ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילת צנטר בע"מ נגד אתי רביבו :

בפני כבוד השופט ליאור ברינגר

תובעים:

1.אילת צנטר בע"מ
2.קולנוע אילת באילת בעמ

נגד

נתבעת:

אתי רביבו

נגד

צד ג': דוד דנינו

פסק דין

1. התובעות הינן בעלות זכויות חכירה במגרש הידוע כחלקה 49 בגוש 40002, מגרש מס' 12 על פי תוכנית 12 / מק / 439 באילת (להלן: "המקרקעין").

צד ג' הינו בעל הזכויות בחנות מס' 38 במרכז מסחרי "הקניון האדום" הממוקם על שטח שגובל במקרקעין (להלן: "החנות").

הנתבעת שכרה מצד ג' את החנות והחזיקה בה משנת 2009 עד 31.12.12.

2. לטענת התובעות, הנתבעת עשתה שימוש במקרקעין והציבה עליהן "סטנדים", מעמדים שעליהם סחורה, זאת מבלי ששילמה בגין כך שכ"ד לתובעות, על אף שהזכויות במקרקעין הן של התובעות.

התובעות טוענות לזכויות במקרקעין משנת 2009 ואולי אף קודם לכן, אולם הן תובעות מהנתבעת שכ"ד ראוי רק החל מהיום שחתמו על הסכם חכירה עם ממ"י, 21.09.11.

הנתבעת מודה שמיד בסמוך לאותו מועד יצא מכתב דרישה מאת התובעות, בו הן דרשו שכ"ד עבור השימוש במקרקעין, אולם למרות זאת היא לא שילמה מאומה בגין השימוש במקרקעין. הנתבעת מודה שהשתמשה במקרקעין, היא מודה שלא שילמה עבור השימוש והיא מודה שהתובעות דרשו שכ"ד בגין השימוש.

3. הנתבעת טוענת כי צד ג' הטעה אותה מכוון שלא רשם בהסכם השכירות שאסור לה להשתמש במקרקעין או שהשימוש בהם עולה כסף. אינני מקבל טענה זו, מכמה טעמים, כמפורט להלן:

א. נציג התובעות העיד כי שוחח עם הנתבעת עוד טרם שהחלה את הסכם השכירות הראשון בחנות והבהיר לה כי השימוש במקרקעין מותנה ברשותו וזו עולה כסף (פרו' 25.02.14 עמ' 12 שו' 15).
הנתבעת כופרת בכך, אולם עדותו של נציג התובעות, מר צייגר, מהימנה עליי והנני מעדיף אותה על פני עדות הנתבעת.

ב. אין מחלוקת כי בשלב כלשהו לקראת סוף שנת 2011 הנתבעת ידעה על דרישתן זו של התובעות, כפי שמאשרת הנתבעת בעדותה (שם, עמ' 20 שו' 9).

ג. בשלב כלשהו התובעות הגישו תביעת פינוי מהמקרקעין נגד הנתבעת וצד ג', וגם לאחר מכן הנתבעת האריכה את הסכם השכירות עם צד ג' (שם, עמ' 20 שו' 17).

ד. בשום מקום בהסכם השכירות של החנות לא נרשם דבר בנוגע למקרקעין ולא הוצג לי מסמך כלשהו המראה על הטעיה כלשהי שהטעה צד ג' את השוכרת.

4. הנתבעת טוענת כי אותם "סטנדים" שהציבה במקרקעין קיבלו את אישור העירייה, עד שבשלב מסוים העירייה הודיעה לה שללא אישור הבעלים במקרקעין היא לא תקבל אישור מטעם העירייה.

הנתבעת מאשרת זאת וטוענת כי מיד כשקיבלה את הודעת העירייה, בחודש מאי 2012, היא פנתה לתובעות וניהלה משא ומתן בקשר עם השימוש במקרקעין אולם המשא ומתן לא צלח והיא המשיכה להשתמש במקרקעין מבלי לשלם עבור השימוש (שם, עמ' 17 שו' 25 ואילך).

בחקירתה הנגדית מיום 28.04.14 אמרה הנתבעת במפורש כי אם התובעות היו דורשות ממנה 1,000 ₪ בחודש עבור השימוש במקרקעין היא הייתה משלמת.

5. מהאמור לעיל עד כה, עולה כי אין ספק שהנתבעת עשתה שימוש במקרקעין ולא שילמה עבור שימוש זה. כמו כן עולה כי הנתבעת נדרשה לשלם עבור השימוש במקרקעין: לגרסת ע"ת 2, מר צייגר, הוא הודיע לנתבעת כבר בתחילת השכירות כי עליה לשלם שכ"ד בגין השימוש במקרקעין (שם, עמ' 12 שו' 15 ואילך). עדותו של מר צייגר עקבית ומהימנה, לא מצאתי בה פגם והתרשמתי שהוא אומר אמת.

יחד עם זאת, התביעה הינה לשכ"ד החל מיום 21.09.11 ולא לפני כן, והנתבעת מודה שבאותה תקופה פנה מר צייגר והודיע על דרישתו לשכ"ד בגין השימוש שנעשה על ידה במקרקעין, כך שהשאלה אם היא ידעה על כך קודם לכן פחות רלוונטית.

היוצא מהנ"ל הוא כי הנתבעת השתמשה במקרקעין מבלי לשלם עבור השימוש ולפיכך עליה לשלם לתובעות עבור השימוש שעשתה בהם.

הנתבעת מסכימה שהיא הייתה צריכה לשלם בגין השימוש במקרקעין, או לפנותם, אולם טענה כי היא לא שילמה מפני שדרשו ממנה מחיר גבוה מידי ולא פינתה את המקרקעין כי הייתה לה שם חנות שעליה פרנסתה (פרו' 28.04.14).

6. התובעות דורשות לחייב את הנתבעת בשכ"ד ראוי, כאשר השכ"ד שנקבו בו התובעות והינו ראוי בעיניהן, נאמר לנתבעת עוד בשעתו, כאשר נודע לה על הדרישה לשלם שכ"ד.

גם מר צייגר וגם הנתבעת מאשרים שהדרישה הייתה לתשלום 3,000 ₪ לחודש (שם, עמ' 14 שו' 3, עמ' 18 שו' 9).

לכאורה, ניתן לומר שהנתבעת ידעה שהשכ"ד הנדרש עבור השימוש במקרקעין הינו 3,000 ₪ לחודש ולמרות זאת המשיכה להשתמש במקרקעין, כך שלכאורה ניתן היה לחייבה בתשלום זה, אלא שהתובעות השתיתו את תביעתן על חוות דעת שמאי שהוגשה לתיק, כאשר לפי השמאי השכ"ד הראוי הינו 1,557 ₪ לחודש, כפי שנקבע בחווה"ד.

השמאי, מר דוד שטרית, נחקר על חוות דעתו, ענה בבהירות לכל השאלות וחקירתו תמכה וחיזקה את האמור בחוות הדעת בה לא מצאתי פגם כלשהו.

לעניין זה אציין כי ב"כ הנתבעת בחקירתו הנגדית של השמאי, אינו טוען שלא מגיע שכ"ד לתובעות אלא טוען לגובה שכה"ד שנקבע על ידי השמאי (שם, עמ' 9 שו' 8).

7. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות, יחד ולחוד, את הסכום הנ"ל, בגין 15 חודשים ועשרה ימים, מיום 21.09.11 עד 31.12.12, בצירוף שכ"ט השמאי ובצירוף שכר העדות שפסקתי לשמאי ביום 25.02.14 (עמ' 10) ובסך הכל 28,847 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 12.03.13 ועד התשלום בפועל.

בנוסף לכך תשלם הנתבעת לתובעות, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪.

התובעות תשלמנה לשמאי את שכה"ט שפסקתי לו בעמ' 10 בפרוטוקול, כאמור לעיל.

8. הנתבעת טוענת כלפי צד ג' כי הוא הטעה אותה בכך שאמר לה "תעזבי אותו בשבילי" (שם, עמ' 18 שו' 9, 19, עמ' 20 שו' 23, עמ' 21 שו' 20).

טענתה זו של הנתבעת הינה בעייתית, הואיל והיא עולה לראשונה בחקירתה הנגדית, לאחר חקירתו של מר צייגר מטעם התובעות.

בכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי צד ג' "הסכימו בהתנהגותם" להצבת דוכני מכירה ולא דרשו מהנתבעת לסלקם (סעיף 29 לכתב ההגנה) וגם בהודעה לצד ג' טוענת הנתבעת שצד ג' "לא אמר לה דבר" " בקשר לאיסור השימוש במקרקעין (סעיף 7 להודעה), כלומר: בכתב ההגנה ובהודעה לצד ג' הנתבעת טוענת להטעיה פאסיבית של צד ג' ואילו בחקירתה הנגדית היא מדברת על אמירה מפורשת של צד ג', טענה שונה שלא נטענה קודם לכן ובצדק התנגד ב"כ צד ג' להרחבת חזית ברגע שטענה זו עלתה בבית המשפט (עמ' 18 שו' 9).

9. צד ג' נחקר ארוכות בנושא זה (28.04.14) ודבק בגרסתו: אכן נכון שהנתבעת שאלה אותו לגבי הצבת הסטנדים והוא הפנה אותה בעניין זה למר צייגר, שוב ושוב נשאל צד ג' בע ניין זה וכל העת חזר על אותה גרסה, שמתאימה לזו של מר צייגר.

סיכומו של דבר, ההודעה לצד ג' נשלחה ללא שום בסיס ולו קל שבקלים. לא היה מקום להגיש את ההודעה נגד צד ג', לגרום לו לטרדה והוצאות מיותרות. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך 12,500 ₪.

10. ביום 29.05.13 נתתי בתיק זה פסק דין בהעדר הגנה ולאחר מכן ביטלתי אותו לבקשת הנתבעת ואפשרתי לה לשטוח את מלוא טענותיה, אלא שאין לה הגנה כלשהי וחבל שגרמה לטרחה כה מרובה ולהוצאות משפטיות מיותרות לתובעות ולצד ג', במקום להגיע עם התובעות להבנות ולשלם להן את מה שמגיע להן.

אני מודע לכך שפסקתי הוצאות גבוהות ביחס לסכום התביעה, אולם לטעמי הוצאות אלו נמוכות ביחס לטרחה ולהוצאות שגרמה הנתבעת לצדדים האחרים, ללא שום סיבה וצידוק משפטי כלשהו.

ב"כ צד ג' ציין בסיכומיו כי צד ג' שילם לב"כ שכ"ט בסך 12,500 ₪, סכום שנראה לי סביר בהחלט, ולבטח לא גבוה, בהתחשב בעבודה שהיה על עוה"ד להשקיע בתיק זה.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אילת צנטר בע"מ
נתבע: אתי רביבו
שופט :
עורכי דין: