ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב שלומוביץ נגד ש. שלמה רכב בע"מ :

בפני כבוד השופטת פנינה לוקיץ'

תובע
יעקב שלומוביץ

נגד

נתבעים
1.ש. שלמה רכב בע"מ
2.רובן בלסניאן

פסק דין

בפני תביעת התובע לתשלום הפרשים שנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") סרבה לשלם מתוך סכומי נזק שנדרשו על ידי התובע בעקבות פגיעת רכבו בתאונה מיום 23.7.12.

בעקבות התאונה, שאין מחלוקת כי הנתבע 2 שנהג ברכב הנתבעת , אחראי להתרחשותה, הוגשה בשם התובע דרישה לתשלום נזקים בסך כולל של 17,672.78 ₪ וזאת בגין נזק ישיר, ירידת ערך ושכר טרחת שמאי.

הנתבעת סילקה את עיקר הדרישה אולם הפחיתה מהסכומים שנדרשו, את הסכומים הבאים:
500 ₪ הופחת משכר טרחת השמאי אשר הועמד בדרישה על סך של 1,100 ₪;
647 ₪ הופחת מירידת הערך שנקבעה לסך של 4,851 ₪ וזאת מאחר והנתבעת חלקה על קביעת השמאי, כי בגין צביעה לאחר התיקון יש לקבוע 2% ירידת ערך, וסברה כי השיעור הנכון הינו 1.5% ובהתאם, הופחת הסכום האמור.

במכתב הנתבעת מיום 10.10.12 אשר ליווה את התשלום לתובע ( ואשר היה ממוען לסוכנות הביטוח שלו) (להלן: "מכתב הנתבעת") , צוין ביחס להפחתה בגין ירידת ערך כי: " במידה ואין הסכמה יש להביא רכב מבוטחכם (רכב התובע-פ.ל.) לבקרת שמאי".
אין מחלוקת כי רכב התובע לא הועמד לבדיקת שמאי מטעם הנתבעת ואף לא נשלחה כל דרישה נוספת מטעם התובע לתשלום ההפרשים, קודם להגשת תביעה זו בחודש 5/13.
רק לאחר הגשת התביעה ובעקבות דרישה של הנתבעים ליתן צו המורה לתובע להעמיד רכבו לבדיקה, התברר כי רכב התובע נמכר בינתיים, וזאת בחודש 3/13.

במהלך הדיון בפני, נחקר התובע קצרות ואז התברר כי מדובר בעורך דין. התובע טען כי לא ראה את מכתב הנתבעת וכי סוכנת הביטוח שלו, לא הציגה מסמך זה בפניו בעת שהתקבל התשלום מהנתבעת, ולא הסבירה לו שהנתבעת דורשת להעמיד את רכבו לבדיקה כתנאי לתשלום ההפרש בגין ירידת ערך. התובע הוסיף כי הוא לא הגיש את התביעה כתביעה קטנה, מאחר ואינו מתמצא בתחום זה והעדיף שהדבר יעשה על ידי עו"ד הבקיא בתחום.

השמאי אשר נחקר אף הוא, על מנת ליתן הסברים לחשבון שכר טרחתו, ציין כי על אף שלא פרט בחוות דעתו את מועדי 4 הבדיקות של הרכב מעבר לבדיקה הראשונית, הרי שציין שם כי בדק את הרכב מספר פעמים במהלך התיקון ועם סיומו, וכן נתן הסברים באשר לשאר רכיבי חשבון שכר הטרחה.

לאחר שמיעת העדים וטיעוני הצדדים בפני, אני סבורה כי יש לקבל את התביעה אולם זו באופן חלקי ביותר ותוך נשיאת התובע במירב ההוצאות שנגרמו לו שכן, לא שוכנעתי כי התובע פעל באופן סביר להקטנת נזקיו.

לענין ירידת הערך
ראשית, טענת התובע שכלל לא טרח לברר מה הבסיס להפחתת הסכומים מדרישתו, נשמעת מעט תמוהה בעיקר מקום בו מדובר בעורך דין. מצופה מכל בעל דין, שקודם לנקיטת הליך, בוודאי שביחס לסכומים זניחים יחסית מתוך סכום נזק גדול, יברר את הבסיס לדחיית דרישתו במלואה ויבחן באם עלות ניהול ההליך מצדיקה את ניהולו. העדר כל בדיקה מטעם התובע, ככל הנראה נובעת, כפי שהדבר כבר ידוע לבית משפט זה מתיקים אחרים, כי ה"כוח המניע" מאחורי התביעה אינו בהכרח התובע עצמו.
מעבר לכך, במקרה זה, סוכנת הביטוח שפעלה בשמו הינה שלוחה שלו לצורך הענין ואינה סוכנת של הנתבעת ולפיכך, יש לזקוף את ידיעתה אודות דרישת הנתבעת להעמיד את הרכב לבדיקה, כידיעה של התובע והמשמעות היא שגם אם לא בירר את הבסיס לדחיית מלוא דרישתו, הוא מוחזק כיודע את תוכן מכתב הנתבעת .

משכך, אני רואה את התובע כמי שידע על דרישת הנתבעת להעמיד את הרכב לבדיקה ובאי העמדת הרכב לבדיקה , קודם למכירתו וקודם להגשת תביעה זו, גרם התובע לנתבעים לנזק ראייתי של ממש שכן, במועד הגשת התביעה , משהרכב כבר נמכר, לא היה באפשרותה לבדוק את הרכב כדי ל בחון את קביעת ירידת הערך ולבחון מחדש עמדתה באשר להפחתת 0.5% מתוך קביעת השמאי ביחס לירידת ערך לאחר צביעה . בהקשר זה יש לציין שאני מוצאת את ההפחתה, במועד שבוצעה סבירה על בסיס המידע שהיה בידי הנתבעת, שכן השמאי לא צרף לחוות דעתו צילומים המעידים על ביצוע הצביעה הסופית ובתמונות שהוצגו, למעט צורך בציעת החלק האחורי של הרכב, לא עלה צורך בצביעת חלקים נוספים לרבות רצפת תא המטען, כפי שטען בעדותו בפני.
אינני מתעלמת מכך שהנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית, אולם ברור כי האפשרות לעשות כן נשללה ממנה כאמור כתוצאה מ התנהלות התובע.

אוסיף עוד בהקשר זה, כי הנחת תובעים בתביעות מעין אלו, כי כל דרישה שתועמד על ידם בהסתמך על חוות דעת שמאי צריכה להתקבל במלואה על ידי המבטחת של הצד שכנגד, הינה הנחה שגויה וזכותה (ואף חובתה יש לומר) של המבטחת לבחון היטב את הדרישה ובאם היא מוצאת כי היא אינה סבירה או אינה מוצדקת בנסיבות, להפחית ממנה את אותו חלק שלגביו לא שוכנעה כי הינו סביר. אמנם נכון כי הפחתה כזו צריכה להיות מעוגנת בהסבר סביר, אולם סברת התובע, בהסתמך על השמאי מטעמו, כי קביעת השמאי היא היחידה הסבירה בנסיבות הענין, איננה מקובלת עלי כלל וכלל.

ענין זה מתעצם עוד יותר במקרה זו בו במועד הגשת התביעה כבר נמכר הרכב ומה יותר פשוט היה להראות שבעת המכירה אכן נגרמה ירידת ערך במלוא השיעור שקבע השמאי מטעם התובע וכי ירידת ערך זו מקורה בתיקון הנזק מהתאונה? התובע כשל מלעשות כן, ונסיונו במסגרת הסיכומים להביא נתונים רלבנטיים, דינו להידחות מכל וכל.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ביחס לרכיב של ירידת ערך.

לענין שכר הטרחה
לעומת זאת, בסוגית שכר טרחת השמאי ובהתחשב בכך שהתובע הציג קבלה המעידה לכאורה על תשלום שכר טרחת השמאי במלואו, אך מנגד לא הוצגה חשבונית המעידה על פרעון השיק שנמסר לשמאי, אני סבורה כי יש לקבל באופן חלקי את תביעת התובע ולחייב את הנתבעת לשלם לו סך נוסף של 220 ₪ בגין שכר טרחת השמאי.

מקבלת אני את טענת הנתבעת כי בדיקת רכיבי חשבון שכר הטרחה מצביעה על כך שהחשבון "נופח" באופן מלאכותי בין היתר בדרך של הפרדה בין "צילומים" לבין "הוצאות משרד" כאשר הסבר השמאי לכך לא נשמע סביר כלל וכלל, ומבלי שבוססה הדרישה להוצאות משרד בסכום הנקוב, בנפרד משכר טרחת שמאות. יחד עם זאת, חשבון הבסיס של השמאי המבוסס על שתי שעות עבודה ביחס לשמאות שניתנה, נראה סביר לאור הסבריו ולפיכך, אני מוצאת להעמיד את שכר טרחתו על סכום כולל של 820 ₪.

בנוסף, על הנתבעת לשאת בשכר השמאי בגין התייצבותו לדיון, רכיב הוצאה שניתן בהחלט היה לחסוך בו, אלמלא עמדה הנתבעת על חקירת השמאי כפי שגם המליץ בית המשפט.

עוגמת נפש
רכיב נוסף בתביעת התובע הינו סך של 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו כטענתו כתוצאה מסירוב הנתבעת לשלם לו את מלוא נזקיו.

אציין כי הטענה בדבר עיכוב בביצוע התשלום, לא הועלתה בכתב התביעה וגם לא נראה כי יש לה בסיס של ממש משעיקר סכום הנזק, שולם פחות מ- 3 חודשים לאחר ארוע התאונה, ואילו בהתחשב בעובדה כי התביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד (שיתכן והיה מקום לקבוע שהינו בגדר "ענין של מה בכך") , בוודאי שאין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, בוודאי ובוודאי שלא בסכום הנתבע.
לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 220 ₪ מתוך סכום התביעה וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום .

כמו כן תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובע בגין שכר השמאי בגין עדותו בסך של 400 ₪.

באשר להחזר סכום האגרה, אמנם נכון כי התובע, בשל עמדת הנתבעת שלא לקיים הסדר דיוני שהוצע, ישא במלוא סכום האגרה בסך של 750 ₪ אולם, בענין זה מקובלת עלי עמדת הנתבע ת כי התובע יכול היה להקטין את הוצאותיו בהגשת התביעה כתביעה קטנה, במיוחד לאור העובדה כי מדובר בעורך דין שלא ניצב בפניו כל קושי לייצג את עצמו בהליך תביעה קטנה והסברו כי לא עשה כן בשל רצונו להעזר בעו"ד מתמחה בתחום, לא נשמע סביר בהתחשב בסכומים בהם מדובר .

בהתחשב בכך, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות בדומה להוצאות שהיו נפסקות בתביעה קטנה בסך של 350 ₪ ואינני מחייבת בהוצאות שכר טרחת עו"ד, מקום בו לא שוכנעתי כי היתה הצדקה עניינית להוצאה כזו בעניינו של התובע. אמנם נכון כי לכל אדם, כולל עו"ד, זכות להיות מיוצג על ידי עורך דין בהליך משפטי, אולם כאשר מדובר בהליך פשוט שלא נדרשת לו בקיאות מיוחדת, אין לאפשר לתובע להגדיל לחינם את הוצאות הנתבעת בגין ניהול הליך פשוט הנוגע לסכומים נמוכים. בהקשר זה אוסיף כי לא נטען שהתובע פנה במכתב דרישה לנתבעת, קודם להגשת התביעה, דבר שיתכן והיה מייתר את הצורך בניהול הליך זה לפחות לגבי חלק מהסכומים שנכללו בו.

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 220 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד היום, וכן הוצאות משפט בסך 750 ₪ , וזאת בתוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב שלומוביץ
נתבע: ש. שלמה רכב בע"מ
שופט :
עורכי דין: