ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אשר מימון נגד מדינת ישראל :

לפני: כבוד הנשיא אברהם טל, אב"ד
כבוד השופט אהרון מקובר
כבוד השופט ד"ר שמואל בורנשטין

המערער
אשר מימון

נגד

המשיבה
מדינת ישראל
נוכחים:
המערער ובא כוחו עו"ד גיא פלנטר
ב"כ המשיבה עו"ד נורית קורנהאוזר

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על הודעת הערעור. ביהמ"ש קמא בחר לא להתעסק יותר מדי עם המהימנות של המתלוננת. הוא היה צריך להיכנס לעובי הקורה בסוגיה זו כיוון שברגע שמתחילים להפעיל מבחנים מה קרה צריך קודם כל להכריע עם איזה גרסה להתחיל, יש גרסה מול צוות רפואי, נפילה כעבור 7 חודשים גרסה נוספת. האבא אמר שזו גרסה כוזבת. אנו טיפלנו בכל הנושא של העדות הכבושה. היה כאן צורך להתעסק עם סוגיית המהימנות. הגרסה של המערער היא מאוד ברורה, כתוצאה מכל מה שקרה בבית באותו יום הוא בשלב מסוים דורש ממנה לצאת החוצה אחרי שהיא היכתה אותו עם העיתון בפנים לא מפסיקה להטריד אותו ולהציק לו ואז הוא מוביל אותה ביד החוצה, הוא מוציא אותה החוצה, הוא סוגר את הדלת, היא מנסה לפתוח את הדלת. לאורך כל הגרסה העקבית שלו, עוד במשטרה, הוא היה איתן בדעתו, הוא לא מפעיל כוח בשלב זה של סגירת הדלת. אם מקבלים את גרסתו שהוא סוגר את הדלת אין סיבה שהיא תיפול כתוצאה מסגירת הדלת.
יש שם אופניים מאחור והיא היתה בהיסטריה וייתכן שעשתה צעד אחורה ונפלה.
מה שבימ"ש קמא בוודאי שלא יכול לעשות זה להעדיף את גרסתה לגבי מה שקרה בדלת על פני גרסתו, כי אז צריכים לדון במהימנות שלה ולראות האם אפשר להאמין לה.
ישנן שורה ארוכה של ראיות חותכות נדירות על התנהגות המתלוננת, בכך שהיא עומדת מול עם סכין ומאיימת לדקור אותו והיא עומדת בפני ביהמ"ש ואומרת זה צעצוע של ילד, אין לה שום בעיה לא להגיד את האמת בפני ביהמ"ש, רואים אותה מצליפה עם חיתול בו, עומדת להכות אותו במטאטא.
אין מחלוקת שהיא נפלה, התיק הזה מתחיל בכך שבאירוע מסוים היא נפלה, השאלה למה נפלה.
עדיין בדלת יש שתי גרסאות למה שקרה, ובדלת צריך להכריע איזה גרסה מעדיפים, וזו לא גרסה בלתי סבירה, האם יכול להיות שהמערער הוביל אותה החוצה וסגר את הדלת וכאשר פתחה סגר אותה שוב ואז היא נפלה. להעיף אותה ולהטיס אותה מהבית זו ספקולציה. הוא הוציא אותה מהבית, אין מחלוקת על זה, על מנת שהיא לא תכה אותו. הלך המחשבה שלו זה לא פתרון, אבל בקונטקסט של מערכת היחסים ביניהם כאשר היא מכה אותו ועולבת בו ורודה בו ועושה לו טרור ולכן היה חשוב לראות את כל ה- SMS מולו וכאשר ישנן שתי תאומות בנות שנה, כאשר באירוע של ערב שבת הוא חובטת בו בעיתון בפנים והיא ממשיכה וממשיכה. היא עצמה מודה שהעיתון פגע בו.
אנו בוחרים לאיזה גרסה להאמין ובנקודה זו לא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים על בסיס העדות שלה.
הוא יצא מהבית פעמים רבות.
יש אירוע אחד שהוא מוביל אותה בדלת ביד והוא בכנות אמר זאת ועבירת התקיפה היא גרימת אי נוחות וזה מספיק רחב גם אם לא הפעיל כוח, זו תקיפה.
אם הוא לא אחראי לנפילתה מאחורי הדלת וביהמ"ש בגזר-הדין גם אומר שהוא לא התכוון לתוצאה זו ומקבלים את גרסתו שהוא סגר את הדלת, לא הפעיל כוח, וכל הגרסה שהיא דוחפת פנימה זה משהו שצריך להאמין לה שזה קרה, הוא לא אומר שהיא דחפה פנימה והוא דחף אותה, גרסת הדחיפות ההדדיות זה גרסה שלה שהיא נפרדה ממנה, בבימ"ש היא באה עם גרסה שהוא טרק את הדלת. נותרנו עם זה שהוא מוביל אותה בערב שבת ביד החוצה ובמקרים כאלה נפסק שיש זוטי דברים ולכן כל כך חשוב להחליט בשאלת המהימנות האם אנחנו מאמינים לגרסתה או לגרסתו ביחס למה שקרה שם בדלת.

ב"כ המשיבה: באשר לכל מערכת היחסים בין השניים בטרם האירוע נשוא כתב האישום, ביהמ"ש התייחס לכל הסרטונים והמסרונים וקבע כי זו התנהגות בלתי ראויה של שני הצדדים אבל זה לא לבו של העניין, אנו באים לראות ולבדוק מה קרה באותו אירוע מסוים שבו נגרם שבר לידה של המתלוננת. השבר הזה קיים וקיימות על כך תעודות רפואיות, זרועה של המתלוננת נשברה.
הנקודות שנותרו שנויות במחלוקת הן מועטות ביותר, המתלוננת לא מעלילה על המערער כי דחף אותה, עיקם לה את היד, שבר לה את הזרוע, היא מדייקת, היא מתארת את האירוע כפי שקרה, כיצד גרר אותה מחוץ לביתה בערב שבת כשהיא לובשת פיג'מה, והוא מאשר שהמתלוננת לא רצתה לצאת וזה לפי גרסתו של המערער, הוא מאשר שהוא אחז בידה והוביל אותה אל מחוץ לדלת.
לאחר מכן הוא אף מאשר שהיא ניסתה להיכנס והוא סגר את הדלת. ברור שברגע שהיא מנסה להיכנס והוא צריך להפעיל כוח על מנת לסגור את הדלת בניגוד לרצונה היא עלולה היתה להיחבל מהדחיפה ולהיפגע.
מעבר לכך קיימת גם עדותו של אביה אשר מאשר את הדברים ומתאר כיצד בערב שבת היא הזעיקה אותו לביתם והוא לקח אותה לבית החולים והוא אף אישר כי ביקש ממנה לא לספר כיצד התרחש האירוע על מנת לא לפגוע בבעלה המערער ובמשפחה. המערער די מודה ברוב העובדות שמתוארות בכתב האישום עם ניואנסים קלים שאין להם שום משמעות לעניין ההרשעה וזה בנוסף לחיזוקים בראיות, העדויות הרפואיות ועדויות אביה מביאים את ביהמ"ש להרשעה למרות מערכת היחסים העכורה ביניהם לפני כן.

ב"כ המערער: אכן נקודות המחלוקת כאן הן לא רבות אך שאלת השאלות זה מה שקרה בדלת ובנקודה זו הגרסאות נפרדות, אומר המערער הובלתי אותה, זה לא בסדר, אני לא גאה בזה, הוצאתי אותה החוצה, סגרתי את הדלת וכעבור כמה שניות שמעתי אותה צועקת. ביהמ"ש נמנע מלקבוע מה בדיוק קרה שם.
כאן בונים מסקנה משפטית על סמך עובדה במחלוקת שצריך להכריע בה. כאן שגה ביהמ"ש קמא בכך שהוא אומר שמהימנותה הכללית לא נפגעה ואני רוצה להראות איך שלא ניתן היה לבסס שום ממצא על סמך המהימנות הזו.
יש לה העצמה והשחרה שבבית המשפט היא באה עם כל מיני דיאלוגים כאילו הודיה, אני שמח ששברתי לך את היד, השוטר אומר שלא אמרה דברים כאלה והוא רשם את הדברים כהווייתם, היא אמרה לאביה בזמן אמת שהמערער שבר את היד ואז הסתבר שהאב בא עם גרסה כזו לביהמ"ש, הוא חוזר בו והוא אומר שבכלל לא אמרה לו זאת. היא משקרת לביהמ"ש כאשר היא איימה לדקור אותו בסכין, היא משקרת בכך שלא נהגה באלימות פיזית כלפיו, היא טענה שמעולם לא הרימה את ידה עליו, היא מצליפה בו במגבת יד, השקרים שלה ביחס לעובדה שהיא מעולם לא איימה עליו, "אתה רוצה לחטוף נעל על הראש", מול ביהמ"ש היא שומעת שהיא הופללה בכך שאיימה לדקור בסכין אז היא אומרת גם הוא איים לדקור אותי בסכין ואפילו התלוננתי על כך במשטרה, התביעות חוזרות ובודקות ואומרים אין תלונה כזו, איך אפשר בכלל על עדה שבו במקום מול ביהמ"ש בודה הפללה של איום בסכין שלא היתה ולא נבראה ויש כאן שלל של דברים כאלה.
השאלה מה קרה, האם זו תאונה או האם הוא הפעיל כוח. גם במשטרה המערער מדייק.
בנקודה שבדלת כאן יש גרסאות שונות וכאן היה צריך להכריע במהימנות ואי אפשר היה להסתמך על העדות הכבושה של המתלוננת.
יש כאן פריכות בגרסה שלו ביחס לנושא הזה ואנו רואים זאת בהודעת הערעור. הסתירות של המערער מינוריות לחלוטין.
בנקודה של הדלת הוא אומר לא הפעלתי כוח והיא לא נכנסה בכוח.
הסתירות שלה בנושא זה הן הרבה יותר חמורות כיוון שיש לה גרסה כבושה ואז יש לה גרסה מתפתחת בבית המשפט.
לאור המלצת בית המשפט ולאחר שהתייעצתי עם המערער, המערער מבקש לחזור בו מן הערעור.
מלכתחילה הצר המערער על התוצאה הקשה שנגרמה לאישתו, אולם היה חשוב לו שבימ"ש נכבד זה יקבע שלא רק שלא התכוון לתוצאה המצערת אלא שלא היה אחראי לה אך לנוכח עמדתו של ביהמ"ש הוא חוזר בו מהערעור.

#>
פסק דין

לאור הסכמת המערער, שקיבל את המלצת בית המשפט באמצעות בא כוחו, אנו דוחים את הערעור.


ניתן והודע היום כ"ז ניסן תשע"ד, 27/04/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.

אברהם טל, נשיא
אב"ד

אהרון מקובר, שופט

ד"ר שמואל בורנשטין, שופט


מעורבים
תובע: אשר מימון
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: