ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אלכסנדר גרשר :

לפני כבוד השופטת ק. רג'יניאנו

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשמים

  1. אלכסנדר גרשר
  2. לידור ברחנין

גזר דין

1. הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן והורשעו.
כתב האישום המתוקן אוחז ב-6 אישומים.
האישומים הראשון והשני מיוחסים לשני הנאשמים.
האישומים השלישי עד השישי מיוחסים לנאשם 1 בלבד.

2. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעונש.
ב"כ המאשימה הודיעה שתעתור לגבי נאשם 1 לעשר שנות מאסר כעונש ראוי מיום מעצרו ולהפעיל במצטבר 7 חודשי מאסר על תנאי והסניגור יטען באופן חופשי. הוסכם שהטיעון יהיה פתוח לגבי יתר רכיבי הענישה (מאסר על תנאי, פיצוי וקנס).
הוסכם שבעניינו של נאשם 2, יתקבל תסקיר שירות המבחן והטיעון לעונש יהיה פתוח.

כתב האישום
3. על פי האמור בחלק הכללי, במועד לא ידוע, בחודש אוקטובר 2012, החליטו אלכסנדר אורזלין, המכונה "שבליק" (להלן: "שבליק") ונאשם 1 לבצע מעשי שוד מזוינים בסניפי בנק ודואר בעיר רחובות ובסביבותיה. שבליק תכנן את מעשי השוד, בחר את המקומות שישדדו, החליט על חלוקת התפקידים בין השותפים, סיפק את כלי הנשק ובחלק מן המקרים, אבטח את השודדים, כשהוא נמצא בסמוך לזירת השוד או מיד לאחר מכן, כשהוא מסייע בהימלטות מהמקום.
בכל מקרי השוד שיפורטו, נאשם 1 היה המבצע בפועל. הוא נכנס לסניפי הבנק והדואר, כשהוא חבוש בקסדה ועוטה כפפות ושדד באיומי אקדח אלפי שקלים, אשר התחלקו שווה בשווה בין השותפים.
באישומים המשותפים לשני הנאשמים תפקידו של נאשם 2 היה בביצוע עבודות הכנה, הסעתו של נאשם 1 לזירת השוד, מילוטו מזירת האירוע וסיוע בהסתרת הציוד ששימש לשוד.

על פי עובדות האישום הראשון (המיוחס לשני הנאשמים ( ב-26.11.12, קשרו הנאשמים קשר עם שבליק ואחרים, לבצע שוד מזוין בחבורה בסניף דואר בקריית עקרון ולהעלים ראיות. למחרת, 27.11.12, הגיעו הנאשמים לסניף הדואר כשהם רכובים על גבי קטנוע ומצוידים בתיק גב. נאשם 2 המתין לנאשם 1 מחוץ לסניף הדואר, בעוד נאשם 1 נכנס לסניף הדואר כשהוא מזויין באקדח, חובש קסדה ומצויד בתיק, ושדד באיומי אקדח את הכסף שהיה בקופות. השניים נמלטו מהמקום, לפרדס סמוך כשהם נושאים עמם את שלל השוד בסך 15,940 ₪ שם החביאו את הקטנוע, האקדח, הקסדות והתיק והלכו רגלית לביתו של שבליק, שם חלקו את השלל.

על פי עובדות האישום השני (המיוחס לשני הנאשמים) ב-4.12.12 קשר נאשם 1 קשר עם שבליק ואלירן לבצע שוד מזוין בחבורה בסניף בנק פאג"י ברחובות ולהעלים ראיות. בתאריך 4.12.12, כפעולת הכנה לביצוע השוד, הגיעו הקושרים ברכב לסניף הבנק ואלירן נכנס לבנק ופרט בו כסף וזאת לצורך בדיקת האבטחה בבנק ומיפוי המקום.
ביום 5.12.12 הצטייד נאשם 1 באקדח שקיבל משבליק, כפפות ותיק גב והגיע ביחד עם אלירן בקטנוע לסניף הבנק. שבליק ונאשם 2 הגיעו לבנק במכונית מזדה. שבליק תצפת לעבר הקטנוע ונאשם 2 המתין ברכב בנקודת המפגש. נאשם 1 נכנס לבנק יחד עם אלירן ובאיומי אקדח דרש מפקיד הבנק לשים את הכסף בתיק. הפקיד המפוחד הכניס לתיק סך 12,670 ₪ והשניים נמלטו למקום בו המתין נאשם 2 ונאשם 1 הצטרף לרכב של נאשם 2 ואלירן המשיך בנסיעה בקטנוע.
הנאשמים נסעו למושב סתריה, שם החביאו את התיק, הקסדות והאקדח ומאוחר יותר חילקו ביניהם את השלל. במועד שאינו ידוע למאשימה, אסף נאשם 2 את הציוד מהמחבוא ודיווח על כך לשבליק.

על פי עובדות האישום השלישי קשרו נאשם 1, שבליק, אלירן ויהודה קשר לשדוד סניף דואר בשכונת שרונה ברחובות (להלן: "סניף הדואר") ולהעלים ראיות. על פי התוכנית נקבע שאלירן ויהודה יבצעו את השוד ונאשם 1 ימתין בחוץ לצורך אבטחה.
ביום 17.12.12, הגיעו נאשם 1, יהודה ואלירן לסניף הדואר, אולם בשל המצאותם של אנשים רבים, עזבו את המקום והוחלט בביתו של שבליק שהם יבצעו את השוד ביום למחרת.
למחרת, 18.12.12 בשעות הבוקר, הגיע נאשם 1 ביחד עם אלירן, בקטנוע, לסניף הדואר כשהוא מצויד באקדח שקיבל משבליק ובאיומי אקדח לעבר הפקידה, כשהוא חובש קסדה ועוטה כפפות הורה לה לרוקן את הכסף שבקופות לתוך התיק. הפקידה רוקנה את הכסף מהקופות והכניסה לתיק שהחזיק נאשם 1 סך 12,640 ₪. נאשם 1 נמלט מהמקום ביחד עם אלירן וחבר לרכב מילוט שהמתין לו.

על פי עובדות האישום הרביעי נאשם 1 קשר עם שבליק ואלירן לבצע שוד מזוין בחבורה בסניף בנק לאומי במזכרת בתיה ולהעלים ראיות. לשם בדיקת האבטחה, בסניף הבנק, ביקרו הקושרים במקום עובר לביצוע השוד. נאשם 1 קיבל משבליק אקדח וביום 31.12.12 הגיעו נאשם 1 ואלירן לסניף הבנק, כשהם רכובים על גבי קטנוע. נאשם 1 נכנס לסניף הבנק כשהוא מצויד באקדח, כפפות ותיק גב ובאיומי אקדח לעבר הפקידה שדד סך 2260 ₪ ונמלט עם אלירן מזירת האירוע כשהם רכובים על גבי קטנוע.

על פי עובדות האישום החמישי ב- 1.1.13 נעצר אלירן כהן לחקירה בחשד למעורבות בארבעת מקרי השוד המתוארים באישומים ראשון-רביעי. בעקבות כך נמלט נאשם 1 יחד עם יהודה למקום מסתור בבאר שבע. בזמן שהייתו בבאר שבע ובהנחיית שבליק, תר נאשם 1 אחר סניף בנק שיוכל לשמש כיעד לביצוע שוד ואיתר את סניף בנק לאומי בשכונת נווה זאב.
נאשם 1 ביחד עם שבליק ואחרים נסעו לבחון את התאמתו של הבנק לביצוע השוד ומשמצאו אותו מתאים החליטו לבצע שוד מזוין בחבורה בבנק ולהעלים ראיות. נאשם 1 קיבל משבליק אקדח וביחד עם אחר הצטיידו בקטנוע, כפפות ותיק גב לצורך ביצוע השוד.
ביום 21.1.13 הגיע נאשם 1 ביחד עם אחר לסניף הבנק ובאיומי אקדח לעבר הפקידה, כשהוא עוטה קסדה ולובש כפפות שדד סך 4970 ש"ח. נאשם 1 נמלט מהמקום עם האחר כשהם רכובים על קטנוע לנקודת מפגש שנקבעה מראש.

על פי עובדות האישום השישי קשר נאשם 1 קשר עם שבליק ואחרים לבצע שוד מזויין בחבורה בסניף הדואר בכפר גבירול ברחובות. סוכם שנאשם 1 יכנס לסניף הדואר וייבצע את השוד והאחרים ימתינו לו לשם מילוט. נאשם 1 קיבל משבליק אקדח והצטייד בקסדה וכפפות.
נקבע שהשוד יבוצע ב-28.1.13 משום שבתאריך הנ"ל מופקדים בסניף סכומי כסף גדולים.
בתאריך שנקבע הוסע נאשם 1 לסניף הדואר. הוא נכנס למקום כשהוא חובש קסדה ובאיומי אקדח לעבר הפקידה זרק לפקידה שקית ניילון שחורה, דרך את האקדח ודרש את הכסף. הפקידה המפוחדת עשתה כדבריו והכניסה לשקית סך 5350 ₪. נאשם 1 נמלט מהמקום וחבר לאחר שהמתין לו ומשם נסעו לנקודת המפגש, שם המתין להם רכב לצורך הימלטות. בהמשך, זרק נאשם 1 את הבגדים שלבש והסתיר את הקסדה והאקדח עד שהוצאו ממקום המחבוא על ידי קושר אחר.

בגין כך הורשע נאשם 1 ב-6 עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה של שוד מזוין בחבורה, עבירה של ניסיון שוד, 6 עבירות של קשירת קשר לפשע, 6 עבירות בנשק, 6 עבירות של שיבוש מהלכי משפט ו-2 עבירות של שינוי זהות של רכב או חלק של רכב ( עבירות לפי סעיף 402( ב) ביחד עם סעיף 29, סעיף 402( א) ביחד עם סעיף 25, סעיף 402( א) ביחד עם סעיף 25, סעיף 499( א)(1), סעיף 144( ב), סעיף 244 וסעיף 419 ב לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 בהתאמה).

נאשם 2 הורשע בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, עבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, 2 עבירות בנשק, עבירת קשירת קשר לפשע ושתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט ( עבירות לפי סעיף 402( ב) ביחד עם סעיף 29, סעיף 402( א) יחד עם סעיף 29 וסעיף 31, סעיף 144( ב) רישא, סעיף 499( א)(1) וסעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, בהתאמה).

תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2
4. נאשם 2 מוכר לשירות המבחן מחקירת המעצר ופיקוח מעצר הבית, בו הוא נתון.
בן 24, רווק, שוהה מאז אפריל 2013 בתנאים מגבילים ואיזוק אלקטרוני בחלופת מעצר בבית אמו.
כעולה מהתסקיר נאשם 2 חווה משבר רגשי בהיותו בן 11 על רקע גירושי הוריו, שבא לידי ביטוי בהיעדר יכולת להשקיע בלימודים ובעיות התנהגות על רקע של הפרעת קשב וריכוז. לנאשם אין קשר עם אביו על רקע היותו של האב מכור להימורים.
מתאר קשר משמעותי עם אמו ואחיו ודינמיקה המשפחתית מאופיינת בקרבה רגשית.
סיים 11 שנות לימוד בתיכון "אורט" ביבנה. התגייס לצה"ל ועל אף בעיות משמעת וקושי עם גורמי סמכות השלים שירות צבאי מלא. ריצה מספר חודשי מאסר בכלא צבאי בשל היעדרות משירות צבאי. מאז שחרורו עבד באופן לא יציב. הציג מכתב המלצה ממעסיק אצלו הועסק הנאשם בעבר. מהמכתב עולה כי הנאשם הוערך כעובד אמין, מיומן וחרוץ.
בחקירת המעצר התרשמה קצינת המבחן שמדובר בבחור בעל כוחות, שניהל בשנים האחרונות אורח חיים בלתי יציב וקיים קשרים חברתיים במסגרתם נחשף לנורמות התנהגות פליליות. להערכתה הליך המעצר היה בעל השפעה מרתיעה ומציבת גבולות ורתם את נאשם 2 להליך התבוננות ביקורתי על אורח חייו. בהתאם להערכה זו הומלץ על שחרורו לחלופת מעצר בבית אמו באיזוק אלקטרוני והוטל עליו פיקוח מעצר למשך 6 חודשים.
במסגרת פיקוח המעצר שולב בקבוצה לעצורי בית בשירות. אולם לאחר שגם שותפו לעבירה שולב באותה קבוצה והתקבל הרושם שנאשם 2 חש מאוים ואינו יכול להיתרם במצב זה מההליך הטיפולי הוחלט כי במסגרת פיקוח המעצר יגיע למפגשים פרטניים. ההתרשמות הייתה שהוא נמצא בשלב טיפולי ראשוני והוא ביטא יכולת התחלתית לבחון דפוסי התנהלותו. צו הפיקוח הסתיים בחודש אוקטובר 2013. במסגרת ההליך הנוכחי נאשם 2 קשר ביצוען של העבירות בניהול קשרים שוליים ולרווחים אותם חווה מקשרים אלה. נאשם 2 מסר שחבר לקבוצה שניהלה אורח חיים שולי עם זאת לא היה שותף לתכנון העבירות ושימש נהג.
שירות המבחן התרשם שברקע התנהלותו דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון וקושי להציב גבולות למרות המודעות שהייתה לו בזמן אמת להתדרדרות והעמקת המעורבות העבריינית. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם נוטה להפחית ממידת אחריותו לביצוע העבירות והתקשה לבחון את האלמנטים האלימים בביצוע העבירה וסיכון חיי אדם כפי שנשקף מהשימוש בנשק. כמו גם השימוש שעושה במנגנונים של רציונליזציה להסביר את תפקידו כנהג כתפקיד משני המפחית מחומרת מעשיו. קצינת המבחן העריכה כי הנאשם ביצע את העבירות בשלב בלתי מגובש בחייו. לצד זאת, קצינת המבחן מציינת כי הנאשם ער כיום לחומרת מעשיו ולמחירים האישיים אותם הוא משלם. ביטא מוטיבציה לבחון באופן ביקורתי דפוסי התנהגותו, חלקו בביצוע העבירות וההסלמה בהתנהלותו. הוא מתמודד עם תחושת פחד נוכח האיום שחש לחייו לנוכח העובדה שחשף אחרים והביא למעצרם ובנוסף מתמודד גם עם ביקורת שלילית מצד בני משפחתו.
במכלול הנסיבות העריכה קצינת המבחן שהסיכון לביצוע עבירת אלימות בעתיד הינו נמוך וחומרתה העתידית של עבירת אלימות במידה ותתבצע היא נמוכה. להערכתה של קצינת המבחן העובדה שהנאשם לא היה מעורב בעבר באירועים אלימים, יכולתו להתבונן באופן בקורתי על מעורבותו השולית ושיתוף הפעולה עם שירות המבחן לצורך בחינת דפוסי התנהלותו תקטין את הסיכון להישנות העבירה בעתיד ותגדיל את הסיכוי לשיקום השתלבותו בחברה בצורה נורמטיבית. לפיכך המליצה קצינת המבחן על העמדתו של הנאשם במבחן למשך שנה, תוך שילובו בתחום התעסוקתי. בנוסף עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ופיצוי נפגעי העבירה.
ראיות לעונש של המאשימה
5. נאשם 1
במסגרת הראיות לעונש הגישה ב"כ המאשימה את הראיות והמסמכים הבאים:
א. גיליון הרישום הפלילי ועותק מגזר הדין במסגרתו הוטל על נאשם 1 מאסר על תנאי. יליד 1985. בעברו 7 הרשעות קודמות בין השנים 2002 – 2012.
הרשעתו הראשונה הייתה בעבירות רכוש הקשורה לרכב ובעבירה של החזקת סמים.
הרשעתו מ-2004 בעבירות רכוש, עבירות אלימות, החזקת סכין שלא כדין ואיומים. ב-2005 הורשע בהפרת הוראה חוקית. ב-2008 הורשע בעבירת סמים. ב-2010 הורשע בעבירות רכוש. ב-2011 הורשע בעבירות איומים וגניבה והרשעה נוספת בעבירות של איומים והסגת גבול פלילית.
הנאשם נשא 3 עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח.
שוחרר ממאסרו האחרון ב-28.10.2012.
ב. פרוטוקולים של ועדות שחרורים. מההחלטות שהוצגו לעיוני עולה שהתבטאויותיו של נאשם 1 בפני הוועדה להשתלב בטיפול הינן מילוליות בלבד וגורמים מקצועיים התרשמו כי הוא בעל נורמות עברייניות.
ג. שלושה תצהירים של נפגעי עבירה המתייחסים לאישומים השני, השלישי והחמישי. שלושת המצהירים עבדו בסניפי הדואר/בנק שנשדדו והם מתארים את רגעי האימה והפחד שתקפו אותם כאשר מצאו עצמם מול אקדח שלוף ורעול פנים המאיים על חייהם. בשלושת התצהירים חוזרת הטענה של תחושת חרדה שמלווה אותם עד היום והצורך בטיפול פסיכולוגי.
ד. מכתב סליחה (מיום 9.11.11) שכתב הנאשם לשופט שדן בעניינו בתיק קודם. הנאשם ביקש לא להחמיר בעונשו.

6. נאשם 2
במסגרת הראיות לעונש לגבי נאשם 2 הגישה ב"כ המאשימה תצהיר נפגע עבירה (מ/1).

ראיות לעונש מטעם הנאשמים:
7. ב"כ נאשם 1 זימן לעדות את רפ"ק חיים שרייבהנד, ראש צוות החקירה ורס"ב גדי אביוב, חוקר מצוות החקירה שחקר את אירועי השוד.
רפ"ק שרייבהנד העיד כי לאחר מעצרו שהה הנאשם בתא עם מדובב ולאחר שנאספו נגדו ראיות מפלילות והוצגו בפניו הראיות והממצאים, לרבות שחזור שעשה אלירן (שותף אחר), הוא הודה במיוחס לו (בחקירה חמישית), שיחזר, שיתף פעולה באופן מלא ומסר עדויות כנגד המעורבים האחרים שזהותם כבר הייתה ידועה לחוקרים. אחד מהמעורבים האחרים הוא שבליק, בן זוגה של אחות הנאשם ולהם ילד משותף. לדברי העד, הנאשם הסביר את שיתוף הפעולה שלו ברצונו לפתוח דרך חדשה בחיים ולעשות שינוי בחייו.

רס"ב גדי אביוב, הוא החוקר שליווה את חקירת הפרשה מראשיתה ותפקידו התמקד בחקירתו של נאשם 1. מעדותו עולה שנאשם 1 נחקר ארוכות והכחיש מעורבותו במיוחס לו במהלך חקירותיו. בחקירה החמישית שגם בתחילתה לא הודה ולאחר שהוצגו בפניו הפרטים שחשף בפני המדובב ובוצע עימות עם המדובב הוא הודה ומסר עדות מפורטת ומלאה, כולל פרטים מוכמנים והפללת שותפיו ובסיומה התקיים עמו שחזור. העד ציין שעדותו הייתה מלאה ומפורטת, סייעה לחקירה בכללותה והקלה על החוקרים למרות שאירועים פוצחו גם ללא עדותו.
לדברי העד גם ללא עדותו של נאשם 1 השותפים היו נעצרים ודי היה בחומר הראיות שגובש עד אז כדי להגיש נגדם כתבי אישום.
העד ציין כי הנאשם לא ביקש דבר בתמורה אולם הביע דאגה מה יקרה כשהדבר ייחשף בפני אחרים והסביר שמבחינתו של נאשם 1 משמעות המעשה אינה פשוטה בהיותו עבריין וזה לא דבר של מה בכך.

8. אמו של נאשם 2 זומנה כעדת אופי. נאשם 2 שוהה תחת פיקוחה בחלופת מעצר בביתה. היא סיפרה על האכזבה ממעשיו והקושי של המשפחה להתמודד עם האירועים וביקשה את רחמי בית המשפט. לדבריה, נאשם 2 מבין היום את משמעות המעשים וחומרתם ומתחרט עליהם.

טיעוני ב"כ המאשימה לעונש לגבי נאשם 1
9. הטעונים לעונש נשמעו בנפרד לגבי כל אחד מהנאשמים. (הטיעונים לגבי נאשם 1 נשמעו בישיבה היום 16.2.14 ולגבי נאשם 2 בישיבה ביום 20.3.14).
אתייחס לטיעונים הכלליים לגבי שני הנאשמים ובהמשך לטיעונים הספציפיים לגבי כל אחד מהנאשמים.
ב"כ המאשימה התייחסה בטיעוניה לחומרתן של העבירות שבוצעו על ידי כל אחד מהנאשמים והפגיעה הקשה ברכוש המתלוננים ובשלום הציבור והנזק הנפשי הנלווה לכך כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתצהירי נפגעי העבירה. לחומרה תוך שימוש בנשק, שקדם לו תכנון מוקפד והצטיידות בנשק, כפפות, קסדות, שק לאסוף כסף, חלוקת תפקידים בין השותפים. הכסף שנשדד לא הוחזר.

בהתייחסה לנאשם 1 היא ציינה שחלקו של הנאשם היה דומיננטי, הנאשם שוחרר ממאסר קודם ב-28.10.12 ולא חלף חודש והוא חזר לסורו ומבצע את השוד הראשון ב-26.11.12. עוד ציינה שנאשם 1 היה מבצע בפועל של כל אירועי השוד נושא כתב האישום כאשר בכל האירועים הנאשם היה מזויין בנשק שסופק לו על ידי שבליק.
נאשם 1 ביצע את כל מקרי השוד באיומי אקדח, כאשר מחוץ למקום האירוע המתין לו נהג מילוט שהבריח אותו מזירת האירוע למקום המפגש שנקבע מראש. ועוד לחומרה, ריבויין של העבירות וסמיכות הזמנים בין אירוע לאירוע.
האישומים השני והשלישי בוצעו יום אחרי יום. היא התייחסה בטיעוניה להימלטות נאשם 1 עם שותף אחר לבאר שבע, בעקבות מעצרו של אחד השותפים ( אלירן) בתחילת חודש ינואר, שם ניצל שהותו לביצוע שני מקרי שוד נוספים, נושא האישומים החמישי והשישי.
באירוע השוד נושא האישום החמישי, הנאשם שלף את האקדח ודרך אותו.
ועוד לחומרה עברו המכביד של הנאשם.
לקולה, ציינה ההודאה ולקיחת האחריות והחיסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של העדים וב"כ הצדדים. באשר לשיתוף הפעולה של נאשם 1 עם החוקרים, ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה כי נאשם 1 הודה בחקירה החמישית (לאחר שהכחיש בתחילת אותה חקירה) רק לאחר שחשש שאלירן הפליל אותו ולאחר שנודע לו שהמדובב איתו שהה בתא המעצר "הפיל" אותו. רוצה לומר שגם שיקול זה נשקל ע"י המאשימה ואין להפריז בחשיבותו כפי שמבקשת ההגנה, בהתחשב בנסיבות שפירטו.
ב"כ המאשימה טענה כי על פי עקרון ההלימה, בהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (אלה המנויים בסעיף 40ט לחוק העונשין). במדיניות הענישה הנוהגת ובערכים החברתיים שנפגעו והנזק שעלול היה להיגרם, מתחם העונש ההולם לגבי כל אחד מהאישומים נע בין ארבע לשש שנות מאסר בפועל.
בסופו של דבר עתרה ב"כ המאשימה לעונש כולל של 10 שנות מאסר בגין כל העבירות. נטען כי העונש המוצע הוא שקלול של כלל הנסיבות לחומרה ולקולה לרבות שיתוף הפעולה של נאשם 1 עם רשויות אכיפת החוק ואין להקל עמו מעבר לכך. בנוסף עתרה ב"כ המאשימה להפעיל במצטבר עונש מאסר על תנאי של 7 חודשים התלוי ועומד נגדו ולעונשים נלווים של מאסר על תנאי, קנס ופיצוי עונשי לכל אחד מקורבנות השוד.

טעוני ב"כ המאשימה לגבי נאשם 2:
10. בפתח טיעוניה ציינה ב"כ המאשימה כי בהשוואה לשותפים אחרים, חלקו של נאשם 2 היה פחות דומיננטי. עם זאת ברור כי הוא היווה חוליה חשובה ובמעשיו תרם וסייע לביצוע אירועי השוד נושא האישום הראשון והשני.
האישומים הרלוונטיים לנאשם 2 הם הראשון והשני שבוצעו בהפרש של 13 ימים אחד מהשני. באישום השני הורשע נאשם 2 בסיוע לשוד ולטענת המאשימה מדובר בסיוע שיש להציבו ברף הגבוה. ב"כ המאשימה ציינה שנאשם 2 היה מודע לחומרת האירועים וקיבל חלקו בשלל. מתחם העונש ההולם שהוצע ע"י המאשימה נע בין 3 שנות מאסר ל-5 שנות מאסר ובהתחשב בשיקולים שיש למנות בתוך המתחם, סבורה המאשימה שבאישום הראשון יש להעמיד את העונש קרוב לרף העליון ובאישום השני עונש נמוך מזה.
ב"כ המאשימה חלקה על עמדת שירות המבחן וטענה שהמלצת השירות להסתפק בעבודות שירות עומדת בסתירה לאינטרס הציבורי ואינה תואמת את האמור בתסקיר, לאור העמדות שהציג נאשם 2 ולאור העובדה שהנאשם עבר טיפול ראשוני בלבד (שהופסק באוקטובר 2013) ולא נמצא היום בהליך טיפולי.

טיעוני ב"כ נאשם 1:
11. בפתח טיעוניו ציין הסניגור המלומד שההגנה אינה חולקת על חומרתן של העבירות והנזקים הנפשיים הנלווים לעבירות אלה.
הסניגור חלק על מתחם הענישה שהוצע על ידי המאשימה. לשיטתו בע"פ 2146/13 (שם דובר בצעיר ללא עבר פלילי שביצע עבירת שוד בבנק כשהוא מצויד באקדח צעצוע), נקבע מתחם ענישה בין 36-10 חודשים והנאשם (שם) נדון ל-11 חודשי מאסר. נטען כי הנסיבות שם זהות לנסיבות נושא תיק זה למעט השימוש באקדח אמיתי. לפיכך כך נטען הפער בענישה של שנים בין שני המקרים, אינו סביר. לטענת הסניגור, הרשעתו של הנאשם גם בעבירה של החזקת נשק שלא כדין אין בה כדי לשנות את מתחם הענישה מאחר ועבירת הנשק מובנית בעבירת השוד ו"נבלעת" בתוכה.
הסניגור מיקד עיקר טיעוניו בשיתוף הפעולה של נאשם 1 עם גורמי החקירה, ההודעה המפורטת שמסר וחשיפת כל הפרטים לרבות חלקם של השותפים. לטענת הסניגור, המהפך שעשה נאשם 1 והתנהלותו בשלב זה של החקירה מלמדת על השינוי שהחליט לעשות באורח חייו. במיוחד אמורים הדברים בהחלטה של נאשם 1 להפליל גם את שבליק, אדם קרוב לו, שהיה בן זוגה של אחותו והכל למרות הסכנה הצפויה לו מאלה שהביא להפללתם.
באשר לחלקו של נאשם 1 באירועים, הסניגור טען ש"המוח" שעמד מאחורי תכנון אירועי השוד והוצאתם לפועל היה שבליק שלא סיכן את עצמו ושלח את נאשם 1 לבצע בפועל את השוד. רוצה לומר, שהנאשם לא היה השותף הדומיננטי.
עוד נטען שכתוצאה משיתוף הפעולה, מוחזק נאשם 1 בהפרדה וכל תקופת מאסר שתוטל עליו מטבע הדברים תהייה קשה יותר עבורו, חרף המאמצים שיעשו על ידי משטרת ישראל להגן עליו.
הסניגור ביקש לראות בשיתוף הפעולה של נאשם 1 עם המשטרה ראשיתו של הליך שיקום (במובן תיקון 113 לחוק העונשין) וסיכוי של ממש שעם שחרורו, הוא ישתקם באופן המצדיק הקלה בעונש.
הסניגור מבקש להסתפק בעונש של 6 שנות מאסר כולל הפעלה של המאסר על תנאי. לדעתו זה העונש ההולם והראוי בנסיבות כאלה.
הסנגור תמך טיעוניו בע.פ. 4069/12, כהן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.10.12 (פורסם בנבו), ת.פ. (מחוזי ת"א) 8566-06-13, מדינת ישראל נ' מזרחי, ת.פ. (ת"א) 40309/04, מדינת ישראל נ' בראנץ, וע"פ 8087/03, מדינת ישראל נ' כהן, ניתן ביום 1.2.06 (פורסם בנבו)

הנאשם אמר דברו אחרון וציין שאין לו מה להוסיף.

טיעוני ב"כ נאשם 2:
12. הסניגור המלומד התייחס בפתח טיעוניו לחלקו של נאשם 2, בכל אחד מהאירועים. לשיטת הסניגור מעורבותו של נאשם 2 באישום הראשון הייתה מצומצמת מאוד והתבטאה בהסעתו של נאשם 1 לזירת האירוע ומילוטו משם. נטען, כי חרף הרשעתו של נאשם 2 בעבירת נשק, הוא לא החזיק בנשק ולא ראה את הנשק.
באשר לאישום השני, נטען כי נאשם 2 לא לקח חלק בתכנון הראשוני ולא נמנה על הקושרים וחלקו התבטא בכך שהוא המתין לנאשם 1 ברכב, במרחק כמה רחובות, על מנת למלט אותו מהמקום והם החביאו את התיק עם השלל. באשר לעבירת השיבוש, נטען שיש כאן "משהו אנומלי במחשבה שלא רק שהוא שודד הוא גם משבש...".
הסניגור ציין כי עברו הנקי של נאשם 2 מצביע על אורח חיים נורמטיבי והוא כשל בביצוע העבירות נושא כתב האישום. הסנגור ביקש לשקול לנאשם 2 לקולה ההודאה והבעת החרטה, חיסכון בזמן שיפוטי, שיתוף הפעולה עם החוקרים והסיוע שלו בפיצוח הפרשה. הוא ציין כי מאז נאשם 2 חשוף לאיומים וחי בפחד. הסניגור ביקש להסתפק בעבודות שירות ותמך בקשתו בהמלצת שירות המבחן המבוססת לדבריו, על נתוניו האישיים של נאשם 2 והתרשמות בלתי אמצעית ממנו.

נאשם 2 הגדיר מעשיו כמעשים של טיפשות וציין כי היה מודע למעשיו. לדבריו, הצער שגרם לאמו בעקבות מעורבותו בעבירות הוא העונש הגרוע מכל עבורו.

דיון והכרעה
13. על חומרתה של עבירת השוד נכתב רבות ודומני כי אין צורך להוסיף ולהכביר מלים. בע"פ 8660/10, פלוני נגד מדינת ישראל (מיום 17.5.11) עמד כבוד השופט רובינשטיין על חומרתה של העבירה וציין כי העבירה מאגדת בקרבה את הפן האלים עם הפן הרכושי ויש בה איום מובנה לגופו, לכבודו ולקניינו של הקורבן ולזכויותיו החוקתיות הבסיסיות. לפיכך, על פי הכלל, היא מחייבת מאסר מאחורי סורג ובריח. בפסק דין אחר ע"פ 5901/10 גולקו נגד מדינת ישראל (שניתן באותו יום 17.5.11) נאמר:
"כבר נשפכו דיואות רבים על חומרתה של עבירת השוד, המצדיקה ככלל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, לא כל שכן כשהיא נעברת בצירוף נשק ובנסיבות חמורות...".
ובהמשך:
"...היורד לביטחונם לכבודם ולרכושם של בני אנוש אחרים, דינו מאסר משמעותי...".
בענייננו, נאשם 1 הורשע בין היתר ב–6 עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ובעבירה של סיוע לשוד. נאשם 2 הורשע בעבירה אחת של שוד בנסיבות מחמירות ובעבירה של סיוע לשוד ובעבירות נלוות של החזקת נשק ושיבוש מהלכי משפט. מטבע הדברים שנוכח מעורבותם השונה של כל אחד מהנאשמים אין לדון בעניינם בכפיפה אחת מלבד העיקרון המנחה לגבי העונש ההולם בעבירת השוד כפי שצוטט לעיל.
נאשם 1
14. נאשם 1 ביחד עם שותפים אחרים פעל כשודד סדרתי על פי תכנון מוקדם, שיטה ודפוס התנהגות קבוע מראש. המעשים תוכננו בקפידה, תוך הצטיידות באקדח, קסדות, כפפות ותיק לאיסוף הכסף במטרה לשדוד סניפי בנק ודואר ולחלוק בשלל.
על חומרתה של עבירת השוד המבוצעת בצוותא ולאחר תכנון מוקדם אמר בית המשפט העליון שהיא מצריכה תגובה עונשית חמורה ואפקטיבית כמסר של הגנה על ביטחון הציבור וכמסר חינוכי שייקלט בתודעת הציבור (ראו ע"פ 3096/05 מדינת ישראל נגד אורן אבוטבול, פורסם בנבו).

בכל האירועים נושא האישומים הראשון עד השישי החזיק נאשם 1 בנשק שקיבל משבליק וביצע בפועל את השוד. נקל לתאר את האימה שתקפה את המתלוננים כאשר מצאו עצמם מול אקדח שלוף. תחושות הפחד וחוסר האונים בהם היו שרויים מותירות ללא ספק צלקות לתקופה ארוכה. תצהירי נפגעי העבירה מדברים בעד עצמם ומלמדים על הפגיעה הקשה בביטחונם האישי והטראומה המלווה אותם בחיי היומיום יום עד כדי שיבוש אורח חייהם. לחומרה יש לזקוף את העובדה שהאירועים בוצעו באיומים באקדח.
אין בידי לקבל טענתו של ב"כ נאשם 1 שעבירת הנשק מובנית בתוך עבירת השוד ואינה נפרדת ממנה. לא דומה עניינו של עבריין שביצע עבירת שוד באמצעות איומים בנשק לעניינו של עבריין שלא הצטייד בנשק. ביצוע עבירת שוד כשעבריין מזוין בנשק כמו גם בחבורה, על פי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, היא נסיבה מחמירה והעונש הקבוע לצידה של עבירה זו הוא 20 שנות מאסר (להבדיל מעונש של 14 שנות מאסר בהיעדר נסיבות לחומרה).
זאת ועוד, נאשם 1 אינו מורשה להחזיק בנשק. עברו המכביד של נאשם 1 והעבירות נושא תיק זה, מלמדים על מסוכנותו וקמה החובה להרחיקו מהציבור לתקופה משמעותית. המעשים בוצעו לאור יום, ללמדנו על התעוזה וקור הרוח. שללם של השודדים בששת האירועים הגיע לכדי 53,880₪. הכסף לא הוחזר והאקדח לא נתפס.
15. על פי סעיף 40ט. לחוק העונשין, במסגרת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, יש לשקול את הנתונים הבאים: א.התכנון שקדם לעבירה – קשירת הקשר, הצטיידות באקדח, כפפות, קסדות ותיק לאיסוף הכסף. איתור סניפי בנק – דואר מתאימים ושותף שהמתין במקום לצורך מילוט. ב.חלקו שהיחסי של הנאשם בביצוע העבירה – נאשם 1 היה דומיננטי והיה מבצע בפועל של כל אירועי השוד. ג.הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה. ד.הנזק שנגרם מביצוע העבירה – סך הכספים שנשדדו הגיע לכדי 53,880₪. הנאשם כיוון את האקדח לעבר המתלוננים, איים עליהם והטיל עליהם מורא. ה.הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירות – בצע כסף.

הפסיקה מלמדת שהעונשים המוטלים בעבירות שוד הינם על דרך הכלל מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לנפגע העבירה. עם זאת, מאחר ומידרג החומרה בעבירות אלה אינו זהה, יש לזהות את מתחם הענישה הראוי בקבוצת המעשים הדומים בנסיבותיהם. עיון בפסיקה מצביע על מתחם ענישה רחב, אפילו עבודות שירות באותם המקרים בהם העדיף בית המשפט שיקולי שיקום.
אין בידי לקבל טענת ב"כ נאשם 1 ששיתוף הפעולה שלו עם המשטרה, שקול לראשיתו של הליך שיקום. שיתוף הפעולה עם החוקרים נמנה על הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, אלה המנויות בסעיף 40יא. לחוק העונשין ובית המשפט רשאי להתחשב בשיקול זה בעת גזירת הדין.

16. לאחר בחינת הפסיקה שניתנה בעבירות שוד בנסיבות שונות תוך שימוש בנשק או בסכין, אני סבורה, כפי שקבעתי במקרה אחר, שמתחם העונש ההולם בעבירה של שוד תוך שימוש בנשק נע בין 24 חודשי מאסר לבין 54 חודשי מאסר.
בענייננו, הורשע הנאשם בכל אחד מהאישומים גם בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירות בנשק, שיבוש מהלכי משפט ושינוי זהות של רכב באישומים השני והרביעי.
במצב דברים זה, מטבע הדברים שיש לקבוע מתחם ענישה חמור יותר מזה שנקבע לעבירת שוד בלבד. מתחם הענישה שהוצע על ידי ב"כ המאשימה הנע בין 4 ל-6 שנות מאסר, מחמיר לדעתי במעט ואני קובעת את מתחם העונש ההולם בגין כל אחד מהאישומים בטווח שבין שלוש שנים וחצי לחמש שנים וחצי מאסר מאחורי סורג ובריח.

בע"פ 3907/10, נעאמנה נ' מדינת ישראל, הורשעו הנאשמים בעבירות של שוד מזוין ונשיאת נשק ונדונו לעונשים של 45 חודשי מאסר ו-36 חודשי מאסר.
בע"פ 8636/12, תרתיר נ' מדינת ישראל, הורשע הנאשם בעבירה של שוד מזוין בנסיבות בהן כפת שומר והשתמש בגז פלפל ונדון ל-3.5 שנות מאסר בפועל.

עיינתי בפסיקה שהציג לעיוני ב"כ הנאשם ולא מצאתי שהיא רלבנטית לענייננו. בע"פ 4069/12, כהן נ' מדינת ישראל, התערב בית המשפט העליון בעונשו של המערער והעמיד אותו על 10 חודשי מאסר בשל הפער שנוצר בין העונש שלו לעונש של שותפו (שנדון לעבודות שירות) למרות קביעת בית משפט קמא שהם היו מבצעים בצוותא והשוני ביניהם היה מבחינת המעשה עצמו.
בת"פ 8566-06-13, מדינת ישראל נ' מזרחי, נדון הנאשם ל-7 שנות מאסר בגין 5 מקרי שוד שביצע, ללא נשק. בנוסף, הופעל מאסר על תנאי במצטבר ובחופף כך שבסך הכל נדון למאסר של 7 שנים ו-9 חודשים. בנוסף עמד בית המשפט על נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם.
בת"פ 40309/04, מדינת ישראל נ' בראנץ, נדון הנאשם ל-6 שנות מאסר בגין 8 מקרי שוד ועבירה של אלימות. בית המשפט נתן משקל משמעותי לגילו של הנאשם בהיותו "בגיר צעיר" ולחוות דעת של פסיכולוגית קלינית שנתקבלה בעניינו.
ע"פ 8087/03, מדינת ישראל נ' כהן, אינו רלבנטי בענייננו. משהחליט בית המשפט העליון משיקולי שיקום להסתפק בעבודות שירות, והומר עונש מאסר של 6 שנים שנגזרו על המערער בבית המשפט המחוזי למאסר בעבודות שירות.

17. באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, אלה המנויות בסעיף 40יא. לחוק העונשין, יש לשקול את הנסיבות הבאות: נאשם 1 הודה, הביע חרטה ונטל אחריות על מעשיו; חיסכון בזמן שיפוטי; עברו המכביד של נאשם 1, לרבות מאסרים קודמים שנשא ומאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו. ועוד, נאשם 1 ביצע את העבירה הראשונה נושא האישום הראשון כחודש לאחר ששוחרר ממאסר. הכסף לא הוחזר והאקדח לא הוסגר.
לכל זאת יש להוסיף את שיתוף הפעולה של נאשם 1 עם רשויות אכיפת החוק כפי שהדברים פורטו בעדויותיהם של עדי ההגנה רפ"ק שרייבהנד ורס"ב אביוב. העדים ציינו בבית המשפט כי העדות שמסר נאשם 1 (במהלך החקירה החמישית) לגבי האירועים והשותפים הייתה מלאה ומפורטת והקלה על החקירה, למרות שהאירועים פוצחו גם ללא עדותו.

אני מסכימה כי שיתוף הפעולה של נאשם 1 עם המשטרה אינו דבר מובן מאליו בעולם העברייני של הנאשם ובמיוחד כאשר נאשם 1 מסר פרטים מפלילים לגבי חבר, אדם קרוב לו שהוא גם בן זוגה של אחותו. אני ערה לכך ששיתוף הפעולה של נאשם 1 עם גורמי המשטרה, מקטלג אותו כטעון הגנה במהלך שהייתו בכלא והוא מצוי בהפרדה.

18. מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה שעתירת המאשימה לעונש של 10 שנות מאסר אינו מחמיר עם נאשם 1 והוא עונש ראוי על פי הפסיקה הנוהגת והאינטרס הציבורי המחייב מאסר משמעותי בנסיבות שכאלה ולצד זאת שקלה המאשימה את הנסיבות לקולה כפי שפורטו לעיל, לרבות שיתוף הפעולה שלו עם רשויות אכיפת החוק ואין להקל עמו מעבר לכך.

נאשם 2
19. בניגוד לטיעוני הסניגור, על פי עובדות האישום הראשון, נאשם 2 היה שותף לקשירת הקשר ומבצע בצוותא של עבירת השוד עם נאשם 1 והאחרים. הוא היווה חוליה חשובה בהוצאה לפועל של עבירת השוד. השוני בינו לבין נאשם 1 מתבטא במעשה עצמו בעוד נאשם 1 שדד בפועל, נותר נאשם 2 בחוץ על מנת למלט אותו. השניים נמלטו מהמקום כשהם נושאים את שלל השוד ולאחר שהחביאו את כל הציוד הלכו לביתו של השותף הנוסף, שבליק, שם חלקו את השלל.
על פי עובדות האישום השני, נאשם 2 לא לקח חלק בקשירת הקשר ובתכנון הראשוני ביום 4.12.12. הוא סייע לבצע את עבירת השוד ומבצע בצוותא של עבירת הנשק. הנאשם 2 הגיע במכונית עם שבליק לזירת האירוע ומילט את נאשם 1 מזירת האירוע לאחר שזה ביצע את השוד, החביא את כל הציוד ומאוחר יותר הוציא אותו מהמחבוא וקיבל את חלקו בשלל.
כל מה שנאמר לגבי חומרתה של עבירת השוד תקף גם לגבי נאשם זה.

20. בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, אני סבורה שיש לקבוע את מתחם העונש ההולם באישום הראשון בין 24 ל-48 חודשי מאסר ובאישום השני בין 18 ל- 36 חודשי מאסר.

21. במסגרת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, אלה המנויים בסעיף 40ט. לחוק העונשין, יש לשקול את קשירת הקשר והתכנון שקדם לעבירה באישום הראשון, חלקו היחסי של נאשם 2 בביצוע העבירה – נאשם 2 לא לקח חלק דומיננטי בשוד עצמו אבל היווה חוליה חשובה בהוצאה לפועל של השוד. הנזק שהיה צפוי להיגרם והנזק שנגרם מביצוע העבירה – סך הכספים שנשדדו באירועים הרלבנטיים לנאשם הגיע ל-28,611 ₪ והנאשם קיבל חלקו היחסי בשלל. הסיבות שהביאו את נאשם 2 לבצע את העבירות – בצע כסף.

22. אני סבורה שעניינו של נאשם 2 לא נכנס בגדרו של סעיף 40ד. לחוק העונשין, על פיו רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם ולהקל בעונשו של הנאשם אם מצא שהנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם. הסניגור ביקש לעשות כן ולהסתפק בעבודות שירות בהסתמכו על המלצת שירות המבחן. עם כל הכבוד שאני רוחשת לעבודתו של שירות המבחן, דומני כי בנסיבות תיק זה, המלצת שירות המבחן אינה מבוססת ולא קיימת הלימה בין האמור בתסקיר לבין ההמלצה להסתפק בעבודות שירות. נאשם 2 הגיע למספר מפגשים פרטניים במסגרת הליך המעצר שייתכן וניתן לראות בהם טיפול ראשוני אבל לא יותר מכך. המפגשים הופסקו באוקטובר 2013 עם סיומו של צו הפיקוח.
על פי התסקיר, נאשם 2 לא הפנים חומרת מעשיו, אין לו תובנה מלאה למעשיו והוא נוטה להפחית ממידת אחריותו לביצוע העבירות והתקשה לבחון את האלמנטים האלימים בביצוע העבירה וסיכון חיי אדם שנשקף מהשימוש בנשק. הוא רואה את תפקידו כנהג כתפקיד משני ומפחית מחומרת מעשיו. היעדר עבר פלילי באירועים אלימים והרצון שלו לשתף פעולה עם שירות המבחן הם שיקולים לקולה אבל אינם באים במסגרת הליך שיקום המצדיקים חריגה ממתחם העונש ההולם.

23. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, על פי סעיף 40יא. לחוק העונשין, יש לשקול את הנסיבות הבאות: נאשם 2 הודה, נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה. הודאתו גרמה לחיסכון בזמן שיפוטי. למעט העבירה של היעדרות משירות צבאי בגינה נדון למספר חודשי מאסר, הוא לא הסתבך בעבירות נוספות. הוא שיתף פעולה עם רשויות החוק ומסר גירסה מפורטת של האירועים.
כתוצאה משיתוף הפעולה יוגדר הנאשם במסגרת מאסרו כטעון הגנה.
לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן והסניגור ויש להעדיף את עמדת המאשימה שעתרה למאסר בפועל.

24. סיכומו של דבר, אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 1

  1. 10 שנות מאסר ומניינם מיום מעצרו 11.2.2013.
  2. יופעל המאסר על תנאי של 7 חודשים מת"פ 24179-05-12 (בית משפט השלום ברחובות) מיום 12.7.2012.

המאסר יופעל בחופף למאסר שהוטל בתיק זה.
3. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות או עבירת נשק או עבירת רכוש מסוג פשע וכן עבירה של קשירת קשר לפשע.
4. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג עוון.
5. באשר לפיצוי – על פי ההלכה הנוהגת בקביעת סכום הפיצוי אין להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם או ביכולתו לעמוד בתשלום. לפיכך, אני מחייבת את הנאשם לפצות כל אחד מנפגעי העבירה באישומים הראשון-השישי בסך 2,500 ₪ לכל אחד. הסכום יופקד בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 1.7.2014. לא יופקד הסכום במועד, תעמוד היתרה לפירעון מיידי והגבייה תועבר למרכז לגביית קנסות.

ב"כ המאשימה יודיע לנפגעי העבירה תוכן ההחלטה וימסור פרטיהם האישיים למזכירות בית המשפט.

נאשם 2

  1. 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו (מיום 28.2.2013 ועד ליום 23.4.2013)
  2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות או עבירת נשק או עבירת רכוש מסוג פשע וכן עבירה של קשירת קשר לפשע.
  3. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג עוון.
  4. קנס בסך 5,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

בנסיבות המקרה לא מצאתי שיש לחייב את נאשם 2 לפצות את נפגעי העבירה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תשע"ד, 23/04/2014 במעמד הנוכחים:
הנאשמים, ב"כ נאשם 1 עו"ד גיל גבאי, ב"כ נאשם 2 עו"ד חיים הדייה וב"כ המאשימה עו"ד עינת בניטה .

קלרה רג'יניאנו, שופטת

ב"כ נאשם 2:
אבקש עיכוב ביצוע, עונש המאסר בפועל שנגזר על נאשם2, הנאשם היה משוחרר והתייצב לכל הדיונים. הבקשה היא לצורך הגשת ערעור, הנאשם נמצא עדיין באיזוק אלקטרוני כשנתיים ולא הייתה לו הפרה אחת. בנסיבות העניין אבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר. באשר לקנס שהוטל על הנאשם, הנאשם מסכים שהקנס יקוזז מתוך הכספים בסך 15,000 ₪ שהפקיד במזומן. יתרת הסכום תשמש להבטחת התייצבותו לריצוי עונש המאסר.

ב"כ המאשימה:
מתנגדים לעיכוב ביצוע, הכלל שריצוי המאסר יבוצע מיד בהטלת העונש. לא נתנגד להתארגנות.
אין לנו התנגדות שמתוך הכספים שהופקדו יקוזזו 5,000 ₪ לטובת הקנס שהוטל על הנאשם.


החלטה (לגבי נאשם 2)

נאשם 2 שוהה במעצר בית, באיזוק אלקטרוני מיום 23.4.13, התייצב לכל הדיונים ולא נרשמה לחובתו אף לא הפרה אחת של תנאי השחרור.
בנסיבות אלה ובשים לב להמלצת שירות המבחן אני נעתרת לבקשה בחלקה ומורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 25.5.14.
בהעדר החלטה אחרת, יתייצב הנאשם בתאריך הנ"ל עד לשעה 10:00 בבית הסוהר הדרים, או על פי החלטת שב"ס כשברשותו ת.ז. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שב"ס.
תנאי מעצר הבית באיזוק האלקטרוני יישארו בעינם עד להחלטה אחרת.

ניתן צו לפיו הקנס בסך 5,000 ₪ יקוזז מתוך כספים במזומן שהופקדו על ידי הנאשם במ"ת 19289-03-13. יתרת הסכום בסך 10,000 ₪ תשמש ערבות להבטחת התייצבותו של הנאשם לריצוי עונש המאסר.

ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תשע"ד, 23/04/2014 במעמד הנוכחים.

קלרה רג'יניאנו, שופטת

הוקלד על ידי לילך פז


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אלכסנדר גרשר
שופט :
עורכי דין: