ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלטרנטיוויזיה בע"מ נגד ויטלי ברוק :

בפני כבוד השופטת נסרין עדוי

התובעת

אלטרנטיוויזיה בע"מ, ח.פ. 514184464

נגד

הנתבע

ויטלי ברוק
ע"י עו"ד אלנה יאמפולסקי

פסק דין

תביעה לחיוב הנתבע לשלם לתובעת את התמורה בגין ציוד תקשורת וחבילת שירות תמיכה טכני, מכוח הסכם מכר שנערך בין הצדדים.

רקע עובדתי

ביום 2.5.10 נחתם, בין התובעת לנתבע, הסכם לאספקת ציוד לוויני ולהתקנתו בבית הנתבע וכן למתן שירותי תמיכה טכניים על ידי התובעת (להלן: "הסכם המכר").

בהתאם להסכם המכר, הנתבע התחייב לשלם לתובעת סך של 1,400 ₪ בגין רכישת הציוד הלוויני וסך של 250 ₪ עבור התקנת הציוד. בנוסף לכך, הנתבע התחייב לשלם לתובעת תשלום חודשי בסך של 85 ₪, למשך 60 חודשים, בגין חבילת שירותים טכניים ומינוי לעיתון (להלן: "חבילת התמיכה הטכנית").

לתשלום התמורה, הנתבע מסר לתובעת את פרטי כרטיס האשראי שבבעלותו.

ביום 12.5.10 ביצעו עובדי התובעת עבודות תשתית בבית הנתבע, וביום 20.5.10 בוצעה התקנת הציוד הלוויני.

הציוד הלוויני שהותקן בבית הנתבע היה שונה מהציוד עליו סוכם בהסכם המכר.

אין חולק, כי הנתבע שילם לתובעת סך של 250 ₪ בגין התקנת הציוד הלוויני וסכומי כסף נוספים, בתשלומים חודשיים, בגין אותו ציוד. אך, הצדדים חלוקים בנושא תשלום מלוא עלות הציוד, בהתאם לנקוב בהסכם המכר.

אין חולק, כי הנתבע לא שילם כל תשלום בגין הציוד הנוסף שהותקן בגג ביתו. הנתבע אף לא שילם את מלוא התשלומים בגין חבילת התמיכה הטכנית, כנקוב בהסכם המכר, אלא רק 8 תשלומים חודשיים.

ביום 14.5.2011 שלחה התובעת לנתבע מכתב התראה בגין חובו כלפיה, אשר הסתכם לטענתה בסך של 8,050 ₪.

משלא נענה הנתבע לדרישתה, הגישה התובעת תביעה על סכום כסף קצוב בלשכת ההוצאה לפועל וזו הועברה לבית משפט זה, לאחר שהתקבלה התנגדות הנתבע לתביעה.

דיון והכרעה

מטעם התובעת העיד אולג בליומנוב, סמנכ"ל התובעת (להלן: "אולג"), ומטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו. במסגרת ראיות הצדדים אף הוגשו לתיק בית המשפט המסמכים שלהלן: הסכם המכר, מסמכים בדבר התקנת ציוד, מכתב דרישה של התובעת, מסמכים מחברת האשראי של הנתבע ואישורי משלוח דואר.

השאלות הטעונות הכרעה בתיק:
- האם הנתבע שילם עבור הציוד לפי הסכם המכר?
- האם על הנתבע לשלם בגין הציוד הלוויני הנוסף, אשר לא נכלל בהסכם המכר?
- האם זכאית התובעת לקבל תשלום מהנתבע בגין חבילת התמיכה הטכנית לה התחייב הנתבע במסגרת הסכם המכר?

תשלום עבור הציוד שהוזמן
הנתבע מסר לתובעת את פרטי כרטיס האשראי שלו בחברת ישראכרט כאמצעי תשלום לביצוע העסקה נשוא הסכם המכר.

התובעת מצידה מסרה את פרטי האשראי של הנתבע לחברת "גל תקשורת" (להלן: "גל תקשורת") המספקת לה ציוד לוויני, לטענתה, וזו חייבה את הנתבע בתשלומים חודשיים בגין רכישת הציוד וחבילת השירות הטכנית מהתובעת.
התובעת לא המציאה לנתבע (גם לא לבית המשפט) חשבוניות מס כדין או קבלות בגין התשלומים ששילם הנתבע מדי חודש ולטענתה לא היה ברשותה מידע כלשהו בדבר התשלומים ששילם הנתבע, כאשר לשיטתה היה על הנתבע ועל חברת גל תקשורת לספק לה מידע זה והם לא עשו כן (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 15-18; עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 5-7). משכך, דרשה התובעת מהנתבע לשלם לה את מלוא חוב העסקה.

במהלך חקירתו הנגדית טען אולג כי הוציא קבלות בגין סכומים שונים לפי "ניחוש" כדבריו (כשהציג מסמכים שונים עליהם נכתבו בכתב יד המילים "חשבונית מס"). לגרסתו, עדיף להוציא חשבוניות מס מבחינת רשויות המס גם אם הנתבע לא שילם דבר (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 21-29). גרסה זו, אשר הועלתה לראשונה בחקירה הנגדית, הינה תמוהה ובלתי הגיונית.

בסיכומיה, טענה התובעת כי הנתבע שילם לה סך של 600 ₪ בלבד מתוך עלות הציוד הלוויני שהוזמן על ידו ששוויו 1,400 ₪. טענה זו תמוהה אף היא ואינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות אשר הוצג בפניי, כפי שיבואר להלן.

ראשית, התובעת בעצמה טענה כי אין ברשותה מידע בדבר התשלומים ששילם הנתבע בהתאם להסכם המכר וכי לא קיבלה פירוט תשלומים מגל תקשורת או מהנתבע בגין התשלומים ששילם הנתבע. כמו כן, התובעת לא הוציאה לנתבע חשבוניות מס או קבלות בגין התשלומים ששילם, זאת בניגוד להתחייבותה על פי הסכם המכר, ולא הציגה אסמכתאות לביסוס הסכום הנטען.

שנית, הנתבע הציג דו"חות חודשיים של חיובי האשראי שלו בחברת ישראכרט (נ/3) מהם עולה כי בוצעו חיובים לחברת גל תקשורת בגין שתי עסקאות חודשיות: האחת – חיוב חודשי בסך של 140 ₪ למשך 10 חודשים (ובסה"כ 1,400 ₪), עבור הציוד שהוזמן, והשנייה – חיוב חודשי של 85 ₪ למשך 18 חודשים (ובסה"כ 1,530 ₪), בהתאם לתשלום החודשי בגין חבילת התמיכה הטכנית.

בפועל, הנתבע טען כי לאחר 8 תשלומים הוא ביטל את הוראות הקבע החודשיות בגין שתי העסקאות הנ"ל בהוראה לחברת האשראי, אך לבסוף חידש את התשלומים בגין עסקת הציוד הלוויני ושילם את מלוא הסכום בסך של 1,400 ₪ בהתאם להסכם המכר.

לראיה, הגיש הנתבע מכתב מחברת ישראכרט (נ/2) בו תוארה השתלשלות העניינים כאמור, תוך התייחסות לתשלומים בהם חויב הנתבע בחברת גל תקשורת, לבקשות ביטול החיוב של שתי העסקאות ולחידוש התשלום בגין עסקת עלות הציוד בסך של 1,400 ₪.

התובעת לא סתרה את טענת הנתבע בדבר תשלום מלוא הסכום בגין הציוד שהוזמן ואת האמור במסמכים הנ"ל.

על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע שילם את מלוא עלות הציוד שהוזמן בהתאם להסכם המכר.

ודוק: נציג הנתבעת הודה כי הותקנה עינית אחת בבית הנתבע (בסך של 150 ₪) במקום 4 שהוזמנו על ידו (בשווי כולל של 600 ₪), כך שבפועל שילם הנתבע סך של 450 ₪ ביתר, בגין הציוד שהזמין מהתובעת על פי הסכם המכר (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 6-8).

תשלום בגין ציוד נוסף – האם נכרת הסכם חדש
נציגי התובעת התקינו על גג ביתו של הנתבע צלחת לווינית (הכוללת ציוד נלווה כגון: רגל לצלחת וכבל חשמל), אשר לא הוזמנה על ידו ואינה מהווה חלק מן הציוד המוזמן.

התובעת טוענת, כי למעשה נכרת בין הצדדים הסכם חדש להסכם המכר ולפיו היה על הנתבע לשלם לה סך של 1,400 ₪ בגין התקנת הצלחת הלוויינית.

לדעתי, דין הטענה להידחות. זאת, שכן בנידון דידן, וכפי שיפורט להלן, הסכם המכר לא שונה על ידי התנהגות מאוחרת של הצדדים לאותו הסכם, ולא עלה בידי התובעת להוכיח כי התנהגות הצדדים שיקפה את גמירת דעתם לסטות מהוראות החוזה שנחתם ביניהם. [ראו: ע"א 4956/90 פז גז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35 (1992), עמ' 41].

אין חולק כי בעת התקנת הצלחת הלווינית, הנתבע הודיע לעובדי התובעת ולאחר מכן גם לאולג כי אין בכוונתו לשלם תשלום נוסף החורג מהמוסכם בהסכם המכר (ראו עדות הנתבע: עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 16-19; עדות אולג: עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 25-29).

הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא לא הזמין את הציוד הנוסף, לא חפץ בהתקנתו ולא היה מוכן לשלם בגינו (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 7-10; עמ' 11, ש' 7-20). עדותו זו עולה בקנה אחד עם עדותו של אולג – נציג התובעת – אשר נשאל היכן ההסכם החדש בדבר התקנת ציוד נוסף והשיב כי פנה אל הנתבע ביום התקנת הציוד הנוסף בדרישה לתשלום נוסף, אולם הנתבע סירב לשלם תשלום נוסף מעבר לקבוע בהסכם המכר (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 25-28); אולג הוסיף כי פנה אל הנתבע בדיעבד, לאחר התקנה האנטנה, בדרישה לתוספת תשלום, אולם הנתבע לא נתן לכך את הסכמתו ואף היה נכון לבטל את העסקה כולה, לדבריו (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 27-29).
הנתבע העיד כי היו לו צלחות לוויניות על הגג והתובעת התקינה על דעתה צלחת לווינית מטעמה מבלי לקבל את הסכמתו ומבלי שנקבה בעלות הציוד הנוסף וכי התנגד לכך בזמן אמת (ראו עדות הנתבע בעמ' 10-11 הנ"ל וכן בעמ' 13, ש' 6-26). עדותו של הנתבע בעניין זה הייתה פשוטה, קוהרנטית והותירה עליי רושם אמין; הנתבע חזר במהלך עדותו שוב ושוב על התנגדותו הנחרצת בדבר התקנת הציוד הנוסף, שלא הוזמן על ידו, ועל העדר הסכמה מצידו. גם נציג התובעת אישר כי הנתבע לא הזמין את הציוד הנוסף וסירב לשלם עליו, כאשר בשום שלב לא נשלחה דרישה לנתבע בגין התקנת הציוד הנוסף והתובעת לא הוכיחה, באמצעות מסמך או ראיה אחרת, כי עלות התקנת האנטנה סוכמה עם הנתבע, כאשר אין כל אזכור בדבר עלות התקנת האנטנה – על רכיביה – למעט בכתב התביעה.

בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין עוד, כי התובעת אף לא השכילה להוכיח מהי עלות האנטנה. בכתב התביעה התובעת טענה כי עלות האנטנה מוערכת ב- 950 ₪, ואילו בתצהיר עדותו הראשית של אולג ובחקירתו הנגדית, טען כי עלות האנטנה הינה בסך של 1,400 ₪.

יצוין, כי הנתבע אישר בחתימתו את רשימת הציוד שהתקינו עובדי התובעת ואשר נערכה בכתב ידם (ת/1, נספח 3), ברם מחה על התשלום הנוסף הנדרש והתנגד לכך ואין לראות באישור רשימת הציוד (אשר הוגשה בשפה הרוסית וללא כל תרגום כנדרש) כהסכמה לכריתת הסכם חדש, נוכח התנגדותו המפורשת של הנתבע.

מעדויות הצדדים עולה כי לא הייתה גמירות דעת מצד הנתבע ליצירת הסכם חדש להתקנת ציוד נוסף. ההפך הוא הנכון, מן העדויות עולה בבירור כי הנתבע התנגד להתקנת הציוד הנוסף בזמן אמת וסירב לשלם בגין ציוד שלא הזמין ואשר עלותו לא צוינה בפניו בזמן ההתקנה ואף לא לאחר מכן.

במצב דברים זה, הרי שאין מקום לחייב את הנתבע בתשלום עבור הציוד הנוסף והתובעת זכאית לקבלו בחזרה.

באשר לממיר הישן שברשות הנתבע, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבע קיבל הנחה של 600 ₪ כנגד השבת ממיר ישן. לא זו אף זו: התובעת לא הוכיחה כי סוכם לעשות הנחה כלשהי תמורת מתן ממיר ישן לתובעת. בהסכם המכר נכתב: "לקחת ממיר" מהנתבע. בהסכם המכר לא נכתב דבר באשר לעלות הממיר הישן או באשר להנחה כלשהי הניתנת בגין השבתו וטענת התובעת נטענה בעלמא וללא כל סימוכין.

יחד עם זאת, הנתבע אינו חולק על כך שלא השיב את הממיר הישן לידי התובעת והעיד כי אינו מתנגד להשיבו (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 24-27).
תשלום בגין חבילת התמיכה הטכנית
במסגרת הסכם המכר התחייב הנתבע (סעיף 3 להסכם המכר) לשלם לתובעת תשלום חודשי בסך של 85 ₪ למשך 60 חודשים, בגין קבלת שירות תמיכה טכנית ועיתון.

לטענת הנתבע, לאחר שפנה לתובעת מספר פעמים לקבלת שירות ודרישותיו לא נענו, פנה הנתבע לחברת האשראי בדרישה לביטול העסקה ואז נודע לו כי החיובים בגין הסכם המכר (עסקה בסך 1,400 ₪ בגין ציוד ועסקה בסך 1,530 ₪ בגין 18 תשלומים חודשיים של חבילת תמיכה טכנית) נגבו על ידי חברת גל תקשורת ולא על ידי התובעת.

הנתבע טוען כי משהובהר לו על ידי חברת האשראי כי הוא מחויב לשלם בגין הציוד שקיבל, שילם הוא את מלוא התמורה הנקובה בהסכם המכר בגין הציוד שהוזמן, אולם ביטל את העסקה בגין התמיכה הטכנית לאחר 8 תשלומים ששולמו.

התובעת מצידה טוענת כי הנתבע מעולם לא פנה אליה בדרישה לביטול העסקה וכי ביטל את התשלומים באופן חד צדדי ובהתנהגות זו הפר את הסכם המכר.

סעיף 6 להסכם המכר קובע כי: "ביטול חבילת תמיכה טכנית או מנוי לעיתון יתבצע לפי סעיף 5 של הסכם התקשרות בין החברה ללקוח (אשר מצורף להסכם זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו)". דא עקא, כי הסכם ההתקשרות הכללי בין התובעת ללקוחותיה, המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם המכר כאמור, לא הוגש לתיק בית המשפט ומשכך אין באפשרות בית המשפט להתייחס לאופן ביטול העסקה בהתאם להסכם שבין הצדדים.

האם עמדה לנתבע זכות ביטול בהתאם לסעיפים 6-9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א -1970 (להלן: "חוק החוזים – תרופות")?

הנתבע טען, כי עמדה לו עילה לביטול הסכם המכר לאחר שהתובעת לא סיפקה לו שירות תמיכה טכני, על אף פניותיו.

על פי עדותו של הנתבע, הציוד הלוויני לא פעל ולא היה חיבור לאף ערוץ כבר לאחר ההתקנה (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 25-28) וכאשר הגיע אל מקום עסקה של התובעת, נציגות שעבדו שם הודיעו לו כי אינם מטפלים בעניין ונתנו לו מספר טלפון להתקשרות (עמ' 14, ש' 1-7).

עדותו של הנתבע יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר אף בהקשר זה. עדותו של הנתבע לא נסתרה על ידי התובעת.

עדותו של הנתבע אף מצאה לה תימוכין בעדותו של אולג, אשר לא כפר בכך כי הנתבע לא קיבל כל שירות מהתובעת (ראו: עמ' 7 לפרוטוקול ש' 24-32).

מכאן, שקמה לנתבע עילת ביטול.

טענת התובעת כי לא קיבלה הודעת ביטול דינה להידחות אף היא. הנתבע ניגש למקום עסק התובעת עם הציוד וביקש להחזיר את הציוד ולבטל את העסקה, אך נתקל בסירוב מטעם נציגות התובעת (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול ש' 2-7).

סוף דבר

ככל שבכוונת התובעת לקבל לידיה את הממיר הישן מידי הנתבע, יהא עליה לפנות אליו בדרישה לעשות כן בתוך 30 יום מהיום.

הנתבע יפעל להשבת הממיר הישן לידי התובעת, בתוך 30 יום מיום קבלת הדרישה כאמור בידיו.

בכפוף לאמור לעיל, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ד, 26 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלטרנטיוויזיה בע"מ
נתבע: ויטלי ברוק
שופט :
עורכי דין: