ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מזרחי אמיר נגד קריסטל אורן :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 017420/06

בפני:

כב' השופט מרדכי בן חיים

תאריך:

12/05/2009

בעניין:

מזרחי אמיר

ע"י ב"כ עו"ד

אסף קוסטיקה

התובע

נ ג ד

1 . קריסטל אורן

2 . רונית קריסטל

ע"י ב"כ עו"ד

עינת כהן

הנתבעים

פסק דין

בפני תביעה שעילתה ביחסי שכירות שהשתבשו.

התובע מזה והנתבעים מזה התקשרו ביום 6.8.05 בהסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות") לפיו השכירו הנתבעים לתובע דירת גג ברחוב אהרונוביץ 7 תל-אביב (להלן: "הדירה") על פי הסכם השכירות נקבעה תקופת השכירות לשנה החל מיום 1.9.05.

א. עיקר טענות התובע

1. התובע טוען כי בשל מצבה של הדירה סוכם בינו ובין הנתבעים כי האחרונים יזמינו חשמלאי להסדרת חשמל חשוף ומסוכן, ירכשו כיור, אמבט, וברזי אמבט והתובע יתקינם בדירה וכי רצפת הפרקט בחדר המגורים שהיתה פגומה תתוקן (להלן: "הליקויים" ו/או "תיקון הליקויים").

2. לגרסת התובע ובת זוגו שעה שנכנסו לדירה ביום 28.8.05 נדהמו לראות כי הליקויים לא תוקנו וכן הסתבר להם כי הנתבעים לא גילו על אוזנם עובדות מהותיות הקשורות במצב הדירה ובכלל אלו כי אין בדירה אספקת גז וקיים בה ביוב חושף וסתימת ביוב שיוצרת מטרדי ריח.

3. להלן טען התובע כי בשל מצבה הלקוי של הדירה והתעלמות הנתבעים מהתחייבותם לתקנה ביקש התובע לבטל את הסכם השכירות וזה בוטל ביום 24.11.05 על פי מסמך ביטול לפיו נקבע כי התובע ובת זוגו יפנו את הדירה עד ליום 31.12.05 (להלן: "מסמך הביטול").

4. התובע טוען כי הנתבעים נהגו בחוסר תום לב ו/או ברשלנות במהלך המשא ומתן כמו גם במהלך תקופת השכירות ובכתב תביעתו עתר לחייב אותם בגין נזקיו והוצאותיו ובכלל אלו הוצאות הובלה ושירותי תיווך.

5. עיקר הנזקים להם טוען התובע הינם כדלקמן:

הפסדים שנגרמו לחברתו בשל הזמן שהקדיש לחיפוש דירה - סכום בסך של 33,670 ₪.

השבת סכום דמי השכירות ששילם לנתבעים בסך 17,652 ₪.

פיצויים בגין נזק בלתי ממוני 20,000 ₪.

התובע העמיד את תביעתו על סך של 81,060 ₪.

ב. טענות הנתבעים

1. הנתבעים הגישו כתב הגנה ארכני בגדרו הכחישו את עיקר טענות התובע וכפרו בחובתם לפצותו.

2. הנתבעים טענו כי ערב השכרתה לתובע, לא היו בדירה ליקויים כלשהם ומטעם זה אין בהסכם השכירות כל אזכור של ליקויים.

3. הנתבעים טענו כי בניגוד להתחייבותם על פי ההסכם, סיכלו התובע ובת זוגו את יכולתם של הנתבעים להציג את הדירה בפני רוכשים פוטנציאליים.

4. התובע לא המציא שטר ערבות כמתחייב מן ההסכם.

בנסיבות העניין משעלו יחסי השכירות על שרטון הסכימו הנתבעים ליוזמת התובע לבטל את הסכם השכירות טרם פקיעת תקופת השכירות.

5. הנתבעים טענו כי התובע פגע במזיד במערכת החשמל, השירותים והאינסטלציה בדירה.

6. אשר לליקוי בפרקט טענו הנתבעים כי ערב השכרת הדירה לא היה ליקוי כזה וכי התובע הלין על פגם קטן בחדר המגורים אך התובע סירב לאפשר לאיש המקצוע שהזמינו הנתבעים - להיכנס לדירה.

7. הנתבעים כפרו בטענת התובע לגבי ליקויים "בענייני חשמל" וטענו כי התובע בחר שלא להתחבר למערכת הגז.

8. הנתבעים כפרו בפריטי הנזק להם טען התובע ובסכומם ואף טענו לקיזוז נזקיהם בסכום של 80,000 ₪.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ג. דיון וממצאים

1. הסכם השכירות

1.1 בהסכם השכירות לא נכלל כל מצג בדבר מצבה של הדירה. עם זאת בסעיפי המבוא של ההסכם נרשם "בהואיל" השני:

"השוכר לאחר שראה את הדירה מעונין לשכור מהמשכיר את הדירה...".

2.2 בסעיף 5.4 להסכם נרשם:

"המשכיר ישא בעלות תיקון נזקים שהינם מבניים כגון פיצוץ צנרת מים, בעיה במערכת הביוב בעיה במערכת החשל פיצוץ דוד מים וקולטים וכו' - בכל מקרה של נזק כנ"ל יודיע השוכר למשכיר על הנזק ויאפשר לו לתקנו. לא תיקן המשכיר את הנזק גם לא בחלוף זמן סביר (בשים לב למהות הנזק) רשאי השוכר לתקן את הנזק על חשבונו ולדרוש את תשלום העלות מהמשכיר בכפוף להצגת חשבונית".

2.3 בסעיף 8.1 להסכם התחייב השוכר לאפשר למשכיר לבקר בדירה למטרת הצגתה לקונים פוטנציאליים פעם ב-7 ימים ולאחר תיאום מראש.

ד. גרסת התובע ועדיו לגבי הליקויים בדירה

1. בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע וטען כי הנתבע 1 (להלן: "אורן") הבטיחו מפורשות לתקן את הליקויים בדירה עד ליום 25.8.05 כתנאי לחתימה על הסכם השכירות.

גרסה זו גובתה גם בתצהירה של גב' לירון לזר, בת זוגו של התובע (להלן: "לירון") כמפורט בסעיף 4 לתצהירה.

2. גם המתווך רפאל רומרשטיין סיפק תימוכין לגרסה זו בתצהירו, שם טען:

"התובע ציין מספר ליקויים שהיה מעונין שאורן יתקן טרם כניסתו לנכס אלו היו ליקויים שהיו הכרחיים לתיקון והיוו מבחינת התובע תנאי לכניסתו להתקשרות עם הנתבעים" (סעיף 4 לתצהיר).

ולהלן הוא טוען בסעיף 5 לתצהירו:

"כך למשל אני זוכר כי היה מחסור בברזים, רצפת פרקט שהיתה זקוקה לתיקון ועוד דברים שאיני זוכר במדויק".

רומרשטיין עמד בגרסתו גם במהלך חקירתו בהעידו:

"הוא (התובע-מ.ב.ח) אמר שהוא אוהב את הדירה אבל הוא יהיה מוכן לקחתה רק אם יתקנו לו דברים שהוא ראה שם. היו שם פגיעות בפרקטים היו חסרים חיבורים לביוב" (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 30.6.08 שורות 18-17).

3. לירון זיהתה בתמונות שהוצגו לה את הליקויים בחיווט החשמלי (שם בעמ' 17 שורות 20-19).

4. אשר לליקוי הפרקט טען התובע בעדותו כי איש מקצוע הופיע בדירה אך לא השכיל לתקן את הליקוי והבטיח לתאם מועד אלא שהתובע עזב כבר את הדירה (שם בעמ' 21 שורות 12-9).

5. התובע טען בעדותו כי הכיור סופק כשבועים לאחר כניסתו לדירה בעקבות דרישותיו (שם בעמ' 20).

ה. גרסת הנתבעים לגבי הליקויים בדירה

1. הנתבעת 2(להל: "רונית") הודתה בקיום ליקוי בפרקט אך טענה כי נמסר לנתבעים על ידי בעלי מקצוע מטעמם כי נזקי הצנרת והחשמל נגדמו בזדון (שם בעמ' 30 שורות 14-11).

2. רונית דבקה בגרסתה לפיה התובע קיבל את הברז והכיור לפני תחילת תקופת השכירות (שם שורות 21-18).

3. לאחר שנתתי דעתי לראיות שבפני ובכלל זה לממצאי בדיקת הפוליגרף שנערכה לבעלי הדין אשר הסכימו כי ממצאיה יהוו ראיות קבילות בהליך זה (החלטה מיום 16.4.07) - אני רואה להעדיף את גרסת התובע ועדיו על גרסת הנתבעים ופוסק כי חרף העובדה שהליקויים לא פורטו בהסכם השכירות, הם היו קיימים בדירה ערב חתימת הסכם השכירות וכי התובע התנה את הסכמתו לשכור את הדירה בתיקונם.

4. אטעים כי ממצאי בדיקת הפוליגרף תומכים בגרסת התובע הן לעניין הליקויים והן לעניין התחייבות הנתבעים לתקנם בעוד שגרסת הנתבעים לגבי שאלות אלו הסתבר להיות שקרית.

ו. התנהגות התובע

1. התובע הודה בחקירתו כי הגם שהוא בעלים של חברה שעוסקת בשיפוצים נמנע מלתקן את הליקויים, ולהגיש חשבונית, לגרסתו:

"יכולתי (לתקן-מ.ב.ח) אך לא היה לי זמן להתעסק בדברים כאלה אני לא מתעסק בתיקונים...לא חשבתי לתקן ולדרוש את הליקויים מה שחשבתי זה שבעל הדירה חייב לעמוד בהתחייבויותיו כלפי" (שם בעמ' 20 שורות 30-20).

2. אני פוסק כי שני בעלי הדין גם יחד נהגו בחוסר תום לב. התובע עמד על מילוי התחייבות המוקדמת של הנתבעים כאוחז בקרנות המזבח תוך שהוא מתעלם מזכותו ואף מחובתו על פי ההסכם לתקן את הנזק ולדרוש את הוצאות התיקון (סעיף 5.4 להסכם) וזאת כצעד המתחייב מחובת הקטנת הנזק.

3. בהלכה שנפסקה ב - ע"א 3912/90 EXIMIN S.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, (פ"ד מ"ז (4) 64, ראה בית המשפט להחיל את עקרון האשם ההדדי גם לגבי הפרת חובות חוזיות בקובעו:

"לפיכך אם שניים גרמו סיבתית לנזק אין להעדיף אחד על רעהו אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שכל צד ישא בחלקו בנזק".

ולמטה מזה:

"מאחר וכל אחד מן הצדדים הוא מפר יש להטיל על כל אחד מהם לכאורה אחריות מוחלטת בגין הנזק שנגרם עקב ההפרה לצד שכנגד המוצא הנאות בנסיבות כגון אלו, היא חלוקת האחריות בין הצדדים".

4. בהערכה כוללת של נסיבות המקרה בפני ובעיקר לאור העובדה כי התובע היה יכול בקלות יתירה לפעול להקטנת הנזק אני רואה לייחס לו אשם תורם בשיעור של 60% בעוד שלחובת הנתבעים נזקף אשם בשיעור של 40%.

ז. גובה הנזק

1. התובע טען כי הוא זכאי להשבת עלות ההובלות בסך 6,000 ₪ על פי חשבוניות שהציג וכן להשבת דמי התיווך ששילם בסך 4,000 ₪.

אני פוסק כי אין לחייב את הנתבעים בהוצאות אלו. עסקינן בהוצאות עקיפות שאינן מתחייבות מעצם כריתת ההסכם. יתר על כן, התובע יכול היה לחסכם לו בדק את הדירה קודם לחתימת ההסכם ואז היה נוכח לראות כי התנבעים לא מילאו אחר הבטחתם.

2. אשר לעלות פינוי המטלטלין מן הדירה בסך 2,300 ₪ (קבלה מיום 20.1.05) אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע שיעור של 40% מן הסכום דהיינו סך של 920 ₪.

3. טענתו של התובע לנזקים שנגרמו לו בשל פגיעה בריווחי חברתו בסכום של 30,000 ₪ לא הוכחה כדבעי, בהעדר עדות מטעם רו"ח שערך את התחשיב (נספח ח' לתצהיר התובע) - אין לקבל את המסמך כלל ועיקר מה גם שלא הוכח בפני הקשר הסיבתי שבין ניסיונותיו של התובע לאתר דירה חליפית ובין ירידת ההכנסות בחברה וגם סכום הנזק לא הוכח כלל ועיקר, אני רואה איפוא לדחות פריט זה בתביעה לחלוטין.

השוו: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ. מאון טירת בת-שבע בע"מ (פ"ד ל"ה (2), 800.

4. גם טענתו של התובע להשבת דמי השכירות ששולמו על ידו עד למועד ביטול ההסכם הינה בלתי מושכלת.

אין חולק כי התובע ובת זוגו התגוררו בדירה והם חייבים בתשלום דמי השכירות בעבור הנאת השימוש למצער, בעבור תקופת החזקה בה.

יתר על כן בחתימתו על מסמך הביטול (נספח ה' לתצהירו) הודה התובע מכללא בחבותו לשלם את דמי השכירות עד ליום הפינוי שכן, על פי אותו מסמך התחייב להעביר לאורן סך 925 דולר בעבור חודש דצמבר 2005. התובע הודה כי התגורר בדירה במהלך חודש דצמבר 2005 וטענתו לפיה גר שם "מכח הנסיבות" היא טענה סתמית (שם בעמ' 23 שורות 28-25) שאין בה כדי לבסס טענת השבה.

5. נזק בלתי ממוני

5.1 התובע טען לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסכום של 20,000 ₪ בשל עוגמת נפש "וטרטורים רבים" שנגרמו לו בשל מה שהגדיר כהתנהגותם חסרת האחריות והמזלזלת של הנתבעים.

5.2 משקבעתי לעיל, כי הנתבעים הפרו את התחייבותם הבלתי כתובה לתקן את הליקויים בדירה קודם לקבלת החזקה בה על ידי התובע, הרי שהתנהגותם המתנכרת נוכח דרישות התובע לתקן את הליקויים ועצם המגורים של התובע ובת זוגו בדירה פגומה מהווים בסיס לטענה בדבר נזק בלתי ממוני אשר הבסיס הסטטוטורי לפסיקתו מצוי בהוראת סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה התשל"א 1970) (להלן: "חוק התרופות").

5.3 עמדתי לעיל על תרומתם היחסית של בעלי הדין ליצירת האשם החוזי שאחריתו הימנעות מביצוע תיקון הליקויים שפגמו בהנאתו הסבירה של התובע מן הדירה.

על כך, אוסיף כי בכל הנוגע להתקנת חיבור הגז - לא נסתרה בפני גרסת רונית לפיה התובע מנע את חיבור הגז הדירתי (עדותה בעמ' 31 שורות 25-22).

5.4 בשים לב לתקופת השכירות שקוצרה ביוזמת התובע, למידת האשם התורם שיש לזקוף לחובת התובע ולאי עמידתו של התובע בחובת הקטנת הנזק כמתחייב מסעיף 14(א) לחוק התרופות (המתייחס גם לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני) - אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסך של 2,000 ₪ בגין נזק בלתי ממוני.

ח. טענות הקיזוז של הנתבעים

1. הנתבעים טענו לקיזוז נזקיהם כדלקמן:

1.1 50,000 ₪ בגין הפסד רוכשים פוטנציאליים לנוכח סירובו של התובע לאפשר את הצגת הדירה בפני רוכשים פוטנציאליים.

1.2 20,000 ₪ בגין הפרת ההסכם, עוגמת נפש וביטול זמן.

1.3 10,000 ₪ בגין נזקים שגרם התובע במזיד.

2. לירון טענה בתצהירה כי הנתבעים היו "מציקים לה ולתובע כל כמה ימים עם טלפונים להביא אנשים" אך למרות זאת אפשרו היא והתובע לנתבעים להציג את הדירה (סעיף 10 לתצהירה).

בעדותה טענה לירון כי הבינה שהנתבעים רשאים להציג את הדירה פעם בשבועיים (שם בעמ' 14 שורות 19-18).

עמדה זו אינה מתיישבת עם הוראות ההסכם כפי שנסקרו לעיל.

3. אורן טען בעדותו כי נבצר ממנו משך 4 שבועות להציג את הדירה שכן התובע לא שהה בארץ ולירון לא אישרה הגעת המבקרים (שם בעמ' 33 שורות 14-10).

גרסה זו אמינה בעיני ואני מעדיף אותה על עדותה הבלתי מדויקת של לירון.

4. עם זאת לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי התכוונו באמת ובתמים למכור את הדירה וראיה לכך מצויה בעובדה כי זו הושכרה לאחר בעקבות פינויה על ידי התובע.

לא זו אף זו - הנתבעים לא טרחו להביא עדים שיאשרו את טענתם ולבטח שלא עלה בידם להוכיח את סכום הנזק.

5. הוא הדין בטענת הקיזוז בגין הפרת ההסכם ועוגמת נפש.

הנתבעים הסכימו לביטול ההסכם ולא עלה בידם לבסס טענה בגין נזק בלתי ממוני.

6. אשר לטענה בדבר נזק במזיד - טענה זו, המייחסת לתובע "אבק פלילי" ומשכך הוכחתה דורשת נטל כבד במיוחד לא בוססה כלל ועיקר. די לי להפנות בעניין זה לעדותו המהוססת של אורן אשר הודה כי התייעץ לעניין פריט נזק זה בפרקליטו וכי לא שילם סכום בסך 10,000 ₪ (שם בעמ' 35 שורות 25-20).

אני רואה איפוא לדחות את טענות הקיזוז הבלתי מבוססות של הנתבעים.

6. סוף דבר

אני דוחה את תביעת התובע ברובה הגדול ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 2,925 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

לאור התוצאה אליה הגעתי אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

הודעה זכות הערעור.

ניתנה היום, י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009) , במעמד הצדדים.

מרדכי בןֿֿחיים, שופט

המזכירות תמציא את פסק הדין בדואר רשום.