ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלה נגד מראני :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 049427/08

בפני:

כבוד השופט מֹשה סובל

תאריך:

12/05/2009

בעניין:

אלה סוסל

התובעת

נ ג ד

מראני רחל

הנתבעת

פסק דין

1. לפניי תביעה כספית ע"ס 61,597.5 ₪, שהוגשה על ידי התובעת – מתווכת במקרקעין במקצועה, כנגד הנתבעת, בהליך של סדר דין מקוצר. התביעה מתבססת על הזמנה לביצוע פעולת תיווך במקרקעין אשר נחתמה על ידי בעלה של הנתבעת ביום 19.7.06(להלן: "ההסכם").

בהתאם להסכם התחייב בעלה של הנתבעת לשלם לידי התובעת, במקרה של עסקה, דמי תיווך בסך השווה ל – 1.5% מהמחיר בו תתבצע העסקה.

2. בדיון ההוכחות שהתקיים לפניי ביום 11.5.09, ולאחר שנשמעה עדותה של התובעת, הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין בתביעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), לאחר חקירה נגדית של הנתבעת והעד מטעמה, מר אוהד מראני שהינו בעלה.

3. פסק דין זה ניתן על פי ההסכמה וכן על פי ההלכות הנהוגות בפסיקה לפי סעיף 79א', כאשר בין יתר השיקולים יילקח בחשבון עיקרון הפשרה אשר בבסיס ההסכמה הדיונית.

4. תביעתה של התובעת מתבססת כאמור על ההסכם שנחתם בידי בעלה של הנתבעת ביום 19.7.06, ולפיו הזמין האחרון שירותי תיווך מהתובעת, בקשר לרכישת בית מגורים ברמת אפעל בשווי עסקה של כ – 900,000$, בקירוב.

לטענת התובעת, כפי שעולה מרשימת הנכסים המופיעה בהסכם, אשר לצידם מופיע מחירו של כל נכס וחתימה, הציגה בפני הנתבעת ובעלה ארבעה בתי מגורים (שני בתי מגורים בפני כל אחד מהם בנפרד). בין בתי המגורים שהוצגו, הוצג לנתבעת ביום 20.7.06 בית מגורים המצוי ברח' צור 12 ברמת אפעל אשר בבעלותם של דוד וטלי קירשטיין (להלן: "בית קירשטיין" ו/או "הנכס"), הוא הנכס נשוא התביעה.

כפי טענת התובעת, בית קירשטיין, על קומותיו, הוצג לנתבעת ביום 20.7.06 , בנוכחות בתם של בני הזוג קירשטיין, הגב' מור קירשטיין.

טוענת התובעת, כי ביום 28.8.06, פנה אליה מר דוד קירשטיין וביקש לברר עימה האם הנתבעת עדיין מעוניינת לרכוש את הנכס. בשיחה שקיימה התובעת עם בעלה של הנתבעת, מסר לה האחרון כי ישוחח ישירות עם מר דוד קירשטיין.

כפי גרסתה, בתקופה זו החלו הנתבעת ובעלה מתעלמים מפניותיה של התובעת, אשר התעדכנה באמצעות מר דוד קירשטיין אודות המשא ומתן המתנהל בין הצדדים.

ביום 6.11.06, מסרה גב' טלי קירשטיין לתובעת כי הנתבעת ובעלה רכשו את הנכס, מבלי ליידעה, בסך של 955,000$. בדיקה שערכה התובעת בלשכת רישום המקרקעין העלתה כי עוד ביום 28.9.06, נרשמה לטובת הנתבעת ובעלה הערת אזהרה על הזכויות בנכס.

פנייתה של התובעת לנתבעת ובעלה לתשלום דמי התיווך נדחתה בטענה כי רכשו את הנכס ישירות מבני הזוג קירשטיין., ללא מעורבותה.

לטענת התובעת, היא זכאית בהתאם להסכם לדמי תיווך בשיעור 1.5% ממחיר הנכס.

5. הגנתה של הנתבעת מתבססת על הטענה כי בית קירשטיין הוצג בפניה על ידי התובעת רק לצרכי השוואה וכלל לא לצרכי רכישה. כפי טענתה, הבית הראשון שהוצג בפניה היה ביתם של משפחת זקהיים, אשר מצא חן בעיניה, אולם לאחר שהביעה בפני התובעת הסתייגותה, בין היתר ממחירו של הבית שעמד ע"ס של 970,000$, ביקשה התובעת להציג בפניה את בית קירשטיין, על מנת לקדם את עסקת זקהיים, כך שהנתבעת תבין עד כמה בית משפחת זקהיים הינו "מציאה" וכי מדובר בהצעה טובה, ביחס למחירי הבתים המוצעים למכירה ברמת אפעל. לטענת הנתבעת מחירו של בית קירשטיין עמד ע"ס 1,100,000$, וכלל לא עמד בתקציב שעמד לרשותה לרכישת בית. הנתבעת מאשרת כי במהלך הביקור בבית קירשטיין נכחה בתם של בני הזוג קירשטיין. לטענתה, הביקור בבית קירשטיין כלל סיור בקומת הכניסה בלבד, תוך כך שהתובעת שבה ומדגישה את החסרונות הקיימים בבית, לרבות מיקומו וקרבתו לשדות, הסלון הקטן וכו', אל מול היתרונות הקיימים בבית משפחת זקהיים.

לטענת הנתבעת, חרף סיכום אליו הגיעה עם בני הזוג זקהיים ועם התובעת לפיו ברגע שיהא קונה לביתם בסכום המבוקש על ידם, תמסר על כך הודעה לנתבעת ובעלה, או אז תעמוד להם זכות הסירוב הראשונה לרכוש את בית זקהיים בסך של 970,000$, נמכר בית זקהיים מבלי שנמסרה על כך הודעה לנתבעת ובעלה כמוסכם.

לאחר האירוע האמור, ניתקה הנתבעת לטענתה הקשר עם התובעת. כפי הנטען, כעבור חודש קיבל בעלה של התובעת מידע משכנה של בני הזוג קירשטיין, כי אלו מעוניינים למכור את ביתם ולהתפשר על המחיר. לטענת הנתבעת עד לביקור בבית קירשטיין ביחד עם בעלה, לא ידעה כי מדובר בבית משפחת קירשטיין אותו הציגה לה בעבר התובעת. כפי טענתה, רק לאחר שראתה את המטבח והחנייה הצמודה לו נזכרה בדבר.

הגנתה של הנתבעת מתבססת על הטענה כי התובעת לא היתה מעורבת בכל צורה שהיא ברכישת בית קירשטיין על ידה ובעלה, לא היתה מעורבת במהלך המו"מ שארך מספר שבועות וכן לא בהסכם הרכישה. יצויין כי הנתבעת מאשרת כי בית קירשטיין הוצג לה לראשונה על ידי התובעת, אולם לטענתה מטרת הביקור אז היתה קידום עסקת זקהיים, תוך הדגשת היתרונות בבית זקהיים אל מול בתים אחרים בישוב המוצעים למכירה.

לפיכך טוענת הנתבעת , כי התובעת אינה זכאית לדמי התיווך הנתבעים על ידה.

6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, התצהירים על נספחיהם, עדויות הצדדים, ובפסיקה הרלבנטית, וכן ולאחר שנתתי דעתי לעקרון הפשרה, אשר בבסיס ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת כדמי תיווך סך של 50,000 ₪.

7. לסיכום

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן:

א. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪.

ב. בנוסף, הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת את המחצית השנייה של האגרה

בסך 770 ₪.

ג. שני הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד

לתשלום המלא בפועל.

ד. בהתחשב בכלל הנסיבות ולאור התוצאה כל צד ישא בשכ"ט פרקליטו.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

סובל משה, שופט