ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קשר ליס א-קאר נגד יחזקאל :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 047989/08

בפני:

כב' השופט חאג' יחיא

תאריך:

12/05/2009

בעניין:

קשר ליס א-קאר

התובעת

- נ ג ד -

יחזקאל מרדכי

הנתבע

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת באירוע של תאונת דרכים, שהיא טוענת כי רכבו של הנתבע מעורב בה.

לטענת התובעת, התאונה התרחשה בירושלים בדרך בגין, מכוון הר חוצבים דרומה.

התובעת באמצעות עדת התביעה, טוענת כי היא נסעה, בנתיב האמצעי מתוך שלושה, בעליה קלה, ופתאום רכב שנסע משמאלה, חתך ימינה, והפגוש הקדמי שלו, פגע בדלת הקדמית השמאלית ברכבה. הרכב לא נעצר והמשיך לנסוע כאילו דבר לא קרה, עדת התביעה טוענת כי מיד היא קלטה את מספר הרכב, והקריאה אותו לבתה שישבה איתה ברכב, וזו רשמה את המספר, ליתר ביטחון על פתק אך עדת התביעה המשיכה לנהוג את רכבה בעקבות הרכב שפגע בה, ובמקום שתנאי הכביש אפשרו זאת היא עצרה את רכבה לפני הרכב שפגע בה, ירדה, אותתה בידה לנהג לעצור, אך זה לא עצר והמשיך לנסוע ונעלם.

הנתבע טוען, שלא היה ולא נברא, וכי לא היה מעורב כל תאונה, ולא גרם כל נזק לרכב התובעת, ואף הציע לתובעת לאחר שקיבל את כתב התביעה, שזו תעשה מסדר זיהוי, והתובעת לא הסכימה.

בקיצור טענתו של הנתבע היא, הכחשה טוטאלית של מעורבות בתאונה.

כיצד הגיעה עדת התביעה לנתבע?

עדת התביעה מוסרת כי עם המספר שרשמה, בזמן התאונה, ושהיה מספר הרישוי של הרכב שפגע בה, פנתה למשטרה, ובמסוף המשטרתי, ביררו את הבעלים הרשום של הרכב, והתברר שהנתבע הוא הבעלים.

הנתבע בעדותו, מאשר כי הוא בעצמו נוהג ברכב, כך שאם רכבו של הנתבע, היה מעורב בתאונה, הרי הוא נהג ברכב, בזמן התאונה.

עדת התביעה מוסרת פרטים נוספים לגבי הרכב:

צבע הרכב – לבן.

סוג הרכב – מיניבוס להסעת תלמידים 20 מקומות ישיבה.

מקום התאונה – דרך בגין מכוון הר חוצבים דרומה.

נהג הרכב – צבע כהה, שיער מאפיר, ובשנות ה-50 לגילו, והיא ביושר רב, אמרה בבית המשפט, שהוא דומה לנתבע שהיה באולם, ולא אמרה נחרצות שזה הוא.

באשר לתווי פניו וזהותו של הנהג, העידה עדת התביעה בהגינות רבה, כי מכוון שהיא נהגה ברכב פרטי נמוך, ונהג האוטובוס יותר גבוה ממנה, ושני הרכבים היו צמודים בזמן המגע, לא היה לה מספיק אפשרות לזהות בוודאות את הנהג, היא רק נתנה תיאור כללי.

מבחינתו, הנתבע מאשר כי הוא אכן נוהג באוטובוס (מיניבוס) להסעת נוסעים, ויש בו 20 מקומות ישיבה, בצבע לבן, והוא נוסע בקטע הכביש שבו טוענת עדת התביעה שהתרחשה התאונה, ואף בסיום עדותו אמר, "יכול להיות שבאותו יום נסעתי באותו מקום שהתובעת טוענת שהייתה התאונה, אבל זה עדיין לא אומר כלום".

אם כן, הנתבע מאשר, את כל פרטי הזיהוי שיכלה עדת התביעה, לפרט ולהעיד עליהם, וכולם תואמים הן את המיניבוס שלו, והן אותו עצמו.

אני לא יכול לקבוע בוודאות שהנתבע משקר, בכוונת תחילה, ויתכן והוא לא הרגיש שפגע ברכבה של התובעת, ועל כן לא עצר, לא במקום התאונה, ולא לנפנופיה של עדת התביעה בהמשך אך אין בכך כדי לומר שלא הייתה תאונה, וכי עדת התביעה בדתה, הן את אירוע התאונה, והן את פרטיו של המיניבוס, ונהגו, מהרהורי ליבה.

כאשר שקלתי זו מול זו, את עדותה של עדת התביעה, ועדותו של הנתבע, אני מחליט לאמץ את גרסתה של עדת התביעה ולקבוע, כי אכן רכבו של הנתבע נהוג על ידו, הוא אשר פגע ברכבה של התובעת.

באין גרסה מצד הנתבע, לצורת אירוע התאונה, הסותרת את גרסתה של עדת התביעה, אני גם קובע שהתאונה התרחשה כגרסת עדת התביעה, כתוצאה מסטיית רכב הנתבע ימינה, ופגיעה ברכב התובעת.

כמו כן אין הכחשה, לגובה הנזק כנטען על פי חוות הדעת, אין חוות דעת נגדית, והנתבע לא ביקש לחקור את השמאי על גובה הנזק, לפיכך אני קובע כי גם הנזק הוכח, בחוות הדעת בסך של 5,384 ₪ נזק למכונית, + 590 ₪ שכ"ט שמאי, סך הכל 5,974 ₪.

התוצאה היא, שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכום של 5,974 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 21.11.07, וכן אגרת משפט בסך 320 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 732 ₪ ומע"מ כדין.

ניתן היום, י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

ע. ג'. חאג' יחיא, שופט
047989/08א 120 אורנה עוזרי