ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד זוהיר אלעג'ו :

לפני: כבוד הנשיא אברהם טל, אב"ד
כבוד השופט אהרון מקובר
כבוד השופט ד"ר שמואל בורנשטין

המערערת
מדינת ישראל

נגד

המשיב
זוהיר אלעג'ו


נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד נורית קורנהאוזר
המשיב ובא כוחו עו"ד מחמוד נעאמנה

בית משפט קמא, על סמך האמור בתסקיר שירות המבחן שהיה מונח לפניו ואשר צורף להודעת הערעור, קבע שהמערער בצע את המעשה כשהיה במצב נפשי רעוע בעקבות מחלה שפרצה בתקופה סמוכה לאירוע, הוא היה בקשיים כלכליים, איבד את מקום פרנסתו ונזקק לתרופות כל העת, והכל בשל המחלה ממנה החל לסבול זמן קצר לפני האירוע.

פרוטוקול

ב"כ המערערת: חוזרת על הודעת הערעור. מדובר בסיטואציה שבה למעשה המשיב חתר כל הזמן למגע עם המתלונן והכל בשל עניין של מה בכך. מדובר במקרה שבו המתלונן צפר לאחייניתו, הרעש הפריע למשיב, הוא יצא מביתו, ניגש אל המתלונן, קילל אותו והמתלונן אמר לו אם לא טוב לך אל תגור פה ועזב את המקום.
כעבור כ- 3 שעות מאז אותו אירוע, חזר המתלונן למקום על מנת לבקר את דודתו. המשיב המתין לו, חסם את דרכו מיוזמתו, דפק על חלון רכבו, ושוב התחיל לקלל אותו, הוא הראשון שפועל באלימות מילולית ואחר כך גם באלימות פיזית, המתלונן לא הגיב לכך ויצא לבקר את דודתו, אך המשיב לא הפרה והוא הלך אחריו עד לכניסה לבית דודתו ואז שלף סכין שהצטייד בה והחביא אותה מאחורי גבו וניסה לתקוף את המתלונן באמצעות הסכין, בשלב זה רק המתלונן ניסה להגן על עצמו, הוא נחתך בכף ידו והיכה בראשו של המשיב על מנת למנוע את התקיפה, אבל גם אחרי השלב הזה המשיב לא מרפה וגם אחרי שהמתלונן הצליח למנוע את התקיפה הוא ממשיך בשלו על מנת להשיג את מטרתו ובאמצעות הסכין דוקר את המתלונן בבית החזה מקדימה.
כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חתכי דקירה בידו ובבית החזה, החתך נתפר והוא אושפז בבית החולים עד למחרת.
אני מבקשת להדגיש כי מיקום הדקירה הוא בבית החזה ותוצאה היא תוצאה של פציעה בלבד. מדובר במי שדוקר פעמיים, מי שמשמש בסכין שהוא מצטייד בה מבעוד מועד. הוא לא מוותר עד שהוא משיג את מטרתו, והיא לדקור ולפצוע את המתלונן.
בהמשך, הוא עוזב את המקום, כמובן לא עוזר ולא קורא למד"א.
אנו רואים בתיק הזה חומרה יתרה. הסיבה לכל ההתנהלות של המשיב הזה היא עניין פעוט, עניין של מה בכך. אנו עדים לתופעה הקשה והחמורה הזאת של הסכינאות ונקיטת אלימות בשל עניינים פעוטים, אלימות שעלולה הייתה להיות קטלנית.
מדובר במי שלחובתו עבר פלילי מכביד. נכון שהעבר ישן יחסית. הוא ריצה עונשי מאסר שבמצטבר הם 12 שנים מחייו, שהוא ישב בכלא.
בהרשעה האחרונה הוא נדון למאסר על תנאי, בשנת 2003.
הוא עבר תהליך של גמילה מסמים. העבירות הן גם עבירות אלימות, לרבות שוד מזוין.
הוא עבר הליך של גמילה מסמים אבל ההליך הזה כנראה לא היה מוצלח לחלוטין, למרות כל ההליך שהיה לפני האירוע נשוא כתב האישום. לא מדובר בשיקום שהוא עבר אחרי ביצוע העבירה.
מאז ביצוע העבירה נושא כתב האישום אין לו עבירות נוספות.
כאשר אדם משתקם אני מצפה ממנו שהוא יעבור לאורח חיים נורמטיבי.
אין טענה שהעבירה בוצעה תחת השפעת סמים או שכרות אבל המשיב לא הפך לאדם נורמטיבי לחלוטין.
הוא חלה בערך שנה או שנתיים לפני ביצוע העבירה. הדבר לא יכול להצדיק את ביצוע העבירה.
חוות הדעת הממונה על עבודות השירות מדברת על כך שהוא שנתיים בלי התקפים. אני רואה בזה אי נטילת אחריות על המעשים שהוא ביצע.
רואים כל הזמן את השימוש הקל הזה בסכין. השימוש הקל הזה בסכין בשל עניינים של מה בכך גובה חיי אדם ואנו בשבועות האחרונים רואים את זה יותר ויותר. לא יתכן שאדם מצפצף לבת הדודה שלו, וכמה שעות לאחר מכן הוא יאושפז בבית החולים עם דקירות בחזה.
בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לשיקולים נוספים שהם מעבר לשיקולים האישיים של המשיב שבפנינו.
בית משפט קמא קובע מתחם שבין עבודות שירות לשנתיים מאסר. המתחם שהוא קובע, לפחות מבחינת עבודות השירות, הפסיקה שבית המשפט מתבסס עליה, לא דומה ולא מתאימה.
כך למשל, מדובר במקרה של אדם צעיר שעברו נקי.
בעניין פאדי לא היה שימוש בסכין. הייתה תקיפה בחבורה אבל לא שימוש בסכין ולכן המקרה לא דומה.
לגבי תופעת הסכינאות – יש פסיקה רבה שמפורטת בהודעת הערעור על חומרת התופעה ועל הצורך להילחם בה בענישה מחמירה.

ב"כ המשיב: חברתי הגישה פסיקה לבית המשפט. אני מבקש להגיש פסק דין של בית המשפט העליון שניתן ביום 2.4.14. דובר שם בתיק של בית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה. דובר באדם שהשתמש ודקר את בן דודו הקטין כי הנאשם היה ספר ואותו קטין דפק לו על הזכוכית של החנות כמה פעמים והפריע לו, הוא דקר אותו מספר דקירות וגרם לו לפגיעה וניתוח כירורגי. בית המשפט גזר 30 חודשי עבודות שירות, המדינה הגישה ערעור ובית המשפט העליון לא התערב.
במקרה הזה, המתלונן יליד שנת 1996, וכאשר בגיר דוקר קטין, שאחת הדקירות גרמה לפגיעה בפועל.
בית משפט קמא נתן גזר דין ארוך, ממושך, שמתייחס לכל נקודה ונקודה, פעל כמצוות תיקון 113, לא רואים כל יום גזרי דין מפורטים שהפך כל אבן ונתן מענה והתייחסות לגבי כל נקודה לקולא או לחומרה, גם התייחסות לפסיקה. חברתי לא הצביעה על שום טעות עובדתית או טעות משפטית של בית משפט קמא.
התוצאה העונשית לא הייתה לראות עינה של התביעה. יש שיקולים שצריך לקחת בחשבון בתיק הזה ולתת להם משקל. דבר ראשון, הסולחה. מדובר בבני משפחה. המתלונן גר שם. נערכה סולחה רצינית ומשמעותית עם בכי ודמעות וחיבוקים וטענתי בטיעונים לעונש שבני המשפחה מצד המתלונן אמרו בחקירה במשטרה שהם היו המומים שהמשיב פעל כפי שפעל שכן הדבר הזה לא אופייני להתנהגות שלו ולאופי שלו.
הוא הודה בבית המשפט , נטל אחריות והביע חרטה וחסך מזמנו של בית המשפט והתביעה, חסך את העדת המתלונן.
מדובר בנאשם יליד 1961, בן 54. עיקר העבירות שלו היו בתחום הסמים. הייתה גם עבירת שוד. העבירה האחרונה בוצעה בשנת 91, לפני 20 שנים. מאז הוא עבר גמילה. משנת 91 ועד שנת 2002 הוא בצע עבירה אחת של איומים ונדון למאסר על תנאי. חלפו שנים רבות והוא לא הסתבך בפלילים וגם לאחר ביצוע העבירה, הוא לא הסתבך בפלילים.
לגבי המאסר האחרון – הוא מלפני 22 שנים בערך. השהות במעצר, הגם שמדובר באדם שהורשע בעבר, הייתה מאוד קשה. בית המשפט היה ער לכך וגם שירותי המבחן. הוא היה במעצר בית מוחלט.
השהות של המשיב במעצר במשך 34 ימים, יש לכך השלכות. הוא היה בתנאים מגבילים של מעצר בית מוחלט, ובהמשך הוא חזר להתגורר סמוך למתלונן ומאז עבר זמן והקשר ביניהם הוא קשר חיובי. לפני כן הם היו חברים, שכנים, קרובי משפחה.
המשיב הזה היה נרקומן שנים רבות, שהגיע לרמה של נרקומן זרוק ברחובות, שאיך שאמא שלו העידה בבית המשפט, הייתה צריכה להסתובב ברחובות ולראות איפה הוא ולראות אם הוא חי או מת. הוא מצא את עצמו נגמל. יש לו שני אחים נרקומנים שהוא עזר להם להיגמל. הנאשם הזה כל השנים מקדיש ותורם מעצמו כחונך ומדריך ועזר להרבה אנשים. הוא עבר תקופה קשה בחיים, כמובן שזה לא מצדיק את ביצוע העבירה.
כשהוא קם בלילה ורואה שכל המכנס רטוב ו עם דם, שזה כואב פעם פעמיים או שלוש עד שמאבחנים את זה, זה גורם לטראומה. כל אדם חולה, הדברים משתנים. הוא עבר תקופה קשה. מאדם שעובד ויוצא לעבודה כל יום, פתאום הוא הפסיק לעבוד. הוא עבר תקופה מאודו קשה ובצע את מה שבצע ושילם את המחיר וישלם את המחיר כל החיים. הנאשם הזה התחתן, הקים משפחה, יש לו ילדים, משפחה. הוא עובד באותה עבודה. יש לו מסגרת עבודה קבועה. יש לו ילד מחונן. ההורים שלו כאשר פיקחו עליו במעצר בית, ביקשו מהשופטת לאפשר שאותם חניכים בקבוצה יגיעו אליו הביתה ויעשו שם קבוצות.
יש פסיקה לכאן ולכאן. עניין השיקום ניתן לו משקל בעבר, לפני תיקון 113. לאחר התיקון, לטעמי ניתן יותר משקל לגבי עניין השיקום. אם בית המשפט היה מטיל עליו עונש צופה פני עתיד, אז הערעור היה מוצדק.
יש פיקוח של שנה. הוא ממשיך את הטיפול.
בנוסף לטיפול, שירות המבחן מתמקד בעניין של כעסים.

ב"כ המערערת: השיקום היה לפני הרבה שנים, בגלל התמכרות לשנים.
לגבי הנטייה של המשיב במצבי לחץ לפעול באלימות, הוא לא עבר שיקום. התסקיר מדבר על כך.
התסקיר ממליץ על טיפול. אין שום קשר לשיקום מבחינת ההקלה בענישה.
אני מפנה לחוות הדעת הממונה על עבודות השירות מדצמבר 2013, שמדברת על כך שכבר שנתיים המשיב לא סבל מהתקפים של אפילפסיה.

ב"כ המשיב: המשיב נמצא בטיפול שירות המבחן בטיפול בתחום האלימות וכעסים.


פסק דין

המשיב הורשע על פי הודאתו בתיק פלילי 4566-05-12 (בית משפט השלום ברמלה) בפציעה של עבריין מזוין שגרם לבן דודו כאשר חתך אותו בסכין בידו השמאלית ובבית החזה ונידון ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ל-8 חודשי מאסר על תנאי, ל-4 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום פיצוי בסכום של 2,500 ₪ למתלונן והועמד לפיקוח שירות המבחן למשך שנה.
הערעור מכוון כלפי קולת עונש המאסר והמערערת טוענת בהודעת הערעור ובטיעוני ב"כ בפנינו כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע מתחם ענישה שלא תואם את הנתונים והנסיבות של האירוע נושא גזר הדין והשית על המשיב עונש חריג בקולתו בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, כפי שבאה לביטוי בפסיקה שהוצגה בפני בית משפט קמא ובפסיקה שהוצגה בפנינו.

המערערת טוענת כי בית משפט קמא לא נתן ביטוי ממשי להתנהגותו של המשיב נושא הערעור שכן בשל עניין של מה בכך דקר המשיב את בן דודו והעמיד אותו בסכנת חיים, כאשר מדובר באירוע מתוכנן שהתמשך על פני שעות שונות ביום.

המערערת טוענת כי שגה בית משפט קמא כאשר העדיף את שיקול השיקום של המשיב על פני שיקולי הגמול וההרתעה שכן המשיב לא עבר הליך שיקומי מוחלט, שכן הוא ביצע מעשה חמור ומסוכן בשל עניין של מה בכך.

ב"כ המשיב תומך בגזר הדין של בית משפט קמא ומצביע על המניעים שגרמו למשיב לבצע את המעשה נושא גזר הדין, מבלי להקל בו ראש, על העובדה שנערכה סולחה בין המתלונן למשיב, שהם קרובי משפחה, על מצבו הבריאותי של המשיב ובאשר לעבר הפלילי, עליו מסתמכת המערערת, טוען ב"כ המשיב כי מדובר בעבירות שבוצעו לפני למעלה מ-10 שנים ומאז המקרה נושא גזר הדין, לא עבר המשיב עבירות נוספות.

בית משפט קמא, על סמך האמור בתסקיר שירות המבחן שהיה מונח לפניו ואשר צורף להודעת הערעור, קבע שהמערער בצע את המעשה כשהיה במצב נפשי רעוע בעקבות מחלה שפרצה בתקופה סמוכה לאירוע, הוא היה בקשיים כלכליים, איבד את מקום פרנסתו ונזקק לתרופות כל העת, והכל בשל המחלה ממנה החל לסבול זמן קצר לפני האירוע.

אין בעובדה שהממונה על עבודות שירות מצא את המשיב כשיר לבצע עבודות שירות, חרף המחלה ממנה סובל, כדי להגיע למסקנה, אליה מבקשת ב"כ המערערת להגיע, לפיה גם עובר לאירוע נושא הערעור לא סבל המשיב מהמחלה במידה כזו שיש לקבל את טענתו כי היא זו שגרמה לו לבצע את המעשה.

מתסקיר שירות המבחן שהיה בפני בית משפט קמא ואשר תואר בעמ' 24-25 לגזר הדין, עולה כי אמנם למשיב הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות וסמים, אך האחרונה שבהן היא משנת 2003 בגין מעשה שארע לפני כן ומאז ועד האירוע נושא גזר הדין, וגם לאחר האירוע נושא גזר הדין, לא עבר המשיב עבירות נוספות.

מתסקיר שירות המבחן עולה שהמשיב משתתף בקבוצת אם.אי כדי לשמור על נקיונו מסמים וגם על פי עדות החונך של המשיב בפני בית משפט קמא, עולה שאכן המשיב איננו משתמש בסמים ואף הוא משמש חונך באותן קבוצות.

שירות המבחן העריך, על סמך הליך טיפולי שעבר המשיב בכל הקשור לשימוש בסמים ובהסתמך על מוטיבציה שגילה המשיב כדי להעמיק את דפוסי התנהגותו הבעייתיים, כפי שהוא עושה היום בפיקוח שירות המבחן, כי הסיכון לביצוע עבירות אלימות מצידו הוא נמוך. כך במיוחד מבוססת הערכתו של שירות המבחן גם על העובדה שמאז ביצוע המעשה נושא גזר הדין לא נפתחו נגדו תיקים פליליים והוא נקי מסמים.

איננו מקלים ראש בהתנהגותו האלימה של המשיב ובצורך לשרש את נגע השימוש בסכין, שהפך, ולא רק לאחרונה, לחזון נפרץ בקרבנו, אך כאשר אנו מתחשבים בנסיבות האינדיבידואליות של המשיב, כפי שיש להתחשב בהן גם לאחר תיקון 113, לחוק העונשין, וגם כאשר איננו מתעלמים מהפסיקה שהוצגה בפני בית משפט קמא ובפנינו על ידי ב"כ המערערת, עדיין אין לומר שגזר הדין של בית משפט קמא איננו נותן ביטוי נאות לכל השיקולים לקולא ולחומרה בקביעת מתחם הענישה ובקביעת מקומו של המשיב בתוך המתחם.

לאור כל האמור לעיל, אין לומר שגזר הדין של בית משפט קמא סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת כאשר מדובר בעבירות אלימות תוך שימוש בסכין, בנסיבות המקרה ובנסיבות המשיב שבפנינו.

אנו דוחים את הערעור.

המשיב יתייצב בפני הממונה על עבודות שירות לקליטה והצבה ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספות ביום 25.5.14 בשעה 08:00.
באם לא יתייצב, ייעצר ויועבר למשמורת שב"ס לריצוי המאסר מאחורי סורג ובריח.
התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עבודות השירות, יעמדו בתוקפם עד לסיומם.


ניתן והודע היום כ"ז ניסן תשע"ד, 27/04/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב.

אברהם טל, נשיא
אב"ד

אהרון מקובר, שופט

ד"ר שמואל בורנשטין, שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: זוהיר אלעג'ו
שופט :
עורכי דין: