ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מגדל חברה לבטוח נגד "דן" חברה :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 021848/08

לפני:

כבוד השופטת מיכל ברקֿֿנבו

תאריך:

12/05/2009

בעניין:

מגדל חברה לבטוח בע"מ

התובעת

- נ ג ד -

"דן" חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

הנתבעת

ב"כ התובעת: עו"ד ארזי

ב"כ הנתבעת: עו"ד רפפורט

פסק דין

תביעה זו הוגשה בסדר דין מהיר. על כן, כמצוות תקנה 214טז(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

התביעה מתייחסת לתאונה שארעה ביום 28.8.06 בפינת הרחובות שמעון הצדיק ובן זומא בבני ברק.

כלי רכב השייך למר שמעון קוראל (להלן - קוראל), שהיה מבוטח על ידי התובעת, חנה במעלה רחוב שמעון הצדיק, סמוך לפני הצומת. לטענת התובעת, אוטובוס השייך לנתבעת, שמספר הרישוי שלו הוא 9040601, שעבר במקום ביום 28.8.06 בסביבות השעה 17:20, פגע ברכבו של קוראל והסב לו את הנזקים הנתבעים. התובעת שיפתה את קוראל בגין הנזקים והגישה תביעת תחלוף זו.

לטענת הנתבעת, האוטובוס המצוין בכתב התביעה אכן עבר במקום, אך לא פגע בכל כלי רכב.

על פי גרסת התביעה, קוראל היה ב"כולל" הסמוך למקום שבו חנה רכבו. בשלב מסוים הגיע אדם כלשהו אל ה"כולל", קרא לקוראל ואמר לו שאוטובוס פגע ברכבו. כאשר הגיע קוראל לרכבו מצא על השמשה הקדמית פתק, ובו נכתב:

"אני ראיתי את המכה. היא נעשתה על ידי אוטובוס הסעת תלמידים של "דן" שהוריד תלמידים בשעה 5:22. אוטובוס מספר סידורי 6009. מספר רכב 9040601. הייתי מאחוריו וראיתי איך הוא עושה את זה בזמן שהוא עושה את הסיבוב. ממש אין לי עצבים לבוא להעיד בבימ"ש או במשטרה. בכל זאת קח מס' פלאפון 8797799-052".

על רכב התובעת נראו נזקי שפשוף בצד שמאל של האוטו, לאורך הדופן ובחלק האחורי של המראה, כאשר הצבע של השפשוף הוא אדום. סמוך לרכב היה אדם נוסף, אשר אמר לקוראל שהוא מתגורר בדרך כלל בחו"ל, ואם יוזמן להעיד במועד קרוב - יוכל להגיע, אך אם יהיה זה במועד רחוק - לא יוכל להגיע (להלן - תושב החוץ). תושב החוץ נתן כרטיס ביקור לקוראל. קוראל סיפר שאמרו לו שהאוטובוס עשה "קצת רוורס", משום שהיה לו קשה לקחת את הסיבוב, האוטובוס פגע ברכב התובעת ונסע. פניה לנתבעת הניבה הכחשה שהאוטובוס שלה, שעבר במקום, פגע ברכב התובעת.

הראיות שלפני הן כדלקמן:

בדיון ביום 6.5.09 העיד לפני עד תביעה, מר עמוס לחמי (להלן - לחמי). לחמי העיד כי הגיע לעבר זירת האירוע וראה אדם, מבולבל קצת (להלן - המבולבל), שפנה אליו ושאל אותו האם הוא יודע של מי הרכב הזה, תוך שהוא מצביע על רכבו של קוראל. לחמי הכיר את הרכב ואמר זאת למבולבל. המבולבל אמר ללחמי שהאוטובוס נגע ברכב של קוראל. לחמי העיד כי הוא עצמו ראה אוטובוס שמסיים תמרון לאחור. הוא לא זכר אם ראה את האוטובוס עושה את התמרון לפני או אחרי שהמבולבל פנה אליו. אחרי שהאוטובוס גמר את התמרון לאחור, לחמי ראה אותו פונה ימינה (לאחר מכן תיקן לחמי את דבריו, וציין שכוונתו לפניה שמאלה), והבין שהאוטובוס לא הצליח לבצע את הפניה במכה אחת, בגלל מכוניות שחנו בכביש. לחמי ציין כי ראה את האוטובוס נוסע לאחור, אך לא ראה שהוא פוגע ברכב של קוראל. מדובר היה באוטובוס בצבע אדום, אך לחמי לא זכר של איזו חברת אוטובוסים. הוא עזב את המקום ורץ לעבר ה"כולל" בו לומד קוראל. לחמי ציין כי עמד במרחק כ-50 או 100 מטר ממקום האירוע, אך לא ראה אתה הפגיעה עצמה. עוד ציין כי אינו זוכר אם ראה אורות רוורס באוטובוס, אך שמע צפצוף רוורס שנגמר סמוך לפני שהאוטובוס ביצע פניה שמאלה. היינו - הוא שמע צפצוף רוורס ולאחר מכן ראה את האוטובוס פונה שמאלה, אך אינו זוכר אם גם ראה נסיעה לאחור. הוא לא שם לב למספר הרישוי של האוטובוס.

העיד קוראל, אשר לא ראה את התאונה, אך סיפר כי מצא את הפתק, שצילום ממנו הוגש וסומן ת/5, על שמשת רכבו. הוא ראה את השפשופים בצבע אדום על דופן שמאל של רכבו (צילומי הנזק ת/1 ממחישים את השפשוף, שצבעו אדום, על הכנף השמאלית קדמית של רכב התובעת, על גב המראה ועל החלק הקדמי של דלת שמאל קדמית). גם קוראל סיפר כי "מישהו מהכולל על יד" בא לקרוא לו ואמר שיש בעיה עם הרכב שלו - הכוונה, ככל הנראה, ללחמי. קוראל סיפר שהיה אדם נוסף במקום, אותו תושב חוץ שנתן לו כרטיס ביקור (שלא הוצג). הוא סיפר, כי אנשים במקום אמרו לו שהאוטובוס נסע לאחור ופגע ברכבו. מדובר, כמובן, בעדות שמיעה וניתן לקבל את דברי העד - הן לגבי מציאת הפתק על רכבו, והן לגבי העובדה שאנשים אמרו לו שאוטובוס נסע לאחור ופגע ברכב - לעניין עצם מציאת הפתק ואמירת הדברים, אך לא לעניין נכונות תוכנם של הפתק והדברים שנאמרו לו.

ב"כ התובעת ציין כי ניסה ליצור קשר עם כותב הפתק לפי מספר הטלפון שמופיע בפתק, אך ענה לו אדם שאמר שאין לו מושג במה מדובר וכל העניין לא נשמע לו מוכר.

מטעם הנתבעת העידו שני עדים: מר שלמה בן חיים (להלן - בן חיים), נהג האוטובוס, ומר יוסף רוטנר (להלן - רוטנר) אשר משמש כמלווה באוטובוס דן, שכן האוטובוס מסיע תלמידים מבית הספר. שני עדי ההגנה העידו כי האוטובוס אכן עובר באותו מקום באותה שעה, וכך היה גם ביום הרלוונטי, אך במקום הרלוונטי אין תחנה להורדת נוסעים. שניהם העידו בוודאות כי האוטובוס לא נסע לאחור, כי האוטובוס מעולם לא נסע לאחור, בוודאי לא באותו מקום, ושהאוטובוס לא פגע בשום כלי רכב. עוד העידו שניהם כי אכן, מדובר בפינה קשה לתמרון, ולעיתים נאלץ האוטובוס לעלות על המדרכה בצד שמאל עם גלגל אחד על מנת להשלים את הסיבוב. בן חיים ציין, כי לא יתכן שאיש לא שמע את המכה, אם היתה כזו. לדבריו, אם הוא לא היה שומע - המלווה היה שומע, ואם המלווה לא היה שומע - הרי ש"40 ילד בגיל 11 שומעים זבוב, הם יודעים הכל. הם ערניים כאלה שהם יודעים כל דבר שיש. אף אחד לא שמע? אף אחד לא ראה?". לדבריו, עוברים שם 100 אוטובוסים אדומים ביום, וכל יום עוברים במקום אוטובוסים של דן, של כל בתי הספר.

אציין, כי כל העדים עשו רושם אמין, ואני משוכנעת כי כולם מאמינים בתום לב בדברים שאמרו בעדותם.

אמנם, איש מהעדים שהעידו לפני לא ראה את האוטובוס שמספר הרישוי שלו הוא 9040601, בו נהג באותו יום בן חיים, פוגע ברכב התובעת. ואולם, קיים עד תביעה שהעיד כי ראה את האוטובוס מסיים תמרון לאחור, ופונה שמאלה באותו מקום. אותו עד גם מספר על קיומו של אדם, שהיה במקום במועד הרלוונטי, שפנה אליו ושאל האם הוא יודע למי שייך כלי הרכב, שכן אוטובוס שעבר במקום נגע בכלי הרכב. קיימים סימני צבע אדום על דופן שמאל של רכב התובעת, סימנים שנגרמו כתוצאה מכלי רכב בצבע אדום שהתחכך ברכב התובעת. הִמצאוּת שפשוף בצבע אדום על גב המראה מלמדת כי המראה התקפלה כלפי פנים, ומאחר שרכב התובעת היה בחניה, דבר זה מתיישב אך ורק עם פגיעה של רכב שנוסע בכיוון הנגדי לכיוון החניה, היינו - לאחור. יש פתק שהושאר על שמשת רכבו של קוראל, לפיו אוטובוס של הנתבעת, שמספרו 9040601, שעבר במקום בשעה 5:22 (הכוונה, על פי כל העדויות, לשעה 17:22), אשר מסיע תלמידים, פגע ברכב התובעת בעת ביצוע סיבוב. יש אדם נוסף שפנה אל קוראל (פרט ללחמי) מיד לאחר האירוע (תושב החוץ), וסיפר לו שהאוטובוס עשה קצת רוורס, היה לו קשה לקחת את הסיבוב, הוא פגע ברכב התובעת ונסע מהמקום. מנגד, קיימים שני עדי הגנה הטוענים כי האוטובוס לא עשה רוורס באותו מקום, הוא אף פעם לא עושה רוורס באותו מקום, והם לא שמעו כל פגיעה של האוטובוס בכלי רכב אחר באותו יום.

אני קובעת שהוכח, במאזן ההסתברויות, שהאוטובוס של הנתבעת, במטרה לפנות שמאלה לרחוב בן זומא, ביצע תמרון לאחור ברחוב שמעון הצדיק, במהלכו פגע קלות ברכבו של קוראל.

בעיני, סביר יותר להניח ששני עדי ההגנה לא חשו שהאוטובוס פגע ברכבו של קוראל וגם אינם זוכרים את התמרון לאחור, שהיה מבחינתם חסר חשיבות (משום שלא חשו בפגיעה ומבחינתם היתה זו עוד נסיעה שגרתית), מאשר שלחמי טועה בקשר לכך שהאוטובוס האדום שראה ביצע תמרון לאחור באותה שעה ובאותו מקום, וגם ש"המבולבל", שאמר ללחמי שאוטובוס פגע ברכב שחונה במקום - טעה או המציא את הסיפור, וגם שמישהו חמד לצון או טעה או שיקר והשאיר את הפתק ת/5 על שמשת רכבו של קוראל, וגם שתושב החוץ שיקר או טעה כאשר אמר לקוראל שאוטובוס של הנתבעת פגע ברכב התובעת, וגם שכלי רכב שאינו קשור לנתבעת השאיר סימני שפשוף אדומים על רכב התובעת, וגם שמדובר במקריות בכך שסימני השפשוף מתיישבים עם פגיעה תוך נסיעה לאחור, כמובהר לעיל, ובכך מחזקים את דברי לחמי.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,545 ₪, כשסכום זה צמוד למדד מיום 7.1.07 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, שכר בטלת העדים כפי שנפסק וכן שכר טרחת עורך דין בסך 845 ₪ כולל מע"מ כדין.

אם תדרש התובעת לשלם את המחצית השניה של האגרה, גם זו תשולם לה על ידי הנתבעים.

ניתן היום, י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

____________________

מיכל ברקֿֿנבו, שופטת