ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד גמאל בן מחמוד מסארווה :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

בש 003234/09

בתיק עיקרי: פ 001532/09

בפני:

כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

תאריך:

12/05/2009

מדינת ישראל

בעניין:

המבקשת

נ ג ד

ג'מאל בן מחמוד מסארווה

ע"י ב"כ עו"ד עמר

המשיב

החלטה

בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוג הרואין במשקל 200 ג' נטו שלא לצריכה עצמית, וכן כמות קטנה של חשיש.

הסם נתפס בביתו של המשיב בחיפוש שנערך ע"י המשטרה, כשהוא מוחבא במקומות מסתור שונים וברובו מחולק ל-240 אריזות (מנות סם). כן נמצאו בבית ניילון נצמד לאריזה ומיקסר חשמלי שעליו שרידי סם.

אין מחלוקת על קיום ראיות לכאורה.

המשיב טוען, כי הסם הוחזק על ידו לשימושו העצמי, וכי הוא משתמש בכמות של 4 מנות ביום. המשיב סתר עצמו בהודעתו לגבי אופן רכישת הסם על ידו, תחילה טען כי חילק את הסם בעצמו למנות כדי להשתמש בו, ולאחר מכן טען כי רכש אותו כפי שהוא נמצא ע"י השוטרים, מחולק למנות. לדבריו, הוא מממן את צריכת הסם מגמלה חודשית בסך 1,200 ש"ח שהשאיר לו אביו בירושה, וכן סכומים שהוא מקבל מדי פעם מאדם אשר רכש מאביו חלקת אדמה. מדברי אחותו של המשיב הוברר כי שמו של הרוכש עבד אל עזיז חאג' יחיא, והנ"ל נחקר ואישר בחקירתו כי הוא מעביר למשיב מדי שבוע סך של 500 ש"ח.

בסכומים המתוארים לעיל, 3,200 ש"ח לחודש המהווים ככל הנראה הכנסתו היחידה של המשיב, שאינו עובד, יש בקושי כדי לממן את צרכי המחיה והחזקת הבית, ובוודאי שאין בהם כדי להסביר רכישת כמות סם הרואין גדולה כפי שנתפסה אצל המשיב. בנוסף, גליל הניילון הנצמד שנמצא בבית, ושאינו מוכר לאחותו של המשיב (שהיא הדיירת היחידה בבית פרט למשיב), שרידי הסם על המיקסר החשמלי, והסתירה בדברי המשיב לגבי השאלה מי חילק את הסם למנות, מחזקים את ההתרשמות הנובעת מהכמות העצומה של הסם, כי מדובר בהחזקה שהיא ברובה למטרה מסחרית ולא רק לצריכה עצמית.

אחותו של המשיב מסרה בהודעתה כי המשיב משתמש בסמים, אנשים אומרים לה שהוא גם מוכר סמים, ולמיטב ידיעתה אין לו מקורות כספיים.

כידוע, החזקה הקבועה בפקודת הסמים מעבירה אל הנאשם את נטל ההוכחה כי מדובר בכמות שהינה לצריכתו העצמית בלבד, כאשר מדובר בכמות העולה על 0.3 גרם הרואין, ובמקרה דנן מדובר בכמות העולה פי כמה מאות מונים (!) על הכמות הנקובה בפקודה.

בנסיבות אלה, הסבירות שהמשיב יצליח לסתור את החזקה הקבועה בחוק, היא זעומה.

לפיכך אני קובעת כי קיימת תשתית ראייתית איתנה להוכחת האישום בהחזקת הסם למטרה מסחרית בעיקרה, וזאת מבלי לחלוק על כך שהמשיב משתמש בעצמו בסמים.

החזקת סם למטרה מסחרית מקימה עילת מעצר סטטוטורית, ובפרט כאשר מדובר בסם המוות הרואין ובכמות עצומה של מעל 200 גרם נטו המכילה יותר מאשר 240 מנות.

למשיב, בן 46 שנים, הרשעות קודמות רבות, חלקן בעבירות סמים: הוא הורשע פעמיים בעבירות של סחר בסם (1987, 2006) ופעמיים בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית (1992, 1999), וכן הורשע שש פעמים בהחזקת סם לצריכה עצמית. כמו כן הורשע בעבירות של רכוש ואלימות ועבירות נגד שלטון החוק (זילות בית המשפט, הדחה בחקירה, שיבוש הליכי משפט) וריצה עונשי מאסר בפועל של שלוש שנים, 34 חודשים, 22 חודשים, 15 חודשים ומס' מאסרים קצרים.

ב"כ המשיב מבקש לבחון חלופת מעצר בדרך של הכנסת המשיב לקהילה טיפולית לגמילה מסמים, ולצורך כך הוא מבקש כי ינתן תסקיר בעניינו.

ב"כ המבקשת מתנגדת לחלופה המוצעת, לאור רמת המסוכנות הנובעת מהמשיב, ההלכה הפסוקה לגבי אי התחלת הליכי גמילה בשלב המעצר, והעובדה כי המשיב משתמש כ-20 שנה בהרואין לפי דבריו ולא פנה מעולם מרצונו להליך גמילה.

ב"כ המבקשת מסכימה למתן תסקיר מעצר, כדי "להתרשם ממצבו" של המשיב, אך מודיעה כי בכל מקרה וגם אם ימליץ התסקיר על החלופה של קהילה טיפולית, לא תסכים לכך המבקשת, מהטעמים המפורטים לעיל.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה, כי אין כל טעם בנסיבות האמורות לשלוח את המשיב לתסקיר שירות המבחן. תסקיר מעצר הוא משאב ציבורי המצוי בחסר, ויעידו על כך עשרות העצורים המובאים מדי שבוע לבית המשפט בכ"ס כשתסקיר המעצר בעניינם, שעליו הורה בית המשפט לפני שבועיים ויותר, אינו מוכן עד למועד הדיון מחמת העומס הרב המוטל על כתפי שירות המבחן, וכתוצאה מכך נאלצים אותם עצורים להמתין במעצר שבועות ארוכים נוספים, כאשר יש סיכוי ממשי שאילו היה התסקיר מוכן במועד, היו משתחררים לחלופת מעצר.

בנסיבות אלה, איני רואה כל הכרח משפטי לשמש כחותמת גומי להסכמה סתמית של הפרקליטות (המודיעה מניה-וביה כי גם אם התסקיר יהיה חיובי, לא תסכים לשחרור לחלופת מעצר במוסד גמילה), ואיני רואה כל הצדקה מוסרית לעשות שימוש סתמי ובזבזני במשאב של כח האדם של שירות המבחן, בתיק בו הערכת המסוכנות היא גבוהה מאד, עברו הפלילי של המשיב מלמד כי אין לתת בו אמון שיקיים את החלטות בית המשפט בעניינו, ההלכה הפסוקה לגבי "הגמילה לפני הגלימה" ידועה, והדיון בתיק העיקרי אינו צפוי להיות ארוך לאור הודאת המשיב בהחזקת כל כמות הסם, כאשר המחלוקת היא רק לגבי מטרת ההחזקה ואופן מימון רכישת הסם – עניין לגביו יעידו, ככל הנראה, רק המשיב עצמו ועד נוסף.

לפיכך אני קובעת כי אין טעם להטריח את שירות המבחן בעריכת תסקיר מעצר כאשר אין לדעתי כל סיכוי לשחרור המשיב לקהילה טיפולית, גם אם יימצא ע"י שה"מ כי הוא אכן מכור לסמים וכי רצונו לגמילה הוא עז ונוקב.

אשר על כן אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה היום י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009) במעמד הצדדים.

ניצה מימון-שעשוע, שופטת