ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דוד קרדיש :

החלטה בתיק בש"פ 2850/14

לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
דוד קרדיש

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: כ"ז בניסן התשע"ד (27.4.14)
בשם המבקשת: עו"ד טליה נעים
בשם המשיב: עו"ד דותן דניאלי

בבית המשפט העליון

החלטה

א. בקשה להארכת מעצרו של המשיב, בתשעים ימים, מיום 2.5.14 או עד למתן פסק דין בת"פ 2657-08-13 בבית משפט השלום בתל-אביב, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. עסקינן בפרשה של עבירות מס רבות, התחזות ועוד.

רקע והליכים

ב. כתב האישום (מיום 2.8.13) כנגד המשיב, מגולל פרשה שעניינה התחזותו לרואה חשבון, זיוף חשבוניות ומסמכים על ידיו וכן עבירות מס רבות, על פני תקופה של שלוש שנים (2013-2011), שהסבו נזקים משמעותיים לקופה הציבורית, ועסקינן במליונים רבים. לפי עובדות כתב האישום, המשיב – אשר מעולם לא הוסמך או הוכר כרואה חשבון – הציג עצמו בפני גורמים רבים, ממשלתיים ופרטיים, כרואה חשבון, ולעתים כשותף במשרד הנהלת חשבונות. תוך כך הציג עצמו בשם בדוי, ואף הכין חותמת, כרטיס ביקור וניירות מכתבים שמטרתם לתמוך במצג שווא זה. בתקופה הרלבנטית, הפיק המשיב כנטען אלפי חשבוניות מס מזויפים שנחזו לחשבוניות של מאות פירמות שונות – תוך שימוש בפרטיהן ללא ידיעתם ורשותם – ומכרן למאות חברות ועסקים, כנגד תמורה כספית שעליה לא דיוח לרשויות המס, ובמטרה לסייע למקבלי החשבוניות להשתמט ממס. בנוסף לכך, הפיק המשיב חשבוניות פיקטיביות, הנושאות מספר עוסק מורשה שאינו שייך לו, בגין שירותי ייעוץ וראיית חשבון שנתן ללקוחותיו. המשיב לא הפיק – כנטען – חשבוניות מס על שירותים אלה, ולא דיוח על עסקאותיו בדוחותיו התקופתיים למע"מ. עוד תואר בכתב האישום, כי הפיק תלושי שכר מזויפים בהם עשה שימוש מול רשויות המדינה השונות, ואף התחזה לעתים לעורך דין.

ג. בגין מעשים אלו, מייחס כתב האישום למשיב עשרות עבירות על פי חוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975, מספר עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977, ועבירות לפי חוק רואי חשבון, תשט"ו-1955, חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, וחוק המחשבים, תשנ"ה-1995.

הליכי המעצר

ד. אדרש לעיקרי הדברים בלבד: עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים (מ"ת 2664-08-13). נטען לקיומן של שתי עילות מעצר: הראשונה, על פי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, חשש לשיבוש הליכי משפט והתחמקות מהליכי שפיטה. השניה, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, סיכון בטחון הציבור. הוטעם, כי פעילותו של המשיב נעשתה בשיטתיות ובהיקף נרחב, תוך שימוש במרמה וערמה, ונכללה בה הונאת הקופה הציבורית בממדים חסרי תקדים. עוד הודגש, כי עד להגשת הבקשה עשה המשיב כל שביכולתו לשבש את הליכי החקירה, ושהתנהגותו מלמדת כי כל עוד ישהה מחוץ למעצר, ימשיך בהתנהגותו העבריינית. כן נטען, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, כי למשיב עבר פלילי בעבירות דומות, ואף עומד ותלוי נגדו מאסר מותנה בן תשעה חודשים בשל ביצוע עבירות כאלה. נוכח כל האמור, נטען כי אין חלופת מעצר אשר בכוחה להשיג את מטרות המעצר בנסיבות.

ה. חרף התנגדות המדינה הוזמן תסקיר. התסקיר מיום 28.8.13 לימד, כי המשיב השלים תואר ראשון בחשבונאות וכלכלה אך לא השלים את הסמכתו כרואה חשבון בשל מצב כלכלי דחוק שאילץ אותו לדבריו לצאת לעבודה. המשיב מסר לשירות המבחן, כי נקלע לחובות בשוק האפור, ואף החל מקבל איומים על חייו, ובשל כך ביצע פעולות פיננסיות בעבור אותם גורמים עברייניים להם חב כסף. שירות המבחן התרשם, כי המשיב התאמץ להציג עצמו כאדם נורמטיבי שפעל מחוסר ברירה. עוד התרשם השירות מחשיבה מגמתית ותועלתנית של המשיב, תוך התמקדות בצרכיו, התעלמות מכוונת מהוראות החוק והסתרת עיסוקיו אלו ממשפחתו. כן ציין השירות, כי המשיב לא הזכיר – אף שנשאל על כך מפורשות – את הרשעתו הקודמת בעבירת מרמה. שירות המבחן התרשם, כי המשיב מונע מתוך רצון לזכות בהכרה מהסובבים אותו, ובמצבי דחק בוחר בפתרונות שוליים. כן ציין השירות, כי המשיב צפוי ללחץ משמעותי מחוץ למעצר מן הגורמים להם חב הוא כספים. השירות נפגש עם מספר גורמים הקרובים למשיב, וביניהם בת-זוגו ובנו, כדי לבחון את התאמתם לפקח על המשיב במעצר בית, אך לא מצא בהם גורם מתאים. נוכח כל האמור, לא המליץ השירות על שחרור המשיב מן המעצר.

ו. ביום 9.9.13 הגיש המשיב בקשה לבחינת חלופות מעצר נוספות. המבקשת התנגדה לבקשה בטענת מסוכנותו של המשיב ונוכח החשש לשיבוש הליכי משפט. ביום 12.9.13, הורה בית משפט השלום (השופטת מ' בן-ארי) על עריכת תסקיר נוסף לצורך בחינת חלופות נוספות. בתסקיר מיום 17.9.13 התרשם שירות המבחן, כי חלופות המעצר שהוצעו על ידי המשיב אינן מתאימות, ועל כן לא הומלץ שוב על שחרור המשיב מן המעצר. ביום 7.10.13, קבע בית המשפט כי נוכח קיומן של ראיות לכאורה (שהמשיב השיג עליהן) וקיומה של עילת מעצר, ובהיעדר חלופת מעצר אחרת, יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 4.11.13 ערר המשיב לבית המשפט המחוזי על החלטה זו (עמ"ת 7301-11-13), וטען כי בית המשפט שגה בהערכת עוצמת הראיות ובקביעתו כי מתקיימות עילות מעצר, תוך שהוסיף בערר חלופות מעצר חדשות. בדיון מיום 18.11.13 המליץ בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח), כי בא כוח המשיב יציע לבית המשפט קמא את חלופות המעצר החדשות במסגרת בקשה לעיון חוזר, והורה על מחיקת הערר.

ז. ביום 19.11.13 הגיש המשיב לבית משפט השלום בקשה שניה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים. הוזמן תסקיר. בתסקיר מיום 15.12.13, בחן שירות המבחן את החלופות השונות שהוצעו, אך לא נמצאה חלופה מתאימה לפיקוח, ועל כן לא המליץ השירות על שחרור. ביום 22.12.13, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים, רביעי במספר, שיבחן מחדש את התאמתה של בת-זוגו של המשיב לפקח עליו במעצר בית. ואולם, השירות התרשם (תסקיר מיום 5.1.14), כי עולה ספק באשר ליכולה של בת-הזוג להוות גורם משפיע וסמכותי, לאחר תקופה ממושכת שבה התנהל הוא מולה באופן מגמתי ומנצל. ביום 20.1.14 החליט בית המשפט כי אין לשקול את שחרורו של המבקש לתנאים מגבילים, ועל כן אין לשנות מן ההחלטה מיום 7.10.13 שבה הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 23.1.14 הגיש המשיב ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (עמ"ת 47559-01-14) על החלטות בית המשפט מיום 7.10.13 ומיום 20.1.13. בדיון מיום 27.1.14 הורה בית המשפט (השופט צ' קאפח) על דחיית הדיון כדי לקבל תסקיר שירות מבחן עדכני באשר לחלופת המעצר של עמותת "פניקס" לגמילה מסמים ואלכוהול, שהוצעה כחלופת מעצר על ידי המשיב. לאחר פגישה עם מנהלת המסגרת, קבע שירות המבחן בתסקירו מיום 6.2.14, כי אין המקום מהוה מענה פיקוחי הולם למשיב. בית המשפט דחה ביום 14.3.14 את הערר, לנוכח קביעתו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, כי קיימות עילות מעצר, וכי כל תסקירי המבחן שנערכו בעניינו של המשיב לא המליצו על שחרורו מן המעצר.

ההליכים בתיק העיקרי

ח. ביום 25.12.13 הוקרא כתב האישום בפני המשיב והוא כפר כפירה כללית באשמה (ת"פ 2657-08-13, השופטת ד' שריזלי). במסגרת הדיון תוקן כתב האישום על ידי המבקשת באופן שנוספה לו עדת תביעה, והתיק נקבע לדיון ביום 13.1.14. ביום 7.1.14 הגיש המשיב בקשה לגילוי ראיה לגבי ראיות שנכללו בתעודת חיסיון. בדיון מיום 13.1.14 טען בא כוח המשיב, כי לא קיבל לידו את מלוא חומר החקירה. באי כוח המבקשת טענו כי מלוא החומר הועבר זה מכבר לרשותו של בא כוח המשיב, והוא נמנע מצילום מרבית החומרים, ועל כן אין בסיס לטענתו. הצדדים הסכימו לקיים הליך גישור בפני מותב אחר, ונקבע כי העתירה לגילוי ראיה תידון ביום 20.1.14.

ט. ביום 15.1.13 הגיש המשיב עתירה מתוקנת לגילוי ראיה. ביום 20.1.14, נערך דיון בעתירה. בית המשפט (השופטת ד' שריזלי), קבע דיון על פי סעיף 144 לחוק סדר הדין פלילי, התשמ"ב – 1982 (להלן החסד"פ) לשם הצגת תיק מוצגים על-ידי המדינה המכיל את מלוא הראיות באופן מסודר. בימים 5.2.14 ו-16.2.14 התקיימו בין הצדדים שתי פגישות גישור בפני השופטת ל' מרגולין-יחידי, אשר לא צלחו. גם נסיונות בית המשפט – בדיון ביום 4.2.14 – להביא את הצדדים להגיש תיק מוצגים מוסכם לא צלחו, והתיק נקבע להוכחות ביום 26.2.14. בית המשפט גם דחה את עתירת המשיב לגילוי ראיה, בקבעו כי השארת החיסיון על כנו אינה פוגעת בהגנת המשיב.

י. ביום 2.3.14, קוים דיון תזכורת על פי החלטה קודמת, ובמסגרתו קבע בית המשפט מועדים שונים להוכחות. בימים 25.3.14 ו-30.3.14, הרחיבה המבקשת את תעודות החיסיון, והמשיב מצדו הגיש עתירה נוספת לגילוי ראיה בנוגע להרחבת החיסיון. העתירה נקבעה לדיון ביום 9.4.14. ביום 29.3.13 הגיש המבקש בקשה לפסלות שופט לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, בטענה כי השופטת הדנה בתיק הביעה דעתה על "קריסת קו ההגנה של הנאשם בתיק". ביום 9.4.14, דחה בית המשפט (השופטת ד' שריזלי) את הבקשה, תוך שקבע כי האמירות שיוחסו לבית המשפט כלל לא נאמרו, ומשכך אין חשש למשוא פנים. ואולם, בית המשפט נענה לבקשת המשיב להורות על עיכוב ניהול ההליך לשם הגשת בקשת פסלות לנשיא בית משפט זה, ומשכך לא נעתר לבקשת המבקשת לקבוע דיוני הוכחות נוספים, אך לא ביטל את דיון ההוכחות הקבוע ליום 4.5.14. נשיא בית משפט זה דחה את ערעור המשיב בעניין החלטת בית המשפט השלום באשר לפסילה, בפסק דין מיום 23.4.14 (ע"פ 2753/14). במקביל לניהול התיק העיקרי, הגיש המשיב ביום 9.2.14 בקשה לקבלת חומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ. ביום 31.3.13 הורה בית המשפט למבקשת להעביר חומר חקירה נוסף. בקשה נוספת לקבלת חומר חקירה הוגשה ביום 2.4.14, ומועד לדיון בבקשות אלו נקבע ליום 30.4.14.

הבקשה

יא. כתב האישום הוגש כאמור ביום 2.8.13. חלפו תשעה חודשים ומכאן הבקשה, על פי הוראות סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים. נטען, כי למשיב עבר פלילי עשיר, הוא הורשע בעבר בעבירות דומות ואף נידון בגין עבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק המע"מ למאסר מותנה של תשעה חודשים. מוסיפה המבקשת וטוענת, כי שתי עילות המעצר שצוינו בבקשה המקורית למעצר עד תום ההליכים, עדיין מתקיימות: חשש ממשי שהמשיב יסכן את שלום הציבור, וחשש מהתחמקותו של המשיב מהליכי משפט. המבקשת מבססת את העילה הראשונה על התחכום, המרמה והנזק העצום הגלומים כנטען במעשי המשיב, תוך שהודגש כי גם עבירות רכוש מקימות עילת מעצר. עוד מדגישה המבקשת את העובדה, כי המשיב המשיך בהתנהגותו העבריינית אף בזמן שידע כי מתנהלת נגדו חקירה. באשר לעילה השניה, הדגישה המבקשת את חומרתם והיקפם של מעשי המשיב והחשש להימלטות מהליכי משפט וממעצר. כן הוסיפה המבקשת, כי אין חלופת מעצר הולמת, נוכח המלצותיו של שירות המבחן בחמשה תסקירים שונים. המדינה ציינה, כי היא ערה לקצב ההתקדמות האיטי של ההליך העיקרי, אולם תלתה את האשמה בהתנהלות המשיב, בריבוי ההליכים המקדמיים שנקט.
הדיון

יב. בדיון הדגישה באת כוח המדינה את היות התיק אחד מתיקי הענק בעבירות מס, וכן תיארה את תולדות ההליכים המקדמיים, שלדעתה מניחים את העיכובים לפתח המשיב. הוטעמו התסקירים הלא חיוביים וחשש השיבוש, שכן המשיב לא מסר קוד מחשב נוסף שממנו בוצעו עבירות; יש גם חשש להשפעה על עדים, כעולה מהצהרות המשיב, אשר לו גם עבר פלילי, אף אם חלקו התישן. לדברי המדינה כ-60-50 עדים הם מרכזיים, ואפשר שניתן לצמצמם. נמסר, כי הוגשה על-ידי התביעה לבית משפט השלום בקשה לקביעת מועדי דיון.

יג. בא כוח המשיב טען, כי בניגוד לטענת המדינה, היא זו האחראית בראש וראשונה למחדלים בעניין חומר חקירה, שעד עתה לא נמסר כולו. עוד נטען כי החשש לשיבוש מוגבל ואין אינדיקציה להשפעה על עדים, ובאשר לתסקירים – ישנם מפקחים טובים שאושרו, גם אם לא אושרה בת הזוג. עוד נאמר, כי מרבית עברו של המשיב התישן ואין להעלותו. ובעיקר – כך נטען – ההארכה הנוכחית היא מעין גישור להארכות נוספות, כיון שישנם עדים רבים – נשמעו שלושה עדים מ-287 שברשימה, והרביעי בתחילת החקירה הנגדית. אין איפוא, כך נאמר, סיכוי לסיום המשפט בהארכה זו.

הכרעה

יד. תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 הוא בראש וראשונה בקרת ההליך; אין לכחד, כי ישנם תיקים גדולים, הקרויים לעתים בעגה "מגה תיקים", שהיתכנות סיומם במשך תשעה חודשים קטנה; המחוקק אף איפשר (בתיקון מתשע"א לחוק המעצרים) להאריך מעצר לתקופה של עד 150 יום, בין היתר, בשל "מורכבותו של התיק" (סעיף 62(ב) לחוק). ואולם, תדיר – וביתר שאת כתום תשעה חודשים – ניצבת השאלה אם "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה", כלשון סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים. והנה בענייננו, מחד גיסא עסקינן בתיק רב עדים, שאין צפי של ממש לסיומו הנראה לעין. שמיעת הראיות החלה בקושי רב, לרבות בתרומתו של המשיב, גם אם אין להטיל את כל העיכובים לפתחו; ומאידך גיסא – לפנינו תסקירים לא חיוביים בזה אחר זה.

טו. התיק מעלה איפוא סוגיה לא פשוטה, אכן, המדובר בעבירות כלכליות שהיית מניח שתיתכן לגביהן חלופת מעצר יותר מאשר בעבירות אלימות, למשל; אך היכן החלופה? ובמשפט עצמו לכל הדעות דרושה חקירתם של 60-50 עדים המכונים עיקריים, ולטענת ההגנה אולי אף 80 כאלה. אם כן, לאחר שלפי שעה נחקרו 4-3 עדים, וישנו כיום רק תאריך אחד להוכחות, פירוש הדבר שאנו קובעים כבר מעתה גם לגבי ההארכות הבאות, ואולי לא אחת בלבד שמעבר לנוכחית. דבר זה קשה מאוד להלום, בודאי בלא פתרון לשמיעה צפופה של התיק. לא למותר להפנות להחלטתו של השופט זילברטל בבש"פ 2399/14 מדינת ישראל נ' רסולי (6.4.04) במקרה שיש בו דמיון לענייננו במובן העבירות, שם ניתנה הנחיה לכיוון שחרור (אך היתה גם המלצה חיובית של שירות המבחן). באותה החלטה הושם דגש על הליכים לפי סעיף 144 לחסד"פ; נאמר (פסקה 9)

"כי בתיקים מרובי עדים, ובפרט בתיקים הנושאים אופי כלכלי ומרובי מסמכים, קיימת חשיבות עליונה לקיום הליך מפותח ומלא לפי סעיף 144 לחסד"פ. בית המשפט אמור להביא את הצדדים לנהל ביניהם דיאלוג במטרה להגיע להסכמות דיוניות וראייתיות".

עוד הוסף, כי "על בית המשפט לעמוד על כך שבאי כוח הצדדים יפרטו בפניו לגבי כל עד ועד מהו נושא עדותו ויסבירו מדוע צריך להזמינו למתן עדות ולא ניתן להסתפק בהגשת מסמכים, וזאת בנוסף להערכה הראשונית של משך העדות. כניסה לשלב ההוכחות בתיק כגון-דא מבלי שקיימת, ולו בקווים כלליים 'תכנית משפט' שנתבררה בגדרו של הליך לפי סעיף 144 לחסד"פ, כמוה בכניסה ליער עבות ללא מפה וללא מצפן". בית המשפט מפנה להוראת נוהל 2-13 של נשיא בית המשפט העליון פסקה 7 לעניין דיון על פי סעיף 144. אזכיר גם את דברי השופט (כתארו אז) גרוניס בע"פ 4865/09 פלדמן נ' בית המשפט המחוזי (2009) לעניין שמיעה רצופה של משפטים; ראו פסקה 8.

טז. בנידון דידן ניסה בית משפט השלום להגיע להסכמות לפי סעיף 144, אך דומה שמנת חלקו היתה אך תסכול (ראו החלטה מיום 9.2.14). לא אוכל שלא לומר לסניגור שגם מיצוי זכויות דיוניות אינו מחייב ריבוי הליכים עוד ועוד.

יז. בשלב זה סבורני כי שתיים הן המשימות במשפט העיקרי לגופו, האחת קביעה דחופה של מועדים רצופים ורבים, תוך הקדשת – פחות או יותר – מירב זמנו של בית המשפט לעניין זה. סבורני, כי ככל שיומנו של בית המשפט במותב הדן עמוס (ובעבר נקבעו מועדים שלא היו בהכרח רצופים) ולא יוכל להקדיש מירב זמנו לתיק, עליו לפנות – בלא שאטע מסמרות – לנשיאת בית המשפט או לסגן הנשיא הרלבנטי לטיכוס עצה, באופן שישחרר את השופטת הנכבדה לתיק זה ככל הניתן, ויפה שעה אחת קודם. שנית, אציע בכל הכבוד לשוב ולמצות בדחיפות הליכים לפי סעיף 144, לצמצום מספר העדים, ברוח האמור מעלה.

יח. בשולי הדברים אציין, כי אין מניעה – שלא כנטען – להציג בהקשר דנא הרשעות "ישנות" של המשיב בתחומי המרמה בהם "התמחה" בשכבר הימים; ראו רע"פ 7997/12 עיני נ' מדינת ישראל (2012). נאמר שם (פסקה ח') "ברי, כי אין מקום להתעלם מעבר רלבנטי כשעסקינן בחוזר לסורו שוב ושוב, והדבר נוגד את האינטרס הציבורי, התכלית שביסוד ההתישנות והשכל הישר. פשיטא שבכגון דא על בית המשפט להיות מצויד במלוא התמונה. על רקע האמור, לא ניתן להלום את טענת המבקש"; והדברים מדברים בעדם.

יט. אשר על כל אלה, המעצר מוארך בשלב זה בשלושים יום שבהם יידרש בית משפט השלום לאמור. הצדדים יפנו בדחיפות. הודעות עדכון יוגשו לקראת תום שלושים הימים. אוסיף, כי הדברים היו דוחקים הרבה פחות אילולא התסקירים הלא חיוביים, בלא שאביע לפי שעה דעה, אך נזכור כי שירות המבחן הוא הסמן השיקומי וסטיה מהמלצה שלו אינה שכיחה. בעקבות כל האמור יוחלט באשר להמשך הטיפול.

כ. הבקשה מתקבלת בשלב זה חלקית והמעצר מוארך בשלושים יום מ-2.5.14.

ניתנה היום, ‏ל' בניסן התשע"ד (‏30.4.2014).


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דוד קרדיש
שופט :
עורכי דין: