ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי שוורצמן נגד הראל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופט מוחמד עלי

התובע

אלי שוורצמן

נגד

הנתבעים

1.הראל חברה לביטוח בע"מ
2.מרים אריה

פסק דין

1. בפניי תביעתו של התובע לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב ו כתוצאה מתאונ ה שארעה ביום 16.8.2013, בה היו מעורבים רכב שהיה נהוג על ידו ורכב אחר שהיה נהוג בידי הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת), ומבוטח על ידי הנתבעת 1.

2. לטענת התובע, ביום התאונה הוא נסע ברכבו מכיוון שד' ירושלים בקרית ים ופנה שמאלה לכיוון רחוב הים התיכון, הנתבעת, אשר הגיעה מכיוון שד' ורבורג, פנתה ימינה ובמהלך השתלבותה בצומת פגעה ברכבו. לטענת התובע, הוא "רדף" אחר הנתבעת וכאשר "תפס" אותה ברמזור כדי לקבל פרטים, הנתבעת "ברחה" ממנו ופגעה ברכבה בדלת השמאל קדמית של רכב ו. הנתבעת מכחישה מכל וכל כי בפנייתה ימינה פגעה ברכב התובע ולגבי ההתחרשות בהמשך, טוענת, כי היה זה התובע אשר "ניסה להידחק בין רכבה [...] לבין המדרכה מימין וגרם לנזקים הן בדלתו והן במראה ימנית ברכב[ה]".

3. התובע והנתבעת העידו בפניי ופירטו את גרסאותיהם. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את גרסאות הנהגים ועיינתי בתמונות שהוגשו , אני סבור כי דין התביעה להתקבל, תוך ייחוס אשם תום לתובע. נימוקיי – להלן :

4. מבין שתי הגרסאות שהוצגו, זו של התובע וזו של הנתבעת, יש לבכר את גרסת התובע; גרסתו הגיונית ועקבית ונתמכת בהמחשות ובתמונות, וחשוב מכך – תואמת נתונים אובייקטיבים המצויים בפניי. הגרסה המוצגת על ידי הנתבעת מוקשית מאד, גם התנהלות הנתבעת מקשה על קבלת גרסתה ומתן אמון בדבריה.

5. לתאונה שני מוקדי התרחשות. הראשון, במהלך פניית התובע שמאלה, והנתבעת ימינה. השני, בהמשך, כאשר "רדף" התובע אחר הנתבעת, עצר את רכבו בסמוך -במקביל לרכב ה, פתח את הדלת, הנתבעת המשיכה בנסיעה ופגעה בדלת רכבו.

6. הנתבעת הכחישה כלל וכלל את מוקד ההתרחשות הראשון, והיא טענה כי רכבה כלל לא פגע ברכב התובע. גרסה זו, לא תואמת את הנזק שנגרם לרכב התובע בצדו הימני , ולא מתיישבת עם התנהגות התובע והנתבעת לאחר מכן. התובע המשיך בנסיעה אחרי הנתבעת, תוך שהוא צופר לה ועצר את רכבו ברמזור במקביל לרכבה, קצת קדימה , כשמטרתו לגרום לה לעצור את רכבה. מנקודה זו מתארת הנתבעת כך: " הסתכלתי החלונות היו סגורים, ראיתי אותו עומד ליד ועושה תנועות מאיימות. וזה לא הבחור שהיה היה אדם מבוגר יותר. הוא עשה תנועות מאיימות ולא התכוונתי להגיב. חשבתי שהוא כעס כי גרמתי לו להתעכב. הרמזור התחלף ואני התחלתי לנסוע בדיוק כשהתחלתי לנסוע הוא פתח את הדלת והמראה שלי נכנסה פנימה, הייתי בתוך הצומת כשראיתי שהמראה בפנים ראיתי שהמראה לא שבורה, הזכוכית לא נשבחה, החלון לא נשבר. מייד אחרי הרמזור יש עוד רמזור והמכונית שלפניי עמדה שם, ראיתי שהבחור עוצר ומסתכל [...] הרגשתי את החבטה של הדלת שלו במראה שלי. גם שמעתי את החבטה. אני התחלתי לנסוע וראיתי שהמראה פגעה בדלת שלו". נוכח תיאור זה, ניתן היה לצפות כי הנתבעת תעצור כדי לברר את הפגיעה ברכבה וברכב התובע, שאין ספק שנפגע. זאת לא עשתה ה נתבעת ובמקום זאת, המשיכה בנסיעה עד ביתה. ודוק ו, הנתבעת תירצה את התנהגותה בכך שהיא "לא הרגישה אשמה", והיא הבהירה עוד "אני ראיתי אותו, כשהבנתי שהמראה נכנסה פנימה הייתי אחרי הרמזור, הסתכלתי אחורה וראיתי שהוא יוצא ובודק את האוטו שלו. לא עצרתי כי אני יודעת שלא פגעתי". כאן המקום לציין כי הסבר זה, "מתעלם" מחוות הדעת שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה, ממנה עולה כי לרכבה נגרם נזק לא רק במראה אלא גם בכנף ובדלת, בצד ימין.

מבלי להרחיב על חומרת ההתנהגות הנתבעת כשלעצמה ומשמעויותיה, גבי דידי, היא גם פועלת במישור המהימנות באופן שנוכח הת נהלות זו לא ניתן לקבל את גרסת ה. המסקנה העולה כי למרות הפגיעה שהייתה ברכב התובע, הנתבעת עזבה את המקום והמשיכה בנסיעה, כפי שעשתה לאחר הפגיעה בשלב המוקדם יותר של האירוע.

7. מסקנה זו אינה מייתרת את הצורך לבחון את האחריות לאירוע הנזקים בשני מוקדי ההתרחשות . לגבי המוקד הראשון – אין מחלוקת כי ה נתבעת השתלבה על ידי פניה ימינה וכי בכיוון נסיעתה היה תמרור המורה לה לתת זכות קדימה לרכבים הבאים משמאל – משם הגיע התובע. התובע מתאר כי רכב הנתבעת נכנס לצומת "לא בצורה חזקה משפשף אותי לא בצורה מהותית". תיאור זה מתאים לנזק שנגרם לרכב התובע, כפי שעולה מחוות דעת השמאי שצורפה וכפי שעולה מהתמונות שהוצגו בפניי. חשוב מכך, גם התמונות שהוצגו מטעם הנתבעת מלמדות על קיום פגיעה בחלקו השמאלי של הרכב (למרות שאלה לא צוינו בחוות הדעת שצורפה לכתב ההגנה לגבי נזקי הנתבעת) .

הנתבעת מאשרת כי היה עליה לתת זכות קדימה, אולם טוענת כי לא ראתה רכב מגיע ולכן נכנסה לצומת. הנתבעת טענה כי כשהיא פנתה, משאיות חסמו את שדה הראיה שלה (עמ' 3 ש' 3). ברי כי תיאור זה מפי הנתבעת, בצירוף נתוני הדרך – יש בו ללמד על אחריות הנתבעת לקרות התאונה. כשתיאור זה, מתחבר למסקנה כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובע, בניגוד להכחשת הנתבעת כי התרחשה תאונה, המסקנה המתבקשת כי השלב הראשון של התאונה נגרם כתוצאה מרשלנות הנתבעת וחוסר תשומת לב למתרחש בכביש. העובדה כי הנתבעת המשיכה בנסיעה, תוך שהתובע מצפצף תוך כדי נסיעה אחוריה (עמ' 3 ש' 4) מחזקת מסקנה זו.

8. לגבי המוקד השני. לאחר שהנתבעת הגיעה לצומת מרומזר, השיגה התובע ועצר את רכבו לצד הרכב, במקביל לו, כשרכב התובע מקדים את רכב הנתבעת. הנתבעת אישרה כי בשלב מסוים נפתחה דלת רכב התובע. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי הדלת נפתחה "בדיוק כשהיא החלה לנסוע". הדבר נובע מהתרשמותי הכללית מעדות הנתבעת, וגם מהעובדה כי בתמונה שהציגה הנתבעת ניתן לראות שפשוף בכנף הקדמית ימנית ברכבה. כשפגיעה זה מתווספת לפגיעה במראה עליה היא העידה, מלמד הדבר כי גרסת התובע תואמת יותר את אופן ההתחרשות. התמונה הממחישה את הנזק שנגרם לדלת רכב התובע, מאששת קיומה של פגיעה בעוצמה ולא על ידי פגיעה קלה במראה כפי שה נתבעת ניסתה לשוות. טענת הנתבעת כי היא "משערת" שדלת רכב התובע ניזוקה לפני המקרה, אינה מוסיפה – זאת בלשון המעטה – למהימנות גרסת הנתבעת. ועוד לסיום, קשה להלום את טענת הנתבעת כי רק המראה פגעה בדלת רכבה, כאשר היא עצמה מצרפת חוות דעת לגבי הנזקים שנגרמו לרכבה, המלמדת על נזקים לכנף קדמית ימנית ודלת קדמית ימנית (וירידת ערך – אם כי בשיעור קל – ב עקבות כך)!.

9. יחד עם זאת, חרף קביעותיי לגבי אחריות הנתבעת, אין להשלים עם התנהגות התובע לאחר אירוע הפגיעה הראשונה. התובע מתאר כי הוא "רדף" אחר הנתבעת, לאחר שהוא צפר והיא המשיכה בנסיעה, והצליח "לתפוס" אותה (וכל אלה ביטויו של התובע), וכאשר הגיע לצומת המרומזר פתח את דלת הרכב תוך שהוא חוסם חלק מנתיב נסיעת רכב הנתבעת. גם אם הנתבעת פגעה ברכב התובע ולא עצרה לאחר מכן, וגם אם הדבר העלה את חמתו – בהתנהגות התובע נפל פגם . היה על התובע לרשום את פרטי הרכב שפגע בו ולפנות למשטרה, ולא לנהל "מרדף" , כפי שהוא תיאר שעשה, ולנסות בכוחות עצמו לעצור את רכב הנתבעת . על כן, סבורני כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 15%.

10. אשר לנזק: התובע צירף חוות דעת לפיה הנזק שנגרם לרכבה מסתכם בסך של 6019 ₪ הוצגה גם חשבונית המעידה על תיקון הרכב לפי הסכום שקבע השמאי. כן צורפה קבלה בגין תשלום שכ"ט השמאי.

11. ממסמכי הרכב בו נהג התובע עולה כי הוא רשום על שם מר ארקדי שוורצמן, ת.ז. XXXXX149. התובע הבהיר כי המדובר באביו וכי הוא מוכן לצרף תצהיר מ טעמו לפיו במידה ובית המשפט יפסוק פיצוי, מסכים הוא שהפיצוי ישולם ל ו. התובע טען כי הרכב בבעלותו. כידוע הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד והוא ראיה שאינה קונקלוסיבית לשאלת הבעלות. לפיכך, איני רואה קושי לקבל את התביעה בכפוף להבטחת זכויות הנתבעות לכך שלא תבוא דרישה או תביעה נוספת בגין התאונה ממי שהרכב רשום על שמו במשרד הרישוי.

12. אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, את הסך של 5,941 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום (16.8.2013), וכן הוצאות בסך של 750 ₪.

תנאי לביצוע התשלום בהתאם לפסק דין זה, המצאת תצהיר חתום בפני עו"ד על ידי מר ארקדי שוורצמן, לפיו הוא מסכים לכך שהפיצוי ישולם לתובע וכי אין ולא תהיה לו טענה כלשהי בעתיד בגין כך נגד מי מהנתבעות.

הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 45 ימים מיום המצאת התצהיר, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ד, 26 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלי שוורצמן
נתבע: הראל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: