ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חנן יאדגרוב נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד הרשמת הבכירה מרי יפעתי

תובע

חנן יאדגרוב (אסיר)

נגד

נתבעת
מדינת ישראל

פסק דין

1. לפניי תביעה קטנה על סך של 30,000 ₪.

2. התובע, אסיר המרצה עונש מאסר בן כשבע וחצי שנים בגין עבירת החזקת נשק, הגיש תביעה כנגד מפקד בית כלא השרון, מר שלמה ענג'ל, וכנגד סגן מפקד הכלא, מר הרצל עשור, בגין הפרדת שווא ושלילת פריבילגיות, בניגוד לפקודות הרלוונטיות ובניגוד לשורה של החלטות שיפוטיות בעניין דומה, אשר בעטיין נגרם לו נזק נפשי ופיזי ועוגמת נפש.

3. המדינה הגישה הודעה לפי סעיף 7 ב' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) על קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7 א' לפקודה. בדיון מיום 5/3/14 נדחתה התביעה כנגד מר עשור ומר ענג'ל ותחתיהם צורפה המדינה כנתבעת.

4. בדיון שהתקיים בפני העידו מטעם התובע - התובע בעצמו, ומטעם המדינה העידו מר ענג'ל, מר עשור, והגב' דורית כהן, מנהלת המחלקה הטיפולית בכלא השרון.

5. לגרסת התובע, ביום 2.7.12 פנה אל קצין המודיעין בכלא השרון (להלן :"הכלא") בטענה כי הוא מרגיש מאוים , בשל סכסוכים עם אנשים רבים, וכי קיימת סכנה לחייו וביקש העברה לאגף ההפרדה. התובע העיד כי נאמר לו כי תיבדק בקשתו להעברה לאגף ההפרדה הארצית וכי בדיקה כזו תיקח כשעה – שעתיים, ואולם, אז התברר לו כי הוא מועבר לאגף ה"מעבר" בכלא. לט ענתו, עוד באותו היום הועבר לאגף ה"מעבר" בכלא, על אף שחל איסור להחזיקו באגף זה, וכי שהה באגף כ- 40 יום, מיום 2.7.12 ועד ליום 12.8.12, וללא תנאים והזכויות המגיעות לו, כגון מאוורר או חשמל. לטענתו, סבר כי העברתו להפרדה הארצית תעשה באופן מידי ולא ידע כלל כי ייאלץ להמתין זמן רב. לטענתו, שהותו הארוכה באגף "המעבר" גרמה לו נזק נפשי ופיזי. כמו כן, במהלך התקופה בה שהה באגף ה"מעבר" נשפט והוענש ואף הושם בצינוק. לאחר 40 יום הועבר התובע לכלא ניצן ברמלה ולאחר שבועיים בכלא ניצן הועבר להפרדה ארצית.
התובע סומך תביעתו בין היתר על קביעת כבוד השופטת קלוגמן בפסק הדין שניתן בבית המשפט בנתניה בעניין מגאדבה באשר להחזקת אסירים באגף ה"מעבר".

6. מפקד הכלא, מר ענג'ל, העיד כי התובע הועבר לכלא השרון, המשמש כבית כלא של אסירים טעוני הגנה, ושובץ באגף לטעוני הגנה. לאחר שהתובע הביע רצון להשתלב במחלקה הטיפולית לגמילה מסמים, הועבר למחלקה זו ואולם, בשל התנהגות עבריינית ולא נאותה הועבר בחזרה לאגף 9 בכלא.
מר ענג'ל העיד כי התובע החליט ביום אחד על דעת עצמו כי אינו מוכן להישאר בכלא בשל חשש לחייו, ארז את ציודו וביקש העברה להפרדה ארצית. מאחר והתובע סירב בתוקף לחזור לאגפי הכלא לא נותרה ברירה אלא להעבירו לאגף ה"מעבר".

מר ענג'ל העיד כי התובע ידע בוודאות כי לא ניתן להעבירו להפרדה ארצית באופן מיידי, העברה הדורשת אישור וועדה מחוזית וועדה ארצית, וכי ידע גם כי התנאים הניתנים באגפי הכלא אינם מצויים באגף ה"מעבר". עוד העיד כי התנאים באגף ה"מעבר" הינם בהתאם לפקודות וכי יש טלפון וחצר טיולים ואולם, אין שקעי חשמל ב"מעבר" בשל ונדליזם של אסירים המגיעים לאגף לתקופה קצרה לצורך מעבר בלבד.

עוד העיד מר ענג'ל כי לאחר שנבדקו טענותיו של התובע על ידי המודיעין והתברר כי אין לו סכסוכים בכלא, הובהר לתובע כי עליו לשוב לאגפי הכלא ואולם, התובע סירב על אף שהוסבר לו כי ייענש בשל כך. בשל סירובו לשוב לאגפי הכלא, ללא סיבה מוצדקת, נענש התובע ובין היתר נשללו ממנו פריבילגיות, כגון שיחות טלפון.
מר ענג'ל העיד כי בסופו של דבר, ומאחר ולא ניתן להשאיר אסיר ב"מעבר" לאורך זמן, בשל הצורך ב"מעבר" לשימוש לו הוא נועד, הוגשה בקשה להעברת התובע מכלא השרון.

דיון והכרעה:

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות בפני, נדחה דעתי כי יש לדחות את התביעה. להלן נימוקיי.

8. בחינת הראיות שהובאו בפני מובילה למסקנה כי שהייתו של התובע באגף ה"מעבר" נגרמה בעטיו של התובע עצמו, אשר סירב להשתלב באגפי הכלא.

התובע העיד כי פנה לקצין המודיעין וביקש העברה בשל סכנה לחייו. אלא שהוצג לתובע "גיליון אשמה דין משמעתי לאסירים" שם צוין מפי התובע כי אינו רוצה להשתלב באגפים בכלא בשל סוגי האסירים, אנסים, פדופילים ומדובבים (נספח א' לכתב התביעה).
התובע אישר בחקירתו כי חתם על מסמך זה אך טען כי "בתמימות חתמתי עליהם, לא הקריאו לי את זה" (עמ' 4 לפרוטוקול).

אין בידי לקבל גרסת התובע, לפיה נאמר לו כי הוא מועבר להפרדה ארצית ותחת זאת מצא עצמו תקופה ארוכה באגף ה"מעבר", וזאת מבלי שניתן לו כל הסבר מדוע הוא שוהה באגף ה"מעבר" ומבלי שנאמר לו כי הוא יכול לחזור לאגפי הכלא. אני מעדיפה את גרסת מר ענג'ל לפיה התובע ידע כי לא ניתן לבצע ההעברה באופן מידי וכי ניתנה לו אפשרות לשוב לאגפי הכלא אך הוא סירב לעשות כן.
גם לו סבר התובע בתחילה כי יעבור מיידית להפרדה הארצית, הרי שבהמשך הוברר לו כי אין הדבר כך. מהמסמכים שצורפו לכתב ההגנה עולה כי התובע הועמד מספר פעמים לדין משמעתי בשל סירובו לחזור לאגפי הכלא, נשפט ונשלח לבידוד משך מספר ימים ולאחר מכן הוחזר לאגף ה"מעבר". לאחר שעמד בסירובו לשוב לאגפי הכלא, נשפט שוב התובע ונשלח לבידוד.

על מסמכים אלו, ובכלל זה טופס "שלילת טובות הנאה לאסיר" ו"גיליון אשמה (דין משמעתי) אסירים", חתום התובע. בכל המסמכים עולה כי הסיבה לשלילת טובות ההנאה ולשפיטתו של התובע היא סירובו של התובע להשתלב באגפי הכלא. בכך יש כדי להעיד כי התובע ידע גם ידע כי הסיבה להחזקתו באגף ה"מעבר" היא סירובו לחזור ולהשתלב באגפי הכלא.
התובע אישר בחקירתו כי חתם על מסמכים אלו אך טען כי הוחתם על כל הטפסים במועד אחד וכי נאמר לו כי חתימתו נדרשת לצורך העברה לכלא אחר ולכן חתם עליהם.

מצאתי את גרסתו של התובע לעניין זה כשקרית. הטפסים נושאים תאריכים שונים כאשר בכל פעם נשפט התובע למשך תקופה מסוימת והושם בבידוד. אני מעדיפה את גרסת עדי הנתבעת לפיה בעת העמדה לדין משמעתי מקריאים לאסיר את העבירה ואת זכותו לערער ועל זה הוא חותם. דברי התובע המופיעים בטפסים כפי שנרשמו מפיו מעידים כי התובע ידע בגין מה הוא נשפט. ממילא, העיד סגן מפקד הכלא כי לצורך העברה לבית כלא אחר כלל לא נדרשת חתימת האסיר.

אני מבכרת את עדויותיהם של מר ענג'ל מפקד הכלא ומר עשור סגנו, על פני עדות התובע.
עדויותיהם עשו רושם מהימן וגרסתם לא נסתרה. העדים הסבירו כי החזקתו של התובע באגף ה"מעבר" נעשתה מתוך אילוץ שעה שהתובע סירב בתוקף לעבור לאגפי הכלא.

זאת ועוד, התובע טוען כי טענת מפקדי הכלא הינה שקרית וכי לא הוצע לו לשוב לאגפי הכלא, אך יחד עם זאת העיד כי גם לו היה מוצע לו הרי שהיה מסרב לכך.
בנסיבות אלה בהן סירב התובע לחזור לאגפי הכלא על אף שניתנו לו הזדמנויות לעשות כן, ו כאשר שוכנעתי מעדות מר ענג'ל ומהראיות שצורפו כי לא היתה כל סיבה ממשית לסירובו זה, הרי שאין לתובע אלא להלין על עצמו.

9. כאמור העיד התובע כי גם אם היה יודע כי לא ניתן לעבור ישירות להפרדה הארצית לא היה חוזר לאגפי הכלא ואולם, הוא מלין על התקופה הארוכה באגף ה"מעבר", הענשתו ושלילת התנאים בעת שהותו באגף זה. לטענתו, כחולה אסטמה סבל מהעדר אוויר, לא היו שקעים ומאוורר, ואף לא התקבל אישור רפואי להחזקתו שם.

כאמור לעיל, קבעתי כי התובע ידע כי הוא מוחזק באגף "המעבר" בשל סירובו לשוב לאגפי הכלא. לא מצאתי כי ההחלטות שניתנו בעניינו של התובע חרגו משיקול הדעת המנהלי או בוצעו תוך חריגה מסמכות. לא קנויה לתובע הזכות לבחור באיזה מאגפי הכלא הוא יוחזק ואף לקבל התנאים הניתנים באגפי הכלא השונים גם באגף ה"מעבר".
בזמן שהותו באגף ה"מעבר" קביל התובע את התנאים המגיעים לו, למעט בתקופות בהן נשללו ממנו פריבילגיות עת הועמד לדין משמעתי. שוכנעתי כי הן הטלת העונש המשמעתי, בידוד, והן שלילת טובות ההנאה , נעשו בגין סירובו להשתלב באגפים ופעולות אלו נעשו כדין.

מר ענג'ל העיד, ועדותו לעניין זה מקובלת עלי, כי בשל אופיו של אגף ה"מעבר" לא ניתן להחזיק בו ציוד , כפי ששניתן לעשות באגפי הכלא השונים, אך אין מדובר במוצרים אשר מצויים בגדר זכות האסיר או בגדר טובות הנאה שיש צורך בפעולה לצורך שלילתן.
אכן, אין באגף המעבר אותם התנאים שבאגפי הכלא מתוקף היותו של האגף למעבר בלבד.
מפקד הכלא הסביר בעדותו כי האסירים העוברים באגף שוהים בו מס' שעות בדרך כלל כמעבר לבית המשפט, ולכן יש ונדליזם לצי שוכנעתי כי חלק מהתנאים אשר אינם ניתנים באגף המעבר נובעים מאילוצים הקשורים בהתנהגות האסירים ב"מעבר".

מפקד הכלא אף העיד כי אין ממש בטענת התובע לפיה היה צריך לראות רופא טרם העברתו ל"מעבר". לטענתו, אין כל צורך טרם הגעה לאגף ה"מעבר", להבדיל מכניסה לבידוד, באישור רפואי, מדובר באגף רגיל בו עוברים עשרות אסירים מדי יום.

10. נוכח האמור לעיל, לא שוכנעתי כי נשללו זכויותיו של התובע שלא כדין וככל שהוגבלו זכויותיו של התובע, הרי שהדבר נעשה כדין ונבע מהתנהגותו של התובע.
יש לאבחן את פסק הדין בעניין מגאדבה, אליו מפנה התובע, מנסיבות המקרה שבפני.
בפסק הדין בעניין מגאדבה נקבע כי התנאים באגף "המעבר" שונים לרעה מתנאים בתא כליאה רגיל וכי "המעבר" נועד לזמן קצר ולא למשך תקופה של שבועיים-שלושה, כפי ששהה התובע מגאדבה (ת"ק 1348/09 מגאדבה מוחמד נ' מנהל כלא השרון ואח'), אלא ש בפסק הדין נקבע כי מגאדבה הוחזק באגף ה"מעבר" בהחלטת מפקדי הכלא, תחת סיווג של "אסיר בהפרדה", וזאת בניגוד לשאר האסירים טעוני ההגנה שנקלטו באגפי הכלא. בשונה מנסיבות העניין שבפני, הלין מגאדבה בתביעתו על כי הוחזק באגף ה"מעבר", למעלה משבועיים, תחת קליטתו באגפי הכלא.

מעבר לנדרש יוער כי התובע אף טען לנזק באופן כללי ביותר ומבלי לפרטו ואף לא הוכיח כנדרש פגיעה במי מזכויותיו עת שהה באגף ה"מעבר".

11. נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

אני מחייבת את התובע בהוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית משפט מחוזי מרכז בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ד, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חנן יאדגרוב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: