ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טאלב אדעיס נגד ועדת המשנה לפיקוח על הבניה :

החלטה בתיק בג"ץ 3759/13 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט א שהם

העותרים:
1. טאלב אדעיס

2. עדנאן אדעיס

3. שחדה אדעיס

4. אעיד עיסא אדעיס

5. ג'בר אדעיס

6. קיס צאלח נצאצרה

7. חסן סאלם כעאבנה

8. סעוד סאלם כעאבנה

9. עארף סאלם כעאבנה

10. סאלם סאלם כעאבנה

11. מוסטפא עודה כעאבנה

12. מוחמד סאלם כעאבנה

13. סלימאן סלימאן נגאדה

14. חסן חסין מורשד רשיד

15. וליד מומחד אבראהים אבו הניה

16. סמיר בשאראת

17. עיסא מוחמד צאמדי

18. חוסין מוחמד תעאמרה

19. מחמוד מוסא נואורה

20. עומר מוחמד תעאמרה

21. זוהיר אחמד בשאררת

22. עיסא עדנאן אדעיס

23. חאמד עומר אדעיס

24. עומר מוחמד עבד אלמועטי אדעיס

25. מוחמד מוסא אבו עראם

26. סאלם עלי כעאבנה

נ ג ד

המשיבים:
1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה

2. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

3. היועץ המשפטי באיו"ש

עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

בשם העותרים:
עו"ד תאופיק ג'אברין

בשם המשיבים:
עו"ד ערין ספדי-עטילה

פסק דין

השופט נ' סולברג:

עתירה להורות למשיבים לקבל את הבקשות להיתרי בנייה שהוגשו על-ידי העותרים ולדון בהן לגופן.

1. העותרים 1-21 הגישו ביום 8.3.2010 עתירה לבית משפט זה, במסגרתה ביקשו לבטל את צווי ההריסה שהוצאו נגד מבנים המשמשים אותם, לאפשר להם להגיש בקשות להיתרי בניה, ולהורות למשיבים להכין תכנית מתאר לכפר ג'יפטליק ולשנות את יעוד המקרקעין למגורים. העתירה הסתיימה בפסק דין בהסכמה, והעתירה נמחקה, בכפוף לכך שהעותרים יוכלו להגיש בקשות להיתרי בניה בתוך 60 ימים (בג"ץ 1869/10 אדעיס נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (7.1.2013)). מאז פסק הדין, הגישו העותרים בקשות להיתרי בניה רק לגבי חלק מן המבנים מושא העתירה. אותן בקשות התקבלו פיזית על-ידי המשיבים, אולם נדחו על הסף לפי האמור במכתב המשיבים מיום 24.3.2014, מהטעם שהמבקשים הגישו מפות מדידה של המקרקעין בלבד, אך לא צרפו לבקשותיהם מסמכים המעידים על בעלותם, ולו באופן חלקי, בקרקע אשר עליה בנויים המבנים. הבקשה לגבי אחד המבנים נדחתה על הסף ביום 16.5.2013 על יסוד אותם טעמים.

2. העותרים 2-3 ו- 22-24 הגישו ביום 9.12.2010 עתירה לבית משפט זה, בגדרה ביקשו להורות למשיבים לאפשר להם להגיש בקשות להיתרי בניה; לבטל את צווי הפסקת העבודות וההריסה שהוצאו נגד דירי צאן המשמשים אותם; לערוך תכניות מתאר ולאשר בהתאם את המבנים שנבנו על ידם; ליתן טעם מדוע אינם מכבדים את צו עיכוב הביצוע שהוטל במסגרת בג"ץ 1869/10; לפטר את "קצין המינהל האזרחי המכונה 'איציק'" ולברר את התלונה שהגישו העותרים נגדו; להשכיר/להחכיר לעותרים את אדמות המדינה עליהם בנויים המבנים ולבטל את ההסכם שבין הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור לבין ההסתדרות הציונית העולמית, או להוציא את האדמות המוחזקות על-ידי העותרים מתחולת ההסכם. עתירה זו הסתיימה בפסק דין בהסכמה, לפיו יוכלו העותרים להגיש בתוך 60 ימים בקשות להיתר בניה, והמדינה תקבל את הבקשות, תדון בהן ותחליט (בג"ץ 9101/10 אדעיס נ' שר הביטחון (21.1.2013)). העותרים הגישו בקשות להיתרי בניה, ואלו נדחו על הסף במכתב הנ"ל מיום 24.4.2013, על יסוד טעמים דומים.

3. ביום 24.4.2013 ניתנה לעותרים 1-24 ארכה בת 45 יום, וביום 8.5.2013 ביקש בא-כוחם ארכה נוספת על-מנת לאתר את מסמכי הבעלות המלמדים על זכויותיהם במקרקעין. זו ניתנה לו כפי בקשתו עד יום 10.6.2013.

4. טענותיהם של העותרים 1-5 ו-22-24 מכוונות לא רק לתיקי בב"ח שנדונו בעתירות הנ"ל (בג"ץ 1869/10 ובג"ץ 9101/10), אלא גם לתיקים שלא נדונו בעתירות הקודמות ונפתחו במועד מאוחר לפסקי הדין בעתירות כאמור. לגבי חלק מהמבנים הוגשו בקשות להיתרי בניה, אשר נדחו על הסף ביום 24.3.2013 לנוכח העדר מסמכים המעידים על זיקתם של המבקשים למקרקעין והגשה של מפות מדידה בלבד, ולגבי חלקם – כלל לא הוגשו בקשות להיתר בניה.

5. העותרים 25-26 לא היו צד לעתירות הקודמות. טענותיהם עוסקות במבנים אשר לגביהם לא הוגשה עד כה כל עתירה, ותיקי הבב"ח בעניינם נפתחו במועד מאוחר לפסקי הדין שניתנו בעתירות הנ"ל.

עיקרי טענות העותרים
6. העותרים טוענים כי סירובם של המשיבים "לקבל את הבקשות, לדון בהן או להחליט בהן לגופן", מהווה הפרה של פסקי הדין בעתירות הנ"ל. לגבי המבנים שעניינם לא נדון בעתירות הקודמות, טוענים העותרים כי ניסו להגיש בקשות להיתרי בניה בעניינם של מבנים אלו ביום 23.5.2013, אולם פקיד המשיבים סרב לקבל את הבקשות בנימוק שהן חסרות מסמכים המוכיחים את בעלותם בקרקע. טענה נוספת מתמקדת "בעניין הדרישה הבלתי חוקית של המשיבים לפיה תנאי לדון בבקשות להיתר בניה הוא המצאת נסח טאבו לפיו מבקש ההיתר הינו הבעלים הרשום של הקרקע... המשיבים חייבים לשנות את הנוהל והנוהג שלהם ולהסתפק, לצורך הגשת בקשות להיתר בניה, בראיה לכאורה להוכחת זיקה או זכות במקרקעין" (סעיפים 1 ו-5 לעתירה). לטענתם, יש בידיהם מסמכים, לרבות אישורים מרשויות מקומיות והסכמי שכירות, המוכיחים כי הם בעליהם של המבנים ומחזיקים כדין במקרקעין אשר עליהם בנויים המבנים. העותרים הוסיפו כי "המשיבים מפלים את התושבים הפלסטיניים לרעה" וההחלטה לדחות את הבקשות להיתרים על הסף "נגועה בחוסר סבירות קיצונית" ו"מקורה באינטרסים פוליטיים גרידא" (שם, בסעיפים 12 ו-14).

עיקרי תגובת המשיבים
7. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, מפני שהעתירה מערבת מספר רב של עותרים ומספר רב של תיקים, "שעה שעניינו של כל עותר אינו זהה לזה של רעהו" (סעיף 11 לתגובה). שנית, העתירה נעדרת עילה; הסעד העיקרי המבוקש, "להורות למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע אינם דנים בבקשות להיתרי בניה שהוגשו על ידי העותרים" הוא לדעת המשיבים "סעד-של-סרק. ספק אם המסמכים שהגישו העותרים יכולים להיקרא 'בקשות', שכן הם כללו במרבית המקרים תשריטים בלבד... ההליך המנהלי הרגיל, הכולל דיון בוועדת המשנה לפיקוח ומתן זכות ערר, נועד לבקשות שצורפו להן כל המסמכים הנדרשים, ולא למסמכי-סרק, שאינם כוללים אפילו אינדיקציה כלשהי לזיקתו של המבקש לקרקע שכלפיה מתייחסת בקשתו" (שם, בסעיף 37). המשיבים טוענים גם כי "שני הסעדים האחרים המתבקשים בעתירה – להורות למשיבים לפעול בהתאם לפסקי הדין שניתנו בעתירות הקודמות – אינם ברורים. המשיבים פעלו בהתאם לפסקי הדין, קלטו את בקשותיהם של העותרים ודחו אותן על הסף בגלל היעדר מסמכים נדרשים" (שם, בסעיף 38). עוד נאמר בתגובה, כי היה על העותרים למצות את ההליכים ולהגיש את כל המסמכים הנדרשים בטרם פנייתם לבית משפט זה בעתירה דנן.

8. אשר לטענה הנוגעת לתיקים שעניינם לא נדון בעתירות הקודמות, בדבר סירובו של הפקיד לקבל את הבקשות, טוענים המשיבים כי זו טענת שווא שמבקשת לסמוך על אופן הטיפול בבקשות חסרות מסמכים בעבר. לדברי המשיבים, מאז חודש אפריל 2013 מתקבלות כלל הבקשות על-ידי עובדי לשכת התכנון, ודחיית בקשות חסרות מסמכים נעשית בכתב, תוך שהעתק ממסמך זה נשאר בידי הרשויות. במקרה דנן לא קיים מסמך כזה, בשונה מתיקים אחרים מאותה תקופה, דבר המלמד "כי טענת העותרים אינה מדויקת – וזו בלשון המעטה" (סעיף 29 לתשובה). המשיבים ציינו כי בניגוד לטענת העותרים, אין דרישה לנסח טאבו, "יחד עם זאת, אדם המגיש בקשה להיתר בניה אכן נדרש להוכיח, ברמה העשויה להניח את דעתה של רשות מנהלית סבירה, כי יש לו זיקה כלשהי לקרקע" (שם, בסעיף 39). לבסוף ביקשו המשיבים לחייב את העותרים בהוצאות משפט הולמות בגין בזבוז זמנם ושימוש לא ראוי בהליכי משפט.

דיון והכרעה
9. למקרא העתירה והתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינהּ של העתירה להידחות על הסף.

10. יש טעם בטענת המשיבים על כך שמלכתחילה בנו העותרים מבנים שלא כדין, גם בדיעבד לא הגישו בקשה להסדרתם באופן חוקי, אף לא לאחר שהמשיבים החלו בנקיטת הליכי אכיפה. העותרים לא הגישו הליך תכנוני, אלא עתרו לבית משפט זה בעתירות הנ"ל מבלי למצות הליכים ובהעדר עילה. לאחר מכן הגישו את עתירתם הנדונה, ובה כרכו יחדיו עניינים שונים.

11. בית משפט זה קבע לא אחת כי "מקום בו מצורפים עניינים נפרדים בעתירה אחת, דין העתירה להידחות על הסף מטעם זה" (בג"ץ 10299/09 רשאידה נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה, פסקה 3 (13.9.2012)), זאת, "אף מקום בו עלה בהן נושא בעל אופי דומה" (בג"ץ 2608/06 המועצה המקומית מטה אשר נ' שר הפנים, פסקה 3 (15.5.2006)). קיבוץ העניינים השונים באכסניה משותפת, מונע בירור אפקטיבי של כל עניין ועניין, על נסיבותיו השונות. העתירה הוגשה על-ידי 26 עותרים שונים, אשר המכנה המשותף היחיד שלהם הוא העובדה שבנו מבנים לגביהם הוצאו צווי הריסה. עניינם של חלק מהמבנים הובא כבר לפני בית משפט זה, ואילו לגבי חלקם זהו ה"סיבוב הראשון". זאת ועוד: רק לגבי חלק מהמבנים מושא העתירה דנן הוגשו בקשות להיתרי בניה, ואילו לגבי חלקם כלל לא הוגשו בקשות. טענת ב"כ העותרים באשר לסירוב הפקיד לקבל את הבקשות מעלה תמיהות נוכח תשובת המשיבים, לפיה הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הנוהל הקיים כיום אצל המשיבים, אך גם בהנחה שהיא נכונה, הרי שאין דומה עניינו של מי שהרשות סירבה לכאורה לאפשר לו להגיש בקשה, למי שבקשתו נבדקה אך נדחתה על הסף. לאור האמור, הרי שאין מנוס מן המסקנה כי ההחלטות בעניינם של העותרים ניתנו על יסוד מסכת עובדתית שונה, המצריכה דיון וליבון נפרדים.

12. טעם נוסף לדחיית העתירה נעוץ בכך שהיא אינה מגלה עילה. אין פגם בהחלטת המשיבים לדחות בקשות שהכילו תשריטי מדידה בלבד. כפי שהבהירו המשיבים, לא נדרש נסח טאבו כתנאי לקבלת הבקשה להיתר בניה, אולם על המבקש להוכיח באמצעות ראיות את זיקתו לקרקע אשר עליה הוא מבקש לבנות. יפים לעניין זה דברים שאמרנו בעניין בשאראת (בג"ץ 3758/13 בשאראת נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (25.8.2013)):
"אין לבוא בטרוניה על המשיבים בדחוֹתם בקשות שהכילו תשריטים בלבד. ארכות חוזרות ונשנות הוענקו לעותרים, על מנת שיגישו בקשות להיתרי בנייה כדין, ושאליהן יצורפו המסמכים הנדרשים. שלא כנטען על-ידי העותרים, המשיבים אינם דורשים המצאת נסח טאבו שעל-פיו מבקש ההיתר הוא הבעלים הרשום של הקרקע. כל אשר נדרש – ובדין נדרש – כי אדם המגיש בקשה להיתר בנייה יוכיח ברמה העשויה להניח את דעתה של רשות מינהלית סבירה, כי יש לו זיקה לקרקע, שמכוחה הוא רשאי להגיש בקשה להיתר בנייה... לא היו אלה אפוא המשיבים שלא מילאו אחר פסקי הדין בעתירות הקודמות, אלא העותרים הם אשר חדלו ולא הגישו בקשות כדין... במקום לתקן את הפגמים שנפלו בדרך הילוכם-שלהם, הגישו העותרים את עתירתם-זו, והיא אכן עתירת-סרק".

גם בעניין דנן, נעתרו המשיבים לבקשותיהם החוזרות ונשנות של העותרים למתן ארכות, על-מנת לאפשר להם להגיש את המסמכים הנדרשים, אך העותרים חדלו, לא הגישו את המסמכים, ובחרו לפנות (עוד בטרם הסתיימה הארכה האחרונה שניתנה להם) לבית משפט זה. אין זה המקום ולא השעה לבחון את המסמכים שצרפו העותרים לעתירה, ולדעתם מעידים על זכויותיהם בקרקע, באשר אלה לא הומצאו למשיבים, וצירופם בשלב זה עולה כדי אי מיצוי הליכים.

13. בתגובתם הדגישו המשיבים את הפגמים הרבים שבעתירה, בכך שצורפו בה יחדיו עותרים רבים שעניינם שונה; בהעדר עילה; בהימנעות מפירוט עובדות רלוונטיות; ומסקנתם של המשיבים היא כי מדובר בעתירת-סרק שכל עניינה הוא "למשוך זמן" בעוד המבנים הבלתי-חוקיים שבנו העותרים עומדים על תילם. לפיכך ביקשו המשיבים לחייב את העותרים בתשלום הוצאות בשיעור הולם. הבאנו את הדברים הללו במניין שיקולינו. אכן, אין לאפשר אי-חוקיות בחסות בית המשפט.

14. אשר על כן, העתירה נדחית.
העותרים ישלמו למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

ניתנה היום, ל' בניסן התשע"ד (30.4.2014).

המשנה לנשיא


מעורבים
תובע: טאלב אדעיס
נתבע: ועדת המשנה לפיקוח על הבניה
שופט :
עורכי דין: