ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריאל לוריא נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת עידית איצקוביץ
נציג ציבור (עובדים) אלכס לוין
נציג ציבור (מעבידים) יגאל ליבר

התובע
אריאל לוריא

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד דלית מילוא

פסק דין

1. התובע יליד 1975, סובל ממחלות קשות רבות, ביניהן גידול סרטני של עצם הירך בגינו נותח ונכרת עצם הירך, עיוורון בעין אחת וכן בעיות נפשיות (דיכאון מג'ורי) בגינן מטופל במרפאה לבריאות הנפש.
התובע מקבל קצבת נכות כללית בשיעור 100%, שנקבעה באופן זמני החל מ-1.1.13 ולצמיתות החל מ-1.4.14.

2. ההליך הנוכחי מתייחס להחלטה לעניין אי כושר של התובע (דרג ראשון) מיום 9.11.10 אשר קבעה דרגת אי כושר בשיעור 60% בגין התקופה מחודש 12.2010 עד 8.2011. על החלטה זו לא הוגש ערר.

3. התובענה לבית הדין הוגשה ב-28.4.11.
התקיימו דיונים בתיק בפני כבוד הרשמת שלי ולך, כבוד השופטת סיגל דוידוב- מוטולה ובפני רא ש מותב זה. הימשכות ההליכים בתיק ארוכה באופן חריג, ומקורה בין היתר בכך שעל אף המלצות בית הדין לתובע לפנות לסיוע משפטי (של הלשכה לסיוע משפטי או גוף אחר) הוא בחר להיות מיוצג על ידי מר מתי פלדמן, שאינו משפטן ואינו יודע חוק. אין לנו אלא להצטער על כך.
4. ההחלטה מושא התביעה

כאמור התובענה הוגשה בחודש אפריל 2011 כנגד החלטה של פקיד תביעות מ-9.11.10, קרי, לאחר יותר מ-5 חודשים מקבלת ההחלטה.

תקנה 27 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") קובעת:
נפגע רשאי לערער על החלטת הועדה בדבר דרגת נכותו בפני ועדה רפואית לערעורים (להלן - ועדה לערעורים), תוך שלושים יום מהתאריך בו נמסרה לו ההחלטה. המוסד רשאי לערער כאמור תוך שלושים יום מהתאריך בו נמסרה ההחלטה למזכיר.

ערר כאמור לא הוגש על ידי התובע.

בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי:
החלטות של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא.

בהתאם להלכה המושרשת של בית הדין הארצי לעבודה, בית הדין אינו מוסמך להאריך את המועד אשר נקבע בתקנות להגשת הערעור (דב"ע מא/9-98 אנדרי זיסרמן – המוסד פד"ע יב 237).
כל עוד לא ניתנה בעניינו של התובע החלטה של ועדה לעררים, לא קמה הסמכות של בית הדין לדון בהחלטה לעניין אי הכושר בתקופה הנטענת.

בדיון שהתקיים בפני כבוד השופטת דוידוב-מוטולה ובפני אם בית הדין נבחנה האפשרות לראות במועד שבו הוגשה התובענה לבית הדין כמועד להגשת ערר, תוך התייחסות לשאלה האם היה התובע כשיר לטפל בענייניו בתקופה שחלפה עד להגשת התביעה.
התובע הגיש מסמכים רפואיים וב"כ הנתבע התייחסה בתגובתה, עת ציינה כי מלבד תקופת האשפוז בחודש ינואר, המסמכים הרפואיים אינם מצביעים על מניעות בהגשת ערר.

בתגובה האחרונה אשר הוגשה מטעם הנתבע צורפה תעודת עובד ציבור לפיה לתובע היו הכנסות מעבודה בתקופה הנטענת. כך נאמר:

"הכנסתו החודשית של התובע בשנת 2010 הסתכמה ב - 3381 ₪ לחודש.
הכנסתו החודשית של התובע בשנת 2011 עלתה ב 2189 ₪ לחודש והסתכמה ב - 5540 ₪.

אם התובע היה מסוגל לעבוד בתקופה שבה עליו היה להגיש ערר, ברור שאין לראות בו כמי שלא מסוגל לטפל בענייניו, כסיבה המצדיקה הפסקת תקופת התיישנות בהתאם לסעיף 11 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958.

אין לבית הדין סמכות לדון בערעור כנגד החלטה לעניין אי כושר מדרג ראשון, כאשר לא הוגש עליה ערר.
כמו-כן, עד להגשת התביעה לבית הדין חלף הרבה יותר מהמועד להגשת ערר בהתאם לתקנות.

לגופו של עניין נציין כי אם לתובע הכנסות בתקופה שבגינה הוא קיבל אי כושר חלקי (60%) ברור שהייתה לו מסוגלות מסוימת לעובד ולהשתכר, כך שספק רב אם ערעור על החלטה זו היה מתקבל.

5. נוכח האמור לעיל תביעת התובע כנגד ההחלטה לעניין אי כושר מיום 9. 11.2010 נדחית.

מאחר ש מדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

6. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ד 27/4/14 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (עובדים)
אלכס לוין

עידית איצקוביץ
שופטת

נציג ציבור(מעבידים)
יגאל ליבר


מעורבים
תובע: אריאל לוריא
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: