ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיל טרוים נגד בנק לאומי לישראל בע"מ :

החלטה בתיק ע"א 4065/03

בפני: כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופט א' גרוניס

המערערת:
גיל (בר) טרוים

נ ג ד

המשיב:
בנק לאומי לישראל בע"מ

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 9.3.03 בבש"א 17027/01 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' פלפל

תאריך הישיבה:
ל' בניסן התשס"ד
(21.04.04)

בשם המערערת:
עו"ד א' אפרוני; עו"ד א' גנות; עו"ד א' אלבק-מרום

בשם המשיב:
עו"ד ב' לוינבוק

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק דין

השופט א' גרוניס:

1. הערעור שבפנינו הוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' פלפל), אשר דחה את בקשת המערערת להכיר בתביעתה נגד המשיב כתובענה ייצוגית. לאחר הגשת הערעור אירעו התפתחויות מסוימות שהביאו לכך שהערעור התייתר. השאלה היחידה שנותרה להכרעתנו עוסקת בשכר טרחת עורך דין של המערערת.

2. המערערת ניהלה חשבון אצל המשיב. בשנת 2001 גילתה המערערת כי המשיב חייב את חשבונה מדי חודש בעמלה בסכום של 6.70 ש"ח, עבור שירות "לאומיפון". לטענת המערערת, עמלה זו נגבתה ממנה שלא כדין, שכן עד לאותו זמן היא לא ידעה על קיומו של השירות, וממילא לא ביקשה להצטרף אליו ולא הסכימה כי חשבונה יחויב בגינו. המערערת טענה כי בכך הפר המשיב את האיסור החל עליו להטעות את לקוחותיו, מכוח סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן - חוק הבנקאות). פעולת החיוב הופסקה, לבקשת המערערת, אך המשיב סירב להחזיר לה את הכספים שנגבו ממנו ללא ידיעתה והסכמתה. לאור זאת הגישה המערערת תובענה כספית נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המערערת לא הסתפקה בעילת התביעה האישית שלה כנגד המשיב. מכוח פרק ג1 לחוק הבנקאות, ביקשה המערערת כי תביעתה תאושר כתובענה ייצוגית בשמם של כל לקוחות המשיב אשר חויבו בעמלה שלא כדין, כפי שהיא עצמה חויבה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה זו. נימוקו לכך היה, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח שקיימת קבוצה של לקוחות אשר נפגעו באופן בו היא נפגעה. על כך הגישה המערערת את ערעורה לבית משפט זה. בתשובתו לערעור הודיע המשיב על שינוי מהותי בנסיבות ביחס לסוגיה נשוא התובענה. המשיב ציין כי במסגרת מגעים שהתנהלו בינו לבין המפקח על הבנקים בבנק ישראל (להלן - המפקח), דרש ממנו האחרון להשיב את עמלת ה"לאומיפון" ללקוחות מהם נגבתה העמלה בלא הסכמתם. בין המשיב למפקח הושג הסדר, לפיו העמלה תוחזר ללקוחות שלא השתמשו בשירות האמור ושאין אסמכתאות כי הסכימו להצטרף אליו, וזאת מבלי שהמשיב מודה כי החיוב בעמלה נעשה שלא כדין (להלן - ההסדר). היות שהמשיב ניאות להעניק לציבור לקוחותיו את הסעד שלשמו ביקשה המערערת לאשר את תביעתה כתובענה ייצוגית, מסכימים הצדדים כי התייתר הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. בהינתן מצב דברים זה, השאלה שנותרה להכרעה הינה האם, ובאיזה מידה, זכאית המערערת מאת המשיב לשכר טרחת עורך דין בגין הגשת התובענה. בעקבות הדיון שהתקיים בפנינו ביום 21.4.04 החלטנו, כי בעלי הדין יגישו בכתב את טיעוניהם באשר לסוגיה זו.

3. המערערת טוענת כי ההסדר שהושג מקים את זכאותה להשבת שכר טרחת עורך הדין בגין הגשת התובענה, שכן האיום שהיה טמון בתביעה הוא שהניע את המשיב להחזיר את העמלות ללקוחותיו. כן דרשה המערערת קבלת פיצוי מיוחד בגין הגשת התובענה לפי סעיף 16ט(א)(3) לחוק הבנקאות. המשיב, מצידו, טוען כי לא ההליך שניהלה המערערת הוא שהוביל להחזרת הכספים. הראייה לכך, לדבריו, היא העובדה שההסדר גובש על אף דחיית הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. לגרסתו, הכספים הושבו כתוצאה מן המגעים שניהל עם המפקח, אשר החלו עוד לפני הגשת התביעה ואשר המערערת לא הייתה מעורבת בהם. עוד טענה בפי המשיב הינה, כי ההסדר הושג במישור הבנקאי, עליו מופקד המפקח על הבנקים, ולפיכך אין הוא משליך על ההיבט המשפטי של הפרשה. כמו כן גורס המשיב כי לפי לשונו של חוק הבנקאות המערערת כלל אינה זכאית לקבלת פיצוי מיוחד, משלא נפסק כל פיצוי במסגרת התובענה.

4. המשיב אינו חולק על כך שבגדר ההסדר שגובש בינו לבין המפקח ניתן, למעשה, הסעד אותו ביקשה המערערת, שהרי על יסוד זה טען הוא כי הערעור התייתר. טענתו המרכזית לענייננו היא כי ההסדר הושג במנותק מן התביעה ובלא קשר אליה. השאלה מתי החלו המגעים עם המפקח באשר לעמלות ה"לאומיפון" שנויה במחלוקת עובדתית בין הצדדים. ואולם, אף אם נקבל את הטענה כי המגעים החלו עוד לפני הגשת התביעה על ידי המערערת, ניתן להניח שהחשש מתוצאותיה האפשריות של אותה תביעה השפיע השפעה כלשהי על נכונותו של המשיב להגיע להסדר ועל תוכנו של ההסדר. מסקנה זו מתבקשת למרות דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית על ידי בית המשפט המחוזי, בקבעו כי לא הוכח קיומה של קבוצת התובעים. עצם העובדה שניתן פיצוי ללקוחות רבים אשר חוייבו בגין שירות ה"לאומיפון" בלא שיש תיעוד כלשהו להסכמתם לכך, מלמדת כי הבקשה להכיר בתביעה כייצוגית לא הייתה חסרת כל יסוד. לעניין זה אין נפקות להצהרת המשיב במסגרת ההסדר כי הוא אינו מודה בכל טענה כלפיו. המשיב בוודאי הבין כי קיים סיכון מבחינתו, ולוּ קטן, שפסק דינו של בית משפט קמא ייהפך בערעור, וניתן להניח שדבר זה תרם להשגתו של ההסדר. לפיכך, קמה זכאותה של המערערת לשכר טרחת עורך דין בגין הגשתה וניהולה של התובענה.

5. סכום שכר הטרחה שייפסק צריך לשקף את מידת תרומתה של המערערת להשגת ההסדר, בהתחשב בטיבו ובהיקפו של ההסדר. מחד גיסא, הסכום שהקצה המשיב לשם עמידה בתנאי ההסדר מסתכם בעשרות מיליוני שקלים, מה שמחייב, לכאורה, פסיקת שכר טרחה בהיקף משמעותי. מאידך גיסא, מן ההכרח להתחשב בכך שההסדר לא הושג בין הצדדים לתובענה לבין עצמם, אלא בין המשיב לבין גורם חיצוני. עובדה זו מחלישה, במידת מה, את הזיקה שבין התביעה לבין ההסדר. על אף שהגשת התביעה השפיעה במידה כלשהי, כך נראה, על השגת ההסדר, כאמור, עלינו לצאת מנקודת הנחה שהסדר דומה היה מושג ממילא. מן החומר שהוצג בפנינו עולה, כי בבנק ישראל התקבלו תלונות על גביית עמלות ה"לאומיפון" שלא כדין עוד לפני הגשת התביעה. המפקח על הבנקים אחראי, בין יתר תפקידיו, לוודא שהבנקים אינם מפרים את החובות החוקיות המוטלות עליהם. סביר להניח כי אף אילולא תביעתה של המערערת, במוקדם או במאוחר היה המפקח נוקט פעולה בעניין זה. לסיכום, הגשת התובענה על ידי המערערת השפיעה על השגת ההסדר לפיצוי לקוחות המשיב, אך ספק אם השפעה זו הייתה ישירה ומהותית ונראה שלא הייתה הגורם היחידי לכך. למותר לציין, כי כיום אין בידינו אפשרות לדעת בוודאות מה מידת תרומתה של המערערת לתוצאה האמורה, ואין מנוס מלהכריע בסוגיה על יסוד הערכה בלבד. לנוכח מכלול הנתונים שציינו לעיל, הננו בדעה כי שכר הטרחה הראוי בנסיבות העניין הינו 200,000 ש"ח.

6. אשר על כן, הערעור לגופו נמחק בהסכמת הצדדים. המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 200,000 ש"ח. השאלה בדבר פסיקת פיצוי מיוחד כלל לא הועמדה על ידינו לדיון בהחלטתנו מיום 21.4.04, אלא סוגיית שכר הטרחה בלבד. משכך, אין להיזקק לטענותיה של המערערת בעניין זה.

ניתן היום, כ"ז בתשרי התשס"ה (12.10.04).

ט


מעורבים
תובע: גיל טרוים
נתבע: בנק לאומי לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: