ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיטיקו נגד שירביט :

4


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

א 009277/07

לפני:

כבוד השופטת חנה בן-עמי

12/05/2009

בעניין:

מיטיקו ימיקיר - קטינה

באמצעות הוריה מיטיקו וורקו ומולונש

ע"י ב"כ עו"ד

יהודה שנייויס

התובעת

נ ג ד

שירביט חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

ע' חרל"פ

הנתבעת

הצעת פשרה

לאחר שעיינתי בתחשיבי הנזק מטעם הצדדים על נספחיהם, בחוות הדעת ובמכלול החומר בתיק, ולבקשת הצדדים, להלן הצעה לצרכי פשרה בלבד ומבלי לפגוע בטענות הצדדים.

היה ותידחה ההצעה על-ידי מי מהצדדים, לא תהא לאמור בה כל השפעה על פסק הדין, שיינתן בהתייחס לכלל הראיות שיוגשו בתיק.

רקע כללי:

1. התובעת, קטינה ילידת 3.12.1993, נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.8.03, כהולכת רגל.


2. בעקבות התאונה אושפזה התובעת בבית החולים הדסה בירושלים, כשהיא סובלת מפגיעת ראש חמורה, שכללה דימום במספר חדרים במוח, ובצקת תוך מוחית. ביום 11.8.03 הועברה התובעת לבית החולים אלי"ן, לצורך שיקום לאחר התאונה, שם אושפזה באשפוז מלא עד ליום 17.9.03, ולאחר מכן הועברה לשיקום במסגרת אישפוז יום למשך כשלושה חודשים (עד ליום 29.1.04). ההמלצה שניתנה בעת השחרור היתה לשלבה במסגרת חינוכית מוגנת, עקב הפרעות קוגניטיביות מפושטות הכוללות ליקוי בזכרון ואיטיות פסיכו-מוטורית משמעותית, כמו גם קשיים בהתארגנות, בקשב ובתפקידים ניהוליים.

3. בבדיקת התובעת שנערכה ביום 27.5.08 על-ידי פרופ' גרוסווסר, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, נמצא כי התובעת במצב גופני משביע רצון, כולל עצבי הגולגולת שנמצאו תקינים. עוד עלה מהבדיקה, כי קשייה של התובעת הם בתחום הקוגניטיבי: כך התרשם המומחה מאוצר מלים דל, משפטים קצרים ואיטיות במענה על שאלות. בהתייחס לאלה, ולאור העובדה כי התובעת לומדת בכיתה טיפולית ולא במסגרת רגילה, הפנה המומחה את התובעת לאבחון נוירו-פסיכולוגי מקיף, שבוצע על ידי גב' יהודית רוכברג. כפי שצוין בחוות הדעת מהאבחון "עלתה תמונה של הפרעות בתחומים קוגניטיביים שונים. בבדיקת תחום השפה נמצא כי רכישת השפה העברית נפגעה עקב הפציעה ומכאן אוצר מלים דל, תחביר לקוי, הפרעות במתן שם ורמת דיוק נמוכה". עוד כמצוין בחוות הדעת, נמצאו באבחון ליקויים בארגון החומר ואיטיות משמעותית בביצוע; הפרעות בקשב ובזיכרון, במיוחד בחומר ללא הקשר וקשיים בשליפת חומר מהיזכרון; קשיים בביצוע פעולות חשבון בסיסיות; קואורדינציה חזותית-מוטורית לקויה וקשיים בביצוע אינטגרציה חזותית וביצוע רוטציה חזותית במרחב. כן נמצאו קשיים בתחום התפקודים הניהוליים. מבחינה רגשית נמצא, כי התובעת חווה תחושת חוסר בשלום ועצב, בדידות, חרדת נטישה ועוד.

לסיכום נאמר בחוות הדעת כי הפגיעה המוחית הקשה שנגרמה עקב התאונה הותירה את התובעת בעיקר עם ליקויים קוגניטיביים משמעותיים, הן ביכולת עיבוד המידע הראשוני, והן עם פגיעה משמעותית בתפקודים הניהוליים. בחלוף השנים הצליחה התובעת לרכוש עצמאות בתפקודים יום-יומיים בסיסיים, כגון לבוש, רחצה, שליטה על סוגרים ואכילה באופן עצמאי, היא "נותרה עם ליקויים בתחום התפקודים הבסיסיים המורחבים, עם חוסר יכולת להשתלב בתעסוקה בשוק החופשי ועם צורך במתן טיפול נפשי תומך לאור הממצאים באבחון הנוירו-פסיכולוגי המקיף שהתייחס גם לבעיותיה הרגשיות".

4. על יסוד כל האמור חיווה המומחה דעתו כי לתובעת 60% נכות צמיתה. כן ציין, כי "לאור ליקוייה הקוגניטיביים ולאור הפגיעה בתפקודים האקזקוטיביים והאיטיות בפעולותיה יש לראותה כמי שאיבדה את כושרה להשתכר למחייתה וכי לא תוכל להשתלב בעבודה בשוק הפתוח"

בהתייחס לצרכיה צוין בחוות הדעת כי התובעת נזקקת למעקב שיקומי חד שנתי; לעזרה נפשית תקופתית החל מגיל 21, שיתכן ותכלול גם טיפול תרופתי; לסיוע בניהול ענייניה הכספיים ולדיור מוגן בעתיד (תוך הפנייה למסגרת עבור פגועי ראש המופעלת על ידי משרד הרווחה באזור המרכז).

רכיבי הנזק:

5. ב"כ הצדדים הגישו תחשיבי נזק לצורכי פשרה, במסגרתם שטחו טענותיהם והציגו את אומדנם בעניין שיעור הפיצויים המגיע לתובעת.

בתחשיב הנזק מטעם התובעת, עמד בא-כוחה, עו"ד יהודה שנייויס, על מצבה הקוגניטיבי הקשה, וטען כי הפיצוי המגיע לה בגין כלל נזקיה עומד על 3,977,429 ₪. מנגד טען בא-כוח הנתבעת, עו"ד אלי לוי, כי כלל נזקיה של התובעת עומדים על 1,030,000 ₪. לשיטתו, אין כל אינדיקציה רפואית או אחרת לחלקים בחוות הדעת העוסקים בכושר השתכרותה של התובעת, כמו גם לחלק מהנזקים שפורטו בתחשיב הנזק מטעמה.


אובדן השתכרות:

6. לטענת התובעת, היא איבדה לחלוטין את כושר השתכרותה, וזאת בהסתמך על האמור בחוות הדעת. בהתייחס לכך ולהלכה בדבר בסיס השכר שנקבע בעניינם של קטינים שנפגעו בתאונות דרכים, יש לחשב את הפסד השתכרותה על בסיס השכר הממוצע במשק, העומד לשיטתה על 8,120 ₪ לחודש.

מנגד טוענת הנתבעת, כי ספק אם התובעת הייתה מגיעה אילולא התאונה לשכר בגובה השכר הממוצע במשק, ומציעה להעריך את שכרה בסך 6,000 ₪ נטו לחודש, העומד על כ-80% מהשכר הממוצע במשק. עוד לטענתה, יש לחשב את אובדן כושר ההשתכרות בהתבסס על הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת, העומדת על 60% כאמור, ובסך הכל 3,600 ₪ לחודש.

7. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, בסיס השכר לגביו יחושב הפיצוי בעניינו של קטין שנפגע בתאונת דרכים הוא השכר הממוצע במשק, למעט מקרים חריגים ונדירים. בשלב זה ובהעדר אינדיקציה קונקרטית, לא נראה כי עניינה של התובעת נופל לגדר אותם מקרים יוצאי דופן. לפיכך אני מעמידה את בסיס שכרה של התובעת על השכר הממוצע במשק העומד על כ-7,500 ₪ נטו, ואת תוחלת חיי העבודה שלה עד לגיל 67. באשר לאובדן כושר ההשתכרות – משלתובעת אין כל מגבלה פיזית, והמגבלות היחידות שלה כאמור הן בתחום הקוגניטיבי, לא מן הנמנע כי תוכל להשתלב בשוק העבודה, בעבודות שאינן מצריכות מאמץ קוגניטיבי הדורש מהירות מחשבה או כישורים אקזקוטיביים, אשר בהתייחס להעדרם חיווה המומחה דעתו בדבר אובדן כושר עבודה מלא.

בהתייחס לאלה, בשלב זה, אני מעמידה את אובדן כושר השתכרותה של התובעת בגובה נכותה הרפואית, קרי, בשיעור 60%.

לעניין שתי שנות השירות הצבאי, בהתאם להלכת ע"א 1972/03 שרון נ' רקובה, תק-על 2005(4) 213, 216 (2005)), מוצע פיצוי בשיעור ההפרש שבין 70% מהשכר הממוצע במשק לבין כושר ההשתכרות שנותר לתובעת ושאותו תוכל לנצל בתקופה זו (40% * 7,500 ₪ נטו).

בהתייחס לנתונים אלה, הצעתי לצרכי פשרה היא כי הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותה של התובעת יעמוד על סך 1,300,000 ₪.

אינני רואה מקום להציע פיצוי עבור הפסד זכויות פנסיה, הן נוכח המחלוקת בהלכה הפסוקה בעניין פסיקת פיצוי כאמור מקום שלא הוכחה האפשרות לצבירת זכויות כאמור, והן לאור העובדה כי אל מול אובדן זכויות הפנסיה נחסכים סכומי הניכוי החודשיים משכרו הפוטנציאלי של הניזוק.

כאב וסבל :

8. בהתייחס לגילה של התובעת, מספר ימי אשפוזה ואחוז הנכות שנקבעה לה, מוצע הסך של 183,000 ₪.

עזרת הזולת והוצאות פרא-רפואיות:

9. כנטען על ידי התובעת, במשך ימי אשפוזה, ולאחר מכן סעדו אותה הוריה בהיקף נרחב, החורג מהטיפול ההורי הרגיל. בגין כך עתרה לפיצוי בסך 381,058 ₪. לעתיד טענה, כי תידרש לעזרה בהיקף של ארבע שעות ליום, בשים לב לכך שלא ניתן להותירה ללא השגחה. עוד טענה, בהסתמך על המלצה מטעם מרכז "הדר" אליו כנטען הופנתה על ידי הנתבעת, כי תידרש לעזרה בלימודים ותמיכת חונכת, וכן לטיפול באמנות, בסך מהוון של 1,547,207 ₪.

הנתבעת, מנגד, הציעה סך של 50,000 ₪ בגין מכלול הוצאותיה של התובעת, כולל עזרת הזולת בעבר ובעתיד.

10. בהתייחס לכך שעקב התאונה אושפזה התובעת לתקופה של 171 יום, מתוכם 37 יום באשפוז מלא והיתר באשפוז יום לצורך שיקום, ונוכח העובדה כי למעט המגבלה הקוגניטיבית של התובעת תפקודה הפיזי לא נפגע, וביחס למכלול נסיבות העניין ובכללן העובדה כי בתקופת אשפוזה לא עבדו הוריה של התובעת, מוצע לצרכי פשרה סך של 30,000 ₪ בגין עזרת הזולת לעבר.

באשר לעזרת הזולת והוצאות פרא-רפואיות בעתיד – כעולה מחוות דעתו של המומחה, התובעת עצמאית בתפקודי היום-יום שלה, אף כי תזדקק לעזרה בניהול ענייניה הכספיים, ולטיפול פסיכולוגי תקופתי (טיפול רציף אחת לכמה חודשים). במסמך מאת מכון "הדר", אשר כנטען על ידי התובעת היא הופנתה אליו על ידי הנתבעת, צוין בין היתר כי התובעת "עשויה להפיק תועלת מהצמדת חונכת סומכת אשר תוכל לספק לה מסגרת של הכלה", וכי היא עשויה להפיק תועלת גם מטיפולים של ריפוי בדיבור ומטיפולים אלטרנטיביים בתחום האומנות.

בהתחשב באלה, ובעובדה כי התובעת אינה נזקקת ולכאורה לא תזדקק לעזרה בתפקודי היום-יום (ADL), מוצע בראש נזק זה, סך של 450,000 ₪.

הוצאות דיור:

11. כנטען על ידי התובעת, כתוצאה מהתאונה ייגרמו לה הוצאות מדור עודפות, שעניינן דיור מוגן או מדור עם בני משפחתה לאורך כל תקופת חייה, וכן הוצאות עודפות בגין תא משפחתי המבוסס על אדם אחד, מאחר שכנטען אבדה לה היכולת להינשא. בהתייחס לעובדה כי בתמורה לדיור ממשלתי מוגן מנוכה 80% מהקצבה, ובהתייחס ליתר ההוצאות, עתרה התובעת כי תחת פיצוי בראש נזק זה לא ינוכו מהפיצוי המוצע תגמולי המל"ל.

12. העיקרון המנחה בפסיקת פיצויים הוא הכרה בהוצאות סבירות, צפויות ונחוצות של הנפגע לשם החזרת המצב לקדמותו. עוד נקבע, כי אין להפוך אב הנזק שעניינו דיור למנוף לשינוי תנאי הדיור של הניזוק (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 793-794 (1982)).

בענייננו, כפי שצוין בחוות הדעת, התובעת עצמאית בחיי היומיום, ובשלב זה, לא נראה כי ייגרמו לה הוצאות דיור מוגברות בשל נכותה, מה גם שזו אינה כה גבוהה שעל פניה מקימה לה אובדן סיכוי להקמת תא משפחתי. לפיכך, אינני רואה מקום לפיצוי התובעת בגין ראש נזק זה.

הוצאות נסיעה:

13. התובעת עותרת לסך של 30,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה, בהפנותה לתקופת האשפוז הארוכה ולעובדה כי באותה התקופה התגוררה המשפחה ביישוב מבשרת ציון ולאחר מכן עברה לעיר קריית מלאכי, כאשר המעקב והטיפולים הרפואיים התבצעו בירושלים.

הנתבעת אינה מציעה פיצוי ספציפי בראש נזק זה (כאמור הוצע על-ידה פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין כלל הוצאותיה של התובעת בעתיד).

14. בהתחשב במכלול הנסיבות, ובעיקר בתקופת האשפוז ובמקום מגורי משפחתה של התובעת, מוצע לצרכי פשרה סך של 15,000 ₪ עבור נסיעות לעבר ולעתיד.

ס י כ ו ם

15. אשר על כן, ולצרכי פשרה בלבד, הפיצוי המוצע הוא כדלקמן:

אובדן השתכרות

1,300,000 ₪

עזרת הזולת לעבר

30,000 ₪

עזרת הזולת והוצאות פרא-רפואיות לעתיד

450,000 ₪

הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

15,000 ₪

כאב וסבל

183,000 ₪

ובסה"כ:

1,978,000 ₪

16. מסכום הפיצויים דלעיל ינוכו תשלומים תכופים ששולמו לתובעת ותגמולי המוסד לביטוח לאומי, ששולמו וישולמו לתובעת עקב מומה.

17. לסכום הפיצויים, בניכוי דלעיל, יש להוסיף הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 11% בתוספת מע"מ כדין.

18. ב"כ הצדדים מתבקשים להודיע לבית המשפט עמדתם עד ליום 11.6.09.

19. לעיון פנימי ביום 14.6.09.

ניתנה היום, י"ח באייר תשס"ט (12 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 12.5.09.

חנה בן-עמי, שופטת

שרה