ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביב נגד בנק טפחות בע"מ :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון

א 000959/05

בפני:

כבוד השופט אורן שוורץ

תאריך:

12.5.2009

בעניין:

1 . אביב יעקב

2 . אביב ליזה

התובעים

נ ג ד

בנק טפחות בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד בלומנפלד איריס

הנתבע

פסק דין
הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפני במחלוקת אודות הלוואה שהעמיד הנתבע, בנק טפחות בע"מ (להלן: "הבנק") לזכות התובעים. ההלוואה הועמדה, כמשכנתא, לצורך דירת מגורים שרכשו התובעים ממשפחת אונגר. לטענת התובעים הבנק העביר להם רק חלק מכספי ההלוואה, זאת למרות שחייב אותם כאילו ניתנה להם ההלוואה במלואה. במסגרת התביעה נתבקש בית המשפט להצהיר שההלוואה ניתנה בחסר, היינו שהתובעים קיבלו מאת הנתבע סך 69,000 ₪ או 89,000 ₪ בלבד ולא סך 149,000 ₪ כפי שנרשם בספרי הבנק.

טענות התובעים:

2. בתאריך 11.6.1992 רכשו התובעים ממשפחת אונגר דירת מגורים המצויה ברח' ביאליק 11, רעננה (תת חלקה 4, חלקה 734 בגוש 6586) (להלן: "הדירה"). בתמורה לדירה התחייבו התובעים לשלם למשפחת אונגר סך בשקלים השווה ל- 143,000 דולר, לפי השער היציג.

3. לצורך מימון הרכישה, פנו התובעים אל סניף הבנק בבני ברק לצורך קבלת הלוואה לרכישת הדירה. גובה ההלוואה שאושרה היה 149,000 ₪.

4. בתאריך 2.8.1992, הגיעו התובעים לסניף הבנק בבני ברק וחתמו על כתב שחרור ההלוואה, בו נזכרו שני שיקים: האחד שיק מס' 53749 על סך 115,000 ₪ משוך על בנק הדואר והשני שיק מס' 350936 על סך 34,000 ₪ משוך על בנק כללי.

5. התובעים לא קיבלו באותו מעמד את השיקים לידיהם. בתאריך 3.8.1992 נמסר לתובע שיק משוך מחשבונו של אדם פרטי בבנק אוצר כללי על סך 51,000 ₪. השיק היה רשום לפקודת משפחת אונגר. בתאריך 11.8.1992 הוזמנו בשנית התובעים לסניף הבנק בבני ברק ואז נמסר להם שיק נוסף מחשבון פרטי בבנק אוצר החייל על סך 27,000 ₪. גם שיק זה היה רשום לפקודת משפחת אונגר. לאחר כשבועיים הוזמנו התובעים בשלישית לסניף הבנק בבני ברק ואז נמסר להם שיק שלישי מחשבון פרטי בבנק איגוד על סך 11,000 ₪. גם שיק זה היה רשום בכתב יד לפקודת משפחת אונגר. לגרסת התובעים, הבנק העמיד לזכותם כספים בסך 89,000 ₪ בלבד.

6. התובעים ביקשו לברר מדוע נוצר פער בין הסכם ההלוואה שנקב בסכום של 149,000 ₪ לבין שיעורם המצטבר של הכספים שנמסרו להם (89,000 ש"ח). פקידי הבנק השיבו להם כי ההתחשבנות תיערך על פי הכספים שנמסרו בפועל. משכך, פנו התובעים לגורמים פרטיים לגייס את יתרת הסכום החסר בסך 60,000 ₪, על מנת שיעמדו בהתחייבויות כלפי משפחת אונגר.

7. בשנת 1996 נקט הבנק בהליכי הוצל"פ עקב פיגור בתשלומים. פיגור זה הוסדר במסגרת הסדר פשרה. במסגרת בירורים שערכו התובעים, כחלק מביצוע הסכם הפשרה, בחודש יוני 1998 או בסמוך לכך, התברר להם שקרן ההלוואה הינה 149,000 ₪, בניגוד למה שהובטח להם ובניגוד לסכומים שנמסרו להם על ידי הבנק.

8. בין הבנק לתובעים החלה מסכת התכתבויות שונות. בינתיים, עקב בעיות רפואיות שונות של התובעים, התעכב הבירור. אולם, מאחר ודרישות התובעים נדחו, הוגשה התביעה דנא.

9. התובעים הדגישו, שהלכה למעשה, הבנק לא הציג להם את עותקי השיקים שהיו אמורים להימסר לטענת הבנק וכתוצאה מכך נגרם להם נזק ראייתי.

טענות הבנק:

10. הבנק שלל את טענות התובעים. לגרסת הבנק הועמדה לזכות התובעים הלוואה בסך 149,000 ₪, זאת על פי הסכם הלוואה מיום 29.7.1992.

11. בתחילה, בתאריך 3.8.1992, או בסמוך לכך קיבלו התובעים את רכיב הזכאות שבהלוואה בסך 115,000 ₪ וביום 11.8.1992 או בסמוך לכך קיבלו סך נוסף של 34,000 ₪ מכספי הבנק.

12. הואיל והנתבעים לא עמדו בתשלומי ההלוואה, נוצר פיגור כבר בשנת 1993. בתאריך 21.12.1995 הועמדה ההלוואה לפירעון מיידי, כאשר יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת הייתה 195,414 ₪. עקב הפרת הסכם ההלוואה, החל הנתבע בהליך למימוש המשכון וביום 8.7.1997 ניתן צו לפינויה של הדירה. התובעים התחייבו כמה וכמה פעמים להסדרי תשלומים ובכל פעם ידעו כי ההלוואה בוצעה על סך 149,000 ₪.

13. לטענת הבנק יש בידו את כל המסמכים הרלבנטיים: הסכם ההלוואה, אישור שיק כספי הזכאות על סך 115,000 ₪, אישור שיק מכספי הבנק על סך 34,000 ₪, דפי תנועות והלוואות התובעים ומסמך שחרור ההלוואה.

14. בדיון שנערך לפני העידו העדים הבאים:

מטעם התובעים: התובע, וכן זומנו להעיד בעל - פה עו"ד דנה אנגלנדר (נציגת בנק כללי כיום U בנק), גב' אונגר ומר הרצל דואני.

מטעם הנתבעים: גב' שרה גלזר (עובדת הבנק בסניף בני – ברק), מר אליעזר שלוזינגר (עובד הבנק בסניף בני – ברק) מר נחמן אפל (עובד הבנק בסניף בני – ברק), מר יהודה כץ (עובד הבנק באגף החשבות).

15. לאחר שנסתיים שלב ההוכחות, עתרו התובעים בבקשה להוספת עדות נוספת וראיות חדשות. על מנת לאפשר לתובעים למצות את כל טיעוניהם, ובנסיבות המיוחדות של התביעה שלפני, ראיתי לנכון לעכב את שלב הסיכומים ואפשרתי קיומה של ישיבת הוכחות נוספת. בישיבה זו, נשמעו עדויות משלימות: מצד התובע, מצד גב' גלזר מטעם הבנק ומצד עד נוסף שאיתר התובע, מר דואני.

דיון:

16. המחלוקת בתביעה שלפניי, ממוקדת ביותר: האם העמיד הבנק הלוואה בגובה הסכום הנקוב בהסכם ההלוואה או שמא, כטענת התובעים, הסכום שנמסר בפועל על ידי בנק, הינו נמוך הרבה יותר. במחלוקת זו זימן הבנק את עובדיו הרלבנטיים למועד מתן ההלוואה. עדויות עובדי הבנק נתמכו במסמכים בנקאיים שונים שצורפו לתצהירים.

17. מר נחמן אפל שימש כפקיד סניף הבנק מזה כ-15 שנים, כולן בסניף בבני ברק. בתצהירו, ציין מר אפל, כי ערך שתי פקודות תשלום מכוח הסכם ההלוואה שהעמיד הבנק לזכות התובעים:

א. פקודת תשלום ע"ס 115,000 ₪ מיום 30.7.92

ב. פקודת תשלום ע"ס 34,000 ₪ מיום 30.7.92

18. עדותו של מר אפל חוזקה בעותקי פקודות התשלום [נספחים א1-א2 לנ/7]. מר אפל הסביר בתצהירו, כי בהתאם לפקודות התשלום הונפקו שני "שיקים בנקאיים", משוכים ע"ש מוכרי הדירה, ה"ה אונגר: שיק ע"ס 115,000 ₪ שמקורו בכספי הזכאות נמשך מחשבון בנק הדואר והשיק השני ע"ס 34,000 ₪ נמשך מחשבון בנק כללי (U בנק, דהיום).

19. השיק הראשון, ע"ס 115,000 ₪, נמסר לגרסת הבנק על ידי גב' שרה גלזר. גב' גלזר עובדת הבנק מזה 23 שנים והייתה מעורבת באופן ישיר במחלוקת נשוא התביעה. גב' גלזר ציינה בתצהירה, שהיא מסרה את השיק ע"ס 115,000 ש"ח לתובע, זאת על יסוד טופס "שחרור הלוואה" מיום 2.8.92, אותו מילאה בכתב ידה. ואכן, התובע אישר בחתימתו את קבלת השיק ע"ס 115,000 ₪, כמופיע בטופס שחרור הלוואה [נספח ב-1 לנ/6].

20. כעולה מתצהירים של גב' גלזר ומר אפל, השיק ע"ס 115,000 ₪ נמסר לתובע בתאריך 2.8.92. השיק ע"ס 34,000 לא נמסר באותו מעמד לתובעים, שכן לא הושלמו הליכי ההלוואה במובן זה שלא הוצגו תלושי שכר או אישורי הכנסה של התובעים. חיזוק לכך במזכר פנימי של הבנק מיום 10.8.92 [נספח ג' לנ/7]. על פי הרשום במזכר, התובע לא הציג אישור הכנסות, אולם לאחר שהוכיח כי ירש דירה בבני ברק וחלק בחנות בפרדס כץ, על סמך צו ירושה, אישר הממונה, מר שוורצברג, את שחרור כספי ההלוואה.

21. בתצהירו, הפנה מר אפל לטופס שחרור הלוואה [נספח ב2 לנ/7]. על יסוד הטופס, בו חתם מר אפל את שמו, ציין אפל בתצהירו שמסר את השיק ע"ס 34,000 ₪ לתובע. טופס זה דומה לטופס עליו הוחתם התובע בראשית חודש אוגוסט 92', אולם מהעותק שצורף לתצהירו של מר אפל, עולה כי על הטופס הוספה חתימת מר אפל, תוך ציון פרטים מאוחרים יותר: עיכוב השיק של 34,000 ₪, האישור לשחרור השיק על ידי מר שורצברג וחתימת מר אפל נחמן לצד ציון מספר העובד שלו (5011).

כעולה מהטופס, וכפי שמסר מר אפל בתצהירו, התובע חתם פעם נוספת על הטופס (הגם שחתימתו התנוססה שם כבר), דבר המחזק באופן משמעותי את גרסת מר אפל אודות מסירת השיק ע"ס 34,000 ₪.

22. בחקירתה הנגדית של גב' גלזר, עלו הדברים באופן הרבה פחות ברור.

לגרסתה, היא פגשה את התובע בבנק, זאת בתאריך 2.8.92. אז, הוחתם התובע על טופס שחרור כספי ההלוואה על ידי גב' גלזר [פר' עמ' 20 ש' 16-19]. על פי עדותה של גב' גלזר, באותו מעמד לא נמסר לידי התובע השיק ע"ס 115,000 ₪, שכן הוא לא עמד בחלק מתנאי השחרור, כמפורט בטופס (תלוש שכר) [פר' עמ' 21 ש' 1-7].

23. מר אפל, הבהיר, טוב יותר, את נסיבות המקרה. בעדותו לפניי, הדגיש שרק השיק של 34,000 ₪ עוכב. שיק זה, מקורו בכספי הבנק, בניגוד לשיק האחר (ע"ס 115,000 ₪) שמקורו בכספי הזכאות (של משרד הבינוי והשיכון). הואיל והתובע לא הציג תלושי שכר, נמסר לו רק השיק הראשון, ע"ס 115,000 ₪ והחלק האחר של ההלוואה, שמקורו בכספי הבנק, עוכב עד להשלמת הדרישות של תלושי השכר, כפי שגם עולה מהמזכר שנערך בעניין. וכך הסביר מר אפל את אשר אירע:

"ש. ב- 2.8.92 מר יעקב אביב עוד לא קיים את ארבעת התנאים המוקדמים הללו.

ת. שלושה תנאים הוא קיים. את הראשון הוא לא קיים. כתוב ליד התנאים שהוא קיים את ה – V. היא (שרה גלזר – א.ש.) כותבת שתלושי משכורת הוא לא הביא, לכן לא שחררו את ה – 34,000 ₪ אלא רק את ה – 115,000 ₪. היא כותבת לא שחררנו כספי בנק...."

[פר' עמ' 23 ש' 12-16]

24. התרשמתי שגב' גלזר לא זכרה היטב את פרטי האירוע. עדותה בחקירה הנגדית לא הייתה בהירה ולא עלתה בקנה אחד עם הטפסים שהיא עצמה מילאה. כך, עדותה כי לא מסרה את השיק לתובע, נסתרת מתוך המסמך שהיא העידה כי נערך בכתב ידה, שם חתם התובע לצד תיאור השיק שכולל גם את מספר השיק (53749). כך, גם תשובתה שלא מסרה את השיקים לתובע (בלשון רבים), אינה מתיישבת עם מר שרשמה בכתב ידה בטופס כי "לא שחררנו כספי הבנק".

25. לעומת זאת, מר אפל סיפק תשובות לחסר זה בעדותה של גב' גלזר. תשובותיו תאמו היטב את הפרטים שנרשמו בטפסים. כך, מר אפל ידע להסביר מדוע עוכבו הכספים בשיק השני, ע"ס 34,000 ₪.

26. ואכן, בדיון הנוסף שנערך לבקשתו של התובע, נחקרה גב' גלזר פעם נוספת. אז, תיקנה גב' גלזר את עדותה וציינה שכאשר התכוונה לעיכוב בשחרור הכסף עקב אי הצגת תלושי השכר, היה הדבר ביחס לכספי הבנק ולא לכספי הזכאות [פרוטוקול עמ' 56 ש' 23-24]. גב' גלזר, באותו דיון, השיבה במפורש שמסרה לתובע את השיק בסך 115,000 ₪ (כספי הזכאות):

"ש. את מסרת לתובע את השיק של 115,000 ₪.

ת. כן. יש חתימות."

[פרוטוקול עמ' 57 ש' 30-31]

27. עד נוסף מטעם הבנק הינו מר יהודה כץ. מר כץ, העיד כי שני השיקים במחלוקת נפרעו:

א. שיק ע"ס 115,000 ₪ שמספרו 53749 נפרע ביום 3.8.92.

ב. שיק ע"ס 34,000 ₪ נפרע בתאריך 12.8.92. עיון בנספח א-2 לתצהיר מר כץ מלמד שמספר השיק הוא 50930.

28. עדותו של מר כץ התבססה על עיון במסמכים (מיקרופישים). עדות זו לא נסתרה. עדותו של מר כץ תואמת את פרטי השיקים (מבחינת סכום ומספר שיק), כמפורט בנספח ב-2 לנ/6.

29. הבנק זימן לעדות גם את מר אלעזר שלוזינגר (שפרש בינתיים מהבנק). מר שולזינגר החתים את התובעים על הסכם ההלוואה, אולם לא היה מעורב במסירת השיקים. מר שלוזינגר שלל בעדותו לפניי את האפשרות, שהבנק נתן לתובעים שיקים של אנשים פרטיים ככספי הלוואה ומשכנתא.

30. למול עדויות אלה ניצבת עדותו של התובע.

בתצהירו [ת/3], ציין התובע שהפקידים שטיפלו בהלוואה הם: מר שלזינגר, מר אפל וגב' גלזר. בתאריך 3.8.92, כאשר הוזמן התובע ורעייתו לסניף הבנק בבני – ברק, נמסר להם שיק של אדם פרטי על סך 51,000 ₪. בתאריך 11.8.92 נמסר לתובע שיק של אדם פרטי מבנק אוצר החייל על סך 27,000 ₪. לאחר כשבועיים נמסר שיק שלישי על סך 11,000 ₪. לגירסת התובע מסר לו הבנק שלושה שיקים משוכים מחשבונות פרטיים, שסכומם הכולל 89,000 ₪.

31. בחקירתו הנגדית חזר התובע על הפרטים הרשומים בתצהיר, במובן זה שקיבל שלושה שיקים בסך: 51,000 ₪, 27,000 ₪ ו- 11,0000 ₪. לטענתו של התובע, הוא מסר את כל השיקים למר אונגר (המוכר של הדירה) [פר' עמ' 11 ש' 27-28]. גירסתו של התובע לא נתמכה בכל חיזוק חיצוני כגון עותקי מסמכים או תנועות חשבון.

32. לאחר שנסתיימה הבאת הראיות, עתר התובע להבאת ראיות נוספות. בהתאם להחלטתי מיום 6.7.08 אפשרתי את הגשת הראיות הנוספות. אחת מהראיות הללו הינה תצהירו של מר הרצל דואני.

מר דואני מסר תצהיר לפיו, באוגוסט 92 שימש כנהג פרטי של התובע. לפי גירסתו של מר דואני, התובע מסר לו שרישיון הנהיגה שלו נשלל ומאחר והתובע סבל מנכות והתקשה בהליכה, הוא נזקק לנהג צמוד [סעיף 4 לת/5].

33. מר דואני בתצהירו, ציין שהגיע עם התובע לסניף בנק טפחות בבני – ברק, מספר פעמים במהלך חודש אוגוסט וזכר שנמסרו לתובע שלושה שיקים שונים, בשלושה ימים שונים, כאשר ערך השיקים הכולל היה כ- 90,000 ש"ח.

34. מר דואני נחקר על תצהירו בישיבת ההוכחות הנוספת מיום 12.11.08. במסגרת חקירתו הנגדית, עלו פרטים שלא נזכרו בתצהירו. למרות שעל פי התצהיר סבל התובע מנכות קשה, העיד מר דואני שהוא לא המתין ברכב אלא החנה את הרכב "והלכנו ביחד אל הבנק" [פר' עמ' 47 ש' 18]. מר דואני ציין שבשלוש הזדמנויות שונות נמסרו שלושה שיקים, כולם של אנשים פרטיים.

35. לאחר שבחנתי את עדותו של מר דואני, אני סבור שלא ניתן ליחס משקל רב לעדות זו. ראשית, מדובר בעדות כבושה כאשר היא הובאה בפני בית המשפט לאחר שכל גירסאות הצדדים היו ברורות וגלויות. הגירסה של העד מר דואני תואמת לעדותו של התובע, זאת חרף חלוף הזמן ולמרות שתפקידו של מר דואני בסיטואציה שנוצרה היה משני ביותר. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית עלו פרטים שכלל לא נזכרו בתצהיר. פרטים אלה, כפי שכבר ציינתי תאמו לעדות של התובע.

מעדותו של מר דואני, עלו מספר תהיות: אם התובע סבל מנכות קשה שחייבה נהג צמוד, מדוע לא המתין מר דואני בתוך הרכב בקרבת סניף הבנק, ברחוב רבי עקיבא ההומה. מדוע מר דואני "הלך" ביחד עם התובע אל תוך סניף הבנק. יתירה מכך, לא ברור כיצד זכר מר דואני שנמסרו לתובע שיקים של אנשים פרטיים.

36. התובע זימן לעדות מטעמו את גב' אונגר. עדה זו התייצבה לפניי והעידה בעל – פה. כאמור, גב' אונגר נמנית על המוכרים של הדירה בגינה נתן הבנק את ההלוואה לתובעים. בעדותה לפניי, הציגה גב' אונגר את דפי החשבון שלה ושל מר אונגר המתנהלים בבנק הפועלים ובבנק לאומי. מוצגים אלה, סומנו ת/4 ו- ת/5.

גב' אונגר העידה לפניי. לגירסתה של גב' אונגר, היא ומר אונגר מנהלים עסק עצמאי ולכן כל הכספים בגין הדירה הופקדו לחשבונות הבנק, בגלל ש"מס הכנסה צריך דין וחשבון על כל החשבונות שלנו, אנו צריכים להראות שכל מה שנכנס, ואיך קנינו את הדירה" [פר' עמ' 33 ש' 1 -2].

37. מתדפיס חשבון בנק לאומי של ה"ה אונגר, עולות מספר תנועות כספיות אשר רלבנטיות למחלוקת שלפניי [מוצג ת/5]:

א. ביום ערך 3.8.92 הופקדו שיקים בסך 170,000 ש"ח (אסמכתא 12076).

ב. ביום ערך 12.8.92 הופקד שיק בסך 34,000 ש"ח (אסמכתא 8006).

38. גב' אונגר נתנה את הסכמתה כי יינתן צו לבנק לאומי לפיו יודיע בנק לאומי אם מדובר בהפקדת שיקים ומה סכומם. ביום 8.1.08 הודיע הבנק שהפעולות הינם הפקדת שיקים אולם מפאת חלוף הזמן לא ניתן לאחזר פעולות אלה.

39. בדיון הנוסף שנערך ביום 12.11.08, שב ונחקר התובע על תצהירו המשלים.

התובע נתבקש להתייחס לתדפיס בנק לאומי שהציגה גב' אונגר. לטענתו, הוא שילם למשפחת אונגר 49,000 ש"ח בעת חתימת החוזה. בנוסף, שילם 55,000 ש"ח בשיק משוך מחשבונו [פר' עמ' 39 ש' 19]. התובע חזר על תשובה זו מספר פעמים.

ואכן, כעולה מנספח ז' לת/4 (התצהיר המשלים של התובע), תדפיס חשבון של רעייתו של התובע, נמשך שיק בסך 55,000 ₪, זאת מתאריך 3.8.92.

40. מעדותה של גב' אונגר ומדפי החשבון שהביאה עימה, עולים הנתונים הבאים:

א. ביום העסקים 3.8.92, נפרעו לחשבונה בבנק לאומי סך 170,000 ש"ח.

ב. ביום העסקים 13.8.92, נפרעו לחשבונה בבנק לאומי סך 34,000 ש"ח.

41. על פי דף החשבון של גב' ליזה אביב (התובעת), בתאריך 3.8.92 נמשך מחשבונה סך 55,000 ש"ח. כאמור, לגירסתו של התובע מדובר בתשלום על חשבון הדירה למשפחת אונגר. הפועל היוצא הוא, שההפרש בין סך ההפקדה (170,000 ₪) לבין הסכום ששילמו התובעים מחשבונם (55,000 ₪) הוא 115,000 ש"ח.

סכום זה, הוא סכום כספי הזכאות כפי שטען הבנק מראשית המחלוקת שלפני, כפי שעלה מעדותו של מר אפל, מעדותה של גב' גלזר ומהנתונים שאיתר מר כהן. הנני קובע, איפוא, שהבנק מסר לתובע סך 115,000 ש"ח זאת ביום 2.8.92 וסכום זה נפרע לחשבונם של ה"ה אונגר ביום עסקים 3.8.92.

42. כך הם הדברים לגבי השיק השני בסך 34,000 ש"ח. שיק זה נמסר לתובע, כפי שהעיד לפני מר אפל, בתאריך 12.8.92 ונפרע לחשבונם של ה"ה אונגר ביום ערך 12.8.92.

43. סיכומו של דבר, הוכח לפני במידת שכנוע גבוהה ביותר, שהבנק מסר לתובע את שני השיקים בגין ההלוואה. גירסתו של התובע כאילו מסר הבנק לתובע שלושה שיקים של אנשים פרטיים בסכומים שנקב בתצהירו – נדחית לגופה.

44. התובעים טענו כי יש לזקוף לחובת הבנק את אי הצגת העתקי השיקים נשוא התביעה. באי הצגה השיקים, כך לטענת התובעים, יש לחזק את גרסתם שהללו לא נמסרו להם.

דין הטענה להידחות.

ראשית, במהלך בירור המשפט נעשה ניסיון לאתר את השיקים באמצעות הבנקים הנמשכים (בנק הדואר ו – U בנק). תשובת הבנקים הייתה, כי לנוכח חלוף הזמן לא ניתן להציג את עותקי השיקים. תשובה דומה נתנה מצד בנק לאומי, לעניין פירוט ההפקדה בחשבון ה"ה אונגר מיום 3.8.92. הטענה לאי מסירת השיקים נשוא ההלואה הייתה בידיעת התובע כבר מחודש אוגוסט 92'. חלוף הזמן הוא שגרם להיעדר היכולת להציג את השיקים וחלוף זה הוא תולדה של מחדל התובעים באי הגשת התביעה במועדה.

שנית, הוכח לפניי, באמצעות ראיות אובייקטיביות (דפי חשבון של הבנק הנתבע ודפי חשבון של ה"ה אונגר בבנק לאומי לישראל) שבוצעה העברת כספים בסכומי השיקים ובמועדי הפירעון שסמוכים למסירת השיקים. מארג ראייתי זה, שאינו נשען רק על עדויות פקידי הבנק שהיו מעורבים בביצוע ההלוואה, מלמד כי השיקים אכן נמסרו ונפרעו לחשבונם של מוכרי הדירה, ה"ה אונגר.

45. הבנק העלה טענה להתיישנות התביעה. יתכן והיה מקום להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות, אולם משביררתי את הטענות לגופן והן נדחו, ממילא מתייתרת ההכרעה בטענת ההתיישנות.

46. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות.

47. סוף דבר – התביעה נדחית. לנוכח מצבו האישי והרפואי של התובע, ולנוכח חיובו של התובע בהוצאות עקב קיומה של ישיבת הוכחות נוספת, אני רואה לנכון לחייב את התובעים בשכ"ט בלבד, על הצד הנמוך, בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום ההוצאות ישולם לב"כ הנתבע בתוך 60 יום מהיום.

48. הואיל ובשלב האחרון של המשפט התובע בחר לייצג את עצמו – הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009) בהיעדר הצדדים.

אורן שוורץ, שופט