ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד שמשון דוד :

31148-03-14
בפני כבוד השופטת עדי במביליה – אינשטיין

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
שמשון דוד

נוכחים:
מטעם המאשימה: עו"ד ויאם קבלאוי
הנאשם: הובא וע"י ב"כ עו"ד דב הירש

פרוטוקול

ב"כ הנאשם: יש חוו"ד חיובית של הממונה על עבודות השירות, אך היא טרם נשלחה לבימ"ש. דיברתי עם הממונה ואני אקבל את חוו"ד במהלך השעה הקרובה. אבקש להתחיל לטעון לפני קבלתה. אבקש להעיד לעונש עד. העד השני אמר שיש לו עומס עבודה וביקש שאסתפק רק בעד אחד לעניין העונש ואני הסכמתי.

צוער דוד בן ישי, לאחר שהוזהר כדין לומר אמת, משיב לשאלות הסנגור:
ש. אתה יודע למה אתה כאן.
ת. לא.
ש. מישהו שוחח איתך לפני העדות.
ת. לא.
ש. אתה מכיר בתיק החקירה הקלטה נסתרת של אחד החוקרים ביצע לנאשם.
ת. כן.
ש. זה היית אתה.
ת. לא.
ש. אתה יכול לספר לנו על ההקלטה.
ת. במסגרת החקירה בוצע לנאשם תרגיל חקירה של הקלטה סמויה. את ההקלטה הזו ביצע החוקר ארז זיו ובמסגרת ההקלטה הנאשם הודה במיוחס לו.
ש. מציג בפניך מזכר
ת. זה מזכר של השוטר ארז זיו. זה לגבי ההקלטה שדיברתי עליה, זה מתאר את השתלשלות האירועים שהיתה בהקלטה.

הסנגור: אבקש להגיש.

התובע: אין התנגדות.

מזכר מיום 7.3.14 מוגש ומסומן נ/1.

המשך:
ש. רשום במזכר שהנאשם מפחד ממשפחת קראג'ה.
ת. אני יכול להגיד שגם בפניי הנאשם טען שהוא מפחד ממשפחת קראג'ה. זה נקודה שעלתה במהלך החקירות. הוא אמר שהוא מפחד ממשפחת קראג'ה.
ש. אתה זוכר שיחה משולשת שלי , שלך ושל הנאשם באחד מדיוני הארכת מעצר.
ת. לא זוכר.
ש. עמדנו ליד דוכן העצורים ואני עודדתי את הנאשם לשתף איתכם פעולה באופן מלא.
ת. אני לא זוכר, אני יכול להגיד שבשלב שבו חברי נכנס לתמונה, כבר לא היינו זקוקים לשיתוף הפעולה שלו כי היתה לנו יותר מהודאה מלאה אחת שלו.
ש. אבל עדיין אינפורמציה לגבי משפחת קראג'ה הוא חשש לתת לכם.
ת. הוא לא נתן כל אינפורמציה לגבי משפחת קראג'ה וגם לא נשאל לגבי מידע נוסף, הוא נשאל רק לגבי עניין האקדח שנמצא אצלו בבית.
ש. כשאני אומר משפחת קראג'ה, אני מדבר על שני החשודים הנוספים ג'אסר ונעמאן.
ת. אני באמת לא זוכר. לדעתי יכול להיות שהוא הוסיף פרט אחד שולי לגבי נעמאן שגם נעמאן ידע על האקדח, אבל אני אומר את זה מהזכרון שלי ויכול להיות שאני טועה. באופן כללי בשלב בו הסנגור נכנס לתמונה כל התמונה היתה בפנינו, הן לגבי חלקו של הנאשם והן לגבי חלקם של השניים האחרים.

התובע: אין מחלוקת שהנאשם שיתף פעולה בחקירה.

ש. מציג לך מסמכים ואומר לך שהנאשם ביקש הגנה מהמשטרה בשל הפחד ממשפחת קראג'ה.
ת. ממני לא. אולי מאחרים.

הסנגור: מבקש להגיש מזכר לגבי ההגנה שהוא ביקש. מבקש להגיש גם את ההודעה של החשוד שגם שם הוא חוזר על הפחד שלו מהמשפחה.

התובע: אין התנגדות. אני מצהיר שאין מחלוקת כי הנאשם מסר לחוקרים שהוא פוחד מהחשודים נעמאן וג'אסר והוא חזר על זה מספר פעמים במהלך החקירות שלו וגם אין מחלוקת שהוא שיתף פעולה באופן מלא.

מזכר מוגש ומסומן נ/2.
הודעת הנאשם מיום 12.3.14 מוגשת ומסומנת נ/3.

המשך:
ש. באותה שיחה משולשת שלי שלך ושל הנאשם, שנינו הבטחנו לנאשם משהו.
ת. אני לא הבטחתי כלום לנאשם.
ש. לפני כמה דקות אמרת שאתה לא זוכר את השיחה.
ת. נכון, אני לא זוכר את השיחה. אבל אני לא הבטחתי לנאשם כלום בשום שלב משלבי החקירה ש. לא הבטחת לו שתדבר עם הפרקליטות לטובתו.
ת. לא זוכר. אני זוכר שבמהלך החקירה די ריחמתי על הנאשם, הבנתי את החלק שלו בסיפור, כאב לי הלב עליו, בן אדם מבוגר שנקלע לסיטואציה לא שלו, נכנס לסיטואציה על לא עוול בכפו, לא יודע איך בדיוק הגיע האקדח, לא לפי רצונו, הוא נכנס לסיטואציה בעייתית מבחינתו, מצא עצמו עצור, שלפי התרשמותי זה לא מתאים לבן אדם, הוא לא עבריין כבד עכשיו. די כאב לי הלב עליו. אני אומר את האמת. אני לא זוכר שאמרתי שאדבר לטובתו, היו הרבה שיחות.
ש. גם לי אמרת שתדבר לטובתו שתראה איך באים לעזרתו.
ת. באמת שאני לא זוכר, גם אם כן, אני לא רואה בזה פסול. אמרתי את הדברים ולא אסתיר כי הנאשם מהשנייה הראשונה, עוד לפני שהודה, מיד ראיתי והבנתי מה קורה פה, הבנתי שבתחושות שלי הוא מסליק את האקדח בשביל אנשים א חרים, הנחתי שזה בשביל אחרים, ובמהלך החקירה הסתבר שזה נכון.
ש. האם היתה מצדך או מצד מישהו אחר, לדבר עם הפרקליטות לטובתו.
ת. דיברתי עם ויאם, אך הוא לא הסכים לשמוע על כך, והוא אמר שזה יתברר במשפט.
ש. העלת את הדברים.
ת. במהלך השיחה עם הפרקליט, העליתי את תחושותיי והוא אמר לי שזה יתברר בבית המשפט. אני נמצא פה ומביט בשמשון, רואה אדם שהוא בגיל של אבא שלי, זה נוגע לי ברגש. אני מבין.
ש. הוא נראה לך לא מחובר לסיטואציה הזו. התרשמת שאת ההסלקה של האקדח הוא ביצע מפחד או ממניעים אישיים כלכליים.
ת. לא יודע מה המניעים שלו, אך הוא מפחד מהמשפחה , מנעמן וג'אסר. זה לא מתוך פעילות עבריינית משותפת איתם, זה בבטחון לא. אם יש גם מניע כלכלי אני לא יודע.
ש. יש הסבר נוסף חוץ מפחד.
ת. שמשון חבר של נעמן, יש הסבר נוסף. גם בהודעה שלו הוא אומר שהתקשר לנעמן ואמר לו שיפיל את כולם אם הוא יפול, כך שהוא מבין מה קורה ומכלכל צעדיו. מצד אחד, אני כן מבין את חלקו אבל מצד שני אני יודע שהוא יודע היטב מה הוא עשה.
ש. אתם יודעים למי האקדח היה שייך.
ת. כן.
ש. יש לכם אינדיקציה לכך שהנאשם החזיק את האקדח לצורך פעולה פלילית או עבריינית אחרת.
ת. שוב אני אומר שהאקדח הוסלק אצל שמשון ע"י נעמן וג'אסר קראג'ה. זה מסכם הכל. שוב אני אומר, יש לו חלק בארוע הזה, הוא ידע מה הוא עושה, אבל האקדח הוסלק ע"י קראג'ה. זהו חלקו וזהו חלקם.

חקירה נגדית:
אין שאלות.

ב"כ המאשימה: אבקש להגיש את שלושת חקירותיו של הנאשם במשטרה וכן את תמלול השיחה המוקלטת בין החוקר לבין הנאשם. החקירה הרביעית הוגשה על ידי חברי וסומנה נ/3. בנוסף מגיש גיליון הרשעות קודמות.

ב"כ הנאשם: אין התנגדות.

הודעה מיום 5.3.14 מוגשת ומסומנת ת/1.
הודעה מיום 7.3.14 מוגשת ומסומנת ת/2.
הודעה מיום 9.3.14 מוגשת ומסומנת ת/3.
תמלול קלטת מוגש ומסומן ת/4.
גליון הרשעות קודמות מוגש ומסומן ת/5.

ב"כ הנאשם: בינתיים הגיעה חוות דעת ממונה על עבודות שירות – מגיש לבית המשפט. מדובר בחוות דעת חיובית.
ב"כ המאשימה: הנאשם הודה בכתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע והחזקת נשק ותחמושת. אין מחלוקת כי הנאשם החזיק בכלי הנשק עבור ג'אסר ונעמן קראג'ה. הדברים מצויינים בכתב האישום במפורש, בכך גם הודה הנאשם. התייצב היום החוקר בתיק. מדבריו עולה באופן חד משמעי כי הנאשם הודה כבר במשטרה מבלי שהובטח לו כל דבר. גם אותה שיחה שהיתה עם מי בשלב החקירה היא היתה לאחר שהנאשם כבר הודה, הן בהקלטה הסמויה והן בחקירה גלויה מיום 9.3.14 וכפי שעלה בחקירה לא הובטח לנאשם שום דבר ושום עזרה והדברים נשללו בתוקף על ידי. על כן, לטעמנו חקירתו היום של העד היתה מיותרת והדברים ברורים ולא טענו דבר שסותר את מה שעלה היום בחקירה, אנו יודעים שהנאשם מפחד משני האחרים שעצורים בתיק. על כך אין מחלוקת. מגיש לבית המשפט פסק דין בערעור פלילי 5339-06-13 וכן פסק דין בערעור פלילי 5888-04-12 וכן ערעור פלילי 5203/10. בפסק הדין השני מדובר בעבירה של החזקת נשק ושיבוש, ללא עבר פלילי, שיש לו נסיבות קשות ורפואיות. שירות המבחן נתן המלצה חיובית וביתה משפט אישר עונש של 8 חודשי בפועל. בפסק דין האחרון ,מדובר בבחור צעיר, ללא עבר פלילי, נסיבות אישיות קשות, בית המשפט מציין כי 9 חודשי מאסר שנגזרו על הנאשם הוא עונש סביר ואף עונש מתון, כך לדברי בית המשפט העליון.
גם אם אנו מבקשים שבית המשפט יאמץ את מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, דהיינו בין 6 חודשים ל- 20 חודשי מאסר בפועל ולשם קביעת עונשו של הנאשם בתוך המתחם שכן לטעמנו מקרה זה לא מצדיק סטיה לקולה או לחומרה מהמתחם, אין שיקולי שיקום או אפיק שיקומי שההגנה טוענת לו, כך אין הצדקה לחומרה, שלא מדובר במקרה מתאים.
אנו לוקחים בחשבון את שיתוף הפעולה של הנאשם כבר בשלבי החקירה. אנו לוקחים בחשבון כי בשל אותו שיתוף פעולה הועמדו לדין עוד שני חשודים נוספים על סמך אותה גרסה שמסר הנאשם. אנו לוקחים בחשבון את הודאת הנאשם בבית המשפט כבר בישיבה הראשונה וכן לוקחים בחשבון את עברו הפלילי שהתיישן, אך לא נמחק, שאינו כולל עבירות דומות. לוקחים בחשבון כי מדובר במי שהחזיק נשק עבור אחרים ובאותה נשימה לא מתעלמים מכך שהוא החזיק באותו נשק שנה שלמה והיו לו הזדמנויות רבות להחזיר את הנשק או למסור את הנשק למשטרה, אך הדבר לא נעשה. אנו מודעים לנסיבותיו האישיות של הנאשם, למצבו הכלכלי והדברים עלו במהלך תיק זה. אנו ערים לכל הדברים האלה שהם לטובתו של הנאשם. לסיום ובשכלול כל הטיעונים לעיל, עונשו של הנאשם צריך להיות ברף הבינוני-נמוך של המתחם, ולטעמנו העונש המתאים הוא 10 חודשי מאסר בפועל, הנאשם עצור מיום 5.3.14. זאת כמובן בנוסף לעונשים נלווים של מאסר מותנה על כל עבירת נשק למשך שלוש שנים וכן קנס כספי.

ב"כ הנאשם: שמעתי את כל הדברים שחברי לוקח בחשבון והוא רק לא לוקח בחשבון דבר אחד. האופן שבוא הוא פוגע במקרים הבאים שבהם חשודים יערערו האם לשתף פעולה עם הפרקליטות ועם המשטרה או לא לשתף פעולה, ההתנהגות של הפרקליטות תדחוף לא מעט עצורים להגיע למסקנה שיש פה פרקליטות שלא עומדת בהבטחות של חוקרי משטרת ישראל וזה אינטרס ציבורי מהמדרגה הראשונה שגם אם הפרקליטות חוטאת ולא מפקידה עליו, בית המשפט צריך להפקיד עליו. לנו יש אינטרס שנאשמים כמו זה שפה, כן ישתפו פעולה עם הפרקליטות ועם המשטרה.
חברי מציג פסק דין מסויים ומנסה לשכנע את בית המשפט שפסק הדין הזה קובע את מתחם הענישה. מתחם ענישה הוא אינדיבידואלי. יכולה להיות עבירה שבתיק אחד יהיה מתחם ענישה X ו ובתיק אחר מתחם הענישה יהיה Y. אי אפשר לומר שזה מתחם הענישה הראוי לכל עבירת הנשק במדינת ישראל. זה ממש לא כך. חברי שלל באופן גורף את הטענה שהובטחו לנאשם סיוע או הקלה כלשהי בעקבות שיתוף הפעולה שלו והפללת האחרים. מנגד עמד החוקר ולא שלל את זה. הוא אמר במפורש שהוא לא זוכר. אבל באותה נשימה הוא אישר שהוא פנה לפרקליטות בהקשר הזה.

ב"כ המאשימה: אני מתנגד. החוקר אמר שהוא לא הבטיח דבר.

ב"כ הנאשם ממשיך: מדובר בנאשם שיש לו עבר פלילי ישן ולא מכביר. נאשם שלא אדם צעיר, הנאשם בן 60. לא טיפוס אלים או פושע. איש קצת חלש אופי. לעניות דעתי, הנאשם הוא דג רקק בפרשה הזאת . אדם שביצע עבירה של החזקת נשק, אבל היא אחזקה קונסטרוקטיבית, הנאשם לא החזיק את הנשק בידיים מעולם, בא אחר והסליק את הנשק בבית הנאשם, והנאשם אישר ומסר וגם המשטרה התרשמה מכך, שפעם אחר פעם הוא פחד מאותו אחר, פחד להתעמת איתו ולמנוע ממנו את ההסלקה ו/או לפנות נגדו למשטרה. מדובר במשפחת פשע, אחת המפורסמות במדינה. צריך להיות מאד חזק כדי להתמודד איתה. פחד כזה מתקרב מאד להגנת צורך, לא מגיע אליה אך הולך בכוון שלה. הנאשם גילה חרטה מיד, הביא לחשיפת כל העניין, הסגיר את שני האחרים, הודה בחלקו מיד, החזקת הנשק היא ללא כוונה עבריינית, לא לצורך ביצוע שוד או רצח, לא מיוחסת לו כוונה פלילית מעצם החזקת האקדח ולא נטען שהחזיק את האקדח למטרה לא כשרה. לנאשם לא היו מניעים פליליים להחזקת האקדח, הוא נסחט ע"י שניים אחרים להחזיקו עבורם, הייתי מתאר זאת כך. מגיש פסיקה על מגוון מקרים דומים, בהם הפסיקה נתנה החל מקנס כספי, דרך של"צ, עד למאסר על תנאי ואף 6 חודשי עבודות שירות. הפסיקה לא רק מציגה מתחם ענישה שונה מזה שהוצע על ידי חברי, אלא שזה ידוע בעולם הפלילי שכל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו. הנאשם במעצר מזה חודש וחצי, טראומת המעצר דורשת התחשבות, לא מהווה סכנה לאיש, הסיכון להשנות מקרים דומים שואפת לאפס, אני לא רואה כאן צורך בהליך שיקומי, נעברה עבירה, נלמד הלקח, כפי שאמר החוקר יש כאן אדם שליבנו יוצא אליו, נקלע לסיטואציה גדולה עליו, לא בשליטתו, המשפחה המפחידה עברה לגור בבית לידו ומכאן נוצר הקשר, קשר שכנות ופחד גדול מאותם אנשים. לאור אלה, גם אם אנסה לצמצם המחלוקת עם חברי, חברי טען לרף בינוני-נמוך, אז אם יפסקו 6 חודשי עבודות שירות, אנו עדיין באותו רף בינוני נמוך. בניכוי ימי מעצרו זה עונש ממצה ואין צורך בענישה כבדה מזו. אבקש לפסוק מקסימום עבודות שירות, כמובן עם מע"ת וקנס כספי.

הנאשם: אני מצטער על מה שקרה, זה טעות שעשיתי. אני מבטיח שזה לא יקרה עוד פעם עד ליום המוות שלי. לא אעבור שום עבירה. אפילו להסתכסך עם בן אדם אני לא אסתכסך. אני אראה ריב, אלך הצידה. בעזרת השם אם אפחד מהם, אני אעזוב את הארץ. לא רוצה להשאר פה. הייתי בצבא, הייתי נהג של אלוף משנה.


החלטה

נדחה לעיון ומתן גזר דין ליום 11.5.14 בשעה 14.00.

הנאשם יובא באמצעות ליווי שב"ס.

ניתנה והודעה היום כ"ד ניסן תשע"ד, 24/04/2014 במעמד הנוכחים.

עדי במביליה – אינשטיין, שופטת


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: שמשון דוד
שופט :
עורכי דין: