ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רוחמה מזרחי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת עידית איצקוביץ
נציג ציבור (עובדים) מר אלכס לוין
נציג ציבור (מעבידים) מ ר יגאל ליבר
התובעת
רוחמה מזרחי

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מלכה קריצמן

פסק דין

השופטת עידית איצקוביץ:

1. התובעת הגישה תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 10.1.2013 לפיה תביעתה לדמי לידה נדחתה מאחר שהוגשה לאחר יותר מ-12 חודשים מיום היווצרות עילת התביעה.
התובעת טענה שהאיחור בהגשת התביעה נבע מעצם לידתה של ילדה עם שיתוק מוחין שעברה החייאה בלידה ונזקקה לאשפוזים תכופים וטיפולים מיוחדים. משום כך התובעת לא הייתה פנויה לטפל בזכויותיה לדמי לידה.

2. הנתבע טען בכתב ההגנה ש התובעת הגישה ביום 6.1.13 תביעה לתשלום דמי לידה עקב לידה ביום 11.7.2011. על כן דחה הנתבע כדין את התביעה עקב שיהוי מכוח סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

3. הדיון המוקדם התקיים לפני כבוד השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ולאחר מינויה לבית הדין הארצי לעבודה הועבר התיק למותב זה.

בדיון אמרה התובעת שלאחר הלידה ביום 11.7.2011, טופלה הבת בפגייה בבית החולים במשך 7 שבועות. לאחר מכן עד לגיל שנה וחודשיים הילדה הייתה בבית, תוך שהיו אשפוזים חוזרים בשל בעיות בריאותיות שונות בתדירות של כפעם בחודש, במשך שבוע בכל פעם. נוסף לכך נזקקה הדס לבדיקות חוזרות ונשנות אצל מגוון רופאים, פיזיותרפיה שלוש פעמים בשבוע וכן עברה ניתוח בעיניים. בגיל שנה וחודשיים הדס נכנסה למעון שיקומי ורק אז התפנתה התובעת לטפל בעניינים אחרים ובהגשת התביעה לדמי לידה.

4. עובדות המקרה

בהתאם למסמכים הרפואיים הדס נולדה בבית החולים אסף הרופא ביום 11.7.11 בשבוע 30 בניתוח קיסרי. לאחר הלידה סבלה מאפניאה שניונית והונשמה בחדר לידה, שם בוצעה החייאה מלאה. הדס שוחררה מבית החולים ביום 26.8.11. במהלך כל השנה הראשונה לחייה נזקקה הדס לאשפוזים וטיפולים תכופים במרכז רפואי קפלן, מרכז רפואי שערי צדק וכן אצל מטפלים בתחומים שונים מטעם קופת חולים מאוחדת.

בהתאם להחלטת כבוד השופטת דוידוב-מוטולה, המסמכים הרפואיים הועברו לב"כ הנתבע לצורך שיקול דעת נוסף.
ב"כ הנתבע הודיעה כי אין שינוי בעמדת הנתבע.
הצדדים הסכימו שיינתן פסק דין בהתאם לחומר שבתיק.

5. המסגרת הנורמטיבית

סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב) (1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה.

במקרה שלפנינו היום שבו נוצרה עילת התביעה הוא יום הלידה – 11.7.11. תביעת התובעת הוגשה לנתבע ביום 6.1.2013, קרי, לאחר יותר מ-17 חודשים ממועד היווצרות העילה.

6. דיון והחלטה

סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע מועד נוקשה להגשת תביעה ולא מותיר כל שיקול דעת לפקיד תביעות של הנתבע ואף לא לבית הדין. נפסק כי הוראות סעיף 296 לחוק אינן מתחום הפרוצדורה או סדרי המינהל, אלא הן בעלות אופי מהותי המגבילה את הזכות לגמלה לתקופה הקבועה בחוק ( ראו עב"ל 140/08 עו"ד דוד ליבוביץ – המוסד, מיום 18/1/2009 ).
בעב"ל 150/05 המוסד לביטוח לאומי – זיוה אלגלי (26.1.2006) פסק בית הדין הארצי לעבודה בערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, מותב בראשותי (ב "ל (נצ') 1868/04) כי :
לא יכול להיות ספק כי " דמי לידה" – על פי טיבם – הם תשלומים עיתיים, לתקופת זמן מוגבלת, עליהם חלה הרישא של סעיף 296( ב) לחוק. דמי לידה, על פי טיבם, אינם בחזקת " מענק" או " גמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסויימת", כלשון הסיפא של סעיף 296( ב) לחוק. משכך, ניתן לתבוע דמי לידה תוך תקופה של 12 חדשים מן " היום הקובע" הוא – לענייננו - תאריך הלידה (20.8.02). הואיל ודמי הלידה משתלמים לתקופה של 12 שבועות (3 חדשים), הרי בחלוף 13 חדשים מן היום הקובע ניתן לתבוע בעד שני חדשים, בחלוף 14 חדשים ניתן לתבוע בעד חודש אחד ובחלוף 15 חדשים – לא ניתן לתבוע דמי לידה. יובהר כי תוצאה זו מקורה דרך שהזכאות לדמי לידה במקרה הנוכחי פקעה לכל המאוחר בחודש נובמבר 2002.
הואיל ואין חולק כי המשיבה הגישה את תביעתה לאחר שחלפו 16 חודשים ( פחות 10 ימים) מן התאריך הקובע, אין היא זכאית לדמי לידה מכח סעיף 296( ב) רישא לחוק.
בהתאם להלכה הפסוקה אם חלפו יותר מ-15 חודשים ממועד הלידה, פקעה הזכאות לדמי לידה. במקרה של התובעת, כאמור, התביעה הוגשה 5 ימים לפני שחלפו 18 חודשים ממועד הלידה.

אני בדעה כי במקרה של התובעת יישום החוק מביא לתוצאה בלתי צודקת. לצערנו, אין מדובר בלידה רגילה של תינוק בריא. הדס נולדה פגית, סבלה ממצוקה נשימתית, עברה החייאה וסובלת משיתוק מוחין. היא שוחררה מבית החולים לאחר כ-7 שבועות, וגם לאחר מכן הייתה מאושפזת ונזקקה לטיפולים רפואיים חוזרים ונשנים. ברור שבנסיבות האלה האם הייתה טרודה בגורל הילדה ובבריאותה קודם לזכויותיה מול המוסד לביטוח לאומי.
הטיפולים האינטנסיביים בבת הפעוטה מביאים להפסד גמלה של דמי לידה, כאשר אין סיבה אחרת לשלילת הזכאות. על אף תוצאה לא רצויה זו, החוק והפסיקה לא מותירים בידינו ברירה אלא לקבוע כי החלטת הנתבע, בהתבסס על סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, היא החלטה כדין.

לכן אם דעתי מתקבלת על ידי יתר חברי המותב, דין התביעה להידחות.
מאחר שמדובר בתובענה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

דעתו של נציג הציבור מר אלכס לוין:

קראתי את דעתה של כבוד השופטת איצקוביץ ואין אנ י מסכים עם מסקנתה.

בבואנו לבחון את בקשתה של האם לדמי לידה מביטוח הלאומי על אף השיהוי שמעבר לקבוע בחוק עלינו לשקול מספר שיקולים מול השיקול המשפטי היבש - הוא חלוף הזמן - אשר המחוקק קבע לצורך קבלת דמי הלידה. המחוקק לא נתן דעתו לגבי לידה במצב כפי שעולה מהמסמכים שהועברו לבית הדין, המעידים על לידה בנסיבות קשות: לידת פג, חווי ית החייאה קשה, לידה של תינוקת הסובלת מתסמונת קשה ביותר אשר תלווה את המשפחה והילוד לכל ימי חייהם, והצורך בטיפול יום יומי שלא ייפסק עד יומם האחרון של ההורים או ה ילדה. זהו מצב רגשי קשה, טראומה שעברה היולדת והמשפחה.
במחקר שבוצע בארץ בשנת 2009 על ידי מכון גרטנר נבדקה " .....קבלת החלטות של הורים לילודים עם חשד לפיגור שכלי." המחקר מתייחס לטראומה במקרים הדומים לענייננו ובו נאמר: "לידת ילד עם נכות התפתחותית מהווה אירוע טראומתי למשפחה ומעוררת תגובות רגשיות קשות בקרב בני המשפחה הקרובה. ההורים חווים תחושת אובדן ואבל על הילד הבריא שלו ציפו, ומתקשים להשלים עם המציאות הקיימת".
ראו קישור לפרסום המחקר ועל מסקנותיו:
http://www.kshalem.org.il/uploads/pdf/article_6725_1375389918.pdf
בהמשך לאותו מחקר ישנו דיון נרחב במצבה של המשפחה, ובמיוחד האם , עם לידת ילד/ ה כגון זאת:
"גישה מקובלת במחקרים על לידת ילד עם מום היא להעתיק מושגים ודרכי ניתוח מתחום השכול לתחום הילד החריג. חוקרים בגישה זו מתייחסים להורים של ילד חריג כאל הורים שכולים ומפרשים את התנהגותם כ"עיבוד אבל" על מותו של ילד נורמאלי שהיה אמור להיוולד להם. התנהגותם של ההורים לילד חולה אנוש מוסברת כ"אבל מראש" על הבן/ת בעודו בחיים. האבל מורכב מרצף תגובות הכולל : הלם, ייאוש, כעס, מרירות והסתגלות למצב." (שם, בעמ' 10).
ביום 14.6.09 ניתן פסק דין הממחיש מצב דברים זה שבו לצד הדרישה-ציפייה מהמוסד ליידע את המבוטחים בדבר זכויותיהם, עדיין נדחה ערעורה של מבוטחת: עב"ל 677/08 ברש נ' המוסד לביטוח לאומי (14.6.09). באותו עניין מבוטחת שתביעתה לקבלת הפרש דמי לידה נדחתה בשל שיהוי לפי סעיף 296 לחוק ערערה לבית הדין הארצי לעבודה שדחה את ערעורה תוך הסתמכות על ההלכות שנקבעו בעניין יהלום (עב"ל 20105/96 אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו). יחד עם דחיית הערעור שב בית הדין והדגיש כי מצופה מהמוסד ליידע את המבוטחים על זכויותיהם: "עם זאת, ונוכח מעמדו של המוסד לביטוח לאומי, המופקד על יישום מדיניות חברתית וביצועה, במסגרת הוראות החוק, אל נכון הוא כי המוסד יעשה כל הניתן כדי ליידע את ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם."
בענין אחר נאמר: "שיקול דעת הנתון בחוק למוסד לביטוח לאומי, כשיקול דעת הנתון לכל רשות ציבורית, אינו שרירותי. הוא כפוף בראש וראשונה לדרישת תום הלב, הוא כפוף גם לכללי ההגינות והנאמנות כלפי הציבור החלה על כל רשות מנהלית. בענייננו מדובר בביטחון סוציאלי, ועל כן חובת הנאמנות של המוסד לביטוח לאומי כלפי האזרחים גדולה עוד יותר." ב"ל (באר שבע) 1161/07 מימון יהודה נ' המוסד לביטוח לאומי (22.10.09).
עד מתי יחרישו בתי הדין ויתנו יד לפגיעה כה קשה במקרים חריגים כגון המקרה של התובעת?
אם בית הדין ייתן ידו לשלילת דמי הלידה בנסיבות מיוחדות כמו במקרה זה האם אמון הציבור לא נפגע? אמון הציבור הוא כי בית הדין לא צריך לתת ידו לפגיעה בזכויות בסיסיות במקרים חריגים כגון ענייננו. אי אפשר להתעלם מהחוק אשר מקציב זמנים, אבל מנגד אי אפשר להתעלם מהערות בתי הדין כולל בית הדין הארצי כי הגיע הזמן ליידע את המבוטח בביטוח סוציאלי כמו הביטוח הלאומי על מיצוי זכויותיו מראש, וגם תקופה קצרה לפני סיום המועד של ההגשה. על המחוקק לתת את הדעת למקרים כגון אלו ועל הדרישה ליידע את המבוטח על סיום מועד להגשת תביעתו. רצוי שהביטוח הלאומי ישלח לכל זכאי את הטופס שעליו למלא ולא רק במקרה של יולדות וזכויותיהן, והכול לשם השקיפות, לשם עשיית הצדק, והמטרה שלשמה הוקם הביטוח הלאומי שהינו ביטוח סוציאלי.
על התובעת נפלה פצצה כרעם ביום בהיר והשליכה אותה למקומות שאין האדם הסביר יכול לעמוד בהם ללא משבר עמוק וקשה מבלי שייפגעו התפקוד היום יומי והחשיבה רציונאלית. אני בטוח כפי שכל בר דעת יודע שהיולדת לא ויתרה על זכויותיה בגין דמי הלידה המגיעים לה כחוק. אבל המצב הנפשי, המצב הקשה של בתה, המאבק על חייה מחקו מזיכרונה את הדרישה להגשת טפסים לביטוח לאומי.
על נציג ציבור כמשתמע מתוקף מינויו להיות נציגו של הציבור בבית הדין, לשקף את רחשי הציבור. אין נציג הציבור בעל ידע משפטי נרח ב דווקא. אבל דעתו, השכלתו הכללית, השכלתו האקדמאית, ניסיונו בתחומים השונים מהווים חלק מההשפעה על פסק הדין. יש לנציג הציבור את הזכות לטעון אחרת מדעתו של השופט המלומד אשר בקי ברזי המשפט וזהו מקצועו.
על האדם כאדם, ובמיוחד שופט הדן בחיי אדם, לפעול על פי צו מצפונו. גם אם הפסיקה נראית כעקיפת החוק. משום כך יש גם פסיקות מן הצדק. הצדק הציבורי חייב להיעשות, להיראות, ולהינתן במקרה קשה כגון זה. אין פסיקה כגון זאת מהווה פגיעה בחוק אלא התייחסות למצב עניינים שהמחוקק לא צפה ולא ראה לנגד עיניו.
על כן אני חולק על דעת השופטת אשר פסקה את פסיקתה המלומדת, ופוסק כי על ביטוח הלאומי לקבל את התביעה לדמי לידה , כמו כן אני מפנה את הבקשה לבית המחוקקים: כנסת ישראל, שתיתן את הדעת בנושא הזה.

נוכח הא מור לעיל, וכל עוד מתקיימים כל יתר תנאי הזכאות, אני בדעה כי יש לקבל את תביעת התובעת לדמי לידה.

על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪.

דעתו של נציג הציבור מר יגאל ליבר:

בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו אי הפעלת שיקול הדעת על ידי פקיד התביעות של הנתבע בכל הנוגע למועד הגשת התביעה הופך את ההחלטה לבלתי סבירה.
אין מחלוקת עובדתית בנוגע לאשפוזים ו הטיפולים הרפואיים של הילדה במשך תקופה של יותר משנה. במהלך כל אותה תקופה נבצר מן התובעת לטפל בענייניה האישיים, וביניהם הגשת התביעה לדמי לידה. אותן נסיבות שפורטו על ידי התובעת, שהיו אמינות עלינו, מהוות הצדקה להפסקת תקופת התיישנות/שיהוי.
בשל כך אנ י סבור שתביעת התובעת לא הוגשה באיחור ועל כן לא חל סעיף 296 (ב) לחוק הביטוח הלאומי.
לכן אני מצטרף לדעתו של נציג הציבור (עובדים) מר לוין.

לסיכום:

הוחלט ברוב דעות של נציג ציבור (עובדים) מר אלכס לוין ונציג ציבור (מעבידים) מר יגאל ליבר וכנגד דעתה החולקת של השופטת איצקוביץ, לקבל את תביעתה של התובעת לדמי לידה.

על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ד 29/4/14 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (עובדים)
מר אלכס לוין

עידית איצקוביץ
שופטת

נציג ציבור (מעבידים)
מר יגאל ליבר


מעורבים
תובע: רוחמה מזרחי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: