ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה גלילי נגד ש.ח מרכז שירות ארצי בע"מ :

בפני כבוד הרשמת הבכירה – יפעת אונגר ביטון

התובעים

1.משה גלילי
2.ניר גלילי

נגד

הנתבעות

1.ש.ח מרכז שירות ארצי בע"מ
2.דלק מוטורס בע"מ

פסק דין

1. התובעים, אב ובנו, מסרו את רכבם מסוג ג'יפ BMW X-5 לטיפול במוסך שמנהלת הנתבעת 1. הנתבעת 2 היא יבואנית ונציגת חברת BMW בישראל.
הרכב נמסר לטיפול שגרתי, ללא תקלות, בתאריך 17.2.13.
ביום 19.2.13 בגמר הטיפול, ולאחר ששולמה עלות הטיפול וניתן "אישור יציאה" , התעוררה לפתע בעיית היגוי חמורה, שלא אפשרה להוציא את הרכב מהמוסך.

2. התובע 2 פנה לאיתן, נציג הנתבעת 1, שאישר כי תקלת ההיגוי הנ"ל לא הייתה קיימת ברכב עת הכנסתו לטיפול. מחמת חומרת התקלה והסיכון הבטיחותי שגרמה, השאירו התובעים את הרכב אצל הנתבעת 1 לתיקון התקלה.
אליבא התובעים, הרכב נותר במוסך של הנתבעת 1 כחודש ימים לצורך תיקון התקלה, כאשר פרק זמן ניכר מתוך התקופה הנ"ל, לא טיפלה הנתבעת 1 ברכב כלל. בכל אותו זמן פנה התובע 2 שוב ושוב לנציגיה המוסמכים של הנתבעת 1, וביקש לקדם ולזרז את הטיפול ברכב, ללא הועיל.

3. התובעים טוענים כי בשל השיהוי הניכר הנ"ל נגרמו להם הוצאות משמעותיות. כך למשל, נאלצו לשכור רכב אחר בעלות של 3,773 ₪ (החשבונית נספח ג' לתביעה), איבוד זמן וטרחה, הוצאות שכירות רכב נוסף בסך 1,587 ₪ (חשבונית נספח ד' לתביעה) ועגמת נפש כיון שלא התאפשר להשתמש ברכב ביום חתונתו של התובע 2.
התובעים טענו כי הנתבעות השהו את הטיפול בתקלת ההיגוי פרק זמן בלתי סביר וללא הצדקה והתעלמו מפניות התובע 2. לחיזוק טענתם צרפו התובעים לתביעתם חוות דעת של שמאי הרכב חיים שריקי, הקובע בחוות-דעתו כי זמן הטיפול חרג מכל קנה מידה של סבירות (נספח ז' לתביעה).
התובעים העמידו תביעתם על סך 20,360 ₪ בגין ההוצאות, אבדן זמן ימי עבודה וטרחה , וכן עגמת נפש.

4. הנתבעת 1 טענה כי התביעה נעדרת עילה. היא מוסיפה כי פעלה ללא דופי כפי שכל מוסך סביר היה פועל בנסיבות המקרה. לטענתה, עשתה את כל אשר ניתן על מנת להעניק טיפול טוב ומהיר לרכב. הנתבעת 1 טוענת כי היא מרכז שירות גדול ומכובד לרכבי יוקרה. היא מעניקה שירות בסטנדרט גבוה.

כן נטען כי התובע 2 הכניס את הרכב לטיפול ובין היתר התלונן על תקלה במערכת ההגוי ולכן בטופס הקליטה נרשם כי יש לבדוק גם את "חיישן זוית ההגה" (נספח א' לכתב ההגנה).

הנתבעת 1 טוענת כי בדיעבד התברר שמדובר בתקלה המופיעה לסירוגין, ולכן בעת נסיעת המבחן, לפני שחרור הרכב היא לא הופיעה. מזל טוב גרם לכך שהתקלה הופיעה כשביקש התובע 2 להוציא את הרכב מהמוסך ולכן התבקש להשאיר את הרכב לאבחון התקלה.

הנתבעת 1, כחלק מהשירות המעולה שהיא מעניקה ללקוחותיה, מימנה עבור התובע 2 נסיעה במונית ספיישל מפתח תקוה לנתניה.

5. הנתבעת 1 טוענת שידוע כי מדובר בתקלה נדירה המופיעה לסירוגין, מה שמקשה על אבחון הגורם לתקלה. הנתבעת 1 מכחישה את האמור בחוות דעת השמאי, שלטענתה אינו מומחה לאיתור תקלות ברכב וטיפול בהן אלא להערכת שווי כלי רכב בלבד, כי ניתן היה לאתר את הגורם לתקלה באמצעות חיבור פשוט למחשב הרכב.

הנתבעת 1 טוענת כי ממילא חיבור למחשב הרכב בוצע ולא העלה תוצאות. הנתבעת 1 טענה כי אבחון מקור התקלה התמשך שבוע ימים, לרבות בבדיקות מעמיקות והתייעצות עם המחלקה הטכנית של היבואן. בסופו של דבר התברר שיש להחליף את "מודול ההגה". חלק זה אינו מצוי במלאי היבואן ויש להזמינו במיוחד מחו"ל, לאחר קבלת התחייבות הלקוח לשלם בעד הזמנת החלק והתיקון.

6. התחייבות הלקוח התקבלה אצל הנתבעת 1 רק ביום 28.2.13, במכתב ב"כ התובעים. המדובר ביום ה' בשבוע. מיד ביום א' העוקב הוזמן החלק הנ"ל בדואר אויר. החלק הגיע בתוך 8 ימי עסקים, קרי: 13.3.13. למחרת (יום ה') הוחלף החלק ותוכנת במחשב הרכב. ביום א' בוצעה נסיעת מבחן ארוכה וכשהתברר כי הרכב תקין נמסרה הודעה לתובע 2 שאסף את הרכב ביום למחרת. הנתבעת 1 טוענת כי השיבה בכתב לב"כ התובעים, הודיעה כי החלק הוזמן וכי הלקוח מקבל עדכון שוטף.

7. בנסיבות המתוארות הנתבעת 1 טוענת כי פעלה באופן סביר. לעולם אינה יכולה להתחייב מראש לזמן הטיפול. הנתבעת 1 מלינה על סכום התביעה ולטענה התובעים הגזימו בגובה הסכום בגין עוגמת נפש. כמו כן טענה כי התובעים בחרו לשכור רכב יוקרתי בעלות גבוהה ובכך לא הקפידו על חובתם לצמצום הנזק.

8. הנתבעת 2 טוענת אף היא להעדר עילת תביעה. לטענתה, הנתבעת 1 מולה פעלו התובעים היא אישות משפטית נפרדת מנהלת את מרכז השירות באופן עצמאי. הנתבעת 2 לא הייתה מעורבת בטיפול ברכב והתביעה כנגדה איננה רלוונטית לטענות התובעים.

למען הזהירות הוכחשה טענת התובעים כי לא הייתה בעיית הגוי בעת הכנסת הרכב לטיפול וטפסי הקליטה והעבודה מעידים שנבדק חיישן ההיגוי. מאחר ומדובר בתקלה המופיעה לסירוגין, לא נצפתה תקלה זו בעת הנסיעה ברכב בזמן הכנסתו לטיפול.

הנתבעת 2 טוענת כי אין לה אחריות למצבו של הרכב, לאחר חלוף 8 שנים מעת רכישתו ונוכח כמות הקילומטרים שגמע (170,000 ק"מ). הנתבעת 2 טענה כי איתור תקלת מודול אורך זמן ממושך, והחלק הוזמן לאחר שהמוסך וידא כי נדרשת החלפתו לאחר בדיקות רבות.

לחילופין טענה הנתבעת 2 כי אף התובעים מציינים שבהתחשב בצורך להזמין את החלק מחו"ל, עשוי זמן הטיפול להמשך כ- 10-12 יום ולכן תקופה זו, וכן ימי חג ושבת, יש לגרוע מזמן השכרת כלי הרכב ששכרו התובעים.

9. ביום 26.2.14 נערך הדיון במעמד הצדדים. שמאי התובעים לא התייצב.

התובע 2 אישר כי נפלה טעות בכך שנכללו בתביעה ימי השכרת רכב כפולים (יומיים). כמו כן הסביר כי התביעה אינה מוגשת בגין גרימת התקלה. לטענתו: "השמאי אמר שאי אפשר להוכיח את הקשר בין התקלות". בנוסף אישר: "ביקשתי שיבדקו את חיישן הזווית כי נדלקה נורה ברכב". לנוכח האמור, אין בידי לקבל את טענת התובעים כי בעת הכנסת הרכב לטיפול במוסך לא היתה כל בעייה במערכת ההיגוי של הרכב. הראייה שהציגו הנתבעות בטופס קליטת הרכב כי יש לבדוק את חיישן זווית ההגה, נתמכת בהודיית התובע 2 בבית המשפט כי אמנם ביקש לבדוק רכיב זה ברכב כי נדלקה אחת הנורות המצביעה על בעיה כלשהי בהגה.

10. התובע 2 העיד כי בתאריך 20.2.13, יום אחד לאחר שהגיע לשחרר את הרכב ונתגלתה קשיות ההגה, פנו אליו מהמוסך והודיעו שזיהו את מקור התקלה. כמו כן הודיעו לו שיש צורך בהחלפת חלק שיש להזמין מחו"ל (עמ' 2 ש' 1-3).

לפיכך, טען כי להבנתו ולפי חוות דעת המומחה, ניתן היה לסיים את הטיפול בתקלה לכל המאוחר בראשית חודש מרץ 2013 (העיון בלוח השנה מעיד כי מדובר בספירה של 10-12 יום ללא התחשבות בימי מנוחה).

אין חולק, שחרף תחשיב זה, כללו התובעים בתביעתם דרישה לפיצוי בגין כל ימי השכרת הרכב, שהושכר החל מיום 21.2.13 ולא הפחיתו את הימים שבהם צריך היה הרכב להישאר במוסך, אף לשיטתם.

11. התובע 2 טען לכל אורך הדרך כי הנתבעת 1 שינתה את התאריכים בכתב הגנתה, משום שטענה כי איתרה מקור התקלה בתאריך 28.2.13, בעוד שלדבריו עוד ב- 3.3..13 הודה איתן - נציג הנתבעת 1 – כי טרם עלה בידי המוסך לאתר את מקור התקלה. התובע 2 טען כי שיחה זו מוקלטת.

טענה זו לא עלתה בכתב התביעה. לאחר קבלת כתב ההגנה כתב תשובה לא הוגש. התובע 2 לא הזכיר בתביעתו כי בידו שיחות מוקלטות עם איתן, ואף לא הציגן בעת הדיון. התובעים לא ביקשו שאיתן יוזמן להעיד במשפט.

12. העיון בעדותו של התובע 2 בבית המשפט מעלה כי, לכל הפחות, הוא טועה בתאריכים. כפי שציינתי לעיל, טען תחילה שאיתן הודיע לו יום אחד בלבד (20.2.13) אחרי שהגיע לקחת את הרכב כי המוסך איתר את התקלה ויש צורך להזמין חלק מחו"ל. דברים אלה אינם מתיישבים עם טענת התובע 2 ששלושה-ארבעה ימים לאחר מכן, הגיע במפתיע למוסך ונוכח כי הרכב כלל אינו מטופל.

הדברים אינם מתיישבים עוד יותר עם טענת התובע 2 כי הקליט את שיחתו עם איתן ביום 3.3.13, שבה איתן מאשר כי התקלה טרם אותרה (עמ' 2 ש' 14-15).

בנסיבות אלה, אינני יכולה לקבל את טענת התובע 2 כי הנתבעת 1 הצליחה לאתר את התקלה ביום 20.2.13 ואני מקבלת את טענת הנתבעת 1 כי מקור התקלה אותר, לאחר בדיקות רבות, ביום 28.2.13 והיא פנתה אל התובעים לקבל אישורם לשאת בעלות התיקון. מכתב ב"כ התובעים מאותו יום, שבו התייחסות ברורה לכך שהתובעים מוכנים לשאת בעלות הזמנת החלק והתיקון, מחזק את טענתה נתבעת 1 בדבר המועדים.

13. אין חולק כי 28.2.13 היה יום ה' בשבוע. על כן, הוצאת הזמנה למשלוח החלק המדובר מחו"ל ביום 3.3.14, יום א', היא סבירה.
התובע 2 טען כי אינו יודע מתי הגיע החלק הדרוש לידי הנתבעת 1. על כן הנני מקבלת את טענתה כי החלק הגיע ביום 13.3.13, הורכב למחרת וביום א' העוקב נבדק הרכב ונמסרה הודעה לתובעים כי הרכב מוכן.

14. עיינתי בחוות הדעת של השמאי שריקי. בחוות הדעת הוא מציין:

"תקלה מסוג זה נבדקת בדר"כ ע"י חיבור מחשב חיצוני לרכב אשר מצביע על מקורה של התקלה במערכת החיישנים ו/או במחשב מערכת ההיגוי ברכב. לשאלת זמן אבחון התקלה, ראוי לציין כי ביצוע בדיקת תקלה מסוג זה ברכב אורכת דקות מספר ועד כשעה בודדת, תוך נטרול מחשב מודל הגה וביצוע פעולת בדיקה למערכת המכאנית של ההגה".

המומחה מאשר כי הזמנת "מודול הגה" מחו"ל אורכת כ- 10 ימים.

בהעלם מכך, שהמומחה לא התייצב להעיד על חוות דעתו, חרף הכחשת הנתבעות את מסקנותיו, הרי המומחה אינו מעריך בחוות הדעת את משך הזמן שאורכת בדיקת "המערכת המכאנית של ההגה", בדיקה שהוא עצמו מאשר כי יש לבצע.

כמו כן, המומחה אינו מתייחס בחוות דעתו לאפשרות של בדיקת מחשוב שאינה מעלה תוצאות, כפיש העידה הנתבעת שאיר במקרה דנא.

משום כך, איני יכולה לקבל את חוות דעתו לעניין משך הזמן הדרוש לאיתור מקור התקלה.

15. לנוכח כל האמור לעיל, מסקנתי היא שעל התביעה להידחות משום שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי הנתבעת 1 התרשלה בביצוע העבודות, או השתהתה שיהוי בלתי סביר בביצוע הבדיקות הנדרשות לאיתור מקור התקלה.
כפי שציינתי לעיל, עדותו של התובע 2 בדבר המועד שבו הודיעה לו הנתבעת 1 שמקור התקלה אותר, נמצאה בלתי עקבית ואף נסתרה מתוך עצמה. לו היה צריך לקבל את טענתו של התובע 2 (שלא הוכחה), שהנתבעת 1 איתרה את מקור התקלה ב- 20.2.13, אז הנובע מכך הוא שהשיהוי מקורו בהתנהלות התובעים, שרק ביום 28.2.13 מסרו לנתבעת 1 אישור בכתב לביצוע ההזמנה והתיקון.

לא מצאתי, בנסיבות המקרה, כי הנתבעת 2 אחראית בדרך כלשהי לאירועים המתוארים בתביעה, אשר אינה נשענת על גרימת התקלה אלא רק על משך זמן איתורה והטיפול בה. אין מחלוקת שאחריות היצרן/יבואן לרכב הסתיימה זה מכבר. הנתבעת 2 בתור יבואנית הרכב, אף אם טיפלה בהזמנת החלק הדרוש מחו"ל, עשתה זאת בתוך הזמן המקובל, אף לשיטתם של התובעים.

16. התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעות הוצאות משפט בסך 750 ₪, לכל אחת מהן.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"ד, 28 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה גלילי
נתבע: ש.ח מרכז שירות ארצי בע"מ
שופט :
עורכי דין: