ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בר ספנות בע"מ נגד חברת נמל אשדוד בע"מ :

בפני כבוד סגן הנשיא, השופט גיל דניאל

תובעת

בר ספנות (2006) בע"מ

נגד

נתבעת

חברת נמל אשדוד בע"מ

החלטה

התובעת היא חברת ספנות העוסקת בדייג מכמורת.

התובעת היא הבעלים של ספינת הדייג "סירין 1", בעלת רישיון שייט זר ונושאת דגל אמריקאי.
לטענת התובעת, יש לה רישיון דייג עבור הספינה ובשלב זה היא פועלת לקבלת רישיון שייט ישראלי.

הנתבעת הינה תאגיד אשר הוקם על פי חוק רשות הספנות והנמלים והיא מופקדת, בין היתר, על הפעלתו וניהולו של נמל אשדוד. בכלל זאת הנתבעת מופקדת על אספקת השירותים הקשורים לעגינה, טעינה ופריקה של אוניות בנמל אשדוד.

בכתב התביעה מציינת התובעת, כי חוק רשות הספנות והנמלים קובע, כי שר התחבורה, בהסכמת שר האוצר, רשאי להסמיך חברה להיות חברת נמל, ובהתאם לכך נערך כתב ההסמכה לנתבעת, המחייב אותה לתת שירותי חובה המפורטים בכתב ההסמכה.

התובעת טוענת, כי בסוף שנת 2012 נמסר לה כי תוקף רישיון הדייג לספינה פג ובשימוע שנערך לה בעניין זה הוסכם להמתין חצי שנה נוספת עד לקבלת רישיון שייט ישראלי.

לאחרונה הורתה הנתבעת לתובעת להוציא את הספינה מנמל אשדוד נוכח טענה להעדר רישיון שייט.

כן יצוין, כי מדובר בספינה אשר שלטונות המכס עצרו אותה לתקופה ממושכת וניתן לגביה צו חילוט עקב מעורבות לכאורה בהברחת טובין לישראל, בהיקף נרחב. הספינה שוחררה בהפקדת ערבויות עד לתום ברור ההליך המשפטי עם המכס.

לטענת התובעת, דרישה זו של הנתבעת להוצאת הספינה מעגינתה בנמל "היא החלטה בלתי חוקית שניתנה בחריגה מסמכות. בנסיבות החריגות של מקרה זה, שיפורטו להלן, חוסר הסמכות של חברת נמל אשדוד 'זועקת לשמיים' א ף מצדיק חיוב בהוצאות לדוגמא על התנהלות חברה ממשלתית בשרירותיות ובחוסר תום לב" (סעיף 6 לכתב התביעה).

כן טוענת התובעת, כי ההסכמות שהיו בין הצדדים לגבי המשך עגינתה של הספינה בנמל, טרם סוכלו על ידי רשויות המכס, הן "הבטחה מנהלית מחייבת" ולכן חלה חובה להשלים את רישום רישיון הדייג של הספינה ולאפשר לה לשלם אגרת עגינה (סעיף 44 לכתב התביעה).

התובעת הגישה התביעה ובמסגרתה עתרה למתן סעדים שונים.

בתגובה לטענות התובעת טענה הנתבעת, כי ההוראה להוצאת הספינה הינה חוקית, שכן הספינה אינה מחזיקה בהיתר עגינה כנדרש על פי דין, אינה עומדת בתנאים הדרושים לקבלת היתר כאמור ואינה מורשית לעסוק בדייג ונעדרת אישרו בדבר כושר שייט.

הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית משפט השלום לדון בתובענה. לעמדת הנתבעת, הסמכות הייחודית לדון בתביעה, שעניינה תקיפת שיקול הדעת המנהלי של הנתבעת ובטענה לחריגה מסמכות שהוקנתה לה בחוק, מסורה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לחלופין – גם אם הסמכות היא של בית המשפט האזרחי ולא לבג"צ, הרי שהסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית.

התובעת טוענת, כי לבית משפט השלום נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה.

לטענת התובעת, גם אם התביעה מעלה טענות מתחום המשפט המנהלי, הרי שעיקרה הוא בהבטחות ובהסכמות שנערכו בין הצדדים אשר להן יש לתת תוקף מחייב ולפיכך מדובר בתביעה אזרחית.

לעניין סמכותו של בית משפט השלום, הרי שלעמדת התובעת מדובר בתביעה שעניינה "שימוש וחזקה במקרקעין". לטענת התובעת, את המונח "מקרקעין" יש לפרש ככולל גם את המעגנה בה עוגנת הספינה ועל כן זכות העגינה במימי הנמל ובמעגנה הינה זכות שימוש או חזקה במקרקעין.

בחינת הסעדים המבוקשים בתובענה מעלה, כי מדובר במקרה מובהק אשר בו אין לבית משפט השלום הסמכות להורות על סעדים כפי המבוקש ולפיכך נעדר סמכות לדון בתובענה.

הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הינם, כדלקמן:

אינני מקבל את עמדת התובעת לפיה מתן צו עשה המחייב את הנתבעת לאפשר לספינה להמשיך ולעגון במימי הנמל, כמבוקש בסעיף א' לסעדים, הינו סעד הנוגע לשימוש וחזקה במקרקעין. כך או כך, הסעד האמור משולב בסעד נוסף, אותו מפרטת התובעת בסעיף א' לסע דים, בדבר קבלת רישיון דייג כפי המוסכם. סעד זה בוודאי שאינו בסמכותו של בית המשפט השלום בתביעה אזרחית.

גם הסעד המבוקש בסעיף ג' לסעדים, בדבר מתן הצהרה בדבר היותה של ההחלטה בדבר סילוק הספינה – בחוסר סמכות, בלתי חוקית ולפיכך בטלה, אינו מצוי בסמכותו של בית משפט השלום. דומים הדברים גם ביחס לסעד המבוקש בסעיף ד' להצהיר כי ההחלטה בטלה בהיותה נוגדת את הוראות תקנות הנמלים (בטיחות השיט).

בסעיף ה' לסעדים מבקשת התובעת להצהיר כי ביטול רישיון הדייג וביטול רישיון העגינה היא החלטה שרירותית הגורמת לה לנזק בסך של 3,000,000 ₪. לא סכום הנזק הנטען, אשר אינו מצוי בסמכות בית המשפט, הוא הגורם להעדר הסמכות. הקושי נעוץ בטיבו של הסעד המבוקש, בדבר מתן הצהרה כוללת לעניין ביטול רישיון דייג וביטול רישיון עגינה.

הנה כי כן, התובענה אינה מצויה בסמכות בית משפט השלום.

משנמצא, כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בתובענה, עליו לבחון האם יש בידיו להעביר התובענה, כפי שהיא, לבית המשפט המוסמך, שכן דרך המלך במקרה כזה הינה בהעברת הדיון.

אולם, במקרה זה הצדדים חלוקים בשאלה, איזו ערכאה הינה הערכאה המוסמכת לדון בתובענה, ככל שהסמכות אינה נתונה לבית משפט זה. הנתבעת טוענת, כי על התובעת להגיש עתירה לבג"צ ואילו התובעת טוענת כי מדובר בתובענה מתחום המשפט האזרחי.

שעה שמדובר בתובענה המערבת טענות מתחום המשפט המנהלי והמשפט האזרחי, לא יהיה זה ראוי כי בית משפט זה יכריע בשאלת הערכאה המוסמכת. ראוי לאפשר לתובעת להחליט לאיזו ערכאה היא מגישה עתירתה נוכח טענותיה והסעדים אותם היא מבקשת לקבל, תוך התאמת מבנה העתירה לדיון באותה ערכאה, ולאפשר לערכאה אשר תדון בעתירת התובעת לברר את עניין הסמכות. יש לזכור, כי במידה והתובענה תועבר, הרי שבית המשפט הנעבר לא יוכל להעבירנה עוד, אפילו יימצא כי אין לו הסמכות לדון בתובענה, כולה או חלקה, או כי מתכונת התובענה כלל אינה מתאימה ואינה הולמת את הדיון בפני אותה ערכאה.

מטעם זה, שעה שבית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה ולא נמצא כי ראוי להעביר התביעה, כפי שהיא, לבית משפט אחר, הרי שהתביעה נדחית.

לעניין הסעד הארעי שניתן, הרי שלבית המשפט נתונה הסמכות להורות על הארכת תוקפו, ולו לתקופת ביניים נוספת, על מנת לאפשר לתובעת להגיש תביעתה לערכאה המוסמכת ולבקש סעד זמני. בהקשר זה יצוין, כי מדובר בסעד ארעי בלבד, עד לדיון בטענות הצדדים בבקשה לסעד זמני, דיון אשר לא נערך לגופו נוכח המסקנה בדבר חוסר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בתובענה.

הסעד הארעי, השומר על המצב הקיים, ימשיך לעמוד בתוקף לפרק זמן של 30 יום.

התובעת תשא בתשלום הוצאות הנתבעת בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בר ספנות בע"מ
נתבע: חברת נמל אשדוד בע"מ
שופט :
עורכי דין: