ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעיש אביעד נגד צד ג' :

בפני כבוד השופטת רונית פינצ'וק אלט

תובעים

יעיש אביעד
ע"י ב"כ עו"ד עדי גיסיס שטינמן

נגד

נתבעים

צד ג'

צד ד'

שלמה השכרת רכב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד סוחקובסקי
נגד
1. אביעד תעשיות בטון וטיט (1996) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עדי גיסיס שטינמן
2. אלי יוסימוב
ע"י ב"כ עו"ד נתן מאיר
נגד
אלי יוסימוב
ע"י ב"כ עו"ד נתן מאיר

פסק דין

לפני תביעה כספית להשבת כספים של התובע ששולמו מחשבונו לנתבעת על ידי כ.א.ל. חב' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ.

העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים.
1. צד ג' 1, חב' אביעד תעשיות בטון וטיט בע"מ (להלן: "החברה"), אשר התובע מנהלה ואחד מבעלי מניותיה, שכרה מהנתבעת, השכרות רכב שלמה (1987) בע"מ, מכונית מזדה לנטיס בעלת מספר רישוי 77-160-27 (להלן: "הרכב" או "המכונית").

2. ביום 26.6.00, נגנבה המכונית בעת שהייתה בידי עובד החברה, צד ג' 2, מר אלי יוסימוב (להלן: "מר יוסימוב" או "הנהג").

3. התובע טוען כי הנתבעת התחייבה לבטח את המכונית בביטוח מקיף, הכולל כיסוי ביטוחי במקרה של גניבה, אך הפרה התחייבות זו.

4. התובע טוען כי הוא לא טיפל בהשכרת הרכב ולא חתם על מסמך כל שהוא בעניין זה. מעורבותו היחידה הסתכמה בכך שהסכים בעל-פה לערוב לתשלום דמי השכירות ודמי ההשתתפות העצמית במקרה של גניבה או תאונה, ומסר לנתבעת שוברי כרטיס אשראי ריקים לצורך הבטחת תשלומים אלה.

5. לאחר גניבת המכונית, ניסתה הנתבעת לגבות מהתובע את ערך המכונית באמצעות שוברי כרטיס האשראי. התובע הכחיש זכותה של הנתבעת להיפרע מהשוברים, והצדדים העלו טענותיהם בפני מנפיקת כרטיס האשראי, חב' כ.א.ל. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "חב' כ.א.ל."). חב' כ.א.ל נטלה את הכספים מחשבון הבנק של התובע והגישה בקשה לטען ביניים (א 120079/00 בבית משפט השלום בתל אביב, לפני כבוד השופטת ד' אבניאלי). בפסק הדין בטען הביניים נקבע כי על חב' כ.א.ל. להעביר את הכספים לידי הנתבעת.

6. בהסתמך על פסק הדין נטלה הנתבעת ביום 28.11.02 את הסך של 80,062.90 ₪ שהפקידה חב' כ.א.ל בקופת בית המשפט.

7. על פסק הדין בטען הביניים הגיש התובע ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 3526/02). במסגרת הערעור, ניתן פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיו יבוטל פסק דינו של בית המשפט השלום בטען הביניים, התביעה תתוקן באופן שהמערער יהפוך להיות תובע, חב' ההשכרה תהפוך להיות נתבעת וחב' כ.א.ל תוצא מהתמונה. כן הוסכם כי אין בהסכמה על הצדדים לכתב התביעה המתוקן כדי להכריע בשאלה על מי מוטל נטל השכנוע, כי בשאלה זו יכריע בית המשפט שידון בתביעה וכי הנתבעת תמציא ערבות בנקאית על מלוא הסכום שקיבלה. בדיון שהתקיים בבית המשפט השלום ביום 9.7.07 (כבוד השופט מ' יפרח) הגיעו הצדדים להסכמות נוספות שעל יסודן הוגשה התביעה הנוכחית והנתבעת הפקידה ערבות בנאית על הסכום שקיבלה, כולל הפרשי הצמדה וריבית, סה"כ 99,935.90 ₪.

8. התובע טוען כי נטל השכנוע מוטל על הנתבעת.

9. כן טוען התובע כי החברה אינה חייבת לנתבעת את שווי הרכב שכן בתמורה לכספים ששילמה, התחייבה הנתבעת, בין היתר, לרכוש פוליסת ביטוח מקיף ומכוחה היו משתלמים לנתבעת תגמולי ביטוח בעקבות הגניבה, והחברה הייתה נושאת בתשלום דמי ההשתתפות העצמית בלבד. לעניין זה מוסיף התובע וטוען כי הנהג לא התרשל בשמירת הרכב, מכל מקום, לא באופן שהיה שולל את תגמולי הביטוח אילו הייתה נרכשת פוליסת ביטוח מקיף לרכב.

10. כמו כן טוען התובע כי אף אילו הייתה החברה חייבת לנתבעת את שווי הרכב שנגנב, ערבותו הייתה לתשלומי דמי השכירות ודמי ההשתתפות העצמית בלבד, ולא לשווי הרכב או למילוי כלל התחייבויות החברה כלפי הנתבעת על פי החוזה.

11. לפיכך הגיש תביעה להחזר הסכום בסך 99,935.90 ₪.

12. הנתבעת טוענת כי חייבה את שוברי כרטיס האשראי בהתאם להסכם השכירות. לטענתה ההסכם קבע בין היתר חלוקת סיכונים בינה לבין החברה כך שכאשר החברה או מי מטעמה, ולעניינינו הנהג, ימלאו את כל התחייבויותיהם על פי ההסכם, ובין היתר, לא יתרשלו בשמירה על הרכב, ובכל יציאה של הנהג מהרכב ייקחו את מפתחות הרכב ויפעילו את ההגנות, תישא הנתבעת בנזק שייגרם כתוצאה מגניבה והחברה תישא בדמי ההשתתפות העצמית, אך אם תפר החברה או מי מטעמה את ההסכם, ובין היתר תתרשל בשמירה על הרכב ולא תפעיל את ההגנות ביציאה מהרכב, תישא החברה בנזק שייגרם עקב כך. בעניינינו, לטענת הנתבעת, התרשל הנהג התרשלות רבתי, בכך שיצא מהרכב, השאיר את המפתח במתנע, התרחק מהרכב כשגבו מופנה אליו מרחק של כחמישה מטרים. בנסיבות אלה, על החברה לשאת בנזק שנגרם בדמות שווי הרכב. כן לטענתה, ערב התובע לכל התחייבויות החברה כלפיה על פי ההסכם, ולשם הבטחת ערבותו זו מסר לנתבעת את שוברי כרטיס האשראי כשהם ריקים והסמיך אותם להשלים בהם את הפרטים בעת הצורך, ללא הגבלה. זכותה של הנתבעת להיפרע מהערב בגין כל התחייבויות החברה באמצעות שוברי כרטיס האשראי קבועה בהסכם. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התרשלותו של הנהג היא כזו שאף אילו רכשה פוליסת ביטוח מקיף, לא היה על חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח, וגם בשל כך על החברה או הערב לשאת בנזק.

13. לעניין ההסכם, טוען התובע, כי הוא לא היה מעורב בחתימת ההסכם. תנאי ההסכם ולפיהם היה על הנתבעת לרכוש פוליסת בטוח חובה סוכמו בעל-פה בין מר טישלר, שהיה באותה עת בתפקיד חשב בחברה לבין הנתבעת. לטענתו לא הסכימה החברה מעולם לחוזה של חלוקת סיכונים כנטען על ידי הנתבעת ולא היתה מסכימה להתקשר בחוזה שלפיו לא תרכוש הנתבעת פוליסת בטוח. לטענתו, אילו היה מודע לכך שלא תירכש פוליסת ביטוח, היתה החברה שוכרת רכב מחברת השכרה אחרת או רוכשת פוליסת ביטוח. כן, לטענתו, הנתבעת הטעתה את מר יוסימוב שקיבל מהנתבעת את הרכב, והחתימה אותו על הסכם שונה מזה שהוסכם עם מר טישלר. כן לטענתו, מדובר בחוזה אחיד והתנאים הפוטרים את הנתבעת מרכישת ביטוח הם תנאים מקפחים, אשר נכתבו באותיות קטנות, צפופות ובלתי קריאות בגב ההסכם. בנוסף, טוען התובע כי התנאים הפוטרים את הנתבעת מרכישת ביטוח, הם חלק מהחוזה הסטנדרטי והם סותרים את ההוראה הספציפית שהוספה בדפוס על גבי חזית ההסכם והקובעת, כפי שהוסכם, שהנתבעת מתחייבת לרכוש פוליסת ביטוח מקיף, ולפיכך גוברת ההוראה הספציפית האמורה על ההוראות הסטנדרטיות שבגב ההסכם.

14. הנתבעת הגישה, בנוסף לכתב הגנה, הודעת צד ג' נגד החברה ונגד מר יוסימוב.

15. החברה חוזרת, ככלל על טענות התובע.

עם זאת הגישה החברה, בנוסף לכתב ההגנה בהודעה לצד ג', הודעה לצד ד' נגד מר יוסימוב.

16. מר יוסימוב טוען כי חתם על ההסכם בשם החברה וכי הוא אינו צד להסכם, ולא הוא שנושא בחובות החברה כלפי הנתבעת על פי ההסכם. כמו כן טוען מר יוסימוב כי לא התרשל בשמירה על הרכב וכי אינו חב ברשלנות כלפי הנתבעת או כלפי החברה. נהפוך הוא, לטענתו חבה החברה בגין מעשיו כלפי צדדי ג', ככל שנפל פגם בהתנהגותו, וכי היא עצמה אינה רשאית לחזור עליו בתביעה, ואף גלתה דעתה בהתנהגותה כי אין היא רואה בו אחראי כלפיה או כלפי הנתבעת בגין גניבת הרכב, שעה שלא פנתה אליו מעולם בעניין זה ומסרה לו רכב אחר סמוך לאחר הגניבה.

17. מר יוסימוב טוען כי קיבל את הרכב מהחברה לצורך עבודתו, והא עשה בו שימוש במסגרת יחסי העבודה שביניהם. במסגרת תפקידו, היה עליו לבקר באתרי עבודה של החברה. במקרה זה עצר באזור מחלף פולג, שוחח עם פועלים שהיו במקום לגבי אספקת חול שעניינה אותו לצרכי עבודתו. לאחר מכן נכנס לרכבו , התרחק קצת ואז יצא מהרכב למספר דקות על מנת להתפנות. מר יוסימוב השאיר את המפתח במתנע, התרחק עד כ- 5 מטרים, כאשר לפתע ראה מאן דהו פורץ לרכב, מניע אותו תוך מספר שניות ונעלם מהמקום. מר יוסימוב התקשר למשטרה, ובהמשך הגיש תלונה במשטרה ומילא דו"ח גניבה בחברה. לאחר האירוע העמידה לרשותו החברה רכב אחר לצורך ביצוע עבודתו והמשיכה את העסקתו אצלה. לטענתו, לא יכול היה לצפות גניבת הרכב תוך שניות כאשר הוא עומד בסמוך אליו ולא היתה רשלנות במעשיו.

18. בהודעה לצד ד' טוענת החברה כלפי מר יוסימוב כי ככל שיימצא כי במעשיו יש משום רשלנות חמורה, שכתוצאה ממנה נגנב הרכב, וכי מעשיו מהווים הפרה של הסכם שכירת הרכב, שתנאיו היו ידועים לו מכוח חתימתו בשמה על ההסכם, הרי שעליו לשאת בנזק שנגרם. כן נטען כי למר יוסימוב חובת זהירות כלפי החברה.

19. בכתב ההגנה להודעה לצד ד' חוזר מר יוסימוב על טענותיו בכתב ההגנה לתביעה בהודעה לצד ג'.

ב. דיון והכרעה.
1. המחלוקת הראשונה שבין הצדדים נוגעת לנטל ההוכחה, והגם שעניין זה לא צריך הכרעה אלא מקום שבו לא ניתן להגיע להכרעה במחלוקות שבין הצדדים לכאן או לכאן, ואין כן המצב בעניינינו, מצאתי לנכון להידרש לשאלה זו, הן בשל התייחסות הצדדים מתחילה, בכתבי הטענות ועד לסיום בסיכומים לעניין זה, והן משום הסכמת הצדדים בדבר ההכרעה בעניין זה על ידי בית משפט זה, במסגרת הבר"ע. מאחר והצדדים הסכימו כי בהסכמתם במסגרת הבר"ע ולפיה תוגש תביעה על ידי התובע נגד הנתבעת, לא יהיה כדי לשנות מנטל ההוכחה המוטל על הצדדים, הרי שהנטל מוטל על הנתבעת, שהיא זו אשר תבעה את הכספים של התובע מחב' כ.א.ל.

2. תחילה יש להכריע בשאלה מי בנסיבות העניין, ביחסים שבין החברה לנתבעת, חב בנזק שאירע.

3. בנסיבות העניין ולאור חומר הראיות שלפני הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לנזק שאירע מוטלת על הנתבעת ולא על החברה, וממילא לא על התובע, ולפיכך דין תביעתו של התובע להתקבל ודין התביעה בהודעה לצד ג' וההודעה לצד ד' להידחות.

4. התובע וכן החברה טוענים כי הסכם השכירות הוסכם בעל-פה בין מר אריק טישלר לבין נציג הנתבעת מסניף פתח תקוה, וכי בעקבות זאת היה על הנתבעת לשלוח לחברה הסכם התואם אותן הסכמות. כן הוסכם כי את הרכב תמסור הנתבעת באמצעות סניף רחובות שלה, וכך היה, תוך שהנתבעת, באמצעות מי מעובדיה בסניף רחובות החתימה את הנהג שקיבל את הרכב על הסכם השכירות.

5. לטענת התובע והחברה, הוסכם כי הנתבעת תרכוש פוליסת ביטוח מקיף.

6. הנתבעת לא טרחה לפרט מי היה הנציג מטעמה שסיכם עם מר טישלר את פרטי הסכם השכירות, ולא זימנה אותו לעדות בשאלת תוכנה של השיחה שהייתה וההסכמות שהצדדים הגיעו אליהן לשיטתה של הנתבעת. העד היחידי שזימנה הנתבעת היה מר יצחק עמרם, מנהל הגביה שלה, שעל פי עדותו בחקירתו הנגדית אין לו ידיעה אישית כלשהי ביחס לנסיבות הצריכות לתובענה, וכל עדותו נסמכת על המסמכים.

7. לפיכך לא נסתרה גרסת התובע והחברה לפיה הוסכם בין הצדדים כי במסגרת התמורה ששולמה על ידי החברה התחייבה הנתבעת לרכוש פוליסת ביטוח מקיף.

8. זאת ועוד, גם חוזה השכירות תומך, בסופו של דבר, בגרסת התובע.

9. חוזה השכירות המקורי הוגש (נ/2). מדובר בחוזה סטנדרטי, שעל חזיתו חתם מר יוסימוב בשם החברה. מר יוסימוב, לא היה חלק מהמו"מ לקראת כריתתו של ההסכם, ולא בדק אותו אלא חתם עליו As Is.

10. אין כל סימן וזכר לכך שכאשר הוחתם הנהג על ההסכם, מאן דהו מהנתבעת הפנה תשומת ליבו לקיומן של הוראות בגב ההסכם, והוא אינו חתום על גב ההסכם אלא רק על חזיתו.

11. אין לפני כל ראיה ואף טענה שמי שהחתים את מר יוסימוב מטעם הנתבעת הסב תשומת ליבו להוראה כלשהי מהוראות ההסכם.

12. ההסכם הוא טופס סטנדרטי של הנתבעת, בדפוס בצבע ירוק שבו מולאו בהדפסה שחורה ובאותיות גדולות יותר הפרטים הספציפיים של העסקה, ובנוסף, בחלק של ההערות הודפסו המילים: "לפי 860$ לחודש כולל ביטוח לא כולל מעמ, השתתפות עצמית 600$ לכל לנזק/תאונה/גניבה. 5000 קמ לחודש".

13. הוראה זו עולה בקנה אחד עם טענת התובע וגרסתו של מר טישלר שאתו נכרת ההסכם, לפיה הוסכם בין הצדדים על עריכת ביטוח מקיף. כן לא נסתרה טענתו של התובע וגרסתו של מר טישלר כי לא דובר על "חלוקת סיכונים" אלא על רכישת ביטוח. הקורא את ההוראה המודפסת על פני ההסכם מבין ממנה כי התמורה המשולמת על ידי החברה כוללת גם ביטוח, ועל כך העיד מר טישלר כי ראה שעל פני הטופס רשומה ההסכמה לפיה התשלום ששילמה החברה כולל את התחייבות הנתבעת לביטוח, ונחה דעתו.

14. והנה, ההופך את הטופס לצדו השני, מגלה כי כולו מודפס, באותיות קטנות וצפופות בצבע ירוק, בחמש עמודות, שלוש מהן באנגלית ושתיים - בעברית. לא לחינם הודה העד מטעם הנתבע, מר עמרם, שהתבקש לקרוא את ההוראות שבגב ההסכם בחקירתו הנגדית, כי אינו יכול לקרוא אותן. על מנת שיוכל לקרוא את האמור בגב ההסכם על השוכר להצמיד אפו לכתוב, לאמץ את עיניו ולקרוא בסבלנות 22 סעיפים ובהם תתי סעיפים. בחלק זה, דהיינו בגב הטופס, כלולות ההוראות שעליהן נסמכת הנתבעת בטענתה, כי למעשה, ההסכם שנערך בין הצדדים בכל הקשור לביטוח הוא הסכם לחלוקת סיכונים. לא רק זאת, אלא שכדי להבין את תוצאת מכלול ההוראות האמורות, יש צורך לקרוא סעיף סעיף לעומק. וכך קובעות הוראות אלה:

סעיף 7(ח) קובע:
"אין באמור בחוזה זה לגבי ביטוח המכונית כדי לחייב את החברה לבטח את המכונית בביטוח כלשהו מלבד ביטוח חובה. בחרה החברה שלא לבטח את המכונית בביטוח מקיף, ישא השוכר בתשלום מלוא הנזק שייגרם למכונית בגין פעולה המהווה הפרה של תנאי כלשהו מתנאי חוזה זה".

סעיף 7(ט) קובע:
"השוכר מסכים בזה מראש כי אם לא יקיים התחייבויותיו נשוא הסכם זה, כולן או חלקן, יהיו בטלים כל תנאי הסכם ההשכרה המתייחסים לכיסוי ביטוח..."

סעיף 19(ד) קובע:
"בכל מקרה שהמכונית במצב חניה ובכל מקרה שהשוכר או הנהג מטעמו יצא מהמכונית, ינעלו כל דלתות המכונית(לרבות דלת תא המטען) וכל החלונות, ויופעלו כל אמצעי הבטיחות".

וסעיף 21 קובע:
"מוסכם ומובהר בזאת כי בכל מקרה של רשלנות שוכר הרכב ו/או כל מקרה של הפרת התחייבויותיו על פי הסכם זה יהא שוכר הרכב אחראי לבדו לכל נזק, בין במישרין ובין בעקיפין, אשר ייגרם למשכירה ו/או לרכבה ו/או לצד שלישי ו/או לרכבו".

15. התוצאה מהוראות אלה, שכאמור כתובות בכתב קטן וצפוף היא, ראשית, שהנתבעת פטורה מהתחייבותה שנרשמה בכתב גדול וברור בחזית ההסכם מלרכוש ביטוח, שלמעשה היא "מבטחת את עצמה" או למעשה הופכת את ההסכם להסכם לחלוקת סיכונים, ושנית, שבכל עת שהשוכר או מי מטעמו יתרשל בכלל, או ברשלנות שננקבה בהסכם, דהיינו, לעניינינו, לא יפעיל את ההגנות מיד עם צאתו מהרכב, מיד תופטר הנתבעת מהתחייבותה על פי הביטוח העצמי, והשוכר הוא זה שיצטרך לשאת בנזק שייגרם. למעשה, על פי ההסכם נופלת החבות על השוכר, גם במקרים בהם אף הנתבעת עצמה לא העזה לטעון כי היא פטורה מלכסות את הנזק שנגרם לרכב. למשל, כאשר הנהג יוצא מהרכב כדי לפתוח את תא המטען וממילא לא נעל את הרכב ולא הפעיל את ההגנות, או כאשר הנהג ינהג ברשלנות ויגרום לתאונה. במקרה כזה, תרצה הנתבעת - תקיים התחייבותה לביטוח (העצמי) ותכסה את הנזק, כפי שנהגה בפועל כאשר הנהג פגע מאחור במכונית שנסעה לפניו. לא תרצה – תפטור עצמה מהתחייבותה לביטוח (עצמי) ותסתמך על רשלנות הנהג.

16. למצער ניתן היה לצפות כי ההוראות האמורות, המאיינות את התחייבותה של הנתבעת לרכוש ביטוח מקיף בחב' ביטוח, וההופכות את ההסכם להסכם לחלוקת סיכונים וכזה המטיל ברוב רובם של המקרים את החבות על החברה, ירשמו בצורה ברורה ואף מודגשת בחזית ההסכם או במסגרת הסכם ברור וקריא.

17. משידעה הנתבעת, כפי שעולה מהעדות מטעמה, כי אין בכוונתה לבטח את הרכב אלא רק לחלק את הסיכונים, שכן היא אינה נוהגת לבטח את המכוניות שהיא משכירה בביטוח מקיף בחב' ביטוח, לא היה מקום כי תרשום בהסכם התחייבות לערוך ביטוח, ולא כי תשתמש במונחים שמעולם הביטוח כגון "השתתפות עצמית", ולהיפך, כי היא תרשום במפורש כי ידוע לשוכר שלא תירכש פוליסת ביטוח מקיף ותפרט את התנאים שבהם תשא הנתבעת בנזק והמקרים בהם יחול הנזק על השוכר. וודאי שלא היה מקום שהנתבעת תרשום בחזית ההסכם כי יערך ביטוח ומהו סכום ההשתתפות העצמית, ובגב תחביא את ההוראות שלעיל המאיינות התחייבות זו מדעיקרא. האופן שבו נרשמו ההוראות נועד להטעות את השוכרת ואף הטעה אותה בפועל לגבי תוכן ההסכם הכתוב.

18. כאמור, הנתבעת גם לא זימנה לעדות עדים שיכלו לשפוך אור על ההסכמות שהיו בעל-פה ושעל יסודם הוצא על ידי הנתבעת החוזה, על מנת שיתמכו בגרסתה בדבר תוכן ההסכמות האמורות.

19. מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת התחייבה לרכוש פוליסת ביטוח מקיף.

20. הנתבעת טוענת כי אף אילו הייתה רוכשת פוליסת ביטוח מקיף לרכב, לא הייתה זכאית לתגמולי ביטוח לנוכח התרשלותו של הנהג בשמירה על הרכב, ולפיכך גם במקרה כזה היה על החברה לשאת בנזק שנגרם עקב גניבת הרכב.

21. אינני מקבלת טענה זו. ככל שניתן להידרש לתובענה היפותטית, הרי שדומה כי חברת הביטוח לא הייתה מתנערת מחבותה בנסיבות שלפני, ואילו הייתה עושה כן, הייתה מחויבת בתשלום תגמולי הביטוח. למצער, צודקים התובע והחברה בטענה כי היה סיכוי סביר כי היו מגיעים להסדר פשרה עם חברת הביטוח ולא היו נושאים במלוא סכום הנזק.

22. מהעדויות שלפני עולה כי הנהג עזב את הרכב לזמן קצר ביותר, כדי להתפנות, ונשאר בטווח ראייה של הרכב, להבדיל ממצב בו נהג עוזב את הרכב ונכנס למבנה כלשהו. הנהג לא היה צריך לצפות כי מאן דהו יעז ויצליח לגנוב את הרכב שהיה סמוך אליו, וההלכה היא כי הרכב נותר מאויש ותחת פיקוחו של הנהג, הגם שפיזית לא היה מצוי בתוך הרכב.
ראה: ע"א 156/96 אשר נ' ג'אן השכרת רכב בע"מ (26.9.97).
ע"א (ת"א) 3547/07 ים תיכון זרעים בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (17.9.09).

23. לאור האמור לעיל מתקבלת התביעה להשבת כספו של התובע, ונדחות התביעה בהודעה לצד ג' וכן התביעה בהודעה לצד ד'.

ג. פסיקתא.
לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובע 99,935.90 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (23.9.07) ועד למועד התשלום.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת, וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה בהודעה לצד ג' נדחית.
מאחר וייצוג התובע והחברה, צד ג' 1 היו במאוחד, לא ראיתי לנכון לפסוק לצד ג' 1 הוצאות בנפרד.

הנתבעת תשלם לצד ג'2 שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעיש אביעד
נתבע: צד ג'
שופט :
עורכי דין: