ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כהן נגד כהן :

1


בתי-המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 046549/08

לפני:

כבוד השופט עודד מאור

תאריך:

12/05/2009

בעניין:

כהן צמח

ע"י ב"כ עו"ד

יום טוב קורין

תובע

נ ג ד

כהן אשרת

ע"י ב"כ עו"ד

רמי קוגן

נתבעת

פסק דין

התובע, שהוא מתווך במקצועו, הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 21,274 ₪ כנגד הנתבעת בגין דמי תיווך שלטענתו התחייבה לשלם בגין פעולות תיווך שנקט לרכישת הדירה ברחוב משעול השוהם 6 בחולון (להלן: "הדירה").

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן, בה אישרה כי אכן חתמה על התחייבות לתשלום דמי תיווך, אולם לגבי 2 דירות אחרות והדירה השלישית, ברחוב משעול השוהם, היא הדירה נשוא התובענה, הוספה לכתב ההתחייבות מאוחר יותר ללא ידיעתה, הסכמתה וחתימתה.

הנתבעת טענה כי לאחר שהתובע הראה לה את 2 הדירות הראשונות, החל בנסיונות לקשור עמה קשרי ידידות קרובים ואינטימיים, ולאור יחסי הידידות שנרקמו בין הצדדים הציע לה התובע כי מעתה ואילך ייעץ לה בכל הקשור לחיפוש דירה כידיד קרוב ולא כמתווך וללא תמורה כספית.

עוד טענה הנתבעת כי את הדירה ראתה בעצמה בתחילת חודש נובמבר 2007 עת היה תלוי על מרפסת הדירה שלט "למכירה", והיא זו שמסרה את פרטי הדירה לתובע על מנת שיסייע לה במציאת דירה.

הנתבעת טוענת כי היא זו שניהלה משא ומתן להפחתת המחיר הנדרש עבור הדירה מ- 225,000 $ ל- 220,000 $ והתובע סייע לה בכך.

הנתבעת טענה כי התובע חזר וציין עניין זה לפניה גם לאחר שרכשה את הדירה, וכי אינו מבקש דמי תיווך וכל העזרה היתה מתוך ידידות. הנתבעת טענה כי ממועד החתימה על ההסכם (בחודש נובמבר 2007) ועד לחודש מרץ 2008 המשיך התובע לשמור עמה על קשרי ידידות והתנהלו בין הצדדים שיחות אישות רבות וארוכות.

רק בחודש מרץ 2008, משהסתבר לתובע כי נסיונותיו ליצור קשרים אינטימיים עם הנתבעת לא צלחו, העלה בפניה לראשונה את תשלום דמי התיווך.

לטענתה, התובענה שהוגשה היא נקמנית וטורדנית, שנבעה מחוסר הצלחת התובע כאמור.

בהסכמה ניתנה רשות להתגונן. התקיימה ישיבת הוכחות בה נשמעו העדויות מטעם הצדדים, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן מר אלון דהרי, מי שמכר את הדירה לתובעת; מטעם הנתבעת העידה היא עצמה, וכן מר ירון דקל, שלא נחקר על תצהירו על ידי ב"כ התובע.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית לתשלום דמי תיווך קבועה בסעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק"), וממנו עולה שהזכאות לדמי תיווך היא רק למתווך שיש לו רשיון, במידה שהיתה הזמנה בכתב לביצוע פעולת התיווך ושהמתווך היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.

יש לבחון האם התקיים התנאי הקבוע בסעיף 9 לחוק, לפיו לא יהיה זכאי מתווך לדמי תיווך אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב.

אין חולק שביום 18.4.07 חתמה הנתבעת על כתב התחייבות לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ כדין (להלן: "ההזמנה בכתב").

אין גם חולק שבעת החתימה הופיעו על גבי ההזמנה בכתב רק 2 דירות אותן הציג לנתבעת, האחת ברחוב קלויזנר, והשנייה ברחוב מפרץ שלמה, ושבסופו של דבר הנתבעת לא רכשה אותן.

לגבי הדירה נושא התביעה, הרי זו הוספה לכתב ההתחייבות לאחר יום 18.4.07, בכתב ידו של התובע: טוען התובע כי הדבר נעשה באישורה, בידיעתה ובהסכמתה של הנתבעת, וטוענת הנתבעת כי לא היו דברים מעולם.

בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע הוא מצהיר לעניין זה: "... בטרם עלינו לראות את הדירה הוצאתי את הסכם התיווך החתום בחתימת הנתבעת ופרטי הדירה ברחוב משעול השוהם בחולון הוספו בנוכחות ובהסכמת הנתבעת, וכדברי הנתבעת 'תוסיף, זה בסדר אני כבר חתומה אצלך ואין לך מה לדאוג'".

בחקירתו הנגדית שב התובע וציין שהוסיף את פרטי הדירה ליד הדירה ובטרם נכנסו אליה.

עדותו של התובע היתה מהימנה ואמינה עליי. גרסתו לפיה הוסיף את פרטי הדירה בהסכמתה של הנתבעת ובנוכחותה לא נסתרה כלל.

אמנם, בחקירתה הנגדית הכחישה הנתבעת עניין זה, אולם, כאמור, עדותו של התובע היתה אמינה ומהימנה בעיניי, ומשתלבת בעדויות השונות בתיק: על גבי ההזמנה בכתב עולה שהמחיר המבוקש לדירה הוא הסכום של 230,000 $. במסגרת העדויות בתיק ציין התובע בסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית כי לאחר שהתמקח עם בעל הדירה, הסכים להפחית את הסכום המבוקש לסך של 223,000 $.

מר דהרי, בעל הדירה, מאשר גרסה זו (ראה סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית של מר דהרי).

הדעת נותנת כי אם פרטי הדירה היו מתווספים על גבי ההזמנה בכתב לאחר הכניסה לדירה, כגרסת הנתבעת, כי אז היה התובע מציין בסכום המבוקש את הסכום של 223,000 $ כפי שביקש מר דהרי, בעת הביקור בדירה.

זאת ועוד; עדותו של מר דהרי היתה אובייקטיבית, לא נסתרה כלל ומהימנה בעיניי ואני מקבלה.

לא היה בידי לקבל את טענת הנתבעת כי אך בשל קשרי הידידות סייע לה התובע במציאת הדירה, וזאת כידיד קרוב, לא כמתווך וללא תמורה כספית.

במסגרת התצהיר מיום 28.10.08 בתמיכה לבקשת רשות להתגונן מציינת הנתבעת שהתובע הוא שיזם את קשרי הידידות, והחל לנהל עימה שיחות רבות וארוכות במטרה לקשור עמה קשרים אישיים ואינטימיים, ואף יצאו לבילוי משותף בשעות הערב בבית קפה, ובמסגרת נסיונות אלו הציע התובע לנתבעת את עזרתו ללא תמורה, אלא כידיד.

במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן (ישיבת יום 9.2.09) ציינה הנתבעת שהתובע הוא זה שהתקרב אליה: "...אני לא הייתי מעוניינת בקשרים איתו. לאט לאט ניסיתי להוריד את הקשר וזה גרם לי להיות כאן היום..." (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 19-20).

במסגרת סעיף 17 לתצהיר עדותה הראשית מיום 31.3.09 הוסיפה הנתבעת וציינה: "ככל שהזמן חלף, הרגשתי שהתובע נקשר אליי ואף גילה סימנים רבים של חיבה. אדגיש, כי נרתעתי מכך ולא חפצתי בכל קשר מעבר לידידות".

גרסתה זו, לפיה היא נרתעה מהקשרים אשר לכאורה ביקש התובע לקשור עמה, אינה מתיישבת עם גרסתה של הנתבעת כי היא זו שראתה בתחילת נובמבר 2007 בעת חיפוש אחר דירה, שלט "למכירה" על מרפסת הדירה, ואז מיוזמתה יצרה קשר עם התובע על מנת לספר לו שמצאה את הדירה. בהמשך ציינה כי התובע הציע לה את עזרתו ודרש כי הסיוע יהא ללא כל תמורה.

לא נהיר כיצד הנתבעת, ש"נרתעה" כדבריה מקשרים עם התובע, וכמי שלא היתה מעוניינת בקשרים איתו, יוצרת עמו קשר מיוזמתה על מנת לספר לו על דירה שמצאה.

בנסיבות אלה, וכן לאור התרשמותי מעדותה של הנתבעת, נראה כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים מדבריה של הנתבעת, וכאמור גרסתו של התובע לפיה פרטי הדירה הוספו על ידו בכתב בידיעתה, בהסכמתה ובאישורה של הנתבעת – בטרם הכניסה לדירה - לא נסתרה.

עוד יצויין שנלמד מהעדויות שגם החתימה על ההזמנה בכתב נחתמה על ידי הנתבעת מחוץ לדירה הראשונה (ראה למשל: עדות הנתבעת מיום 5.4.09, עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 23), כך שניתן ללמוד שאין המדובר בצעד שאינו שכיח מבחינת התובע.

גרסתו של התובע משתלבת היטב עם עדותו של מר אלון דהרי, מוכר הדירה, שאין לו למעשה כל עניין בסכסוך שלפניי.

עדותו של מר דהרי לפיה פרסם ביום 9.11.07 את הדירה באתר אינטרנט ובחלוף כיומיים פנה אליו התובע על מנת שיציג בפני לקוחות פוטנציאליים את הדירה, וכי דרש מלכתחילה את הסכום של 230,000 $, לא נסתרה.

טוענת הנתבעת בסעיף 11 לתצהיר בתמיכה לבקשת רשות להתגונן לפיה היא זו שניהלה משא ומתן להפחתת הסכום הנדרש מ- 225,000 $ ל- 220,000 $.

לענייננו – טענת הנתבעת כי המחיר המבוקש היה 225,000 $ - שאינו משתלב עם עדותו האמינה של מר דהרי, לא עם עדות התובע (ראה סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית) ואף לא עם ההזמנה בכתב בה צויין כי המחיר המבוקש הוא 230,000 $.

עוד יצויין שמר דהרי ציין כי השלט על מרפסת דירתו הוצב לאחר שהתובעת והנתבעת ביקרו בביתו – וכאמור עדותו זו לא נסתרה, והיתה מהימנה.

במסגרת סיכומיה מפנה הנתבעת לפסק הדין בת.א. 23543/07 מזרחי שלומית נ' זמירין מיכל (לא פורסם, ניתן ביום 24.3.08) - לא ניתן לגזור גזירה שווה בין שני המקרים: במקרה נשוא פסק הדין בעניין זמירין הנ"ל, פרטי הנכס מולאו בדיעבד, והמסמך עליו חתם הלקוח לא העיד על גמירות דעת. במקרה שלפנינו – התובע העלה על הכתב את פרטי הדירה, בהסכמתה ובידיעתה של הנתבעת – עוד בטרם הביקור בדירה, כך שהיתה גמירות דעת של הנתבעת להתקשרות בחוזה זה.

עוד אציין כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין טרכטנברג (ע"א 3252/05) אין גם בו כדי לסייע לנתבעת, באשר עניינו תביעה לתשלום של דמי תיווך של מי שאינו מתווך במקרקעין ובניגוד להוראות החוק.

לאור האמור לעיל, אני קובע כעובדה כי ההתחייבות לגבי הדירה הוספה על גבי ההזמנה בכתב בידיעתה ובהסכמתה של הנתבעת.

די היה באמור כדי לקבל את התביעה; הנתבעת העלתה – בסיכומיה בלבד – כי התובע לא היה הגורם היעיל, ודי בכך כדי לדחות את טענתה זו, אולם יובהר כי לאור הנתונים בתיק עולה כי הוא היה הגורם היעיל והוא זה שהפגיש בינה לבין דהרי (ראה עדות התובע שנתמכה בעדות מר דהרי) – וגם טענה זו, אם היה צורך לדון בה, נדחית.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 21,274 ₪ כשסכום זה נושא ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה (23.9.08) ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובע וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 3,500 ₪ + מע"מ כדין. סכומים אלו ישאו ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן והודע היום, י"ח אייר תשס"ט (12.5.09), בלשכתי בהעדר הצדדים.

עודד מאור, שופט