ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציון מתתיהו נגד משה עיני :

בפני כבוד הרשמת הבכיר ה סיגל אלבו

תובע

ציון מתתיהו

נגד

נתבעים

1.משה עיני
2.מירב עיני

פסק דין

עניינה של תביעה זו הוא בנזקים להם טוען התובע בשל ביצוע עבודות בנייה בדירת הנתבעים.

רקע כללי
התובע הינו הבעלים של דירה מס' 2 בבית המשותף ברח' שערי פינה מס' 20 בירושלים (להלן: "הבית").
הנתבעים הינם הבעלים של דירה מס' 4 בבית המשותף, לה צמוד גג בשטח של 38.6 מ"ר.

טענות התובע
התובע טוען כי הנתבעים ביצעו ומבצעים בדירתם שיפוצים נרחבים וכן פעולות להקמת תוספת בנייה למגורים מחוץ לדירתם על ידי בניית קומה נוספת ללא היתר מהרשויות המוסמכות ובניגוד לתקנון המוסכם. כך, הנתבעים הרסו את גג הבית המשותף, חתכו את קורות המתכת המשותפים לדירתם ולדירה מס' 3 וזאת על מנת להוסיף קומה ולפצל את דירתם לשתי יחדיו. כנגד עבודות הבנייה הלא חוקיות של הנתבעים הוצא צו מניעה על ידי המפקחת לרישום מקרקעין ומונה מומחה לאיטום בעיית האיטום בדירת הנתבעים, שנגרמה בעקבות עבודות השיפוץ.
התובע טוען כי עבודות השיפוץ ותוספות הבנייה שביצעו הנתבעים, גרמו וגורמות נזק חמור לתובע ולדירתו עקב חדירת מים מדירת הנתבעים ורטיבות חמורה לדירה התובע המצויה מתחת לדירת הנתבעים.
בנוסף, הנתבעים או מי מטעמם פירקו את הדוד החשמלי שהיה מוצב על גג המחסן המוצמד לדירתם ואשר סיפק מים חמים לדירת התובע, ושלא ברשות ובניגוד לדין. לאחר דין ודברים הסכימו הנתבעים ביום 5.4.13 לחבר את הדוד החשמלי שפירקו ולהשיבו למקומו.
עוד טוען התובע, כי בשל פירוק הגג המשופע והמרזבים וחדירת מי גשם לדירת התובע, נאלץ התובע להתקין על חשבונו מרזב חדש בעלות של 300 ₪.
התובע טוען כי במצב דברים זה, בו אין מים חמים בדירת התובע בשל פירוק הדוד החשמלי ובשל התנגדות הנתבעים להצבת דוד שמש וקולטים על גג הרעפים ובעיקר בשל רטיבות וחדירת מים מדירת הנתבעים לדירת התובע, אין התובע יכול להשכיר את דירתו שהיתה אמורה להיות מושכרת החל מיום 1.2.13 ובכך נגרם לו נזק של 3,500 ₪ לחודש.
לפיכך, דורש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום של 3,500 ₪ לחודש עבור כל חודש בו נמנע ממנו להשכיר את דירתו, החל מיום 1.2.13 ועד למועד הגשת התביעה , בתשלום סך של 238.75 ₪ עבור ארנונה לחודשיים וחצי, בתשלום של 300 ₪ עבור התקנת המרזב וכן בפיצוי בסכום של 1,250 ₪ בגין טרדה ועגמת נפש.

טענות הנתבעים
הנתבעים טוענים כי דירת התובע הוכשרה למגורים רק לפני ימים בודדים, שכן עד כה טרם היה מטבח בדירה והתובע טרם השלים את קירות הבית, הטיח והצבע. לפיכך, טענת התובע כי הנתבעים הם שגרמו לכך שדירת התובע לא הושכרה הינה חסרת יסוד.
אשר לדוד החשמל, טוענים הנתבעים, כי זה פורק על ידי קבלן הבנייה שלא ברשות וללא תיאום עם הנתבעים. כאשר הציג התובע בפני הנתבעים את תקנון הבית המשותף המאפשר לו להציב על גגם דוד חשמלי, אפשרו הנתבעים לתובע להשאיר את הדוד על גג הדירה. אך מכל מקום, התובע במסגרת שיפוץ דירתו פרק את כל תשתיות המים והחשמל שחיברו בין הדוד לביתו, כך שגם לאחר שהסכימו הנתבעים לחבר את הדוד, לא ניתן היה לעשות זאת.
הנתבעים טוענים כי בהתאם לתקנון המצוי של הבית המשותף, הסכימו כי דוד החשמל יישאר במקומו הנוכחי כפי שהוא היום, וכי אין להם התנגדות כי התובע יתקין דוד שמש במקומו במקום שיוסכם על הצדדים ובתיאום עם הנתבעים והמתקין. לטענת הנתבעים, עד למועד זה לא הודיעו התובעים לנתבעים האם ברצונם לחבר את הדוד הישן או להחליפו בדוד שמש וכן טרם בוצעו הכנות חשמל ואינסטלציה לחיבור דוד זה.
בפגישה בין הצדדים ביום 19.3.13, הסכימו הנתבעים לבצע תשתית חדשה של מים וחשמל מדירת הנתבעים עד לדירת התובע, כאשר התובע ביקש שאת החיבורים יבצע בעצמו עם עובדיו. ביום 22.3.13 הגיע קבלן מטעם הנתבעים לבצע את ההכנות והתשתית, אך הופתע כאשר התובע דרש כי יחבר גם את התשתיות החדשות לתשתיות שלו, בניגוד לסיכום הדברים, ועל כן עזב את האתר. ביום 5.4.13 הגיע המתקין שנית על מנת לסיים את ההתקנה והנתבעים הורו לו לבצע גם את חיבור קו המים לדוד.
אשר לעבודות האיטום, טוענים הנתבעים, כי במהלך עבודות השיפוץ, ובהתאם לדרישת התובע, ביצעו הנתבעים עבודות איטום בדירתם על-פי המפרט שביקש התובע. ואולם, עקב מצב המבנה נותרו לאחר עבודת האיטום מספר נקודות בהן נותר טפטוף קטן של מים. ביום 1.1.13 הוציא התובע כנגד הנתבעים "צו הפסקת עבודה". על כן לא יכלו הנתבעים להמשיך בעבודת האיטום. ביום 9.1.13 התקיים דיון בבית המשפט, בו ביקשו הנתבעים לאפשר להם להמשיך בביצוע עבודות האיטום. בית המשפט צמצם את צו הפסקת העבודה לצו המתיר עבודות איטום בפיקוחו של התובע. הצדדים קיימו פגישה בה סוכם על ביצוע העבודות, אך במהלך ביצוען ניצל התובע את מעמדו לרעה ודרש מהקבלן לבצע עבודות שכלל לא סוכם עליהן ועל כן עזב הקבלן את האתר. ביום 10.2.13 התקיים דיון בבית המשפט ובית המשפט נענה לתביעת התובע למנות מומחה אשר ייקבע מהן עבודות האיטום הנדרשות. לאחר שהמומחה נתן את חוות דעתו, הגיע קבלן מטעם הנתבעים לבצע את עבודות האיטום על-פי הנחיית המומחה, אך התובע טען לקיומו של צו הפסקת עבודה והוציא את הקבלן מהשטח. ביום 18.4.13 התקיים דיון בבית המשפט, בו ביקש התובע שמומחה ימליץ על קבלן ומפקח לביצוע העבודות. המומחה המליץ על שלושה בעלי מקצוע מכל תחום, אך כל המפקחים שהמליץ אינם מעוניינים לבצע עבודה זו. לאור דרישותיו המוגזמות של התובע, טרם נמשכו עבודות האיטום, וזאת באשמת התובע.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי יש ל דחות את תביעת התובע בנוגע להחזר ארנונה, שכן הוא יכול להצהיר על הנכס כנכס בשיפוץ ויזוכה מארנונה.

דיון והכרעה
השאלות שבמחלוקת בין הצדדים האם בעקבות עבודות השיפוץ והבנייה שביצעו הנתבעים בדירתם נגרמו לדירת התובע נזקים והאם קיים קשר סיבתי בין נזקי התובע לבין העדר יכולתו להשכיר את דירתו.
מהמסמכים שצורפו לכתבי טענות עולה כי בין הצדדים מתנהל הליך בפני המפקחת על רי שום המקרקעין, בגדרו הגיש התובע בקשה לצו מניעה שכנגד עבודות הבניה שביצעו הנתבעים בדירתם. במסגרת הליך זה ניתן כנגד הנתבעים צו המורה על הפסקת עבודות הבנייה על ידי הנתבעים, למעט עבודות איטום בדירת הנתבעים אשר יבוצע בפיקוח התובע או קבלן מטעמו. בהמשך, מינתה המפקחת על רישום המקרקעין את המומחה דן שפר על מנת שיחווה את דעתו בדבר מקור הרטיבות בדיר התובעים, אופן תיקונה ויקבע אומדן כספי לביצוע התיקונים הנדרשים למניעת הרטיבות ולעבודות האיטום.
המומחה שמונה קבע בחוות דעתו מיום 15.3.13 הרטיבות הקיימת בתקרת דירתו של התובע ורוב ה רטיבות בקירת נובעת מליקויים רבם בדירת הנתבעים הכוללים איטום חזר או לקוי של "חדרים רטובים" בדירה. כן ציין המומחה בחוות דעתו, כי שתי הדירות עברו שיפוץ לאחרונה, אך השיפוץ בדירת הנתבעים לא הושלם.
בדיון שהתקיים לפני הבהיר התובע כי המניעה להשכרת הדירה נבעה מהעובדה כי הנתבעים פירקו את הדוד שהיתה מותקן על הגג ורק ביום 5.4.13 הותקן הדוד מחדש על ידי הנתבעים, בעקבות צו שניתן על ידי בית המשפט. התובע הבהיר כי חרף העובדה שקיימת רטיבות בדירה, הושכרה דירתו ביום 16.5.13 תמורת תשלום דמי שכירות בסך של 3,500 ₪, ולראיה הציג את הסכם השכירות.
יוצא אפוא שהשאלה השנויה במחלוקת הינה האם פירוק דוד השמש ואי התקנת דוד חלופי במועד על ידי הנתבעים היא שמנעה מהתובע להשכיר את דירתו. הנתבע העיד כי העיכוב בהתקנת דוד נבע מהעובדה כי בדירת התובע לא היו תשתיות כלשהן. כן העיד הנתבע כי דירת התובע לא היתה ראויה למגורים בחודש פברואר 2013, בשל עבודות שיפוץ שביצע התובע בדירתו.
מנגד, העיד התובע כי עבודות השיפוץ בדירתו הושלמו עוד בחודש ינואר 2013 וכי ניתן היה להתקין כבר במועד זה את הדוד, אלא שהנתבע סירב ובסופו של יום התקין את הדוד רק ביום 5.4.13.
לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את עדות התובע, אשר היתה אמינה עלי, על פני עדות הנתבע. אני מקבלת את עדות התובע כי לא מנע את את חיבורו של הדוד וכי הנתבעים הם שמשכו אותו בלך ושוב עד הותקן הדוד . התובע אף הציג מסמך מאת מתקין מיום 26.12.12 ממנו עולה כי באותה עת לא ניתן היה להתקין דוד שמש בשל עבודות הבנייה .
אשר לטענת הנתבעים, כי בניית דירת התובע טרם הושלמה, כך שהסיבה שבעטיה נמנע ממנו להשכיר את דירתו מקורה אינו במחדלי הנתבעים ומכא ן שלא קיים קשר סיבתי בין דמי השכירות אותם דורש התובע לטענתו לבין מחדלי הנתבעים , הרי שגם טענה זו דינה להידחות.
התובע העיד כי שיפוץ דירתו הושלם עוד בחודש ינואר 2013 וכי אלמלא מחדלי הנתבעים ואי התקנת דוד, ניתן היה להשכיר את הדירה החל מיום 1.2.13 . עדות התובע נתמכת אף בחוות דעת המומחה ממנה עולה כי שיפוץ דירתו של התובע הושלם.
לאור האמור, אני קובעת כי קיים קשר סיבתי בין אי יכולתו של התובע להשכיר את דירתו לבין אי התקנת דוד שמקורו במעשי הנתבעים, אשר על דעת עצמם ובניגוד לדין, פירקו את הדוד שהיה מותקן על הגג ולא דאגו לדוד חלופי , ועל כן על הנתבעים לשלם לתובע את דמי השכירות החל מיום 1.2.13 ועד למועד הגשת התביעה. התביעה הוגשה ביום 17.4.13 ועל כן דרש התובע פיצוי בגין שני חודשי שכירות וחצי בסכום של 8,750 ₪.
אשר לתשלומי הארנונה, הרי שהתובע הודה כי קיבל פטור מתשלום ארנונה עבור התקופה בה הדירה היתה ריקה ועל כן אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלומי ארנונה.
אשר למרזב, הרי שעל הנתבעים לשלם לתובע את עלות התקנת המרזב בסכום של 300 ש"ח , שכן הצורך בהתקנת המרזב נבע מעבודו ת הבנייה שביצעו הנתבעים.
בנסיבות העניין איני מוצאת מקום לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין עגמת נפש, שכן התובע אינו מתגורר בדירה כך שלא יכול לטעון כי סבל עגמת נפש בשל נזקי הרטיבות ונזקיו הינם כלכליים בעיקרם.
לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך 9,050 ₪ . כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסכום של 750 ₪, בנוסף לסכום ההוצאות ששולם בשל אי התייצבותם לדיון הקודם.
המזכירות תעביר לידי התובע את סכום ההוצאות שהופקד בקופת בית המשפט.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ציון מתתיהו
נתבע: משה עיני
שופט :
עורכי דין: