ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לידר טויס בע"מ נגד The Little Tikes Company :


בפני כבוד השופט יעקב שינמן

התובעת
לידר טויס בע"מ

נגד

הנתבעות

  1. The Little Tikes Company
  2. MGA Entertainment Inc
  3. אילנית שיווק צעצועים בע"מ
  4. MGA Entertainment (HK) Ltd
  5. Entertainment Poland Sp.z o.o MGA

החלטה

(בבקשת הנתבעת 1 לעיכוב הליכים)

בפניי בקשת הנתבעת 1 לעיכוב הליכים בתובענה שהגישה נגדה התובעת עד להכרעה סופית שתינתן בבית המשפט העליון על פסק הדין של בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 9.6.13 בה"פ 576/07 (כבוד השופטת פלפל).

רקע
התובעת (להלן גם: "לידר") היא חברה המאוגדת לפי דיני מדינת ישראל.
הנתבעת 1 (להלן גם: "Little Tikes") היא חברה המאוגדת לפי דיני ארצות הברית ועוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק צעצועים לילדים בכל רחבי העולם.
בין לידר ל – Little Tikes התנהלו יחסי יצרן – מפיץ עד לסוף שנת 2006. תחילה הפיצה לידר את מוצרי Little Tikes בישראל ללא הסכם בכתב ובהמשך בהתאם להסכם כתוב (להלן: " הסכם ההפצה"). בתום שנה זו, הודיעה Little Tikes ללידר כי היא מביאה לסיום יחסי ההפצה ביניהן. מנגד, טענה לידר, כי הסכם ההפצה הופסק על ידי Little Tikes שלא כדין ולפיכך, היא הגישה תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 576/07) בה עתרה לסעד הצהרתי כי הסכם ההפצה בוטל שלא כדין ויש לקיימו. ביום 9.6.13 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת פלפל) את התובענה והעניק ללידר סעד הצהרתי לפיו הודעת ביטול ההסכם ניתנה שלא כדין והיא בטלה (להלן: "פסק הדין").
Little Tikes הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 6221/13) (להלן: " הערעור").

תמצית טענות הנתבעת 1 בבקשה
בעוד הערעור תלוי ועומד, הגישה לידר שתי תביעות כספיות – תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל אביב (תא"ק 57235-12-13) והתביעה שבכותרת, המושתתת על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה Little Tikes סיימה את הסכם ההפצה שלא כדין ולכן הוא היה בתוקף עד ליום 31.12.08 ול כן, לטענת לידר, היא זכאית לרווחים שהפיקה Little Tikes עד לסיום חוזה ההפצה ולחילופין לנזקים שסבלה בעקבות ביטולו על ידה. על הקביעות בפסק הדין תלוי ועומד הערעור ואם הערעור יתקבל וקביעה זו תיהפך על פיה, יישמט הבסיס מתחת לתביעה שבכותרת. גם לידר ציינה בכתב התביעה, כי אלמלא מחסום ההתיישנות, היא היתה ממתינה להגשת התביעה שבכותרת עד להכרעה חלוטה בסוגיית ביטול הסכם ההפצה.
יש לעכב את ההליכים בתביעה שבכותרת עד להכרעה סופית בערעור מחמת קיומו של "הליך תלוי ועומד" וזאת על מנת למנוע הליכי סרק ובזבוז אדיר של משאבי הצדדים ומשאבים שיפוטיים. להכרעה שתינתן בבית המשפט העליון בעניין סיום יחסי ההפצה בין הצדדים, יש השלכה גורלית על התביעה שבכותרת.
התובעת והנתבעת 1 הם הצדדים להליך הערעור. אין בהכרח חפיפה מלאה בין המתדיינים והעיקר הוא כי התובעת היא צד להליך זה ולערעור.
הנתבעת 1 לא היתה צריכה לבקש "עיכוב ביצוע" כי משניתן סעד הצהרתי בלבד ולא סעד אופרטיבי, ממילא לא היה מה לעכב.

תמצית טענות התובעת בתגובה לבקשה
יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים מהנימוקים הבאים;
לאור הכרעת בית המשפט המחוזי בפסק הדין, סיכויי הערעור קלושים ובדיון מקדמי שהתקיים בבית המשפט העליון ביום 17.12.13 המליץ בית המשפט ל – Little Tikes לחזור בה מהודעת הערעור.
פסק הדין מהווה מעשה בי – דין ו – Little Tikes לא ביקשה לעכב את ביצועו.
התביעה שבכותרת מצויה בשלבים מקדמיים ולא קיימת סיבה לעכב את ההליך.
הסמכות לעיכוב הליכים גם בנסיבות בהן קיים הליך תלוי ועומד הינה סמכות שבשיקול דעת בית המשפט במסגרתו ראוי ונכון שבית המשפט ישקול את הפגיעה העלולה להיגרם לתובעת בעיכוב נוסף, שאינו הכרחי, של ההליכים בין הצדדים.

דיון
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובת הנתבעת 1 לבקשה אני סבור כי יש לקבל את הבקשה מהטעמים הבאים;

סמכות בית המשפט לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד המעורר שאלות דומות הינה סמכות שבשיקול דעת, כאשר בית המשפט שוקל בהקשר זה שאלות של "יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חיסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב" (ראה: רע"א 3765/01 הפניקס נ. קפלן (פורסם בנבו, 28.1.02) ; רע"א 346/06 ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 14.5.06)).

בע"א 9/75 אל עוקבי נ. מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 480 (1975), קבע בית המשפט העליון כי:
"הרעיון העומד מאחורי הכלל של 'ענין תלוי ועומד' הוא כפול – מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית המשפט.... השאלה מרכזית בשתי התביעות היא זהה. אין להכביד על בתי משפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן – שני בתי משפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו ענין להגיע לתוצאות הפוכות".

לאור העובדה כי מדובר בבקשה שבשיקול דעתו של בית המשפט, ולאור השיקולים המנחים מאחורי הכלל, קבע בית המשפט, כי אין זה הכרחי כי תהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים שעשויים להיות נדונים בשתי התביעות כדי להרות על עיכוב ההליכים(ר' פס"ד אל עוקבי שאוזכר לעיל ורע"א 2733/07 עמירון סי. טי. אל. מימון והשקעות נ. וולך (פורסם בנבו , 4.12.07)); וכן כי זהות הצדדים אינה תנאי בל יעבור (ר' עע"מ 11254/05 חברת פנינת אילת בע"מ נ. עיריית אילת (פורסם בנבו, 17.8.06)).

הטעם לאמור לעיל, נובע מההיגיון העומד מאחורי הכלל של "הליך תלוי ועומד". כאמור, מדובר בכלל דיוני שבשיקול דעת, אשר נועד לאפשר לבית המשפט להימנע מלקיים דיון בעניין שממילא יוכרע בהליך אחר. קיומו של דיון כזה עלול להיות בלתי יעיל. בנסיבות כאלה, בית המשפט עשוי להחליט לעכב את הדיון, ולהמתין להכרעה של בית המשפט האחר – שתשליך באופן משמעותי על הדיון שבפניו, ולא לקיים דיון כפול באותם עניינים (ראה: ת.א. (מחוזי - ת"א) 34740-05-12 אברהם פוזננסקי נ' סובריין נכסים בע"מ (פורסם בנבו, 17.1.13).

בע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541 (1988) נפסק בהקשר זה:
".6 נראה לי, שצדק השופט בהחליטו, כי אין מקום לדון בתביעתה השנייה של המערערת, המכוונת לפסיקת פיצויים בשל הפרת ההסכם, כל עוד לא ניתנה הכרעה סופית ומחייבת בעניין תביעתה לסעד של אכיפת החוזה.
מטרתן של תקנות סדר הדין היא להבטיח ניהול משפט בצורה יעילה ולמנוע סחבת ובזבוז זמן שיפוטי מיותרים, אולם כל זאת תוך שמירה על זכותם של כל הצדדים למשפט להביא את ראיותיהם ואת טיעוניהם לפני בית המשפט בצורה מלאה ונאותה.
במתן החלטותיו הדיוניות רשאי ואף חייב בית המשפט לנקוט אמצעים, כדי למנוע התדיינות שהינה אקדמית וחסרת תועלת מעשית. לעתים קרובות מתברר, שתביעה מסוימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר היה עדיין תלוי ועומד לפני ערכאה של בתי המשפט כאשר הוגשה התביעה נושא הדיון. כאשר אפשרות כזאת צפויה מראש, יצדק בית המשפט, בדרך כלל, אם יסרב לדון בתביעה השנייה בטרם ניתן פסק-דין סופי בהליך האחר.
המקרה שלפנינו מהווה דוגמה מאלפת לסיטואציה אחרונה זו."

לאור האמור לעיל, אבחן עתה את התביעה שבפניי ואת הערעור;

מעיון בכתב התביעה שהגישה לידר עולה כי בתביעתה: "עותרת התובעת לסעדים בגין הפרת הסכם ההפצה וגרם הפרת הסכם ההפצה על ידי הנתבעות" (סעיף 7 לכתב התביעה) והסעדים המבוקשים על ידה הינם: "... סעד של מתן חשבונות, ובהמשך לכך, לסעד כספי של הרווחים... שהופקו שלא כדין על ידי הנתבעות בשל התנהגותן העוולתית, שנעשתה בזדון ובחוסר תום לב" (סעיף 8 לכתב התביעה) ולחלופין עותרת התובעת: "לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בגין הפרת הסכם ההפצה וסיום יחסי ההפצה עם הנתבעת 1 שלא כדין." (סעיף 9 לכתב התביעה). כמו כן, מבוקשים פיצויים עונשיים ( סעיף 10 לכתב התביעה).
הסעדים המבוקשים בתביעה מתבססים על קביעת בית המשפט המחוזי בת"א בפסק הדין, בין היתר, כי: "הנתבעת 1 " הפרה בצורה בוטה את חובת תום הלב..."" וכי: "הודעת הביטול המיומרת ששלחה לתובעת היתה שלא כדין." (סעיף 5 לכתב התביעה).

במקביל, עניינו של הערעור שהוגש כאמור על ידי הנתבעת 1 לבית המשפט העליון ( נספח ד' לבקשה לעיכוב הליכים) הוא בקביעה בפסק הדין: "בו קיבל בית המשפט קמא הנכבד תובענה לסעד הצהרתי שהודעת ביטול הסכם להפצת מוצרים שנמסרה למשיבה 1 ע"י המערערת מהווה הפרה של ההסכם ביניהן ובטלה" וכן על החלטות ביניים שניתנו במסגרת אותו הליך.
בגוף הערעור מעלה הנתבעת 1 מספר טענות שעיקרן, בין היתר, כי הסכם ההפצה פקע, לא התחדש והסתיים וכי ביטול ההסכם היה מוצדק וכדין ( ראה, בין השאר, סעיפים 9, 12, 13 ו – 16 להודעת הערעור).

לפיכך, במידה וערעור הנתבעת 1 יתקבל, הרי שבכך יבוטל, הלכה למעשה, פסק הדין שניתן בה"פ 576/07 וממילא בנסיבות אלו הדיון בתביעה שבפניי, המושתתת כאמור על הקביעות בפסק הדין נשוא הערעור, עשוי להתייתר.

מתגובת התובעת לבקשה לעיכוב הליכים, עולה כי גם התובעת מסכימה לכך שיש להמתין בהכרעת התביעה שבכותרת עד לסיום הדיון בערעור. כך למשל, בסעיף 9 לתגובתה ציינה התובעת כי: "התובעת מודיעה כבר עתה שמטעמים פרקטיים, היא לא תבקש שהתובענה דנן תוכרע בטרם יסתיים הדיון בערעור שהגישה LT על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ".

בשלב זה, הערעור קבוע לסיכומים וסיכומי הנתבעת 1 (המערערת) הוגשו זה מכבר (בהתאם להודעת הנתבעת 1 בתשובה לתגובה). בנסיבות אלו, נראה כי מדובר בפרק זמן לא ארוך, עד למועד ההכרעה בערעור ושיקולים של יעילות הדיון וחסכון במשאבי בית המשפט תומכים בהיענות לבקשה לעיכוב הליכים (ראה לעניין זה: בש"א (מחוזי - ת"א) 18506/08 L'Oreal נ' הרבל קוסמטיקס (פורסם בנבו, 23.12.08).

התובעת אף מסכימה כי: "בית המשפט העליון קבע מועדים קרובים לסיכומים בערעור... מכאן שההכרעה בערעור צפויה להינתן בעוד זמן לא רב." (סעיף 10 לתגובתה), כך שאף לשיטתה עיכוב ההליך כאמור, לא יסב לה נזק רב.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת ואני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה עד להכרעת בית המשפט העליון בע"א 6221/13.
לאור זאת, ממילא מעוכב בשלב זה מועד הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 ( בקשה מס' 3) וכן הדיון בבקשה מטעם התובעת לעניין המצאת כתב התביעה לנתבעות 2, 4 ו – 5 ( בקשה מס' 9).
עד ליום 6.7.14 יעדכנו הצדדים בדבר התקדמות הליך הערעור. בשלב זה, הדיון הקבוע בתביעה ליום 14.7.14 יתקיים במועד. אם עד אז לא יוכרע הערעור יגישו הצדדים מועדים מוסכמים לישיבת קד"מ לחודש אוקטובר 2014 ואילך.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ד, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לידר טויס בע"מ
נתבע: The Little Tikes Company
שופט :
עורכי דין: