ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רועי ברנדייס נגד בבילון בע"מ :


בפני כבוד השופטת רות רונן

המבקש:

רועי ברנדייס

נגד

המשיבים:

  1. בבילון בע"מ
  2. אלון צבי כרמלי
  3. נועם לניר
  4. רם אנטין
  5. אפרת טולקובסקי
  6. גיל נחום רוזן

החלטה

1. המבקש הגיש נגד המשיבים בקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית. בבקשה טען המבקש כי המשיבים - בניגוד לדין - פרסמו דוחות מיידים ודוחות כספיים חלקיים ולא מלאים, וכי הם פרסמו פרטים מטעים במעשה או במחדל, בכל הקשור לעסקי החברה ולהתקשרות שלה עם חברת Yahoo! Inc.ועם חברת Yahoo! Sarl .

2. בתשובתם לבקשת האישור, כפרו המשיבים באמור בבקשה, וטענו בין היתר כי הם גילו לציבור המשקיעים את מלוא המידע המהותי שהיה עליהם לגלותו. כך נטען כי המשיבה 1 (להלן: "החברה") לא ידעה על ההפרות להן טוען המבקש, הפרות שמקורן בשותפי ההפצה שלה, וכי מרגע שהתקבל מכתב הפנייה מיאהו, היא פעלה באופן מיידי ונחוש להפסקת פעילות ההפצה של שותפים אלה. החברה אף דיווחה על כך באופן שוטף לציבור המשקיעים. כן נטען כי החברה אינה חייבת לדווח על הוראות דיני החוזים - לפיהן לכל צד לחוזה יש זכות להודיע על ביטול החוזה במקרה של הפרתו.

3. בבקשה הנוכחית עותר המבקש כי בית המשפט יורה למשיבים על צירוף מסמכים לכתב התשובה מטעמם, מכוח תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי – שכן מדובר במסמכים שנזכרו בכתב התשובה לבקשת האישור . לחלופין עותר המבקש כי בית המשפט יורה למשיבים לגלות מסמכים אלה מכוח תקנה 4 לתקנות תביעות ייצוגיות.

5. המבקש טוען כי המסמכים המבוקשים נזכרו בכתב התשובה של לאישור הבקשה לתביעה ייצוגית, ולכן היה על המשיבים לצרפם.

המבקש טען כי לאור העובדה כי המשיבים הזכירו את המסמכים בכתבי התשובה שלהם, הרי שמדובר במסמכים רלוונטיים ביותר לדיון בבקשת האישור, מסמכים שנדרשים למבקש כדי להקל עליו להרים את הנטל שהוטל עליו במסגרת הבקשה, וכדי לפרוס את מלוא הראיות הרלוונטיות בפני בית המשפט.

לגישת המבקש, מכתבים שנשלחו מיאהו לחברה בנוגע לאופן קיום ההסכם ביניהן (מסמכים א' וב' לבקשה), הסכם שיתוף הפעולה ומסמך ה-guidelines של החברה (מסמכים ג' וד') יסייעהתחקות אחר מעשי המשיבים או מחדליהם במסגרת יישום ההסכם בין החברה לבין יאהו.

6. עוד טען המבקש כי הוא עמד בנטל, והוכיח תשתית ראשונית כנדרש בשלב זה של הבקשה לגילוי מסמכים. לטענתו, המשיבים אינם יכולים להעלות טענה לפיה המסמכים שהוא מבקש את גילויים פוגעים בסודות מסחריים כלשהם של מי מהצדדים או של צדדים שלישיים. אם ההסכם עם חברת יאהו (מסמך ג') כולל תניות מסחריות סודיות, המבקש אינו מתנגד לכך שתניות אלה יושחרו. באשר למסמכים א' וב', אין מדובר בהסכמים מסחריים אלא במכתבים שנשלחו מיאהו לנוגע להפרות של החברה – הנוגעות בלב לבה של התביעה. באשר למסמך ד', המשיבים עצמם הפנו וציינו את הסעיף המתייחס לכללי המדיניות של החברה, ואף על פי כן השחירו את הכללים שפורטו במסמך ד' הנ"ל.

7. המבקש הוסיף כי ככל שיש מידע מסחרי במסמכים, הוא אינו מתנגד לחתום על התחייבות לשמירה על הסודיות בקשר עם מסמכים אלה, וכי הוא לא יעשה בהם שימוש אלא לצורך ניהול ההליך דנן. אם יש מידע שאינו רלוונטי לתביעה (בכפוף להצהרת ב"כ המשיבים על כך), מסכים המבקש כי מידע זה יימחק מהמסמכים.

8. המשיבים התנגדו לבקשה. משיבים 1-3 (שיכונו להלן למען הנוחות "המשיבים") טענו כי אין מקום להורות על צירוף המסמכים מכוח תקנה 75, משום שמדובר במסמכים שמהווים סוד מסחרי, שחל לגביו חיסיון. באשר לבקשה לגילוי מסמכים, נטען כי בשלב הנוכחי יש להורות רק על גילוי מסמכים הנוגעים לשאלת התקיימות תנאי הסף הרלוונטיים לשלב זה של ההליך, ובקשת הגילוי דנן אינה עומדת בתנאי זה.

9. המשיבים התייחסו למסמכים אליהם התייחסה הבקשה. המסמך הראשון (מסמך א') הוא מכתב פנייה שקבלה חברת יאהו שעל קבלתו החברה דיווחה בדיווח מיידי ביום 20.101.2013. על פי הדיווח יאהו טענה במכתב כי נפלו מספר ליקויים באופן בו החברה מיישמת את ההסכם, והיא רואה בכך הפרה שלו. לחברה ניתנה אפשרות לתקן את הליקויים. לגישת המשיבים המידע במכתב הוא סוד מסחרי, שכן יאהו מפנה בו לסעיפי ההסכם ואל כללי המדיניות הקבועים בו, והיא מפרטת באיזה אופן החברה הפרה את ההסכם לטענתה. עוד נטען כי החברה מחויבת בחובת סודיות מכוח ההסכם בינה לבין יאהו, ואף לכן יש לקבוע כי המכתב הוא סוד מסחרי שאין מקום לחשיפתו.

המשיבים הוסיפו וטענו כי מסמך א' אף אינו קשור לליבת המחלוקת בין הצדדים.

10. המסמך השני – מסמך ב', הוא הודעה שהתקבלה אצל החברה מיאהו ביום 10.11.2013. החברה הודיעה על קבלת הודעה זו בדיווח מיידי מיום 11.11.2013. גם מכתב זה מכיל לטענת המשיבים סוד מסחרי, שכן יאהו ציינה בו פרטים שיש להם קשר ישיר להתקשרות הטכנולוגית בין הצדדים, והוא מערב אינטרסים מסחריים של חברת יאהו שאינה צד להליך דנן. ההודעה אף אינה רלוונטית לפי הטענה לדיון בבקשת האישור.

11. המסמך השלישי, מסמך ג' הוא הסכם שיתוף הפעולה עם יאהו. גם הסכם זה מצוי בלב הסודות המסחריים של החברה, והוא מכיל מידע עסקי רגיש שחשיפתו עלולה לפגוע הן בחברה והן ביאהו. בהתאם להסכם מחויבת החברכה לסודיות כלפי יאהו. עוד נטען כי גם מסמך זה אינו נדרש לצורך בירור בקשת האישור. לטענת המשיבים, מתייחסות טענות המבקש לאי גילוי של גורמי הסיכון שהחברה היתה צריכה לגלות. המשיבים טוענים כי החברה גילתה בדוחות שלה את כל המידע הדרוש ביחס להתקשרות שלה עם יאהו, וגורמי הסיכון הקשורים בכך.

12. באשר למסמך הרביעי – מסמך ד', מדובר בנספח E להסכם ההפצה. מסמך זה צורף לתגובה והושחר כולו. הסכם ההפצה הוא הסכם בעל נוסח קבוע, והמשיבים טענו כי החברה פועל ת באופן כקבי להבטיח כי שותפיה לא יבצעו הונאות או הפרות. על פי סעיף 10 לנספח C להסכם ההפצה, על שותף ההפצה לעמוד בכללי המדיניות של החברה - שהם אלה המפורטים בנספחE הנ"ל. בנספח זה – כך נטען – מצויים סודותיה המסחריים של החברה, שכן הוא מהווה פירוט של רשימת ההנחיות בהם מחויב לעמוד שותף הפצה של החברה במסגר ת ההתקשרות שלו עם החברה. מדובר בתניות רבות, משפטיות וטכנולוגיות, המסדירות היבטים שונים של אופן הפעולה המצופה משותף ההפצה – אופן התקנת התוכנה, כללים שיבטיחו שקיפות והוגנות מול המשתמש, אופן ההסרה של התוכנה וכד'.

מידע זה הוא בלב הפעילות העסקית של החברה וככזה הוא סוד מסחרי. מפורט במסמך מידע שמתווה חלק קרדינאלי של שיתוף הפעולה של החברה עם שותפי ההפצה שלה, וגילוי המידע הזה יוביל לחשיפת היחסים העסקיים של החברה עם אותם שותפים והדרישות מהם.

עוד נטען כי גם מסמך ד' אינו רלוונטי לדיון בבקשת האישור.

13. המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה לצירוף מסמכים מכוח תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, לאור היותם של המסמכים "סוד מסחרי" ולאור החיסיון שחל עליהם. לגישתם, התקנה אינה חלה ביחס למסמכים חסויים, וכאלה הם המסמכים נושא הבקשה. באשר לבקשה לגילוי מסמכים מכוח תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות – נטען כי גם בקשה זו צריכה להידחות, כדי לשמור על סודיות מסמכי המשיבים ולמנוע מצב בו התובענה הייצוגית תשמש כלי לחשיפת סודות מסחריים.

14. עוד נטען כי דין בקשת העיון להידחות משום שמדובר במידע שהוא מידע מסחרי סודי. על בית-המשפט להפנות תשומת לב מיוחדת בשלב בקשת האישור להבטחת שמירת סודיות המסמכים של הנתבע, כמו גם לשמירת האינטרסים של צדדים שלישיים שאינם צד להליך. שאלת החשיפה של מסמכים שיש בהם סוד מסחרי מושפעת באופן ישיר מהתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו. כל עוד לא הונחה תשתית כזו, ייטה בית-המשפט לא להורות על גילוי מסמכים שכלולים בהם סודות מסחריים. התחייבותו של מבקש הגילוי שלא לעשות שימוש במידע, אינה יכולה להיות תחליף לדרישה בדבר הנחת תשתית ראייתית לביסוס התובענה.

15. המשיבים טענו כי אין די בעמדת המבקש לפיה ניתן יהיה למחוק מהמסמכים מידע שאינו רלוונטי לתובענה, שכן לגישתם יש למחוק את כל התוכן של המסמכים. לטענתם, לגבי חלק מהמסמכים ישנה חשיבות לצורה לסגנון ולאופן הפנייה של יאהו לחברה וגם מטעם זה – כך נטען – ההצעה אינה רלוונטית. המשיבים הוסיפו כי חשיפת המסמכים מנוגדת גם לאינטרס של הקבוצה המיוצגת, משום שהאינטרס של הקבוצה הוא כי החברה תמשיך להתקיים כחברה מצליחה ומשגשגת.

16. המבקש השיב לתגובות המשיבים. הוא טען כי המסמכים אינם מהווים סוד מסחרי בין היתר משום שהסכמים דומים של חברת יאהו צורפו על ידי חברות אחרות לתשקיפיהן שהוגשו לבורסה בארצות הברית.

עוד נטען כי אף לו היה מדובר בסוד מסחרי, לא היה די בכך כדי למנוע את צירופם של המסמכים לכתבי הטענות או לפחות את מסירתם לידי המבקש. המבקש חזר וציין כי הוא מסכים כי חלף הגשת המסמכים לתיק בית המשפט, המסמכים יימסרו לידיו, ובמקביל הוא יחתום על כתב סודיות.

דיון
17. אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה בכפוף לתנאים שיפורטו להלן.

תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:
"בעל דין ירשום בכתב טענותיו או ברשימה מצורפת אליו מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך, ויצרפם לכתב הטענות".

כלומר, הכלל הוא כי בעל דין המסתמך על מסמכים מסוימים במסגרת כתבי הטענות שלו, חייב לצרף מסמכים אלה לכתבי הטענות. ההיגיון בכך הוא ברור – העובדה כי צד מבקש להסתמך על מסמך מסוים במסגרת כתבי הטענות שלו, מעידה על כך כי לשיטתו מדובר במסמך רלוונטי. אם אכן כך הוא הדבר, הרי כדי שבעל הדין שכנגד יוכל להתמודד עם המסמך, על הצד שמבקש להסתמך עליו לאפשר גם לבעל הדין שכנגד לראות את המסמך – ולכן עליו לצרפו לכתבי טענותיו. כאשר מדובר במסמך שבעל הדין עצמו התייחס אליו בכתבי הטענות שלו והסתמך עליו, הרי מתן אפשרות לאותו בעל דין שלא לגלות את המסמך צריך להיות חריג ביותר (אם בכלל קיימת אפשרות כזו).

18. המסקנה שלעיל נובעת גם מהכלל ביחס לחובת הגילוי, לפיו הוא כי "הכל מצווים להעיד ולהציג מסמכים במשפט כאמור בס' 1 לפקודת הראיות. חובת הסודיות חלה מחוץ לכותלי בית המשפט והיא עומדת עד לנקודת הזמן שבה נדרש ראיה על פי דין המבטל את חובת הסודיות (ר' מאמרו הנ"ל של עמית, עמ' 256-257). ההלכה הפסוקה קבעה כי 'הסודיות היא עד לנקודת הזמן שבה נדרשת הגשת ראיה על פי דין, כאשר הדין הכופה מבטל את חובת הסודיות'" (ר' רע"א 8943/06 גיא יוחנן נ. סלקום)" (ר' החלטת י בת.צ. 43055-07-11 כהן נ בן זקן מיום 23.12.2013).

19. במקרה דנן, אני סבורה כי המשיבים לא הוכיחו את קיומו של החריג לכלל, ולא הוכיחו כי חרף העובדה כי מדובר במסמכים שאת כולם הם הזכירו בכתב התשובה שלהם לבקשת האישור – הם זכאים שלא לגלות את תוכנם לצד שכנגד. כאמור, טענתם היחידה של המשיבים בהקשר זה היתה כי המסמכים הללו כוללים סודות מסחריים, וככאלה הם נהנים מחיסיון.

20. טענות המשיבים בהקשר זה היו טענות כלליות, והן לא התייחסו למכלול האמור במסמכים כולם. כך, אין זה ברור מדוע מסמך א' כולו הוא "סוד מסחרי". הטענה לפיה במכתב הזה מפנה יאהו לסעיפי ההסכם ולכללי המדיניות שלה – אינה הופכת אותו עדיין מיניה וביה למכתב הכולל סוד מסחרי. לא ברור מדוע טענת יאהו לפיה החברה הפרה את ההסכם היא סוד מסחרי, גם אם מדובר בטענה מפורטת על ידי יאהו .

כפי שהובהר לעיל, המשיבים אף טענו כי לגבי חלק מהמסמכים ישנה חשיבות לצורה לסגנון ולאופן הפנייה של יאהו לחברה. אולם – אין זה ברור מדוע צורת המסמך או אופן הפנייה של יאהו מהווים סוד מסחרי, המשיבים לא הבהירו ענין זה כלל, ולכן אין מקום לקבל גם את הטענה הזאת.

באשר לטענה לפיה החברה התחייבה כלפי יאהו לסודיות, הרי לטעמי אין די בכך שצדדים להסכם הסכימו ביניהם על כך כי תוכן ההסכם יהיה סודי, כדי לשלול מצד להליך משפטי המבקש לעיין במסמכים אלה, ככל שהם רלבנטיים להליך – את הזכות לעשות כן (ר' החלטתי בענין כהן נ. בן זקן שנזכרה לעיל).

21. דברים דומים ניתן לומר ביחס למסמך ב' – מכתב נוסף מיאהו, בו הודיעה יאהו כי היא אינה מתכוונת להשהות או לבטל את ההסכם בינה לבין החברה. לא ברור מדוע הודעה זו של יאהו – גם אם היא מפורטת, מהווה סוד מסחרי, והמשיבים במסגרת תשובתם לא הניחו את דעתי כי אלה הם פני הדברים.

22. באשר למסמך ג', הסכם שיתוף הפעולה בין החברה לבין יאהו – הרי גם ביחס אליו לא ניתן לקבוע כי ההסכם כולו הוא הסכם הכולל סודות מסחריים שאין מקום לגלותם במסגרת ההליך הנוכחי. יחד עם זאת, ככל שיש בהסכם סעיפים ספציפיים בהם קיים מידע טכנולוגי המהווה סוד מסחרי – רשאים המשיבים להשחיר מידע זה. זאת, בכפוף להצהרת באי כוחם ביחס לסוג המידע שהושחר, וביחס לכך כי להבנתם מדובר במידע טכנולוגי ספציפי שאינו קשור לשאלות נושא הדיון בבקשת האישור.

23. מסמך ד' הוא נספח להסכם ההפצה של החברה. גם ביחס למסמך זה אינני סבורה כי ניתן לקבוע כי מכלול האמור בו מהווה סוד מסחרי. המשיבים ציינו כי המסמך כולל מידע טכנולוגי גמו מידע ביחס לאופן התקנת התוכנה ואופן הסרתה. הדברים האמורים ביחס להסכם שיתוף הפעולה מסמך ג' – יפים גם לגבי מסמך זה, וגם ביחס אליו רשאים המשיבים להשחיר אותם חלקים במסמך שהם מידע טכנולוגי ספציפי שאינו רלוונטי לבירור בקשת האישור.

24. יודגש כי אינני מקבלת את טענות המשיבים לפיהן המסמכים שצירופם מבוקש אינם רלוונטיים לבירור הבקשה. בהקשר זה מקובלת על טענת המבקש לפיה באזכור המסמכים הללו במסגרת כתב התשובה לבקשת האישור, גילו המשיבים את דעתם כי מדובר במסמכים רלוונטים – וככאלה גם המבקש זכאי לראותם.

25. לאור עמדת המבקש לפיה הוא מוכן כי המסמכים לא יצורפו פיזית לכתבי בית הדין, אני מורה למשיבים להעביר העתק של המסמכים לידיו של ב"כ המבקש, בכפוף לאפשרות להשחיר חלקים מהם כפי שהובהר לעיל (בס' 22-23) . ב"כ המבקש יחתום על התחייבות לפיה הוא לא יעשה שימוש במסמכים שלא לצורך ההליך הנוכחי, וכי הוא לא יגלה את תוכנם.

26. בשולי הדברים יוער כי לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי היה מקום להורות על גילוי המסמכים גם מכוח תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות. כידוע, הנטל המוטל על מבקש אישור תביעה ייצוגית בשלב זה של הדיון, לצורך הוכחה בדבר קיומה של תשתית ראייתית ראשונית – הוא נטל קל יחסית (ר' למשל החלטתי בת"צ 20457-03-11 ספרא נ. מ.ת.מ.).

כעולה מתשובת המשיבים לבקשה – כמו גם מתשובתם לבקשה דנן, המשיבים טענו בין היתר כי החברה לא ידעה אודות ההפרות להן טוען המבקש. מכאן, כי המשיבים אינם כופרים בכך כי היו הפרות, וכי קיומן הוא מידע שהיה מקום לגלות אותו. המשיבים אף טענו כי מרגע שיאהו פנתה אליהם – פעלה החברה באופן מיידי להפסקת פעילות ההפצה של שותפי ההפצה המפרים, וכי היא דיווחה על כך לציבור המשקיעים. כלומר – מדובר במידע שכאשר היה ידוע לחברה, היה עליה לגלות אותו, גם לגישתה שלה.

27. הטענה לפיה החברה לא היתה מודעת לקיומן של ההפרות היא טענה שיהיה מקום לברר אותה במסגרת בקשת האישור. אולם, מהדברים שצוינו לעיל עולה כי המבקש עמד – נכון לשלב המקדמי הזה של הדיון - בנטל להוכחת קיומה של תשתית ראייתית שדי בה לצורך תנאי הסף הנדרשים בתקנה 4 לתקנות תובענות ייצוגיות.

לכן, ומאחר שמדובר במסמכים רלוונטים – היה מקום להורות על גילויים של מסמכים אלה במסגרת הליך גילוי מסמכים.

28. מכול הטעמים שלעיל, אני מקבלת אם כן את הבקשה בכפוף לאמור בס' 22-23 לעיל. הגילוי יבוצע תוך 14 יום מהיום.

המשיבים 1-3 ישאו בהוצאות המבקש בגין הבקשה הנוכחית בסכום כולל של 3,000 ₪ וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ד, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רועי ברנדייס
נתבע: בבילון בע"מ
שופט :
עורכי דין: