ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הנתבעים נגד שמעון חדידה :

בפני כבוד הרשם בכיר משה הולצמן

המבקשים:
הנתבעים

  1. שמעון חדידה
  2. חדידה חנה
  3. אלו רפי
  4. חדידה עמליה

כולם ע"י ב"כ עוה"ד תמי קידר

נגד

המשיב:
התובע

בנק המזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דורון עמיר ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 11.11.2008, בהעדר הגנה מטעם המבקשים בתיק זה.
המשיב הגיש תגובה מטעמו והביע התנגדות לביטול פסק הדין.
ביום 27.1.2014 נערך בפני דיון בבקשה הנדונה, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.
אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כל שהונח בפני בתיק זה, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי על פי תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), ולהורות על ביטול פסק הדין, וזאת כנגד חיוב המבקשים בתשלום שכר טרחתו של ב"כ המשיב, לאור המחדלים שנפלו בהתנהלותם בנוגע להגשת הבקשה למתן רשות להגן, וכן מצאתי לנכון לקבוע סייגים מסוימים לגבי הטענות שיוכלו להעלות במסגרת בקשתם למתן רשות להגן.
בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום להורות על ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד (בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות), עליו לבחון האם עומדת למבקש 'הגנה מן הצדק', או במילים אחרות, האם נמסרה למבקש הודעה כדין לגבי קיומו של ההליך המשפטי, מהי הסיבה לאי הגשת פרשת ההגנה, או לאי ההתייצבות, וכן לשקול את סיכויי טענות ההגנה שהעלה המבקש.
"בבקשה לביטול פסק- דין על- פי צד אחד שניתן בשל אי- התייצבותו של המבקש, יש לבחון מהי הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת. אלא שכך או כך יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן" (ראו- אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית. סיגא- הוצאה לאור בע"מ. עמ' 372- 371).
על המבקש את ביטול פסק דין שניתן כנגדו במעמד צד אחד, מונח הנטל להראות כי עומדת לו- ולו על פני הדברים- טענת הגנה טובה שאם תתברר לגופה יש בה כדי לשנות את תוצאת הדברים, וכי לא עשה שימוש לרעה בהליכי המשפט עובר למתן פסק הדין כנגדו, ובכלל זה לא התעלם מקיומו של ההליך המשפטי.
"... על מי שמבקש ביטול פסק- דין שניתן במעמד צד אחד, הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את הפסק וכי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה. עליו לשכנע עוד כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו. בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל- דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי יש ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות..." (ראו- אורי גורן, שם, עמ' 372- 371).
הלכה פסוקה היא כי יש להעניק משקל רב יותר לטענות ההגנה כנגד התביעה.
"... לפי ההלכה, על בית המשפט שדן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה לשקול את סיבת מחדלו של המבקש להגיש כתב הגנה במועד ואת סיכויי ההצלחה של הגנת המבקש אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן, כאשר יש להעניק לסיכויי ההצלחה משקל רב יותר..." (ראו- ע"א 10152/07, מרסל פדידה נ' רפאלי ליאור המנוח רפאלי שמואל ז"ל; פורסם במאגרים משפטיים) [פורסם בנבו] .
במסגרת בחינת סיכויי הצלחת פרשת ההגנה, על בית המשפט לבחון האם עומדות למבקש טענות הגנה לכאוריות, אשר אם יוכחו יש בהן כדי להעמיד למבקש הגנה מפני התביעה, כאשר בשלב זה בית המשפט אינו נדרש לבחינת דרכי הוכחת הטענות, וכן יש ליתן את המשקל המתאים לזכות הגישה לערכאות שיפוטיות, שהינה זכות יסוד.
יש לציין כי המבקשים תמכו את בקשתם בתצהיר אחד, אשר נחתם על ידי כל המבקשים, כאשר התצהיר נערך בגוף שלישי, ולמותר לציין כי היה מקום להגיש תצהיר נפרד של כל אחד מהמבקשים, כשהוא ערוך בגוף ראשון, כמצוות תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכותרתה "עריכת תצהיר"- "תצהיר יהא ערוך בגוף ראשון, מחולק לסעיפים ומכיל רק עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו הוא, אלא שבבקשות ביניים רשאי הוא להצהיר גם לפי מיטב אמונתו ובלבד שיציין את הנימוקים לכך". לאור האופן שבו הוגש התצהיר, יכול שהיה מקום להורות על דחיית הבקשה, ולו מהטעם שלא נתמכה בתצהיר ערוך כדין, אלא שב"כ הצד שכנגד, באדיבותו, לא טען לעניין זה בדיון שנערך בפניי, ואף הסכים לערוך חקירה נגדית על התצהיר שהוגש, ולכן לא ראיתי לנכון לזקוף עניין זה לחובתם של המבקשים.
אין מחלוקת כי כתב התביעה הומצא למבקשים, ואלה לא הגישו בקשה למתן רשות להגן מטעמם בתוך המועד שנקבע לכך בדין, ולפיכך אין מקום לשקול את ביטול פסק הדין מחמת חובת הצדק.
המבקשים טענו כי לא ידעו שניתן כנגדם פסק דין בתיק, וכי המשיב, או בא כוחו, לא טרחו להמציא להם את פסק הדין, ורק ביום 16.9.2013, נשלח העתק פסק הדין לבאת כוחם, וזאת בהמשך לבקשתה.
מצאתי לנכון לקבל את טענת המבקשים שלפיה פסק הדין הומצא להם לראשונה ביום 16.9.2013, וזאת בהמשך לפניית באת כוחם, מהטעמים שלהלן- לא מצאתי שטענה זו נסתרה, וכן לא מצאתי שב"כ המשיב טען בתצהירו שפסק הדין הומצא למבקשים, ולא הוצגו בפני אישורי מסירה בעניין זה. ב"כ המשיב העיד בחקירתו הנגדית כי אין ברשותו אסמכתא לכך שפסק הדין הומצא למבקשים, טרם המועד הנטען על ידם ("ש. אין לך שום ראייה שפסק הדין הומצא להם? ת. לא"; ע' 8, ש' 23-24). מעבר לכך, אין מחלוקת כי המשיב לא נקט בהליכי הוצאה לפועל לצורך גביית החוב הפסוק.
המועד שבו הומצא פסק הדין למבקשים הינו רלוונטי לעניין עיתוי הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, בתוך המועד שנקבע לעניין זה בדין, ובענייננו- בתוך 30 יום ממועד המצאתו למבקשים, על פי תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בתוך המועד שנקבע לעניין זה בדין.
עם זאת, מועד המצאת פסק הדין למבקשים אינו רלבנטי לעניין מחדלם באי הגשת הבקשה למתן רשות להגן בתוך פרק הזמן שנקבע לכך בדין, או לפחות עד למועד שניתן פסק הדין בתיק.
הטעמים העיקריים שנתנו המבקשים לגבי המחדל באי הגשת הבקשה למתן רשות להגן במועד הינם- "... עקב חוסר ניסיונם ובורותם בטיפול בענייניהם המשפטיים", ואף עו"ד לא היה להם, ולטענתם לא ידעו כי ניתן לפנות ללשכה לסיוע משפטי לצורך קבלת ייצוג של עו"ד, וכן לאור המצגים שנעשו כלפיהם, לפי הטענה, על ידי בא כוח המשיב, וצוות העובדים של משרדו, שפגמו ביכולתם להתגונן ולנהל את ענייניהם כסדרם (ס' 23 לתצהיר), ובכלל זה נטען כי ב"כ המשיב גרם למבקשים להאמין כי יתרת החוב תימחק על ידי הוועדה הבין- משרדית, ולכן סברו שלא יצטרכו לשלם דבר (ס' 10 לתצהיר), וכן טענו כי לאחר הגשת כתב התביעה פנו מספר פעמים לוועדה הבין- משרדית אלא שבקשותיהם נדחו על ידה (ס' 11 לתצהיר).
לא מצאתי כי המבקשים העלו טעם של ממש לגבי המחדל שבאי הגשת הבקשה למתן רשות להגן בתוך המועד שנקבע לכך בדין, או לפחות עד למתן פסק הדין.
טענות המבקשים כי לא היו בקיאים בעניינים משפטיים, ולא היו מיוצגים באותה התקופה באמצעות עו"ד, ולכן לא ידעו כי עליהם להגיש את פרשת הגנתם לתובענה שהומצאה להם, אין בהן כדי להועיל להם, מהטעם הפשוט שהמבקשים הינם אנשים בוגרים, וככל שסברו כי אינם מתמצאים בהלכות המשפט, ויש להחזיקם כאנשים בעלי מודעות עצמית לגבי אותם עניינים שלטענתם אינם מתמצאים בהם, הרי שיכלו לפנות לייעוץ משפטי, כפי שמצאו לנכון לפנות לבאת כוחם הנוכחית בחלוף השנים, וכן יכלו לפנות למזכירות בית המשפט לצורך קבלת הסבר לגבי ההליך המשפט שננקט כלפיהם, וככל שהיו נוהגים באופן המתבקש מהגשת התביעה, הרי שעל נקלה היה מתחוור להם כיצד עליהם לנקוט.
לא מצאתי לנכון לקבל את טענת המבקשים שלפיה לא הגישו בקשה למתן רשות להגן, לאור המצגים שנעשו מטעמו של ב"כ המשיב, באמצעות עובדי משרדו, שלפיהם יתרת החוב תימחק על ידי הועדה הבין- משרדית, ולכן האמינו כי אין צורך בהגשת בקשה למתן רשות להגן.
המבקשת 2, חנה חדידה, שלפי הנתונים שבפני היא שריכזה את ניהול העניינים הנוגעים למימוש המשכון, והקשר עם משרד בא כוח המשיב, העידה בחקירתה הנגדית, בין היתר, כי ב"כ המשיב, הודיע לה בפגישה שנערכה במשרדו, שאם תגיש בקשה לוועדה הבין- משרדית, הרי שהחוב יימחק.
בהמשך העידה, כי פגישתה עם ב"כ המשיב, נערכה במשרדו טרם המצאת כתב התביעה. "לשאלת בית המשפט האם השיחה הזו נערכה אחרי או לפני שקיבלת את התביעה, אני משיבה, לפני שקיבלתי את התביעה" (ע' 1-2).
יש לציין כי במסגרת חקירתה החוזרת, המבקשת 2, הציגה גרסה פחות נחרצת לגבי המצג הנטען, וטענה כי נאמר לה שיש אפשרות שהוועדה הבין- משרדית תמחק את החוב. "... נתתי את המפתחות לגילה וסמכתי עליהם כי הם אמרו שאין לי מה לדאוג. הם אמרו שאולי ימחקו לנו את החובות" (ע' 5, ש' 15-17; הדגשה של הח"מ- מ.ה.).
המבקשים 3 ו- 4, רפי אלו, ועמליה חדידה, העידו כי לא היו במשרדו של ב"כ המשיב, ולא שוחחו עמו בטלפון (ע' 5, ש' 26-29; ע' 6, ש' 5-8).
ב"כ המשיב הצהיר- "... שלא נמסר למבקשים, בשום שלב, כי עליהם להמתין להחלטת הועדה ולא לפעול להגשת בקשת רשות להגן מטעמם" (ס' 5 לתצהירו), והעיד כי- "בשום שלב זה אומר שבשום שלב לא נאמר להם לחכות לוועדה, לא לפני ולא אחרי" (ע' 7, ש' 7).
התמונה המצטיירת בפני, ככל שהדברים נראים בשלב זה של ההליך המשפטי, ולצורך מתן החלטה בעניין הנדון, הינה, כי המצג הנטען לגבי האפשרות שהוועדה הבין- משרדית תחליט על מחיקת החוב, נעשה כלפי המבקשת 2, טרם המצאת כתב התביעה למבקשים, וכי המצג הנטען לא נעשה במישרין כלפי יתר המבקשים.
יוצא אפוא שיש לדייק את גרסת המבקשים בתצהירם לגבי המצג הנטען על ידם, באשר למחיקת החוב על ידי הוועדה, שכן מעדותה של המבקשת 2, בחקירתה החוזרת, עולה, כי דובר על אפשרות של מחיקת החוב, ולא על מחיקתו הוודאית על ידי הוועדה, ומכל מקום המצג נעשה טרם המצאת התביעה, ולא לאחר נקיטת ההליך המשפטי על ידי המשיב.
לא מצאתי כי המבקשים טענו בתצהיר מטעמם כי לאחר המצאת כתב התביעה יצרו קשר עם ב"כ המשיב, לצורך מתן ארכה לצורך הגשת בקשה למתן רשות להגן מטעמם, עד למתן ההחלטה על ידי הוועדה הבין- משרדית, או שנטען בפניהם על ידי ב"כ המשיב, לאחר המצאת כתב התביעה, שאין עליהם חובה להגיש בקשה למתן רשות להגן עד למתן ההחלטה על ידי הוועדה, או שניתנת להם אורכה להגשת הבקשה למתן רשות להגן עד למתן החלטת הוועדה.
גם אם אצא מההנחה שהמבקשים סברו, לפי מצגי ב"כ המשיב, או צוות משרדו, כך לפי הטענה, כי יש אפשרות שיתרת החוב תימחק על ידי הוועדה, הרי שעצם נקיטת ההליך המשפטי על ידי המשיב, היה צריך להעמידם על כך - על פי השכל הישר וניסיון החיים- שהמשיב אינו שם את יהבו על החלטת הוועדה, ומצא לנכון להגיש כנגדם תביעה כספית, שמטרתה גביית יתרת החוב. מכיוון שלא נעשה כלפי המבקשים מצג בעניין האפשרות למחיקת החוב על ידי הוועדה, לאחר המצאת התביעה, כעולה מעדותה של המבקשת 2, הרי שאינני סבור כי המשך הסתמכותם של המבקשים על אפשרות זו, יכולה להוות, בשים לב לנסיבות העניין, טעם של ממש לגבי מחדלם באי הגשת הבקשה למתן רשות להגן.
מעבר לכך, המבקשים פנו לוועדה הבין- משרדית גם לפני המצאת כתב התביעה (עדות ב"כ המשיב, ע' 6; ובמיוחד מכתב הוועדה מיום 17.6.2008), ומכיוון שבקשתם למחיקת החוב , על פי הסמכויות העומדות לוועדה (ולעניין זה ראו- ס' 5א' לחוק הלוואות לדיור, התשנ"ב- 1992), נדחתה על ידה, הרי שקשה להלום את הטענה בדבר הסתמכותם על מחיקת החוב, עם החלטה זו של הוועדה.
לעניין זה, מן הראוי לציין , כי הצהרת המבקשים שלפיה פנו לוועדה הבין- משרדית מספר פעמים לאחר הגשת כתב התביעה (ס' 11 לתצהיר), אינה מתיישבת עם הודעת הוועדה שהוצאה ביום 17.6.2008, שלפיה בקשת המבקשים למחיקת החוב נדחתה, וכן צוין שככל שלא יסדירו את פירעו ן החוב, הרי שיינקטו כנגדם הליכים משפטיים, ויש לציין שהודעה זו הוצאה כחודשיים וחצי לפני הגשת כתב התביעה, ביום 31.8.2008.
יוצא אפוא כי המבקשים לא חשפו בפני בית המשפט את מלוא העובדות הרלבנטיות באשר למועדי פנייתם לוועדה, ובכלל זה לא צירפו לבקשתם את תשובות הוועדה שניתנו בעניינם, והמצג העולה מתצהירם שלפיו פניותיהם לוועדה נעשו לאחר הגשת התביעה, הינו בבחינת מצג שאינו שלם.
מהנתונים שנפרסו בפניי, ובכלל זה- אי פניית המבקשים לבא כוח המשיב בבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה למתן רשות להגן, דחיית הבקשה למחיקת החוב על ידי הוועדה, ומתן התר אה על ידי הוועדה על נקיטת הליכים משפטיים, ככל שפירעון יתרת החוב לא יוסדר, וזאת עוד טרם הגשת התביעה (מכתב הוועדה מיום 17.6.2008), ואי גילוי עניין על ידי המבקשים בקורותיו של תיק זה במשך מספר שנים, הגם שהמבקשים ידעו כי הוגשה כנגדם תביעה, הגעתי למסקנה כי המבקשים הזניחו את הטיפול בהגשת הבקשה למתן רשות להגן, ולא העלו הסבר של ממש לגבי מחדלם בעניין זה.
למרות שלא מצאתי כי המבקשים העלו טעם של ממש לגבי המחדל שבאי הגשת הבקשה למתן רשות להגן במועד, וחרף התנהגותם העולה כדי התנהלות רשלנית בנוגע להגשת פרשת ההגנה, הרי שלא מצאתי לנכון להורות על דחיית בקשתם בשל כך בלבד, וזאת בשים לב לטענות ההגנה שהועלו על ידם, ולהעדר התייחסות של ממש מטעמו של המשיב לטענות אלה, וכן בשים לב להלכה הפסוקה באשר למשקל הראוי שיש ליתן לטענות ההגנה, ולסיכויי הצלחת פרשת ההגנה, ככל שתתברר לגופו של עניין, ולכך שהפנייה לערכאות שיפוטיות הינה בבחינת זכות יסוד, ובהתחשב בכך שהמשיב לא טרח להמציא את פסק הדין למבקשים עד לפניית באת כוחם, וניתן לטעמי לרפא את מחדליהם הנ"ל של המבקשים, בשים לב לנסיבות העניין, באמצעות חיוב בתשלום הוצאות מתאימות, ואף מוגברות, ולעניין זה אתייחס בהמשך החלטה זו.
באשר לטענות ההגנה, הרי שאלה הועלו על ידי המבקשים באופן מפורט למדי, ומנגד, ב"כ המשיב הגיש תצהיר קצר, האוחז עמוד אחד, ובו נטען בקצרה כי- "אני דוחה מכל וכל את האמור והנטען בבקשה, אשר הוגשה בשמם של המבקשים" (ס' 3), ובנוסף התייחס לעניין המחדל שבאי הגשת הבקשה למתן רשות להגן (ס' 4), ולעניין המצג הנטען על ידי המבקשים לעניין מחיקת החוב על ידי הוועדה הבין- משרדית (ס' 5).
הצהרתו הקצרה והכללית של ב"כ המשיב לגבי דחיית האמור בבקשה לביטול פסק הדין, אינה מהווה מענה הולם לטענות ההגנה הלכאוריות שפורטו בבקשה, וניתן לומר כי חזית טענות אלה של המבקשים, נותרה במידה רבה ללא מענה של ממש.
עם זאת, ראיתי לנכון להידרש ולדון בחלק מטענות ההגנה שהעלו המבקשים, אשר לגביהן ניתן לקבוע בבירור, כבר בשלב זה, על יסוד הנתונים שנפרסו בפניי, כי אין בהן כל ממש.
לא מצאתי לנכון לקבל את הטענה שהעלו המבקשים בעניין התיישנות התביעה.
התביעה כנגד המבקשים הוגשה ביום 31.8.2008. עילת התביעה הינה אי פירעון הלוואת משכנתא שנלקחה על ידי המבקשים 1 ו- 2 ביום 21.1.1996, בסך של 220,000 ש"ח (כך במקור), ואשר המבקשים 3 ו-4 ערבו לפירעונה. מכיוון שהחייבים העיקריים לא עמדו בפירעון ההלוואה, המשיב נקט בהליכי הוצאה לפועל לצורך מימוש המשכון על זכויותיהם בדירה, כאשר הליכי ההוצאה לפועל ננקטו במרץ 2003 (נספח 4 לבקשת הביטול).
מעדותה של המבקשת 2 עולה בבירור כי ההלוואה נפרעה עד לשנת 2002, שאז החלו להיווצר פיגורים בהחזרי ההלוואה, וביולי 2002 נפרעו חלק ניכר מהפיגורים. במרץ 2003 נקט המשיב בהליכי מימוש הזכויות בדירה, בשל אי פירעון חוב הפיגורים, וביולי 2003 נערך עימם הסדר חוב לצורך פירעון חוב הפיגורים, ושולם חלק מהחוב, אלא שהמבקשים הפסיקו את התשלומים לפי ההסדר, והודיעו לב"כ המשיב על רצונם למכור את הדירה בכוחות עצמם.
"ש. ביולי 2002 שילמתם את חלק מפיגורי העבר ושילמתם למעלה מ- 20,000 ₪? ... ת. נכון שביולי 2002 שילמנו חלק ניכר מהפיגורים. ש. אנחנו פתחנו תיק ההוצל"פ במרץ 2003, ביולי 2003 נערך אתכם הסדר חוב שבמסגרתו שילמתם 10,000 ₪? ת. נכון. ש. אחר כך חדלתם מלשלם על פי ההסדר וביקשתם למכור את הנכס בעצמכם? ת. נכון" (ע' 3-4).
גם אם אצא מנקודת הנחה, שהינה מטיבה עם המבקשים, כי הפיגורים בתשלומי ההלוואה החלו בתחילת שנת 2002, ובהתאם לכך התגבשה עילת התביעה, הרי שהתביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, וזאת בשים לב למועד הגשתה ביום 31.8.2008.
לא מצאתי לנכון לקבל את טענת המבקשים שלפיה מסירת החזקה בדירת המגורים לב"כ המשיב ביום 1.6.2004, מהווה פירעון מלא של החוב בגין הלוואה, ולטעמי טוב היה אם טענה זו לא הייתה מועלית מלכתחילה, שכן לא נטען כי הוסכם בין הצדדים שבמקרה של אי פירעון יתרת ההלוואה, המשיב יוכל להיפרע רק ממימוש המשכון על הנכס (כדוגמת הלוואת "נון- ריקורס", שאינה מסוג ההלוואה דנן).
התוצאה היא שפסק הדין מבוטל, וזאת על תנאי, ובכפוף לכך, שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט סכום כולל של 7,080 ₪ לצורך תשלום שכר טרחתו של ב"כ המשיב, בגין מחדליהם באי הגשת בקשה למתן רשות להגן על פי הדין, וזאת בתוך 60 יום ממועד מתן החלטה זו.
עם הפקדת הסכום הנ"ל יראו את פסק הדין כמי שבוטל, המזכירות תעביר לב"כ המשיב את שכר טרחתו הנ"ל.
המבקשים יגישו בתוך המועד הנ"ל בקשה למתן רשות להגן מטעמם לגבי אותם העניינים שפורטו בתצהיר מטעמם, ולמעט הטענות בעניין ההתיישנות ובטלות החיוב עם מסירת הדירה.
המזכירות מתבקשת להודיע לי על הפקדת הכספים בקופת בית המשפט, והגשת בקשה למתן רשות להגן, לצורך מתן החלטה מתאימה לגבי המשך ההליכים בתיק.
המזכירות תודיע לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הנתבעים
נתבע: שמעון חדידה
שופט :
עורכי דין: