ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חברת החשמל נגד שחדה מחמד אבו האשם :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 701209/07

לפני:

כב' השופטת ליפשיץ-פריבס מרים

בעניין:

חברת החשמל בירושלים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

אנסארי חזאם

התובעת

נ ג ד

שחדה מחמד אבו האשם

ע"י ב"כ עו"ד

שוקרי עימאד

הנתבע

פסק דין

1. בפני תביעה כספית לתשלום חובותיו של הנתבע לתובעת, בגין צריכת חשמל, שניטען שסופק לנכס ולמונה הרשום על שם הנתבע, בהתאם לרישומי המונה של התובעת בדבר הצריכה.

2. הנתבע, מכחיש כי צרך חשמל מהתובעת וכן מכחיש כי חיבור החשמל רשום על שמו וכי הוזמן על ידו.

טיעוני בעלי הדין וראיותיהם:

3. תובעת טוענת, כי בהתאם למידע המצוי ברשותה, לנתבע יש כרטיס לקוח למונה ובהתאם לכך היא סיפקה לו חשמל. הנתבע, לא שילם את חובותיו למרות פניותיה אליו ולמרות התחייבותו לעשות כן, בהתאם לחוזה שנחתם ביניהם (נספח א' לכתב התביעה). זרם החשמל נותק, עקב אי עמידה בתשלום החשבון השוטף. נטען כי הנתבע או מי מטעמו, חיבר את קו החשמל באופן בלתי חוקי מתאריך 28.3.02 ועד לתאריך 8.10.04. בנוסף, לאור קשיים בביצוע רישום קריאות המונה, בוצע רישום קריאה של 44,707 ק"ו לאחר שקריאה קודמת הראתה רישום של 11,066 ק"ו בלבד והפרש הזמנים בין הקריאות, היה בן 924 יום. בהתאם לכך, ביום 6.10.04 נישלח חשבון לנתבע שלא שולם על ידו בסך של 19,387 ₪. סך הכל הצריכה, שלא שולם בגינה, מגיע לטענת התובעת נכון ליום 25.7.06, לסך של 46,606 ₪.

4. הנתבע טען, כי מאז 1995 הוא אינו מתגורר כלל בנכס נשוא התביעה (להלן - "הנכס") וכי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. הנתבע, מתכחש להתחייבותו כלפי התובעת בהסכם (נספח א' לכתב התביעה) . לדבריו, שמו אכן רשום על גבי ההסכם אך החתימה עליו אינה חתימתו, אלא של אדם בשם אלחאג' חסן. זאת בנוסף לטענתו על כך שמספר תעודת הזהות של מבקש השירות (להלן – "הצרכן"), אינו מספר מס' הזהות שלו. לפיכך, חשבונות החשמל, המוכחשים כשלעצמם, אינם מתייחסים אליו ואינם בגין צריכת חשמל על ידו ויש לדחות את התביעה כנגדו.

5. הנתבע הוסיף וטען, כי הכתובת הרשומה בהסכם היא ענאתא, דאחיית אלסלאם, ליד רגאבי אך הוא עצמו אינו מתגורר שם מזה כ-14 שנה, מאחר ועזב את ענאתא בשנת 1995. בנוסף, לנוכח רשלנות של התובעת, בחלוף שנים רבות ממועד עזיבתו את הנכס ועד להגשת התביעה נגרם לו נזק ראייתי, מאחר ולא מצויים ברשותו מסמכים ממועד זה. החוב, בגינו הוא נתבע מתייחס לתקופה החל מאפריל 1999 ועד מרץ 2006, בעוד הוא, כלל לא התגורר בענתא ולפיכך הוא לא קיבל שירותי חשמל מהנתבעת, מאז שנת 1995. לראיה הגיש הנתבע, הסכמי שכירות לנכסים בהם הוא התגורר בשנים נשוא התביעה ואת חשבונות החשמל על שמו בגין צריכת חשמל על ידו בנכסים אלו.

6. לעניין חשבונות החשמל טען הנתבע, כי הם אינם אמינים ואינם משקפים נכוחה את אורח חייה של משפחה רגילה ואינם בגדר צריכת חשמל סבירה. בנוסף, השינויים המשמעותיים בצריכת החשמל, כפי שעולה מדיווחי התובעת, אינם סבירים בנסיבות העניין ואין לקבלם ויתכן ומדובר בצריכה שאינה של לקוח פרטי. התובעת, התרשלה לטענת הנתבע בכך שסיפקה חשמל במשך שנתיים, מבלי לבצע קריאת מונה כלשהי בתקופה זו ויש להטיל ספק באמינות הקריאות שנרשמו על ידה והוגשו בתמיכה לתביעה.

7. העד מר סלים ווערי, מנהל מחלקת הגביה של התובעת העיד, כי כבר בראשית שנות ה-80 חתם הנתבע על הסכם למתן שירותי חשמל עם הנתבעת (עמ' 8 שורות 6-5). לעניין פרטי מבקש השירות בהסכם העיד, כי תעודת הזיהוי הינה 94682023, אף שת.ז. של הנתבע היא 080793284. כשנשאל העד, האם אל חאג' חסאן חתום על ההסכם השיב, כי הכיתוב אינו ברור דיו וכי אין לו תשובה מי חתם עליו (עמ' 8 שורות 27-24). הוסיף ואמר העד, כי נכון לתקופות הרלוונטיות לתביעה הנוהג היה לבצע קריאת מונה בכל חודשיים, בעוד כיום, קריאה נעשית אחת לחודש ( עמ' 9 שורות 7-6). לדבריו, הנתבעת מנתקת חשמל לצרכן, המפגר בתשלום החיוב החודשי לאחר 6 חודשים, אך קיימים מקרים כדוגמת הנתבע, בהם לא ניתן לנתק את חיבור החשמל היות ואי אפשר היה להיכנס פיסית לנכס, ללא אישור הבעלים, מאחר ובפתח הנכס מצויה דלת גדולה, המונעת כניסה אליו (עמ' 9 שורות 18-17). בנוסף, במידה ומנתקים צרכן, קיימת דרך להתחבר באופן בלתי חוקי כפי שקורה בענתא, כדבר שבשגרה.

8. לעניין חוסר האחידות בקריאות המונה ע"ש הנתבע, ברישום הפרשים גדולים בין החיובים, העיד מר ווערי כי הואיל ולא תמיד ניתן לקרוא את המונה, ניתנת לעיתים רק הערכה, כפי שיתכן שנעשה הדבר ברשומה ת/1. לדברי העד, בסמוך לקראת מונה, ישנה עמודה שהסימון 2 בה, מהווה קריאת מונה בפועל, לעומת הסימון 5, המהווה הערכה בדבר צריכה (עמ' 10 שורה 11).

9. הנתבע העיד, כי הוא הבעלים של הנכס בענתא (עמ' 14 שורה 11), אך מאז שנת 1995 הוא עזב את הנכס ואת השכונה ואין לו כל קשר לנכס (עמ' 12 שורות 28-23). לפי עדותו שעשתה עלי רושם מהימן, עקב שרותו במשטרה שרפו לו הנכס ומשרד הבטחון, העביר את כל משפחתו לשכונה אחרת. לדבריו, עקב השריפה בנכס לא היה שעון לקריאת מונה החשמל ורק בשנת 2007 הותקן מונה, בעת שילדיו הבגירים, עברו להתגורר בנכס (עמ' 18 שורה 14). החל משנת 1997 ועד לחזרת ילדיו לנכס, הבית היה סגור בהיותו הרוס לגמרי (עמ' 14 שורה 16). מונה החשמל, חובר בשנית רק בחודש פברואר 2007, לפי החלטת בית המשפט ומי שאחראי לתשלום החשבונות הוא בנו (עמ' 15 שורה 9).

10. לעניין עצם צריכת החשמל העיד הנתבע, כי הוא לא יודע מי צרך את החשמל משנת 1999 (עמ' 15 שורה 11) ומיקום השעון/ המונה, הוא מחוץ לביתו ולא בתוך הבית, בניגוד לטענת העד מטעם התובעת (עמ' 15 שורה 13). על אופן החיבורים לחשמל, לא ידע הנתבע לומר דבר מאחר והוא מנוע לדבריו, מלהגיע למקום לפי הוראות משרד הבטחון (עמ' 15 שורה 25). בה בשעה הנתבע העיד, כי ממידע שמסרו לו ילדיו, קיים בנכס חיבור לחשמל. בנוסף העיד הנתבע, כי קיים מונה על שמו בנגרייה הסמוכה וכי ילדיו, משלמים את חשבונות החשמל עבור הנגרייה.

11. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע, כי הוא מזהה את חתימתו על החוזה שנחתם בינו לבין התובעת, אך הוא אינו יודע מי מילא את הפרטים בחוזה (עמ' 17 שורה 11). לעניין מועד התקנת השעון העיד, כי הוא התקין שעון החל משנת 1982. לדבריו, היו לו בביתו בענתא שני שעוני חשמל, אך לא ידוע לו אם שניהם היו בבית שנשרף, או שמא בבניה החדשה לאחר השריפה, בעת שילדיו הרכיבו בשמו שעון נוסף והוא חתם להם על כך. כך גם העיד הנתבע, כי יש לו בית נוסף בענתא ובו מותקן שעון חשמל נוסף. לעניין שינוי שם הצרכן בנכס בענתא השיב הנתבע, כי הוא ביקש לשנות את שם בעל המונה, אך לא היה שעון בנכס ובקשתו לא נענתה (עמ' 15 שורה 7) . לדבריו, התובעת סרבה להחלפת שם הצרכן, הואיל והיתר הבניה לנכס, שנבנה מחדש לאחר השריפה, הוא על שמו (עמ' 18 שורות 13-5).

12. ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי אין מחלוקת כי הנתבע הינו בעל הנכס ובעל עניין שיהיה בנכס חשמל, זאת ניתן ללמוד מבקשתו שלא ינותק החשמל ולאור עדותו כי ילדיו הגישו בקשה להתקנת מונה בשמו (עמ' 19 שורות 4-1). עוד נטען, כי הנתבע או מי מטעמו, מתחברים לרשת החשמל באופן עצמאי וללא הסכמת התובעת וכי הנתבע לא הוכיח שהוא משלם חשמל, עבור מונה אחר משלא הגיש קבלות בנידון. בנוסף, הנתבע לא הוכיח בראיה כלשהי כי הוא מנוע מלהיכנס לשטחי B ו-C כניטען על ידו. לפיכך, בדין התביעה הוגשה ואין באפשרות התובעת, לתבוע אדם אחר בגין מתן שירותי חשמל לנכס החל משנת 1999, הואיל והנתבע הבעלים עליו ורשום אצלה כצרכן. זאת ועוד, הנתבע פעל בחוסר תום לב, הואיל ולא הגיש בקשה לשנות את שם הצרכן על שם אחר ולא הודיע לה על מגורי אדם אחר בנכס.

13. בסיכומיו טען ב"כ הנתבע, כי הנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע ונטל הבאת הראיה להוכחת חבותו של הנתבע, מאחר והיא ולא הוכיחה שהנתבע הינו לקוח שלה וחתום על הסכם עימה. הנתבעת, לא עמדה גם בנטל להוכיח את אומדן החיובים לצריכת החשמל, שהיא טוענת בגינם. היה על הנתבעת, להביא את הראיה הטובה ביותר להוכחת חיובי החשמל באמצעות חשבונות פרטניים עבור כל תקופה ותקופה. במקום זאת, הנתבעת צרפה שלא כדין, מסמך, המוכחש כשלעצמו, של תמצית חשבונות שאינו קביל. המסמך, לוקה בחוסר מהימנות, בין השאר בהיעדר רצף במועדי קריאות המונה בו ובשל שיעור התשלום, שאינו פרופורציונלי בין קריאה לקריאה. הנתבעת, לא דאגה גם להביא לעדות את קוראי המונה, על מנת להוכיח את גירסתה כי היו קריאות מונה. בנוסף ניטען, כי ההסכם הראשון אינו בחתימת הנתבע ואילו בהסכם השני, מדובר בצרכן חדש. יתירה מכך, אם הנתבע הינו צרכן כבר משנת 1982צריך להיות הסכם עם "צרכן קיים" ולא כפי שנעשה בפועל בהסכם השני. לפיכך, אין לחייבו בגין שימוש בחשמל ע"י אחרים.

מסקנות:

14. אין חולק, כי הנתבע הוא בעל הנכס ושמו רשום בהסכם שנחתם עם התובעת (נספח א' לכתב התביעה). יחד עם זאת, בשים לב לעדותו של נציג התובעת מר סלים ועארי ולעדותו של הנתבע, לא הוכח כי הנתבע חתום על הסכם זה ונימצא כי מספר הזיהוי הרשום על גבי ההסכם, אינו מס' הזיהוי של הנתבע. לפיכך, משקלו הראייתי של ההסכם להזמנת השירות הוא נמוך ואין בו כדי להעיד על אחריותו של הנתבע על המונה. למרות זאת, הנתבע העיד כי הוא נקשר בהתחייבות חוזית עם התובעת בשנת 1982. בחקירתו הנגדית, משהוצג לו המסמך המקורי הנוסף, אישר הנתבע כי הוא חתם על החוזה מיום 2.7.95, אף שלא ידע לומר מי מילא את פרטיו בחוזה (עמ' 17 שורה 11).

15. לפיכך אני קובעת, כי הוכח כי בשנת 1995 נחתם חוזה בין התובעת לנתבע לאספקת חשמל לנכס. על כן, הנתבע הוא הצרכן הרשום בנכס ואחראי על הצריכה, ככל שיוכח שנצרכה כדין ע"י הנתבע או ע"י מי מטעמו משנה זו ואילך.

16. יחד עם זאת, אני מקבלת את טענתו המקדמית של הנתבע להתיישנות. זאת, ביחס למועדי החיובים נשוא התביעה, הנוגעים לצריכת חשמל לפני 1.2.00, הואיל ומרוץ ההתיישנות הופסק במועד הגשת התביעה בתחילת חודש פברואר 2007.

17. לעניין נוכחות הנתבע בנכס, הנתבע העיד והגיש מסמכים, המעידים לכאורה על כך כי החל משנת 1995 הוא אינו מתגורר עוד בנכס. התרשמתי מעדותו כי הדבר נבע מסיבות בטחוניות ומגוריו היו בשכירות מאז ואילך בשכונת וואדי ג'אוז באלטור ובשועפט. הנתבע, הגיש אישור בדבר תשלומיו לעירייה, עבור אגרת שירותים נוספים לשנים 2000-2001 לפיהם, כתובתו בואדי ג'וז. בנוסף, הגיש הנתבע מסמכים (שאינם מתורגמים) המעידים לדבריו על כך שהוא שילם חשבונות חשמל, בנכסים שהיו ברשותו בשכונות אלו והדברים, לא הוכחשו ע"י התובעת.

18. בהיעדר ראיה לסתור, אני מקבלת את עדותו של הנתבע כי החל משנת 1995 הוא אינו המחזיק בפועל בנכס, למרות היותו הבעלים עליו. כך גם לא נסתרה עדותו של הנתבע כי הנכס היה שומם עד לשנת 2007, בעת שילדיו חזרו להתגורר בו לאחר בנייתו מחדש באישורו של הנתבע, בשנת 2007. בהתאם לכך ועל פי בקשת הנתבע, חובר מונה מחדש לנכס בחודש 2/07 והוא אחראי לצריכת החשמל בנכס אף שילדיו הם המתגוררים שם, בהיותו הצרכן של התובעת.

בחינת חשבונות החשמל:

19. לפי סעיף 17(ג) בתנאי האספקה של הנתבעת (בהתאם למסמך המתורגם לעברית, שהוגש ע"י התובעת , להלן - "תנאי האספקה"), עמדה לנתבעת הזכות לנתק את זרם החשמל, באם הנכס סגור למעלה מחודשיים ואם אין אפשרות לקרוא את המונה. סעיף 17(ד) לתנאי האספקה קובע, כי במידה ואין פרעון חשבונות למעלה מ-14 יום מהגשתו, עומדת לתובעת הזכות לנתק את החשמל.

20. מנהל מחלקת הגביה של הנתבעת העיד, כי המדיניות בפועל היא שמנתקים צרכן אחרי 6 חודשים במידה וצרכן לא פרע את חובו, למעט היכן שהדבר אינו אפשרי מבחינה טכנית (עמ' 9 שורות 18-17). מעיון ברשימה ת/1 עולה כי החל מדצבמר 2001 ועד ספטבמר 2005, היו קריאות מונה בנכס. זאת בהתאם לסימון 2, בעמודה שהינו קריאת מונה בפועל לעומת הסימון 5, שהינו הערכה (עמ' 10 שורה 11). לפיכך, אני דוחה את גירסת העד מר וועארי, כי הרישום אינו אמיתי ומדובר בהערכה בלבד מאחר ולא ניתן היה לקרוא את המונה (עמ' 10 שורה 8). בנסיבות אלו, משהוכח כי ניתן היה לקרוא את המונה, ברי כי ניתן היה גם להביא לניתוק החשמל בנכס. בכך, היתה התובעת מצמצמת את נזקיה הנטענים ומונעת את ההכבדה לנתבע אשר לא קיבל לידיו את החשבונות לפרקי זמן ארוכים, בהיעדר רישום של קריאות המונה למרות חובת התובעת לדאוג לכך. מעבר לכך, עולה תמיהה בנוגע להתנהגות התובעת, אשר במשך שנתיים המשיכה לספק חשמל לנכס, ללא כל קריאת מונה או בדיקה כלשהי של הצריכה, לשיטתה החל ממרץ 2002 ועד אוקטובר 2004. נציג התובעת הצהיר כי במועדים אלו, נירשם מונה החשמל אצלה כ"לא מחובר". לפיכך, בדיקה שגרתית של התובעת בנכס כפי שמצופה ממנה לעשות, היתה מביאה להתראה על בעיה בנדון ומונעת המשך צריכה.

21. בכל אלה , יש כדי לתמוך בטענת הנתבע כי לא היו מגורים בנכס בתקופות אלו ועד לשנת 2007 . לפיכך, סביר אכן להניח כי בוצע חיבור בלתי חוקי, שלא ע"י הנתבע או מי מטעמו בהיעדר מגורים שלהם שם. יתירה מכך, אם אכן הנכס לא היה שומם, סביר להניח כי היה עולה בידי קוראי המונים להיכנס לנכס, בפרט כאשר לא הוכח ע"י מי מקוראי המונים כי נעשו ניסיונות להיכנס לנכס אשר כשלו, או על כך שהנכס היה בשימוש ולא הרוס ושומם, כגירסת הנתבע.

22. בהחלטתי מיום 23.1.08 איפשרתי לתובעת להשלים את ראיותיה בהגשת תצהיר של קוראי המונים או לדאוג להתייצבות העובדים לצורך מתן עדות. התובעת, לא עשתה כן. חזקה עליה, שהיתה דואגת להביא את ראיותיה בנידון אילו הללו עמדו לטובתה. לפיכך, נותרו תהיות בנוגע לרישומי קריאות המונה ולשאלת היעדר רצף של קריאות, אשר יש בהם כדי לערער על מהימנות הרישומים. זאת בפרט בהתייחס לצריכה בשיעור שאינו תואם לצריכה בבית מגורים (פער בין עמודה 134 ו-118 בת/1). צריכה, אשר יפים לגביה דברי העד מטעם התובעת, דווקא, כי יש מקרים של גניבת חשמל וחיבור לא חוקי לחשמל, בפרט בענתא.

23. לאור הראיות שהובאו בפני מטעם הנתבע והיעדר ראיה לסתור מטעם התובעת, אני קובעת כי הוכחה אחריותו של הנתבע למונה ולצריכת החשמל בנכס שבבעלותו, היא החל מחודש פברואר 2007, המועד בו הותקן המונה וילדיו של הנתבע עברו להתגורר בו לאחר שהנכס נעזב קודם לכן בשנת 1997 (עמ' 14 שורות 17-13).

24. לפיכך, דין התביעה להידחות.

25. בקביעתי לעיל, אין כדי לשלול את טענת התובעת, כי היה חיבור לא חוקי לנכס אך לא הוכח כי הדבר נעשה ע"י הנתבע או מי מטעמו. אין לתובעת להלין בנידון על הנתבע , לנוכח מחדליה בהימנעה מניתוק חשמל בפרק זמן ארוך, אף שלא שולמו החשבונות ובהימנעה מביקורים תכופים של נציגיה בנכס לאחר הניתוק, על מנת למנוע חיבור לא חוקי בפרט משהוכח כי היתה גישה למונה משלא ניסתרה עדות הנתבע בנידון. אילו פעלה התובעת בנמרצות במועד, היה עולה בידה לצמצם את נזקיה, בפרט לנוכח הצריכה בתקופות שונות, בכמויות שאינן מתאימות לצריכה לבית מגורים. הדבר גם המתיישב עם עדות העד מטעם התובעת, כי לא אחת מתגלים מקרים של גניבת חשמל וחיבור לא חוקי. בהיעדר ראיה על מגורים בנכס בתקופות אלו, סביר אכן להניח כי הצריכה היתה בשל חיבור לא חוקי או גניבת חשמל מהנכס. יתירה מכך, אילו פעלה התובעת במעקב רצוף אחר צריכת החשמל, סביר שניתן היה לאתר את מי שהתחבר בחיבור לא חוקי לחשמל, או עשה שימוש בחשמל בפועל.

26. לאור החלטתי לפיה חובר החשמל לביתו של הנתבע , חובה על הנתבע לשלם את חשבונות החשמל החל מחודש פברואר 2007. חיובים אלו, אינם בגידרה של התביעה שבפני, אך משנעתרתי לבקשת הנתבע והוריתי על חיבור החשמל , על הנתבע לדאוג לביצוע התשלומים ממועד החיבור, משקבעתי כי הנתבע אחראי למונה החדש, בהיותו בעל הנכס והצרכן של התובעת.

27. הנתבע לא הוכיח כי ביקש לנתק את החשמל בעת עזיבתו את הנכס כדרישת סעיף 18 לתנאי האספקה, אף שהיה עליו לעשות כן. בכך לא דאג הנתבע להקטנת נזקי התובעת. לפיכך, אין צו להוצאות.

28. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ---בהיעדר הצדדים.