ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד סולטאן :

5


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת

עפ"א 000210/09

על תיק ת"ד 20633/07

בפני:

כב' השופטת אסתר הלמן, אב"ד

כב' השופט אשר קולה

כב' השופט יונתן אברהם

תאריך:

12/05/2009

בעניין:

מדינת ישראל

המערערת

נ ג ד

סולטאן בן ג'מיל דיבא

המשיב

נוכחים:

בשם המערערת עו"ד איריס שירן.

בשם המשיב עו"ד מוראד.

המשיב בעצמו.

- ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת, (כב' השופט ח. סבאג)

בת"ד 20633/07, מיום 10/03/09 -

פסק דין

1. המשיב הורשע לאחר הודאתו בביצוע עבירות של;

גרם מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיפים 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, 64 ו- 40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961.

גרם חבלה לאדם ונזק לרכוש ברשלנות - עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2) ו- (3) לפקודת התעבורה.

אי שמירת ריווח - עבירה לפי תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה.

נהיגה במהירות מופרזת - עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה.

סטייה מנתיב הנסיעה - עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה.

2. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 19/01/07 נהג המשיב במשאית מכיוון צומת אלומות לכיוון צומת פוריה. המשיב לא שמר מרחק מרכב שנסע לפניו ופגע עם חזיתו ברכב שנסע לפניו לאחר שרכב זה נאלץ לעצור. כתוצאה מהפגיעה ובהמשך לה, הסיט המשיב את המשאית לנתיב הנגדי והתנגש חזיתית ברכב שהגיע ממול וגרם לתאונה בה קיפח את חייו המנוח בועז צור ונפגעו שלוש בנותיו של המנוח ואנשים נוספים וכן ניזוקו שלושת כלי הרכב.

3. בטרם נגזר דינו של המשיב, הופנה הוא לשרות המבחן, אשר הגיש בעניינו של המשיב שני תסקירים, בהם נקבע, שהמשיב הביע צער על תוצאות התאונה אך שירות המבחן התרשם כי המשיב מתקשה לבטא אמפטיה לנפגעי התאונה וסבלם ומרוכז בעיקר במחיר ששילם. שירות המבחן התרשם, כי המשיב אינו מחובר לחומרת מעשיו ולהשלכות הקטלניות של אופן נהיגתו, עושה מינימליזציה בכל הקשור לנהיגתו במהירות מופרזת ותולה את הגורם הבלעדי לתאונה באי תקינותה של המשאית בה נהג.

בתסקיר המשלים שהוגש בעניינו ציין שירות המבחן כי המשיב ביטא אמפטיה לנפגעי התאונה וטוען כי סובל ממחשבות חוזרות על התאונה בלילה. טען כי היה במפגש טיפולי עם עובד סוציאלי ומעוניין להמשיך בחייו ללא סיוע נוסף. בבדיקה מעמיקה בהתייחסותו לסעיפי כתב האישום התרשם שירות המבחן כי המשיב מגלה קושי לראות באופן מלא את אחריותו לתאונה באופן נהיגתו ותולה את הדבר בעיקר באי תקינותה של המשאית.

5. על המשיב נגזרו העונשים הבאים:

קנס בסך של 6,000 ₪ או 60 ימי מאסר.

פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים.

פסילה בפועל של 15 שנים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה בניכוי 90 ימי פסילה מינהלית.

מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים שלא לעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או גרם מוות ברשלנות.

6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות.

6. ב"כ המערערת מלינה על קולת העונש וטענה בתמצית את הטיעונים הבאים;

א. עונש המאסר בפועל אשר הוטל על המשיב מופרז לקולא ואינו משקף את החומרה שבמעשיו ובהתנהגותו של המשיב. העונש שהוטל נטול כל ערך הרתעתי ראוי.

ב. בתאונת הדרכים נשוא כתב האישום קופחו חיי אדם, ביתו של המנוח (בת 11) נפגעה באורח אנוש והפכה "צמח" לשארית חייה ונוספים נפגעו.

ג. המשיב לא הסביר מדוע לא שמר מרחק ואף טען כי אי שמירת הרווח ואי עצירת משאיתו נבעו מתקלה במערכת הבלימה. טענה שאף בימ"ש קמא לא אימץ.

ד. שגה בימ"ש קמא כאשר קבע כי המשיב "נאלץ לסטות ממסלולו באופן אינסטינקטיבי". היה על המשיב לצפות שאופן נהיגתו במהירות גבוהה ובלי לשמור רווח עלול לגרום למצב ולהתפתחות דברים כפי שבפועל התרחשו.

ה. היה על בימ"ש קמא לנקוט בדרכי ענישה והרתעה ראויים אשר יעבירו מסר ברור לציבור הנהגים בישראל.

ו. במיוחד טענה ב"כ המערערת, כי מקום שמדובר בנהג שביצע עבירות תנועה בהיותו נוהג במשאית, הרי, שיש להחמיר בעונשו יותר מעונשם של מי הנוהגים ברכב פרטי, שכן משאית מעצם טיבה וטבעה עלולה לגרום לנזק קטלני הרבה יותר ולשם כך, אף הפנתה אותנו ב"כ המערערת לתמונות של הרכב בו נסעה משפחת הקורבן.

7. המערערת הפנתה לפסקי דין הדנים בקטל בכבישים והענישה הנדרשת.

8. ב"כ המשיב, מאידך ביקש, כי גזר הדין של בית המשפט קמא, יעמוד על כנו, תוך שהפנה לנסיבות התאונה, לעובדה, כי רשלנות המשיב, הייתה רשלנות רגעית ולא ברף הגבוה, וכן טען, כי המשיב נהג במהירות סבירה, עובר לתאונה, ורשלנותו התבטאה רק באי שמירת המרחק.

לטענתו, לתאונה חברו גורמים נוספים שאינם בשליטת המשיב, כמו תנאי הדרך, שוליים צרים ועוד.

9. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את הערעור, ולהלן נימוקינו.

10. ראשית, נדגיש את שאמרנו לא פעם והדבר אף נקבע בשורת פסקי דין של בית המשפט העליון שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש, אלא מקום שזה סוטה באופן מהותי מרף הענישה הנוהג.

ראה לעניין זה, ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל

"כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 3.7.2006)). איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעוש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית.

11. בענייננו, הגם שאנו סבורים, כי אכן מדובר בעונש קל יחסית, הרי, שאיננו סבורים שזה המקרה בו אכן העונש סוטה לחלוטין מרמת הענישה הנהוגה, אם כי, יכול והוא נמצא ברף הענישה הנמוך.

12. עיינו בכובד ראש בפסיקה אליה הופנינו על ידי ב"כ המערערת, ואכן, בפסקי הדין אליהם הופנינו, במיוחד מקום בו מדובר בנהגי משאיות, ניכרת מגמה של החמרה.

עם זאת, יש לזכור, כי חלק ניכר מהפסיקה אליה הופנינו, דובר היה במי שמלכתחילה הואשם בעבירת הריגה ולא בעבירה של גרם מוות ברשלנות. ללמדך, שמגישי כתב האישום סברו מלכתחילה, כי מדובר היה שם בנסיבות אשר הצדיקו הגשת כתב אישום באשמת הריגה.

יתר על כן, גם עובדות כתב האישום שם, היו שונות וחמורות יותר מאשר העובדות נשוא כתב האישום כאן.

כך, בת.פ. (מחוזי חיפה) 7071/08, דובר היה במי שדרס אדם שעבר במעבר חצייה.

כך, בע"פ 783/07, דובר היה בנהג משאית, שנהג 14 שעות רצופות, ואשר הצהיר בעצמו, עובר להכרעת הדין, כי מדובר ברשלנות חמורה.

וכך גם, בת.פ. (מחוזי ת"א) 40303/07, דובר היה בנאשם שפנה שמאלה בניגוד לתמרור שהוצב במקום. לגבי נאשם זה, קבע כבוד השופט מודריק שנתן שם את גזר הדין כך;

"מעיקרה הואשם הנאשם בעבירת הריגה אך הוא הורשע בגרימת מוות בהתרשלות. פער החומרה שבין שני טיפוסי העברות, גדול. אולם בהכרעת הדין ציינתי, מספר פעמים, את חומרת מהלכי הנהיגה של הנאשם. אמרתי שאלה מצויים על הגבול שבין נהיגה משולבת בהימור על חיי אדם לבין רשלנות גרידא שהיא פרי אבחון מוטעה של הנסיבות וחוסר תשומת לב מספקת לתמרורים, לדרך ולנעשה בה".

בעניינו, ונדרש לכך גם בהמשך, לא כך הם פני הדברים שכן, לגבי המשיב שבפנינו, נקבע שמדובר ברשלנות במדרג האמצעי.

הופנינו גם לע"פ (מחוזי ת"א) 71933/06, שם נקבע על ידי הערכאה הדיונית (בניגוד לענייננו), כי;

"רמת הרשלנות שהפגין המערער במקרה הנוכחי הינה רמת רשלנות גבוהה". "נהג מן היישוב שהיה נקלע לנסיבות המקום והזמן, כפי הנאשם לפני, היה חייב להאט מהירותו לפחות בטווח 100 מ' לפני הגיעו לרכב האחרון בטור הרכבים העומדים בנתיב נסיעתו".

שם גם דחה בית המשפט את הטענה, כי מדובר ברשלנות רגעית.

יוער, כי דווקא בסעיף 7 לפסק דינה של כבוד השופטת שבח, ניתן ללמוד על רף הענישה בתאונות דרכים קטלניות וכדלקמן:

"סקירת הפסיקה המתייחסת לתאונת דרכים קטלנית שנגרמה כתוצאה מרשלנות, מצביעה על קשת ענישה שבצידה האחד רשלנות ברף התחתון במדרג החומרה ואשר העונש הממוצע בגינה מתבטא ב- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות השירות, כמו למשל: ע"פ 4732/02 ענת סורפין לביא נ' מ"י, בו קבע בית המשפט כי מדובר ב"רשלנות רגעית של אי תשומת לב", והשית על המערערת עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

בצידה האחר של הקשת מצויים המקרים בהם נבעה התאונה מרשלנות חמורה ביותר אשר התאפיינה בנהיגה במהירות מופרזת, בחציית אור אדום, בעקיפה אסורה, בנהיגה מופקרת וכו', אשר בהם נגזר עונש של שנה וחצי עד שנתיים מאסר בפועל.

כך, למשל, בע"פ 10377/02 סבח אלעויין נ' מ"י, קבע בית המשפט העליון את עונשו של נהג שנרדם תוך כדי נהיגה ואף נהג ללא רישיון וללא ביטוח - בשנתיים מאסר לריצוי בפועל.

בע"פ (ת"א) 70632/06 שלמה זקרי נ' מ"י, קבע בית המשפט כי התוצאה הקטלנית נובעת מ"רשלנות רבתי ברורה, בוטה, שכל כלה נעוצה במערער ובדרך נהיגתו", וגזר את עונשו של הנאשם לשנתיים מאסר בפועל.

גם ב"פ 114/01 (מחוזי חיפה) מ"י נ' טל בן סבח יצחק, בו קיפחו את חייהם 4 בני אדם ובית המשפט קבע כי התנהגות הנהג התאפיינה ב"נהיגה בלתי סבירה הגובלת בפראות שגרמה לתאונה", נפסק עונש של שנתיים מאסר לריצוי בפועל.

בין שני קצוות הקשת מצויים המקרים האחרים בהם נגרמה התאונה עקב רשלנות "רגילה", לא מיוחדת בקולתה ולא מיוחדת בחומרתה, ובהם נפסק עונש מאסר בפועל של 7 עד 10 חודשים.

יודגש, כי הגם שברגיל, מתרכזים מרבית המקרים בקבוצת הביניים ואלו המצויים בקצוות הקשת הינם המקרים החריגים במספר, הרי שסקירת הפסיקה הרלבנטית לתאונות דרכים מעלה כי הרוב המספרי של המקרים מצוי דווקא בקבוצת הקצה בה נפסק העונש הקל של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

תמונה זו לא משתנה באופן ממשי גם אם מספר קורבנות התאונה עולה על אחד, כפי שניתן להסיק מהטבלה שהוגשה ע"י נציג המדינה ולפיה במחצית המקרים המצויינים בטבלה בהם היו בתאונה שני הרוגים - נפסק עונש של 6 חודשי עבודות שירות".

ב"כ המערערת הפנתה גם לרע"פ 481/02 אשר שם הועמד העונש של הנאשם על 18 חודשי מאסר, הגם שמדובר היה בגרימת מוות ברשלנות, אלא ששם מדובר היה בנאשם שלא הודה כלל במיוחס לו, וממילא אינו זכאי להקלה השמורה למי שמודים בחטאם.

זאת ועוד, בחינת העבירות שם, מעלה מדרג רשלנות חמור יותר מאשר של הנאשם שבפנינו.

13. ב"כ המערערת מבקשת, כי נתערב במסקנתו של בית המשפט קמא ונקבע, כי מדובר ברשלנות מתמשכת של נסיעה במהירות בלתי סבירה ושל אי שמירת מרחק. לא נוכל להתערב במסקנה זו של בית המשפט קמא, שכן בנדון שבפנינו, הוחל בשמיעת ראיות, ועל סמך הראיות אותן שמע בית המשפט קמא, קבע הוא, את שקבע.

עוד נוסיף ונאמר, כי בגזר הדין נקבע שנהג המשאית נהג במהירות של 69 קמ"ש עובר לתאונה.

נכון אמנם שקודם לכן, נהג המשיב, בנקודת זמן מסויימת, במהירות של 94 קמ"ש (מתוך גזר הדין) אלא שאין בפנינו, נתון הקובע מהי אותה נקודת זמן, ובמשך כמה זמן, נהג המשיב במהירות זו.

כל שבפנינו הוא, כי עובר לתאונה, נהג המשיב במהירות מותרת, וכי עובר לתאונה לא שמר מרחק.

איננו יכולים לקבוע האם מדובר באי שמירת מרחק מתמשכת שאז, יכול ומדובר ברשלנות חמורה, או באי שמירה רגעית, שאז אכן מדובר ב"רשלנות רגעית" ב"מדרג האמצעי של הרשלנות", כפי שקבע בית המשפט קמא.

14. עוד נוסיף על האמור לעיל בעניין רף הענישה, כי עיינו גם בגזרי הדין אליהם הפנה הסנגור המלומד בבית המשפט קמא, וגם שם מצאנו, כי רף הענישה עמד על שישה חודשים שירוצו בעבודות שרות.

15. לענין זה האחרון נבקש להפנות לשני פסקי דין שנתנו בערכאת הערעור של בית משפט זה (האחד במותב זה והאחר במותב הקודם).

כך, בעפ"א 179/08, דובר היה במי שנהג ברכב משא אחוד ונכנס לצומת בחוסר זהירות, וכתוצאה מכך, נהרג אדם אחד, נפצעו באופן בינוני שני אנשים נוספים ו- 19 נוסעי אוטובוס נוספים, נפצעו באורח קל.

בית משפט השלום נגזר דינו של הנאשם שם (לאחר עסקת טיעון) לשישה חודשי עבודות שירות, ופסילה בפועל למשך 9 שנים, וערכאת הערעור, התערבה בחומרת העונש והעמידה את תקופת הפסילה על שש שנים בלבד.

כך גם בע"פ 1300/07, גם שם הועמד עונשו של הנאשם שם על עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שרות ונגזרו עליו שש שנות פסילה וערכאת הערעור, הפחיתה את תקופת הפסילה ל- 4 שנים בלבד.

16. בנדון שבפנינו, נגזרו על המשיב, לבד מעונש מאסר של שישה חודשים שירוצה בעבודות שרות, גם תקופת פסילה של 15 שנה, ויש בכך משום איזון ראוי בגין רכיבי הענישה.

17. עוד נבקש להפנות לרע"פ 4180/07, שם נגזרו על הנאשם בערכאה קמא, ששה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שרות ופסילת רישיון נהיגה לשלוש שנים בלבד.

במקרה שם, הואשם הנאשם בכך שדרס אדם שחצה את הכביש לאחר שירד מאי תנועה, כך, שעל הנאשם שם, היה לצפות ירידה זו של הקרבן שם לכביש.

18. למעלה מן הצורך, וכדי להראות שוב את רף הענישה, נפנה לשני גזרי דין שנתנו בבית משפט מחוזי זה, ושגם בהם העונש שנגזר על עבירות לא פחותות מחומרתן, היה של שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שרות (ת"פ 1020/06 מדינת ישראל נ' ענר כהן ות"פ 1263/01 מדינת ישראל נ' מזוז ארז).

19. בטרם נחתום פסק דיננו, נבקש להבהיר, כי אין אנו מקלים ראש בנגע של תאונות דרכים, הגובה קרבנות כה רבים מידי יום, אין אנו מקלים ראש בטרגדיה של משפחת צור, אשר שכלה את אבי המשפחה, ואשר בתם ניצן, מצויה במצב קשה מאוד, על סף היותה "צמח".

מאידך, יש לזכור, כי מדובר במשיב נורמטיבי, אשר אין לחובתו עבר תעבורתי מכביד ואשר לבד מהטראומה של התאונה אותה חווה גם הוא, הרי שנגזרו עליו 15 שנות פסילה בפועל ובהתחשב בעובדה, שמדובר בנהג משאית, הרי שלמעשה, איבד הוא את מטה לחמו.

20. סוף דבר אפוא ובהתחשב בכל האמור, החלטנו לדחות את הערעור.

המשיב יתייצב לריצוי עבודות השירות, במשטרת ישראל, ביום 10/06/09.

עליו להתייצב במועד זה בשעה 08.00 בפני המפקח הממונה, במתחם כלא חרמון.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לממונה על עבודות השירות.

ניתן היום 12/05/09, במעמד הנוכחים.

אסתר הלמן, שופטת, אב"ד

אשר קולה, שופט

יונתן אברהם, שופט

סיגלית+חנה