ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליאס איוס דאו נגד רשות מקרקעי ישראל :

החלטה בתיק רע"א 2859/14

לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:
אליאס איוס דאו

נ ג ד

המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' אברהם) מיום 4.4.14 ברע"א 24289-01-14

בשם המבקש: עו"ד מישל עון

בבית המשפט העליון

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' אברהם) ברע"א 24289-01-14 מיום 4.4.14, שבגדרו התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת (השופט א' גולדקורן) בת"א 33316-10-13 מיום 22.12.13.

רקע

ב. ביום 16.9.13 הוציאה המשיבה צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור מכוח סעיף 4 (ב) לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א-1981 ביחס למספר חלקות באדמות הכפר בירעם הסמוכות לכנסיה בכפר (להלן הצו). הצו הופנה לכל מאן דהוא עקב אי ידיעת זהותם של הפולשים למקרקעין. בעקבות הוצאת הצו הגיש המבקש, מעקורי בירעם, תביעה לבית משפט השלום, שבמסגרתה עתר לביטול הצו כל עוד לא הובררו זכויות הצדדים במקרקעין. כן הגיש בקשה למתן סעד זמני לעיכוב ביצוע הצו.

ג. בדונו בבקשה לסעד זמני נדרש בית משפט השלום לעניינם המורכב והכאוב של עקורי איקרית ובירעם ולהליכים שהתנהלו בבית משפט זה לאורך השנים (בג"צ 64/51 דאוד נ' שר הבטחון, פ"ד ה 1117 (1951); בג"צ 239/51 דאוד נ' ועדת הערעורים, פ"ד ו (1) 229 (1952); בג"צ 840/97 סבית נ' ממשלת ישראל, פ"ד נז(4) 803 (2003) (להלן בג"צ סבית); דנג"צ 6354/03 סבית נ' שר הבטחון (2004)). יצוין, לשלמות התמונה, כי בפני בית משפט זה תלויה ועומדת עתירה של עקורי הכפר איקרית, שעניינה חיבור בית הקברות והכנסיה שבכפר לחשמל (בג"צ 1376/13). אשר לסיכויי התביעה ציין בית משפט השלום, כי אמנם המבקש זנח טענתו לאי חוקיות הצו לאחר שהמשיבה הוכיחה כי התקיימו התנאים להוצאתו, אולם לגופם של דברים, אף אם אין למבקש זכות במקרקעין, קיימת זיקה ארוכת שנים בין המבקש למקרקעין, ועל כן אין עסקינן בתביעת סרק. אשר למאזן הנוחות נקבע, כי אי מתן סעד זמני יסכל את בירור התביעה ויחרוץ את גורלה. הוסף, כי גם שיקולי צדק ויושר מטים את הכף למתן סעד זמני. נקבע לבסוף, כי אם יתברר שהמבקש ניצל את הסעד הזמני לשינוי הסטטוס קוו הקיים בשטח מזה שנים רבות, שלפיו תושבי הכפרים מבקרים ועורכים תפילות בשטח, תהיה המשיבה רשאית לעתור לביטול הסעד הזמני נוכח ניצולו לרעה.

ד. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה, והורה על ביטול הסעד הזמני. הוסבר, כי למשיבה אין התנגדות לכניסת המבקש או אחרים לנכסים המצויים על המקרקעין מושא המחלוקת, שהם הכנסיה ובית הקברות, לבקר בהם ככלל הציבור. הצו הוצא, כך נקבע, בשל פעולות של תפיסת חזקה בשטח, שכללו הקמת אהלים ומבנים ארעיים במטרה להתיישב במקום באופן קבוע. נקבע, כי קביעת בית משפט השלום שדי בהוכחת זיקה קניינית-היסטורית לשם הוכחת התביעה עומדת בסתירה לבג"צ סבית, ובהיעדר טענה אחרת המקימה זכות במקרקעין, יש מקום למתן רשות ערעור. צו עיכוב הביצוע בוטל. ביום 10.4.14 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לעיכוב ביצוע עד ליום 22.4.14 שהוארך ביום 17.4.14 עד ליום 25.4.14 (עקב טעות קולמוס צוין 25.5.14). עיון במערכת נט המשפט מגלה, כי המבקש הגיש ביום 10.4.14 אף בקשה לבית משפט השלום בצפת (שלא הוזכרה בבקשה דכאן) כי יורה, שבמקרה שיבוצע צו הפינוי, זה יבוצע כנגד בני אדם ומטלטלין בלבד מבלי לפגוע במחוברים או במבנים.

הבקשה

ה. מכאן הבקשה שלפניי. בין השאר נטען, כי היה מקום להחריג מתחולת הצו את השטחים והמבנים שהמשיבה הסכימה במסגרת ההליכים שהצו לא יחול לגביהם. הוטעם, כי התיק שלפנינו אינו מבקש לערוך דיון מחודש בשאלת זכויותיהם של עקורי איקרית ובירעם, ועל בית המשפט היה לבחון את הסיכוי לכאורה להוכיח את תביעת המבקש לביטול הצו המינהלי, ולא את הסיכוי להוכחת תביעתו לעניין הזכויות במקרקעין. נטען, כי בניגוד לקביעת בית משפט השלום, המבקש לא זנח את טענתו לאי חוקיות הצו, ומכל מקום אין בעניין זה לבדו להכריע בשאלת הוכחת סיכויי התביעה לכאורה. לצד הבקשה לרשות ערעור, הוגשה גם בקשה לסעד זמני עד למתן החלטה בבקשה.

הכרעה

ו. לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני – עם כל אי הנחת ואי הנוחות שבנסיבות שברקע – כי אין בידי להיעתר לה. בהיות הבקשה, גם לטענת המבקש "דיון נקודתי ומצומצם בשאלת תוקפו, מהותו היקפו ונחיצותו של צו סילוק מינהלי ספציפי" (סעיף 2(2) לבקשת רשות הערעור) – אין הצדקה למתן רשות ערעור לפי המבחנים המקובלים (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)), גם אם חל שינוי בין ערכאה ראשונה לערכאת ערעור. על כך יש להוסיף את ההלכה, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וכי לא בנקל תיטה ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה (ראו מני רבים רע"א 8382/13 מסעי בני ישראל נ' פיגדור (2.1.14), פסקה 6), והדברים נכונים מקל וחומר כאשר עסקינן בגלגול שיפוטי שלישי.

ז. בנדון דידן בא בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי סיכויי המבקש לביטול הצו, ככל שהוא מכוון לשימושים שמעבר למותר לכלל הציבור, מועטים הם; ואכן, מבלי לטעת מסמרות, דומה שעל המבקש לחלוף על פני משוכה שאינה נמוכה. הצו הוצא נוכח טענות, שנתמכו בתצהירים מטעם המשיבה, באשר לתפיסה של שטחים חדשים במקרקעין, ולביצוע מעשים המהוים הפרה של הסטטוס קוו. נוסיף, כי בבג"צ סבית נקבע, שאין עילה לאכיפת ההבטחה השלטונית שניתנה על ידי נציגי הממשלה ליישוב העקורים באזור איקרית ובירעם, ושעומדת להם הזכות לקבלת תחליף קרקע או פיצויים. נוכח האמור כפי שציין בית המשפט קמא בעקבות התצהיר ה"כולל" שהוגש, קיים על פניו קושי לבסס זכות לחזקה בקרקע בטענה חלופית לחזקה רציפה מעל 40 שנה. אשר למאזן הנוחות, אינני סבור כי זה נוטה לעבר המבקש, שכן ככל שיזכה בתביעה יוכל לתבוע פיצוי על הנזק שנגרם לו. מנגד מתן סעד זמני יקשה כחלוף הזמן על פינוי, ככל שיימצא שאין בסיס לתביעה. באשר להיקף הצו, ומבלי שבידינו להיכנס לשאלות פרטניות הנדונות בבית משפט השלום, נבקש להפנות להצהרת המשיבה במסגרת ההליכים, כי אין לה כל התנגדות לכניסת המבקש או אחרים, ככלל הציבור המורשה לכך, לכנסיה ולבית הקברות המצויים על המקרקעין, כדי לבקר בהם ולערוך בהם טקסים; ועל כן יש לקוות ולהניח כי אין פגיעה באינטרס של שימור הזיכרון הנוגע לכפר, למסורת הדתית ולקברי אבות, כיאה וכיאות.

ח. הפרשה העומדת ברקע ההליכים שלפנינו, סבוכה וכאובה, כידוע. בתי המשפט נדרשו לה לאורך השנים, וכך גם גורמי המדינה. עם זאת בעניין שלפנינו, בכל הכבוד למבקש, אין בידי להיעתר למבוקש, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.

ניתנה היום, ‏ל' בניסן התשע"ד (‏30.4.2014).


מעורבים
תובע: אליאס איוס דאו
נתבע: רשות מקרקעי ישראל
שופט :
עורכי דין: