בעמלת התראת עו"ד אינו כדין וכי במועד בו הוחתם על ערבות לא יידע אותו הבנק כי היה כבר חוב לבנק. עוד טען כי לא נתן אישור לפרעון הלוואה ביום 7.4.11.

באשר לטענה כי החיוב בגין עמלת התראה אינו כדין, ומבלי להכנס לדיון בסוגיה, הרי שמדובר בסכום של 200 ₪, שהינו אפסי ביחס לסכום התביעה כולו (מעל 60,000 ₪), וגם אם נניח מדובר בחיוב שלא דין, הרי שלא בשל כך יש מקום לבטל את פסק הדין עצמו, אלא יש לבחון את הטענה במסגרת כלל התביעה.

הנתבע לא הכחיש כי חתם כל כתבי הערבות שצורפו לכתב התביעה, שהרי בתצהירו ציין בסעיף 7 כי ערב לחברה הנתבעת. כתבי הערבות נחתמו על ידו ביום 6.9.10 ומדובר בערבות בלתי מוגבלת. במענה לטענה כי לנתבע לא נאמר על חובות בעת שהוחתם על ערבותו, צירף התובע דף מידע לערב מאותו היום ובו פירוט כי לחברה הנתבעת חובות, הלוואות ואשראים קיימים בהיקף ניכר. מדובר במסמך מפורט שבו אף סומן במקום המתאים כי החיוב הנערב על ידי הנתבע אינו מחליף חיוב קיים וכי הערבות חלה על כל החיוב הנערב.

במענה לכך השיב הנתבע כי החתימה על מסמך זה אינה חתימתו כלל וכי לא חתם על המסמך. מסמך זה לא צורף לכתב התביעה אלא רק לתגובה ומכאן ניתן להבין כי רק במסגרת התשובה לתגובה יכול היה הנתבע להתייחס למסמך זה ולהעלות את טענותיו ביחס אליו. מדובר בטענת הגנה חשובה מצד הנתבע, שכן אם יוכח כי לא חתם על דף המידע הרי שיש בכך לכאורה הפרת חובת הגילוי מצד הבנק בניגוד לסעיף 17א לחוק הבנקאות [שירות ללקוח], תשמ"א- 1981 המורה שחובות הגילוי של הבנק חלות גם לגבי הערב. הנתבע לא נחקר על טענה זו כלל ועל כן היא לא נסתרה בשל ב זה ודי בכך .

לפיכך, אני מורה על ביטול פסק הדין, אולם מאחר וקבעתי כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, ולנוכח מחדלו של הנתבע להגיש את בקשת הביטול במועד, הרי שהביטול מותנה בכפוף לכך שהנתבע ישלם לתובע הוצאות בסך 2,000 ₪ ויגיש בקשת רשות להתגונן, והכל עד ליום 1.6.14.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק דיסקונט לישראל בע"מ
נתבע: גבריאל בן משה
שופט :
עורכי דין: