ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יניב בן דוד נגד עיריית חדרה :

בפני כבוד השופטת טל תדמור-זמיר

מבקש

יניב בן דוד

נגד

משיבה

עיריית חדרה

החלטה

זוהי החלטה בבקשה להארכת מועד לביצוע צו סגירה של עסק.

1. רקע ועובדות

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של ניהול עסק ללא רשיון, בהתייחס למינימרקט אותו הפעיל הנאשם בחדר שירות בקניון הנמצא ברחוב דוד שמעוני בחדרה (להלן: "העסק"), החל מיום 30.3.08, בלי שהיה בידו רישיון עסק כדין.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, הורשע על פי הודאתו ובגזר הדין מיום 10.9.13, ניתן, בין היתר, צו לסגירת העסק, שמועד ביצועו נדחה בשישה חודשים - עד ליום 10.3.14 (להלן: "צו הסגירה").

ביום 3.4.14, בחלוף המועד לביצוע צו הסגירה, ימים ספורים לאחר שמשטרת ישראל הגיעה לעסק על מנת להוציא צו הסגירה אל הפועל, הגיש המבקש "בקשה דחופה לדחיית מועד ביצועו של צו לסגירת העסק", היא הבקשה דנן.

2. טענות הצדדים

לטענת המבקש, סגירת העסק הינה בלתי מידתית, פוגעת בזכויות יסוד חוקתיות ומהווה "מכת מוות" לעסק, אשר תוביל לאסון כלכלי כבד למבקש, לעובדיו ולספקים הנותנים שירות לעסק .

כן נטען, כי הגם שבעבר הועדה לתכנון ובניה דחתה בקשתו של המבקש להיתר לעסק, בוצעו מהלכים תכנוניים מאז וכיום היתר בניה ורשיון עסק הינם בהישג יד בטווח המידי הנראה לעין.

ב"כ המבקש הפנה להחלטת בית המשפט השלום בחדרה בתיק אחר (חע"מ 1381/07), טען כי יש לעשות דין שווה ב ין נאשמים וכי יש בבקשה כדי להוות טעם משכנע להעדיף את האינטרס הפרטי על פני האינטרס ה ציבורי וליתן אורכה לביצוע צו הסגירה.

לטענת המשיבה, מדובר בעסק המתנהל ללא רשיון משנת 2008, ללא שהוגשה בקשה לקבלת רשיון עסק או בקשה עדכנית לקבלת היתר.
כן נטען כי המצב התכנוני אינו מאפשר קבלת היתר בטווח הזמן הקרוב, שכן העסק כאמור מתנהל בחדר אשפה (חדר שירות) ו אין מדובר בשינוי נסיבות מהותי, הנתמך בראיות, המצדיק דחייה של צו הסגירה.

ב"כ המשיבה טענה כי בנסיבות תיק זה אין מקום לקיום דיון בפני בית המשפט ומשלא מונחת בפני הגורמים הרלוונטיים בקשה להיתר או בקשה לרשיון עסק אין כל מקום לדון בהארכת המועד לצו הסגירה ועל כן יש לדחות הבקשה .

3. דיון

3.1 סמכות בית המשפט לדון בבקשה

שאלת סמכותו של בית המשפט לדחות מועד כניסתו לתוקף של צו סגירה, בהיעדר הוראה מפורשת לעשות כן, נדונה והוכרעה לאחרונה ברע"פ 4384/13 מ"י נ' מיאו והאו בע"מ (3.3.14), בו נ קבע כי: "בית המשפט מוסמך לדחות את ביצוע הצו לפרק זמן סביר, ואף להוסיף לדחותו מעת לעת לבקשת מי מהצדדים (או שניהם), בהתחשב במכלול נסיבות העניין (ראו והשוו: עניין מלון רות, בעמ' 419; בר"ם 6085/03 אביוב נ' ועדת הערר המחוזית [פורסם בנבו] (24.9.2003); ניסן שריפי "הסמכות לעכב ביצוע של צו סגירה לעסק" מקרקעין ט(1) 3 (2010)). האיזון בין השיקולים המתחרים נדרש להוביל לתוצאה סבירה ומידתית ".

מכאן כי קיימת סמכות לבית המשפט לדון בבקשה כגון דא.

3.2 דיון במעמד הצדדים

שלא כבדיני התכנון והבניה, אשר הסדירו את אופן הגשת הבקשה למתן אורכה לביצוע צו הריסה, בדיני רישוי עסקים לא קיימות הוראות דומות. יחד עם זאת, משמדובר בצווים בעלי אופי דומה (צו הריסה וצו סגירה) ובשים לב לאופיו של צו הסגירה שהינו קיצוני פחות מצו הריסה, סבורה אני כי ניתן להקיש מדיני התכנון והבניה בעניים זה גם לענייננו.

בדומה לבקשות לדחיית מועד ביצועם של צווי הריסה, גם בקשות לדחיית מועד ביצוע צו סגירה, מוכרעות על יסוד נתונים אובייקטיביים הניתנים להוכחה במסמכים. כי כך, לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה לא מצאתי כי דיון במעמד הצדדים יתרום תרומה משמעותית להכרעה בבקשה.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 6547/08 ניסים סלע ואח' נ' מדינת ישראל (31.7.2008) , שם אמנם נדונה בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה , אולם על משקל קל וחומר, כאמור לעיל, סבורה אני כי ניתן להקיש מכך גם לענייננו. וכך נקבע:

"אשר לשאלה האם חייב היה בית המשפט המחוזי לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע, לטעמי, כאשר סבור בית המשפט כי דינה של בקשה לעיכוב ביצוע להידחות על הסף וכי לא תהיה תרומה משמעותית לדיון במעמד הצדדים, אין מוטלת עליו חובה כזאת. יצויין, כי במקרה דומה לענייננו, בעניין סבן הנזכר לעיל, ציינה כבוד הנשיאה ד' ביניש במפורש, כי היא נמנעת מלהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע, על אף טענה שהועלתה בעניין זה על ידי המערערים (ראו סעיף 4 להחלטה). בנוסף, בע"פ 5419/08 בן משה נ' הועדה האזורית לבנין ערים חוף השרון (לא פורסם, [פורסם בנבו] 17.6.2008) דחתה כבוד השופטת ע' ארבל בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה, בין היתר, בשל שיהוי בהגשתה, וזאת מבלי לקיים כלל דיון במעמד הצדדים, ואף מבלי לקבל תגובה. מכאן, שבמקרים מתאימים, ניתן לדחות בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה אף בלא קיום דיון במעמד הצדדים, ולא יהיה בכך, כשלעצמו, כדי לפסול את ההחלטה מיסודה".

לאחר שניתן פסק דין סלע הנ"ל, נכנסו לתוקפן תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות"). בתקנה 4(א) נקבע כי "בית המשפט רשאי, לאחר שעיין בבקשה, לקבוע שאין היא מצריכה דיון במעמד הצדדים, וייתן לגביה החלטה מנומקת בכתב".

כי כך, לא מצאתי צורך לקיום דיון במעמד הצדדים.

3.3 המסגרת הנורמטיבית

לא אחת נקבע בפסיקה כי תכליתו של חוק רישוי עסקים היא להגן על אותם אינטרסים חברתיים וציבוריים שנקבעו בסעיף 1 לחוק המגדיר מהם עסקים טעוני רישוי. מטעם זה ובשל חשיבותם של אינטרסים אלו, הוגבל חופש העיסוק ביחס לאותם עסקים ששר הפנים קבע כי הם טעוני רישוי בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995, בו גם נקבעו מטרות הרישוי ביחס לכל אחד מן העסקים שנקבעו בצו.

ברע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (1.12.2004) עמד בית המשפט העליון על תכלית חוק רישוי עסקים וכך קבע:

"ובכן, מטרתו של החוק היא לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של הגבלות להפעלתו של 'עסק'. כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בכלל וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראת סעיף 1(א) שלחוק רישוי עסקים. אלו הן תכליותיו המוצהרות, הברורות והחד-משמעיות של החוק: פיקוח על 'עסקים' ועל בתי-עסק להגנה על מטרות חברה וסביבה אלו ואחרות. עצם קיומו והפעלתו של עסק עלול לסכן ולפגוע בעניינים החשובים לכלל, ובאמצעות החוק מבקשים אנו לוודא כי כל 'עסק' ו'עסק' ינַהג דרכיו כך שאותם ערכים לא ייפגעו ולא יינזקו".

כך גם נקבע כי צו לסגירת עסק אינו בגדר עונש, שכן תכליתו של הצו הינה הסרת המפגע הנגרם מכך שהעסק פועל ללא רישוי, וממילא ללא פיקוח ומבלי שעמד בדרישות שנקבעו בחקיקה ובכללן רמת תברואה נאותה, עמידה בדרישות בטיחות ושאר הדרישות שבהן על העסק לעמוד כתנאי לקבלת רישיון. תכלית נוספת של צו לסגירת עסק היא תכלית תכנונית, אם נמצא שמבנה העסק נבנה ללא היתר, או תוך עשיית שימוש בנכס בניגוד לתכניות החלות במקום או בחריגה ממנו.

בפסיקה נקבע כי הטעם העיקרי למתן ארכה לביצועו של צו הריסה, הוא כאשר רישיון הבניה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה (ראו לעניין זה רע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (ניתן ביום 12.4.07)), או על מנת למנוע תוצאות קשות ובלתי צודקות, אם למשל "יש סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר" (ראה לעניין זה רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו" (2002)).

עולה כי בבוא בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו אם להאריך את המועד לביצועו של צו הריסה, אם לאו, בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה , שומה עליו לבחון בעיקר שני שיקולים מרכזיים. האחד - הסיכוי הריאלי כי תוך זמן סביר יינתן היתר בניה; האחר - איזון בין טובת הפרט לבין טובת הכלל.

כאמור, צו הריסה הינו צו שתוצאותיו בלתי הפיכות, בעוד תוצאותיו של צו סגירה הינן הפיכות שכן ניתן יהא להורות על פתיחת העסק מחדש מקום בו יעמוד בדרישות החוק והתקנות.

בע"פ 242/65 היועץ המשפטי לממשלה נגד חברת מלון "רות" בע"מ (17.11.1965) נקבע כי בית המשפט מוסמך לדחות את מועד ביצועו של צו הסגירה אם מראה הפרט, בעל העסק, טעם משכנע המצדיק להעדיף את האינטרס שלו על פני אינטרס הציבור המחייב את סגירת העסק. תוך שהדגיש כי "השימוש בכוח זה חייב להיות קפדני וייעשה רב במקרים מיוחדים ולתקופת זמן קצובה וקצרה יחסית הנראית הכרחית למניעת נזק מיותר לנאשם או לאנשים אחרים העלולים להיפגע כתוצאה מסגירה מיידית של העסק".

3.4 מן הכלל אל הפרט

המבקש מנהל עסק מסוג מינימרקט, בשטח המיועד למיכלי אשפה, בקניון בחדרה, וזאת משנת 2008 על אף שהוא מעולם לא הגיש בקשה לרישיון עסק. המבקש אף לא קיבל היתר לשימוש שהוא עושה בחדר השירות.

המבקש הורשע בעקבות הודאתו בביצוע עבירה של ניהול עסק ללא רשיון וניתן נגדו צו סגירה לעסק, שביצועו נדחה בששה חודשים .

משך כל התקופה האמורה ישב המבקש בחיבוק ידיים ואך בחלוף שלושה שבועות לאחר כניסתו של צו הסגירה לתוקף, בשל סגירת העסק על ידי המשיבה, פנה המבקש בבקשת דנן ו לדידי די בכך כדי לדחות הבקשה על הסף.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי להיענות לבקשה, ואפרט.

לא מצאתי תימוכין לטענת המבקש כי צפי הזמנים לקבלת היתר בניה ורשיון עסק הינו חודשיים ושבוע. לא זו בלבד שהמבקש מעולם לא הגיש בקשה לקבלת רשיון עסק הרי שמאז נדחתה בקשתו לקבלת היתר בניה בסוף שנת 2012 לא עשה מאום לקיים את דרישות הועדה ו כיום לא עומדת בפני הועדה בקשה חדשה לקבלת היתר.

פרט לטענה בעלמא לפיה נוהל מו"מ מול גורמים שונים , לא הביא המבקש כל ראיה כי הוא פעל או פועל להוצאת רשיון עסק - לא עובר למתן צו הסגירה ו אף לא בששת החודשים אשר עמדו לרשות המבקש עד כניסתו של הצו לתוקף. כך לא הציג המבקש אישור משרד הבריאות, אישור כיבוי אש או אישור משטרה, כנדרש על פי דין לצורך קבלת רשיון עסק.

"חוות הדעת" אליה הפנה המבקש אינה חוות דעת, כי אם מכתב שנערך על ידי אדריכלית, ללא אסמכתאות וללא פירוט ופרט לאמירות כלליות לפיהן העסק נמצא בהליכי רישוי מתקדמים אשר צפויים להסתיים תוך כחודשיים , אין בו מאום.

דומה כי אך בעטיה של סגירת העסק על ידי המשטרה התעורר המבקש משרעפיו נזעק להגיש הבקשה דנן. בכך גילה המבקש התמהמהות ושאננות, אשר יש בהן בכדי להעיד על אופי פעילותו בכלל התקופה.

כך גם אין בהחלטת בית משפט השלום בחדרה בתיק חע"מ 1381/07 כדי לסייע לנאשם. בית המשפט שם נעתר לבקשת הארכה אך לצורכי התארגנות ובהתחשב בשיהוי ניכר שנקטה המאשימה בביצוע צו הסגירה , תוך חזרה על עמדת הפסיקה לפיה יש לבצע צווי סגירה במועדם .

איני מתעלמת מטענת המבקש הנוגעת להפסדים העלולים להיגרם לו כתוצאה מביצוע הצו, כמו גם לנזקים הצפויים לצדדים שלישיים , אלא שבידי המבקש ניתנה האפשרות להחיש צעדיו ולפעול על מנת למנוע אותם נזקים. משלא עשה כן – אין לו להלין, אלא על עצמו.

4. סוף דבר

המבקש לא הצליח להראות כי משך הזמן שניתן לו לא הספיק לנקיטת פעולות להכשרת העסק ולא הציג בפנ יי טעמים מיוחדים למתן האֹרכה. גזר הדין ניתן לפני כשבעה חודשים ומאז לא עשה המבקש מאום על מנת לקבל רשיון עסק או היתר בניה ובפועל הוא מנהל עסק ללא רישיון מזה למעלה משש שנים.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי להעדיף האינטרס הפרטי של המבקש על פני האינטרס הציבורי והריני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח לצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יניב בן דוד
נתבע: עיריית חדרה
שופט :
עורכי דין: