ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ישראל מרדכי :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בש 001935/09

בתיק עיקרי:פ 004008/2009

לפני:

כבוד השופט עידו דרויאן

תאריך:

12/05/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ

עו"ד גבע

מבקש

נ ג ד

ישראל מרדכי

ע"י ב"כ

עו"ד אמרני

משיב

החלטה

המיוחס למשיב:

לפי הנטען בכתב האישום, היו המשיב והמתלוננת ידידים בתקופה הרלבנטית. אותה עת היתה המתלוננת בת-זוגו של המתלונן והם חיו בדירתם יחד עם אבי המתלונן.

המשיב נהג לקנות למתלוננת מתנות וניסה לשכנעה שתעזוב את המתלונן, ומשדחתה המתלוננת את הצעותיו, החל להטריד המשיב את המתלוננים, את אבי המתלונן ואת חברותיה של המתלוננת, לדרוש מהמתלוננים כסף שלדבריו מגיע לו, לקלל ולאיים.

איומים והטרדות באמצעות מתקן בזק:

כך מואשם המשיב, שבמשך תקופה ארוכה מאוד נהג להתקשר למתלונן, למתלוננת ולאבי המתלונן, לקלל, לאיים ולדרוש כסף שלטענתו מגיע לו.

המשיב התקשר מספר פעמים לחברתה של המתלוננת, אלונה (ילנה) מובילה, ואיים בפגיעות בה ובמתלננת.

המשיב התקשר פעם אחת לחברה נוספת של המתלוננת, לריסה אברהם, וגם באזניה חזר על איומיו בפגיעה במתלוננת ובמשפחתה.

איומים והטרדות על-דרך התחקות ומעקב:

בפרק זה בכתב האישום מתואר כיצד, החל משנת 2007, נהג המשיב להגיע למקומות בהם שהתה המתלוננת ולהשפיל אותה ברבים, ואף הגדיל לעשות וחסם את רכבה באופנועו בצומת סואן, קילל ואיים.

כך נהג המשיב גם לגבי המתלונן, תוך השמעת קללות ואיומים.

ביום 23.3.09 תקף המשיב את המתלוננת בכך שירק עליה, ובעודו מחזיק בידו חפץ חד איים שידקור אותה.

באותו יום הלכו המתלוננים לתחנת המשטרה והגישו תלונה, ובשובם הסתבר כי המשיב עקב אחריהם, ואז פנה אליהם המשיב, קילל ואיים, ותקף את המתלונן.

עקב מעשיו מואשם המשיב בעבירות איומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק, פגיעה בפרטיות ותקיפה.

גרסת המשיב:

המשיב אינו כופר בכל המיוחס לו, אך טוען שלמעשה נוצל על-ידי המתלוננת ובן-זוגה המתלונן, שחברו יחד כדי להוציא ממנו כספים ווחפצים שקנה למתלוננת, שהשלתה אותו שעתיד להתפתח ביניהם קשר רומנטי.

המשיב הפגוע ניסה לקבל בחזרה ולו סך יחיד של 5,000 ₪ אשר נתן למתלוננת כהלוואה לדבריו, ופעולותיו נעשו על-רקע ניסיונותיו אלו שנענו בהתחמקויות המתלוננים.

המשיב עצמו הותקף על-ידי המתלונן, שאף נכון היה לממן למשיב טיפול בשן שנשברה עקב התקיפה.

המשיב עצמו הבין בשלב מסויים שהוא עומד מול זוג נוכלים ולכן הקליט את שיחותיו עימם.

תנאי השחרור:

כבר ביום 26.3.09, בשלב המעצר לצרכי חקירה, שוחרר המשיב בתנאים שעיקרם איסור קשר עם המתלוננים ומעצר בית בפיקוח. תוקף תנאים אלה הוארך עד להחלטה אחרת בהסכמת הצדדים לאחר הגשת כתב האישום, ביום 3.4.09 . תנאים אלה עומדים בעינם עד-עתה, פרט לכך שביום 6.5.09 הותר למשיב לצאת "להתאוורות יומית".

בעוד התביעה עומדת על הותרת תנאים אלו על-כנם, מבקש המשיב להסיר את המגבלות על תנועתו וחירותו תוך עמידה על-כך שאין כלל ברצונו להתקרב או להתקשר למתלוננים ומקורביהם.

ראיות התביעה:

התביעה טוענת לקיומה של תשתית מספקת בעיקר על-סמך דברי המתלוננים, שתי חברותיה של המתלוננת שאוימו אף-הן, ובדברי אבי המתלונן. עוד מסתמכת התביעה על הקלטה שהקליט המשיב-דווקא את המתלוננת במפגש ביניהם, שעה שלפי הנטען חסם את דרכה בקטנועו. אלא, שהפעלת התקליטור לא עלתה בידי, ותמליל לא הופק עדיין.

גרסאותיהם של המתלוננים מהוות את שני הבסיסים העיקריים לאישומים, והן מגולמות במתואר בכתב האישום המפורט. בנוסף, מסרו הודעות התומכות בדבריהם עדים אלה:

אלונה-ילנה מובילה, חברתה של המתלוננת, סיפרה על הטרדות טלפוניות של המשיב לאורך תקופה, שהסתיימו רק כאשר החליפה את מספר הטלפון שלה, ועל איומיו, וביניהם האיום שאם לא תעזור לו – יהרוג אותה ואת המתלוננת גם-יחד.

לריסה אברהם, חברתה של המתלוננת, שמעה מהמתלוננת על הצקותיו של המשיב, ושמעה ממנו בעצמה, בשיחת טלפון, שהוא "יזיין את כל המשפחה שלה [של המתלוננת – ע.ד.] ויזרוק אותה".

סנדי פרץ, אחות המתלונן, סיפרה על הטרדות המשיב את אביהם הקשיש, ועל איומיו של המשיב שיפגע במתלוננים וירצח אותם.

יחזקאל פרץ, אביו הקשיש של המתלונן, סיפר על הטרדותיו הטלפוניות של המשיב בשעות הקטנות של הלילה בדרישה להשבת הסכום שחייבת לו המתלוננת לדבריו.

עודד דקל, המכיר את המתלונן היכרות שטחית למדי לדבריו, נכח בשתי הזדמנויות שבהן הטריד המשיב את המתלונן, ושמע מהמתלונן על הטרדותיו של המשיב, עוד קודם לפניית המתלונן למשטרה. אליהו רשתי, מכר נוסף, נכח באחת מהזדמנויות אלה.

גדעון דיל, בעל מסעדה, נכח באירוע התקיפה המתואר בסעיף 17 לעובדות כתב האישום, ושמע את המשיב מאיים בפגיעה פיזית על המתלונן, ובגירוש מהארץ על המתלוננת. עד זה ציין, כי המתלונן היה מזויין באקדח אך לא שלף אותו.

גרסת המשיב במשטרה:

המשיב אינו מכחיש את עיקרי הדברים – הטרדותיו את המתלוננים, אך עומד על כך שלא מדובר בהטרדות אלא בניסיון להשיב את כספו, שניתן כהלוואה ולא כמתנה.

המשיב-עצמו החל להקליט את שיחותיו עם המתלוננים, לאחר שלפני כשנה איימה עליו המתלוננת שתפנה למשטרה ותתלונן נגדו תלונת-שווא, כביכול היכה אותה ואנס אותה. עוד נוכח, ואף-שמע זאת מפי המתלוננת, שלמעשה נוצל, הוא אינו ראשון ואף לא אחרון, ומוטב לו שיניח לדבר.

לדבריו, היה זה המתלונן שתקף אותו ולא ההיפך – הוא רק התגונן.

תמלילי הקלטות שסיפק המשיב:

הסניגור המלומד מסר לי קובץ תמלילי הקלטות שערך המשיב, מהן עולה כביכול שהמתלונן מודה בנזק לשן של המשיב; שיחות עם אלונה-ילנה, מהן למד המשיב כי המתלוננת הינה 'נצלנית-סדרתית', ועוד.

לא מצאתי בהקלטות אלה עניין הממוטט את התשתית הראייתית שהניחה התביעה. למעשה, גם מהקלטות אלה עולה כי המשיב אינו מוכן להניח למתלוננת (ולמתלונן), וראו למשל עמוד 2 בהקלטה 1872.

אכן, מתוכן ההקלטות עולה לכאורה כי היחסים בין המתלוננת למשיב היתה בעלת מאפייני ניצול מצידה, ואף המתלונן לא טמן ידו בצלחת לעניין גילויי אלימות, אולם עיקר הראיות לעיקר האישומים בעינו עומד –

המשיב לא נקט בדרכים החוקיות להשבת ההלוואה הנטענת, אלא מירר את חיי המתלוננים והסובבים אותם, בטורדנות ובאיומים.

מועדי ההקלטות הנטענים ע"י ההגנה, נסמכים על פלט שיחות של המשיב. קשה לקבוע כי אכן אלו השיחות בהן מדובר, מבין שיחות רבות, אולם מכל מקום – מדובר בשיחות שנערכו בשנת 2006 ובשנת 2008, כשהאחרונה שבהם מועדה 3.2.08 . אין בכך אפוא כדי לשנות התמונה המצטיירת.


מסקנות לעניין התשתית הראייתית:

כידוע, בשלב המעצר אין בית המשפט נדרש ככלל למהימנותן של הראיות או למשקלן האפשרי, וכל שעליו לבחון באותו שלב הוא הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה וסיכויי ההרשעה על פיהן (ראו: בש"פ 1438/07 אסולין נ' מדינת ישראל, 4.3.2007); בש"פ 8803/07 מ' נ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.10.2007)). ואולם, במסגרת בחינת הפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה לא יתעלם בית המשפט מסתירות העולות ממנו, ומקום שבו מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, עשוי הוא להגיע למסקנה כי בשל חולשתן של הראיות לכאורה אין הצדקה למעצר או שיש להורות על שחרור הנאשם.

(בש"פ 3710/08 אזרזר [14.5.08] – אחת מבין החלטות דומות רבות).

לנוכח מקבץ העדויות – הודעות המתלוננים והעדים התומכים – אין מנוס מקביעה כי המסכת הראייתית הינה מוצקה למדי.

אפילו סבר המשיב כי הכסף שמסר למתלוננת הינו הלוואה שהוא זכאי לקבלה; אפילו חש שהוא נוצל על-ידי המתלוננת; אפילו אויים לפני שנה על-ידי המתלוננת כי תעליל אליו אונס (אך נמנע מלהתלונן במשטרה); אין בכל אלה כדי להצדיק עשיית דין עצמית על-דרך של איומים, הטרדות בלתי-פוסקות, מעקבים ותקיפה.

כיון שכך, גם גרסת המשיב אינה פוגמת פגם של ממש בתשתית הראייתית – ודאי לא כדי "סתירות מהותיות וגלויות" - ואני קובע כי קמה תשתית מספקת כנגד המשיב.

עילות המעצר וטיבה של חלופת המעצר הנדרשת:

באשר לעילת המעצר, שהינה גם העילה שבבסיס הבקשה להמיר את המעצר בתנאי שחרור, הרי מדובר בעילה עיקרית של שמירה על שלומם של המתלוננים. עוד טוענת התביעה לקיומם של חששות לשיבוש מהלכי משפט או בריחה לחו"ל, אך לאלו לא הונחה תשתית של-ממש, ומדובר אפוא לכל היותר בעילות משניות.

אף התביעה סוברת שאין צורך במעצר ממש כדי לקדם פני הרעה הצפויה למתלוננים מהמשיב, אך כאמור עומדת על חיובו של מעצר בית.

אולם, יש לתת משקל לעובדה שהמשיב משוחרר מזה זמן לא-מבוטל, לא הפר תנאי שחרור, קל וחומר לא יצר קשר עם המתלוננים. מדובר באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, הנעצר לראשונה, ונראה כי ניתן ליתן בו אמון מספיק ולצמצם הפגיעה בחירותו, כך שיתאפשר לו לשוב ולעבוד לפרנסתו, מבלי להוסיף סיכון של ממש למתלוננים.

לפיכך, ישונו תנאי שחרורו של המשיב באופן זה, שמעצר הבית יוגבל לשעות הערב, כך שבכל יום מימות השבוע יהא המשיב פטור ממעצר בית ומפיקוח בין השעות 06:30 – 19:00, אולם חוזר אני ומדגיש את האיסור המוטל על המשיב, ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהעורבים בפרשה.

עוד מחייב אני את המשיב שלא להתקרב למתלוננים, דירתם, מקומות עבודתם וכל מקום בו נוהג מי מהם לשהות דרך קבע, ולעזוב מייד כל מקום בו הוא נמצא, אליו יגיע מי מהם.

יתר התנאים, לרבות התנאים הכספיים, יישארו בעינם.

שירות המבחן יתבקש להגיש תסקיר מעצר בית בעניינו של המשיב, וזאת עד למועד הדיון שייקבע בתיאום עם הצדדים, בו תיבחנה הקלות אפשריות נוספות.

ניתנה היום, ט"ז באייר, תשס"ט (12 במאי 2009), בלשכתי.

עידו דרויאן, שופט