ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאירס לוי נגד רמות שפירא ואח' :

1


בתי-המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 001516/07

לפני:

כבוד השופטת ענת זינגר

תאריך:

12/05/2009

בעניין:

מאירס לוי

ע"י ב"כ

אהרון שטכלברג ואח'

התובע

נ ג ד

1. רמות שפירא (1998) בע"מ

2. מנורה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ

יריב מדר ואח'

הנתבעות

פסק דין

1. בפני תביעה בעניין אירוע מיום 28.10.03, במסגרתו נפגע התובע שהינו יליד 24.11.86.

במועד הרלוונטי עבד התובע אצל רמות שפירא (1989) בע"מ, המפעילה מוסד חינוכי במושב בית מאיר (להלן: הנתבעת). הנתבעת הייתה מבוטחת באותה עת ע"י מנורה חברה לביטוח בע"מ, היא הנתבעת 2.

גרסת התביעה:

2. התובע טוען בתביעתו כי בהוראת מר מאיר ועקנין, שהיה אחראי עליו במהלך העבודה, הוא ניסר עץ בשטח המוסד. תוך כדי הניסור נפל ענף מהעץ המנוסר על עץ זית סמוך, בגובה של כ- 4 מטר. התובע נדרש ע"י מר ועקנין, לטפס על עץ הזית כדי לחתוך את הגדם שנפל ולהסיר מעל עץ הזית את הענף הסורר. תוך כדי ניסור, כאשר התובע עומד על עץ הזית ורגליו בגובה של כ- 2.5 מ' מהאדמה, החליק התובע מעץ הזית.

עת שהתובע נופל והוא מנסה להיאחז ב"קרש הצלה", ננעץ בצווארו וחדר לעומק הצוואר - ענף באורך של כ- 10 ס"מ ובקוטר הדומה לקוטר עפרון.

3. כשהגיע התובע לאדמה הוא שלף באופן אינסטינקטיבי את הענף מגרונו ומר ועקנין סייע בחבישתו. לטענת התובע, רק מאוחר יותר התיר לו מר ועקנין לפנות לעזרה רפואית וזאת רק לאחר דרישה נמרצת מצידו. בקופת חולים קיבל התובע טיפול ראשוני ואובחן כסובל מחדירת עצם זר בצווארו ומקום הפגיעה נחבש, בשחרורו הומלץ לו להמשיך בביקורת ומעקב רפואי לרבות החלפת התחבושות.

כחצי שנה לאחר המקרה, במהלך ביקורת נתגלתה חתיכת עצם זר בצווארו, בוצעה כריתה ע"י חתך ותפירת המקום. התובע נזקק לכ- 7 זריקות במקום הפגיעה ולטענתו מעבר לעובדה שנותרה צלקת מכוערת באזור קדמי של הגרון, זו גם גורמת לגירוי, בעיקר בעת מאמץ.

4. התובע טען בתביעתו, כי יש להטיל על הנתבעות את האחריות לנזקיו וכי יש להעביר את נטל הראיה בשל התקיימות "דבר מסוכן" וכי חל כלל "הדבר מעיד על עצמו", שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). עוד נטען לרשלנות הנתבעת משלא סיפקה לתובע סולם או אמצעי טיפוס בטוח אחר ודרשה ממנו ביצוע מטלה שאינה תואמת את גילו, תוך שהתובע הועמד בסיכון מיותר. התובע לא הוזהר באשר לסכנות הכרוכות בעבודה ולא ניתן לו ציוד מגן. נטען כי לא סופק ציוד מתאים לעזרה ראשונה, לא הונהגו שיטות עבודה בטוחות ולא ננקטה מידת הזהירות המצופה ממעביד. התובע טען גם להפרת חובות חקוקות (ר' סעיפים 8 ו- 9 לתביעה).

5. התביעה נתמכה בחוות דעתו של ד"ר רוסו, אשר קבע כי בגין הצלקת שנותרה, אשר אף גורמת לגירוד קשה, יש לקבוע לתובע 10% נכות לצמיתות, בהתאם לסעיף 75(2)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956. (להלן:"תקנות הנכות בעבודה").

גרסת ההגנה:

6. כתב ההגנה שהוגש הינו כללי למדי, ברם - במסגרת תחשיבי נזק טענו הנתבעים כי התובע התבקש לנסר ענף מעץ זית עתיק יומין וכי לצורך ביצוע העבודה ניתנו לתובע הכלים המתאימים ובין השאר סולם. התובע טיפס על הסולם אך בחר שלא לעבוד כאשר הוא עומד עליו אלא לטפס על הענף אשר הוא אמור לכרות.

נטען כי כל בר דעת מבין שאם יושבים או נשענים על הענף אותו כורתים - נופלים, וממילא אף אם יקבע כי יש להטיל אחריות על הנתבעות, יש להטיל על התובע אשם תורם בגובה 100% או בשיעור דומה.

7. הנתבעת תמכה הגנתה בחוות דעתו של ד"ר שטרנברג אשר ציין את ההוצאה המאוחרת של כפיס העץ וכן את תגובת הצלקת להזרקות מקומיות של סטרואידים. עם זאת סבר כי מאז ניתנה חוות דעתו של ד"ר רוסו, מעל לשנה לפני כן, חל שיפור במצב הצלקת ומצבה כבר סופי. המומחה סבר כי בגין הפגם בעור יש לקבוע 5% נכות, בהתאם לאותו סעיף לתוספת לתקנות הנכות בעבודה, אך במחציתו. המומחה סבר שעקב מיקום הפגיעה, איכות הצלקת והעור שנפגע אין מקום לביצוע שחזור כירורגי כלשהו.

יצוין כי בחוות הדעת נקבע שהצלקת אינה רגישה למישוש. באשר לטענה כי הצלקת מגרדת אין המומחה מתייחס לטענה מעבר לציון העובדה שהתובע מתלונן על כך.

8. הנתבעת טענה כי מכל מקום, לא מדובר בפציעה משמעותית שכן התובע נפצע ביום שלישי ושב לעבודה סדירה כבר ביום ראשון הסמוך, לאחר מכן. זאת כאשר עסקינן ממילא בעובד יומי אשר נקרא לעבודה על בסיס הצורך. נטען עוד, כי כעבור כחודשיים עזב התובע את עבודתו אצל הנתבעת, מאחר שמצא עבודה רווחית יותר.

הראיות:

9. מעבר לתצהיר התובע הוגש מטעמו גם תצהיר של מר שהדי ברהום שעבד אף הוא אצל הנתבעת ונכח בעת האירוע, מנגד העיד מר ועקנין מנהל התחזוקה אצל הנתבעת.

עדות התובע ועדות מר ועקנין נשמעו ביום 16.2.09, מר ברהום לא התייצב לחקירה כאשר לטענת התובע לא היה ניתן לאתרו. (ר' להלן בסעיף 33).

עדות התובע:

10. התובע ציין בתצהירו - כי לאחר שמספר עובדים והוא בכללם, התחילו בחיתוך עץ אחר, נפל החלק המנוסר מאותו העץ, על עץ הזית הסמוך. "חתכנו אותו ל"פרוסות" וחלק ממנו נותר על ראש עץ הזית" (ר' סעיף 4 לתצהיר). בהוראת מר ועקנין, נדרש התובע לטפס על עץ הזית, שהיה בגובה של 4-5 מ' ולהסיר את אותו חלק. לקראת סיום ביצוע המטלה נותר חלק מהעץ שנפל, כשהוא אחוז בענפים הדקים של עץ הזית. כאשר ניסה התובע לשחרר את חלק העץ הכרות מענפי עץ הזית, נפל העץ הכרות ארצה ונענע את ענפי עץ הזית. מזעזוע ענפי עץ הזית, איבד התובע את שיווי משקלו ונפל ארצה.

11. לטענת התובע עובר לנפילה היו רגליו בגובה של כ- 3 מ' לפחות מפני האדמה (ר' סעיף 8 לתצהיר). במהלך הנפילה ותוך כדי ניסיונותיו להיאחז בענף, ננעץ בצווארו ענף באורך של כ- 10 ס"מ, בקוטר הדומה לזה של עפרון. כשהגיע ארצה שלף אינסטינקטיבית את הענף מצווארו. לטענת התובע, מר ועקנין עזר לחבוש את הפצע אך לא הציע עזרה רפואית ורק כשעה וחצי לאחר מכן, בעקבות דרישה נמרצת מצידו, לקח אותו אל המרפאה שבישוב טלז-סטון הסמוך, שם נחבש הפצע והומלץ על המשך מעקב רפואי והחלפת התחבושות.

12. כאשר נותרה במקום נפיחות וגרד והתובע סבל מתחושה של גוש בצוואר, הוא הופנה למומחה לכירורגיה פלסטית, שמצא עצם זר מתחת לצלקת. במאי 2004 עבר התובע ניתוח בהרדמה מקומית להוצאתו ולאחר מכן טופל בזריקות במקום.

באפריל 2005 התגייס התובע לשירות סדיר וכחצי שנה לאחר הגיוס, החלה הצלקת לתפוח מחדש, למרות הניתוח. התובע הופנה לכירורג פלסטי וטופל בחמש זריקות סטרואידים (קורטיקואידים). האחת לפני השירות וארבע במהלכו. לטענתו, הזריקות היו כואבות וגרמו לנפיחות מקומית במשך מספר ימים.

13. מאחר והתובע שירת כלוחם, מוסיף התובע ומבהיר בתצהירו כי עקב רצונו בשירות קרבי הסתיר את הפציעה. במחצית השנה האחרונה לשירותו, עקב בעיות ברכיים, שאינן נוגעות לתאונה נשוא תביעה זו, עבר לשמש כנהג.

לטענתו במהלך כל השירות השתדל להימנע מפעילות מאומצת שיש בעקבותיה הזעה וכן מפעילות הגורמת להתנשפות, שכן אלה גורמות לגירוי קשה של המקום ולסבל.

14. התובע הבהיר עוד כי בהיותו בן למשפחה חרדית, שקשריו עם משפחתו אינם אמיצים, הוא הוכר כחייל בודד, התגורר לבדו והיה צריך לממן שכירות דירה. במהלך חופשותיו הצבאיות, אחת לשבועיים - שלושה, עבד בפאבים וזאת בעיקר כמלצר או כסלקטור - מאבטח. לדבריו, את ההזרקות ניתב ליציאותיו מהצבא וזאת כדי לא להעמיס על חבריו לשירות, ברם לאחר זריקה היה מנוע מעבודה למשך מספר ימים וזאת הן בשל התחושה הקשה והן בשל המראה האסתטי הדוחה, אשר אינו מאפשר מתן שירות ללקוחות.

לטענתו בגין עבודה בזמן חופשה מהצבא היה מקבל סך של כ- 1,000 ₪ ל- 3-4 ימים.

15. התובע טוען בתצהירו, כי נותרה לו צלקת מכוערת ארוכה בולטת לעין ומגרדת, בעלת גוון אדום וכי זו גורמת לגירוי בשעת מאמץ והזעה. לדבריו פגיעה זו מפריעה ומכבידה על חיי היום-יום והפריעה גם בעת השירות הצבאי ובמיוחד בפעילות בחום ובתנאי לחות, המגבירים את הגרד ופוגעים בתפקוד הכללי. לדבריו, הפגיעה מכבידה עליו גם בחיים האזרחיים והוא מקפיד לא להיחשף לשמש, עקב הסבל הכרוך בכך. לטענתו - הפגיעה נראית לאנשים זרים כמאפיינת עבריין והדבר יוצר לו תדמית שלילית, המפריעה ביצירת קשר ראשוני לרבות בקשרי עבודה.

16. לטענת התובע, עקב התאונה הוא נעדר מעבודתו למשך שלושה ימים ולא קיבל שכר, כאשר שכרו באותו מועד עמד על כ- 130 ₪ ליום. עוד נטען כי עקב התאונה היו לו הוצאות רפואיות, הוא נזקק לנסיעות במונית לצורך טיפולים רפואיים ולביקורות, ברם אלה לא נשמרו, למרבה הצער. לדבריו, אף לפני השירות, לאחר הניתוח וההזרקה, הפסיד כ- 4-5 ימי עבודה בשווי של כ- 250 ₪ ליום, עת שעבד ביקבי אפרת שבבית נקופה.

17. מהחקירה הנגדית של התובע - עלה כי הוא החל לעבוד אצל הנתבעת רק כחודש לפני האירוע, בתחילה עבד כשבועיים ברציפות ולאחר מכן - "הייתי עובד יום פה ויום שם, לא משהו קבוע" (עמ' 4 ש' 20). אף לאחר האירוע הוא שב לעבוד אצל הנתבעת, אך בהמשך מצא עבודה משתלמת יותר ביקבי אפרת ועבר לעבוד שם כמחסנאי. ביקבי אפרת עבד באופן קבוע על בסיס משכורת וזאת עד מספר חודשים לפני הגיוס. באותה תקופה למד גם בתיכון ערב בירושלים.

18. באשר לאירוע אמר כי בעבר התבקש לחתוך שיחים אך הייתה זו פעם ראשונה שהתבקש לעלות ולנסר עצים. התובע לא הכחיש שהיה במקום סולם, אך טען כי המקום שאליו היה צריך להגיע לא היה נגיש עם סולם (ר' עמ' 5 ש' 26-29). התובע טען כי הסולם היה ליד העץ הסמוך לעץ הזית, ממנו נפגע. כאשר התבקש להוריד את הענף, שנפל מאותו עץ על עץ הזית, לא נעזר בסולם אלא טיפס על העץ עצמו. כשנשאל אם ישב על הענף אמר: "חלק מהזמן ישבתי כדי לנוח וחלק עמדתי". לדבריו היה שם כ- 20 דקות עד חצי שעה ובכל אותה העת מר ועקנין היה במקום ונתן הוראות (ר' עמ' 6).

19. באשר לגדם העץ הסמוך שנחתך אמר, כי אף שרואים בתמונה שהוצגה שזה עבה - בחלקו העליון היו ענפיו יותר דקים ואלה נפלו על עץ הזית, באופן שהיה ניתן לנסרם ידנית.

לטענתו, עד לנפילתו הספיק לבצע כ- 2-3 ניסורים כאשר הוא החזיק בעת הניסור בענפים אקראיים. הנפילה הייתה בניסור השלישי או הרביעי. (ר' עמ' 7 ש' 2-4).

עוד טען כי הענפים שנפלו על עץ הזית הגיעו גם למרכז העץ, למקום אליו כאמור לא הייתה נגישות באמצעות סולם, אם כי היה ניתן להגיע לשם באמצעות מנוף. התובע ציין עוד כי היה ניתן לחתוך את העץ הסמוך, באופן שענפיו לא ייפלו על עץ הזית (ר' עמ' 6-7). לטענתו עת ניסר את אחד הענפים האחרונים, גרם הדבר לזעזוע של כל הענפים ולכן החליק מהענף עליו עמד. כאמור, לטענתו רגליו היו בגובה של כ 2-3 מטר. (ר' עמ' 8 ש' 3).

20. בתחילה דיבר על כך שנכנס לו מעין קיסם אך מיד תיקן עצמו ואמר כי היה מדובר בענף בעובי של עיפרון ובאורך של 10 ס"מ. לאחר ששלף הענף ושטף המקום, מר ועקנין הביא לו תחבושת, אך לא הפנה אותו לטיפול מיידי.

בתצהירו טען כי רק לאחר כשעה וחצי הופנה לטיפול רפואי, ברם נספח ג' לתצהירו לימד כי התקבל במרפאה כבר בשעה 10:02, בעוד האירוע היה בשעה 9:00 וזמן הנסיעה ממקום האירוע עד למרפאה הוא כ- 20 דקות. כשהופנה לכך שהדבר מלמד שיצא כחצי שעה לאחר האירוע (זמן שמן הסתם נדרש לשטיפה, לחבישה ולהתארגנות ליציאה), הסכים כי ייתכן שדובר בפחות זמן, אך עדיין עמד על כך שזה היה פרק זמן ממושך. (ר' בשולי עמ' 8).

21. מהעדות עלה כי במרפאה נעשה רק ניקוי וחבישה והוא התבקש לבוא להחלפת החבישות. באשר למועד בו חזר לעבודה אישר בתחילה כי לא בא למחרת, מאחר ולא נקרא לעבוד, אך מיידית חזר בו ואמר: "בעצם באותה תקופה עבדתי רצוף, הייתי ביום מחלה". (ר' עמ' 9 ש' 9). העד אמר כי נפצע ביום רביעי והסכים שחזר לעבודה כבר ביום ראשון והמשיך באותו סוג עבודה שעשה קודם (ר' עמ' 9 ש' 11). מיום 1.1.04 החל לעבוד ביקבי אפרת, כאחראי על צוות עובדים, שהכינו משלוחי יין לפי הזמנות. הוא קיבל עבודה זו באמצעות היכרות אישית.

22. על אף הפגיעה ועל אף טענות התובע לגביה, עלה כי הוא גויס עם פרופיל 97 (ר' עמ' 9 ש' 30) וליחידה קרבית, במסגרתה היה 4 חודשים בטירונות קרבית ולאחר מכן חודשיים באימון מתקדם. הטירונות הייתה באדם והאימון המתקדם בבקעת הירדן.

שלב האימון היה באוגוסט, כלומר במועד אשר אין מחלוקת כי חם בבקעת הירדן. באשר לטענה בתצהירו, כי במהלך כל השירות השתדל להימנע מפעילות מאומצת, הגורמת להזעה והתנשפות (ר' עמ' 12), טען כי היו לו פטורים מחלק מהתרגילים וכן מריצות שיש בהן מאמץ מיותר.

על אף שטען כי הפטורים היו רק על הפגיעה "בעקרון" (ר' עמ' 10 ש' 14), כשנשאל האם אלה לא נבעו מבעיות בברכיים, הודה כי חלק מהפטורים היו עקב בעיות ברכיים, אך טען כי הבעיות האחרונות נולדו בשלב יותר מאוחר (ר' עמ' 10 ש' 17).

23. התובע טען בחקירתו כי הזריקות שקיבל השביתו אותו במשך יומיים שלושה "לא מכל פעילות אלא מאומצת" (ר' עמ' 10 ש' 21). התובע ציין עוד כי את הזריקות ביצע ביציאות מהצבא, ברם לא השיב לשאלה באיזה שלב של המסלול אלו בוצעו. רק לאחר שמועדי הזריקות הוקראו בפניו - הודה כי אלה היו בשלב של אימון מתקדם ובשלב של הקו. התובע טען כי גם אז, על אף שעדיין לא הוכר בחייל בודד, נהג לעבוד בסופי שבוע ביציאות.

במהלך העדות עלה כי התובע היה במהלך שירותו פעמיים במעצר ובכלא וכן עלה כי לפחות פעם אחת שוחרר מהמעצר, כדי לקבל את הזריקה. כחצי שנה עד שמונה חודשים לפני תום שירותו הפך להיות נהג על רקע בקשתו להפסיק להיות לוחם. (ר' עמ' 11)

24. התובע הסכים כי חוץ מהפעמים בהן נדרש לזריקות, למעשה לא התלונן על הפגיעה מהתאונה אלא תלונותיו בנושאי בריאות נגעו לבעיות ברכיים מהן סבל. (ר' עמ' 11).

עוד הסכים שבמסמכים שהוצגו לו אין תלונות על הצלקת אך טען כי אולי יש תלונות שכאלה במסמכי הצבא, אותם לא ראה (ר' עמ' 12 ש' 12-15). במהלך העדות היה ניתן להתרשם מהצלקת באופן ישיר ובניגוד לתמונות שצורפו לתצהיר התובע, הצלקת כיום בפועל כמעט ואינה ניכרת לעין והתרשמותי היא כי אין יסוד לחשש שזו תגרום לרתיעה מלשכור את התובע כעובד. כן עלה כי התובע סובל מפצעי גילוח שהם ניכרים משמעותית יותר מהצלקת והתובע אף הודה כי התלונן על בעיה זו (ר' עמ' 12 ש' 18-21). באשר לטענת ב"כ התובע - כי הצלקת לא הייתה ניכרת בעת הדיון מאחר ודובר בעונת החורף אציין מנגד, כי הדיון התקיים בקומה גבוהה כאשר במועד הדיון לא הייתה אליה נגישות במעלית, וחרף ההזעה והמאמץ הכרוכים בהגעה לאותה קומה, לא ניכר כל גירוד או התנפחות של הצלקת.

25. התובע שוחרר במאי 2008, היה בטיול בדרום אפריקה כחודשיים ומאז החל לעבוד בפאב כ- 10-12 שעות עבודה, מרביתן בשעות הערב והלילה. התובע עובד בסופי שבוע ולפעמים גם בערבים באמצע השבוע והוא עסוק בהשלמת בגרויות, כדי שיוכל לפנות ללימודים באוניברסיטה. אציין כבר בשלב זה כי טענות התובע באשר להכבדת הצלקת עליו ביום יום לא היו משכנעות. ראשית, התובע לא יכל לציין האם קיבל טיפול כלשהו, המאוחר לפברואר 2006. שנית - אף שטען כי עת שהצלקת מתנפחת הוא שם משחות, הוא לא יכל לציין שם של אף אחת מאותן משחות ואמר כי אלה הומלצו לו על ידי חברים. הוא הודה כי מאז השתחרר לא הלך לרופאים - "אבל אני מטפל בזה, לא רופאים רשמיים שיש תיעוד לזה, אני עושה פחות מאמץ אבל אם זה יחמיר אני אלך לרופא" (ר' עמ' 13 ש' 28). העד הודה כי הוא הולך לים, אך טען כי הוא לא שוהה ממושכות בשמש.

עדות מר מאיר ועקנין:

26. מר ועקנין טען בתחילת עדותו כי היה צריך לחתוך ענפים קלים של עץ הזית, במקום היו עוד שני עובדים והתובע התנדב לעלות. לטענתו - לא מדובר בעץ גבוה, אלא עץ של מטר, מטר וחצי ובמקום שהיה צריך לעמוד, גם היו ענפים עבים, כלומר הייתה תמיכה טובה (ר' עמ' 14). העד טען בתחילה כי לא היה ברגע הנפילה אך הבין שהתובע נפל, בגלל שתפס את אותו הענף שהוא חתך (ר' שם, ש' 22: "ברגע הנפילה לא הייתי..."). כאשר הוצגה בפניו טענת התובע כי נדרש לעלות על עץ הזית, עקב ענפים של עץ אחר שנפלו עליו - הכחיש בתחילה, עת אמר: "אין שום עץ סמוך אליו. אולי במרחק אבל לא קרוב". גם לאחר שהוצגה לו תמונה בה רואים את גדם העץ שהיה בסמוך, המשיך לדבוק בעמדתו כי התובע עלה על העץ כדי לחתוך את הענפים של עץ הזית ולא של עץ אחר. העד טען שהיה צריך לחתוך את הענפים של הזית, מאחר ואלה הגיעו לחלונות של אורחים והסתירו וכן מאחר ואי אפשר היה לעבור במשטח של הדשא, בקטע בו הענפי העץ היו נמוכים (ר' עמ' 14, ש' 28-29).

27. לטענתו הוא הציע לתובע סולם אך זה לא היה מעוניין בכך ומכל מקום, דובר בחיתוך במקום נמוך. לטענתו - התובע עמד על העץ כ- 5-10 דקות, טרם לנפילתו. כאשר נשאל היכן היה באותו זמן, בניגוד לדבריו הקודמים כי לא היה בנפילה עצמה, אמר כעת - "יכול להיות שהייתי שם, כי ראיתי שהוא נפל או באתי באותו רגע, אני יודע שהגעתי אליו כשהוא נפל" (ר' עמ' 15 ש' 11-12). העד הטעים כי אין הוא סבור שהייתה מתקבלת תוצאה אחרת אם התובע היה עובד על סולם, למעט אולי הגישה הראשונית למקום אך מאחר ודובר בגזע של מטר - מטר וחצי לא היה קושי לטפס עליו. ובמילותיו: "הגזע בגובה מטר עד מטר וחצי, זה לא משהו רציני לטפס עליו, גם ילדים עולים על העץ הזה, מטפסים עושים נדנדות, המקום הספציפי לא מהווה סכנה". (ר' עמ' 15 ש' 15-16).

28. לטענת מר ועקנין הענף שנתקע היה בגודל של קיסם, אך למרות שרצה לפנות את התובע לחדר מיון התעקש התובע ללכת לביתו בטלז-סטון ואכן לשם הוא הסיע אותו (ר' עמ' 15 ש' 18-20). עלה כי מאז האירוע מר ועקנין פוטר מעבודה אצל הנתבעת, אף שעבד שם מעל ל- 30 שנה. הובהר כי התובע עבד בכל עבודה שהתבקש - צבע, גינון טיפול בתחזוקה והעד אף ציין כי התובע היה עובד טוב. לקראת סוף עדותו הראשית הוסיף לפתע, בניגוד לדבריו הקודמים, כי אולי בכל זאת נפלו ענפים מעץ אחר: "יכול להיות אני לא זוכר", אך עדיין עמד על גרסתו כי הסיבה לעבודה הייתה הורדת ענפים נמוכים (ר' עמ' 16 ש' 9-11).

29. בחקירתו הנגדית ציין כי קיבל שנים רבות לפני כן הדרכה לגבי בטיחות בעבודה אך לאו דווקא לעניין עצים וכן לא קיבל הדרכה לגבי עבודה במקום גבוה, אך די בניסיונו והוא יודע כי סולם צריך להיות בטיחותי ולעמוד יציב. העד הסכים כי לא קיבל הדרכה לגבי גיזום עצים וציין כי לא מדובר בעבודה שגרתית אלא כזו הנדרשת רק כאשר עץ מפריע.

כאשר נשאל אם נתן הדרכה לתובע לפני תחילת העבודה הפנה רק לכך שהציע לתובע סולם והוסיף ואמר כי התובע לא היה מעוניין בכך, מאחר שסבר שהגובה אינו רציני (ר' עמ' 17 ש'12). העד לא זכר את השנה המדויקת של האירוע.

30. היה ניכר כי העד לא דייק בעדותו. כך, מצד אחד, לא זכר כלל שהיה במקום אדם נוסף בשם ברהום וזאת אף שזכר שלפני התובע עלה ויאו הרומני, לחתוך מהעץ. עם זאת, בהתחשב בכך שב"כ התובע ציין בפניו כי נטען שגם מר ברהום היה במקום אמר - "יכול להיות שהוא היה אבל הוא גם חתך את העץ לפני כן, כל אחד חתך קצת כדי שהשני ינוח, לוי היה אחרון" (ר' עמ' 17 ש' 19). בניגוד לדבריו בתחילת העדות, שם אמר שמתוך שלושה עובדים התובע הוא שהתנדב לעלות על העץ, טען בחקירתו הנגדית, כי התובע עלה לאחר עובד אחר שעלה לפניו (העובד הרומני).

העד הסכים כי לא היה ניתן לבצע את העבודה מהקרקע אלא בעמידה על גזע, אך עמד נחרצות על כך שהיו סולמות בסמיכות והתובע לא רצה סולם.

31. בניגוד לעדותו הראשית, בחקירתו הנגדית הסכים שאולי היו על עץ הזית ענפים, עקב חיתוך בעץ סמוך אך אמר שאת העץ הסמוך לא הוריד התובע אלא זו פעולה שנעשתה עם מסור חשמלי (ר' עמ' 19). העד טען כי התובע נפל כשהוא עומד על רגליו וכי עת עמד על העץ, רגליו היו בבסיס טוב. שוב בניגוד לעדותו הראשית (שם כאמור טען שלא היה ברגע הנפילה), טען בחקירה הנגדית נחרצות "בזמן הנפילה הייתי" (ר' עמ' 19 ש' 14) והוסיף וטען כי התובע נפל כשהעץ שחתך בידו.

32. כשנשאל כיצד הוא כביכול זוכר פרטים מסוימים, בעוד לא זכר אף את מר ברהום - בתחילה אמר ברורות "אני מכיר אותו יש לי אותו בפלאפון", אך מיידית משהבין כי היה קושי באיתור אותו העד, אמר באשר למספר הטלפון של מר ברהום "אבל אלה מחליפים על שמאל וימין". עוד אמר שאין לו את המספר עימו מאחר והפלאפון אינו עימו. העד עמד על כך שהתובע סירב להתפנות למיון אלא אמר שילך לרופא שלו, אף שהוא אמר לו כי כדאי ללכת לחדר מיון. (ר' עמ' 20).

עדות מר שאדי ברהום:

33. התובע הגיש במקביל לתצהירו גם תצהיר של מר שאדי ברהום. בהתאם לאותו תצהיר עבד מר ברהום מספר חודשים במוסד רמות שפירא כעובד כללי, בעבודות ניקיון ותחזוקה, יחד עם התובע. מר ברהום העיד כי באחד הימים עבד עם התובע בפיקוחו של אדם בשם מאיר, ששם משפחתו אינו ידוע לו.

לפי המוצהר, הורה מאיר לתובע לעלות על עץ זית, מבלי שניתנו לו סולם או אמצעי בטיחות אחרים ולמעשה מאיר לא הנחה את התובע בשום הוראת בטיחות. נטען, כי לפני הפניה לתובע בקש מאיר ממר ברהום לעלות ומשזה נוכח כי מדובר בטיפוס מסוכן, התחמק בתואנה שהוא אינו יודע לגזום ענפים, שכן הוא רק עובד ניקיון.

התובע עלה על העץ הוריד מספר ענפים, אותם סלק הצידה מר ברהום. לפתע נפל מר לוי מהעץ והעד ראה שגרונו שותת דם.

34. יוער כי בין עדות זו ובין עדות התובע קיימת סתירה מסוימת מאחר והתובע לא חלק על כך שהיה במקום סולם אלא טען שלא היה ניתן להגיע למקום הנדרש בעץ באמצעות סולם.

מכל מקום, עד זה אשר תצהירו נלקח עוד בספטמבר 2006, לא התייצב לחקירה נגדית. התובע טען שמאז שהעד מסר את התצהיר במשרד בא כוחו, הוא לא הצליח לאתרו. הצדדים העלו טענות באשר למשמעות העדר ההתייצבות לעדות ואשם המעסיק שלא ציין פרטים שיאפשרו איתור העד. איני מוצאת מקום להידרש לטענות אלה, שכן די לי לצורך ההכרעה בשני העדים שהתייצבו לחקירה נגדית, אף בהתעלם מהתצהיר הנוסף.

אסתפק בכך שאציין כי אין מקום להסתמך על אותה העדות משזו לא עברה את מבחן החקירה הנגדית, אך מנגד בהתחשב בטענה באשר לקושי באיתור העד ומשמדובר בעובד לשעבר של הנתבעת (אשר פרטיו אמורים להיות בידיה ואף ניתנה לה הזדמנות לפעול לאיתורו) - נראה כי אין מקום במקרה זה להעלות טענה בעניין אי הבאת עד רלוונטי.

הכרעה:

העדויות ואמינותן:

מעבר להערותיי דלעיל אגב הבאת עיקרי העדויות, אוסיף הערות נוספות באשר להתרשמותי מהעדים;

35. עדותו של מר ועקנין באשר לנסיבות העלייה לעץ ונסיבות הנפילה לא הייתה משכנעת;

היה ניכר כי העד אינו זוכר את הפרטים הנוגעים לאירוע, אך חרף זאת הוא מעלה גרסה עובדתית, במקום להודות בהעדר זיכרון ברור.

כך לדוגמא הייתה סתירה בדבריו באשר לשאלה האם היה במקום ברגע הנפילה.

ר' עמ' 14 ש' 22 "ברגע הנפילה לא הייתי", ר' מנגד - עמ' 15 ש' 11 "יכול להיות שהייתי שם, כי ראיתי שהוא נפל, או באתי באותו רגע..." . ר' בהמשך עמ' 15 ש' 6-7, עת טען כי הוא יכול לסמן היכן היו רגלי התובע בעת הנפילה ומאוחר יותר אמר "...אבל בזמן הנפילה הייתי", ר' עמ' 19 ש' 14.

36. כך גם הייתה סתירה בדבריו באשר לאירועים שקדמו לנפילה, האם התובע הוא לבדו עלה מאחר והתנדב בעוד האחרים ממתינים למטה (ר' עמ' 14 ש' 20 :"היו עוד שני עובדים אבל הוא אמר אני אעלה") או שהוא עלה בעקבות אחרים (ר' עמ' 17 ש' 19, שם אגב התייחסות למר ברהום אמר - "יכול להיות שהוא היה אבל גם הוא חתך את העץ לפני כן, כל אחד חתך קצת כדי שהשני ינוח, לוי היה אחרון").

37. על אף שבתחילה טען העד בנחרצות כי מטרת העלייה לעץ לא הייתה להוריד ענפים שנפלו עליו מעץ אחר, אלא להסיר ענפים נמוכים הפוגעים בחלונות דירות סמוכות או המפריעים לעוברים מתחת לעץ ואף טען - "אין שום עץ סמוך אליו, אולי במרחק אבל לא קרוב" (ר' עמ' 14 ש' 25), הוא לפתע אמר בסוף עדותו הראשית ומיוזמתו כי ייתכן שכן נפלו ענפים מעץ אחר ולמעשה הוא אינו זוכר (ר' עמ' 16 ש' 6).

38. בנוסף, לא ניתן לקבל את טענתו כי התובע יכל לעמוד על ענפים טובים ובמקום בו יש תמיכה זאת כאשר בו זמנית הוא טוען שנדרש גיזום של ענפים המגיעים לחלונות הבניין הסמוך ומסתירים את הנשקף מהם.

ניכר מהתמונה שהוצגה כי החלונות מרוחקים מגזע העץ ומהענפים העבים הסמוכים לגזע.

בהתחשב במיקום החלונות ובמיקום הגזע, עבודה לגיזום ענפים המסתירים הנשקף מהחלון, נראה כי אינה ניתנת לביצוע, באמצעות עמידה על ענפים עבים. (ר' תמונת העץ שצורפה כנספח ב' לתצהיר התובע). מהתמונה נראה גם כי לא מדובר בעץ נמוך כנטען ע"י מר ועקנין.

39. לטעמי, גרסת התובע באשר לנסיבות האירוע ואופן התרחשותו, הייתה משכנעת יותר מגרסת הנתבעות שהובאה כאמור באמצעות מר ועקנין, ומעדיפה אני גם את עדות התובע באשר לגובה בו עמד בעת האירוע. בעניין זה, ניתוח הגובה על בסיס התמונה שהוצגה וכפי שעשה ב"כ התובע, באופן מעמיק בסיכומיו, בין השאר, אגב השוואה לבינוי סמוך (ר' שם, בסעיף 8) - יכול להוות תמיכה נוספת לעדות התובע.

(הכול בכפוף לזהירות בה יש לנקוט בהעדר נתונים מדויקים באשר לזווית הצילום, המרחק ממנו נלקחה התמונה וכיו"ב).

40. מקבלת אני את גרסת התובע הן באשר לגובה בו עמד והן באשר לכך שאותו מיקום לא היה נגיש לסולם. מסקנתי זו מבוססת על השילוב של -

התרשמותי כי לא ניתן לסמוך על עדות ועקנין על אף היותו כביכול עד ניטרלי,

האמינות שאני מייחסת לעדות התובע, בחלקה הנוגע לאופן אירוע התאונה,

העובדה כי בהיות התובע הנפגע, חזקה עליו כי עובדות המקרה זכורות לו חרף ריחוק הזמן,

העובדה שתמונת העץ מתיישבת עם גרסת התובע (הן באשר לגובה הכולל של העץ, והן באשר לריחוק בין ענפים טובים עליהם ניתן לעמוד ובין מקום הגיזום, הרלוונטי לטענות מר ועקנין).

לטעמי החסרונות שמצאתי בעדות מר ועקנין, בשילוב האמינות שאני מייחסת לעדות התובע ועובדת היותה עולה בקנה אחד עם התמונה שהוצגה, מספקים כדי להסתמך על עדות התובע אף בהיותה עדות יחידה של בעל דין.

אעיר כי אף שמר ועקנין אינו נתבע ואינו עובד עוד אצל הנתבעת, אין אני סבורה כי ניתן להתייחס אליו כעד ניטרלי לחלוטין, משברור כי הטענות המועלות כלפי הנתבעת מועלות למעשה כלפיו.

41. עם זאת, באשר לטיפול בפגיעה עצמה מצאתי את עדות מר ועקנין משכנעת יותר מעדות התובע. טענות התובע כי מר ועקנין לא הציע עזרה רפואית וכאילו היה צורך לדרוש ממנו נחרצות להתפנות, לקבלת אותה עזרה והפינוי היה לאחר כשעה וחצי (ר' סעיף 9 לתצהיר) - גם לא התיישבו עם התרשמותי מאישיותו של מר ועקנין וגם לא התיישבו עם לוח הזמנים שהוצג (ר' החקירה בעניין זה בעמ' 8).

42. התרשמותי הייתה, שלמעשה הן התובע והן מר ועקנין לא סברו שמדובר בפגיעה ממשית, התובע הגדיר בתחילה את הענף שנתקע בו כקיסם ורק לאחר מכן דיבר על עובי של עיפרון (ר' עמ' 8 ש' 4). כמו כן - לא הייתה מחלוקת שהוא המשיך בעבודה כסדרה ביום ראשון הסמוך לאירוע, שהתרחש ביום שלישי לשבוע (ר' דברי התובע בעמ' 9, שם אף סבר שהאירוע היה ביום רביעי לשבוע). נראה כי גם באותם ימים - היעדרות התובע מעבודה, לא הייתה מחמת פציעתו אלא מאחר שבאותה עת עבד על בסיס עבודות מזדמנות ואלה לא היו בנמצא באותו סוף שבוע. (ר' עמ' 9 ש' 9 - שם בתחילה התובע הודה בכך שלא נקרא לעבודה אך לאחר מכן תיקן ואמר שהיו לו ימי מחלה).

43. גם העבודה שביצע התובע לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת, מלמדת שלא הייתה נפקות ממשית לפציעה. התובע תיאר כי כאחראי על צוות, במחסן יקבי אפרת, היה מרים, מכין ומארגן ארגזים עם בקבוקי יין. עסקינן בעבודה פיזית שמטבע הדברים כרוכה גם בהזעה וזאת באופן שאינו מתיישב עם טענותיו, כאילו נמנע מפעילות ממין זה.

טענה כאילו הסתיר בצבא את הפציעה בשל רצונו בשירות קרבי (ר' סעיף 11 לתצהירו) וכן דבריו בעדות כי היה בעל פרופיל 97 (ר' בעמ' 9 ש' 30), כאשר אל מול הרצון לשרת לכאורה בשירות קרבי נטען כי במהלך כל שירותו השתדל להימנע מפעילות מאומצת, שיש בעקבותיה הזעה או מפעילות הגורמת להתנשפות (ר' סעיף 12 לתצהירו) - אינן מוסיפות לאמון שניתן לייחס לתובע, באשר למשמעות פציעתו.

הדברים יפים במיוחד מקום לא מוצג כל תיעוד מהצבא, או לאחר מכן, על תלונות שוטפות באשר לסבל מהצלקת (מעבר למסמכים המלמדים על הזריקות).

אחריות הנתבעות:

44. התובע טען בתביעתו כי יש להטיל אחריות על הנתבעות לנזקיו וזאת על יסוד סעיף 41 לפקודת הנזיקין, על טענה זו לא חזר בסיכומיו וטוב שכך כי לא הייתי מוצאת מקום לקבלה.

"כלל זה המצוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין נועד לחול בנסיבות מסוימות שבהן קיים קושי מובנה להוכיח את קיומו של יסוד ההתרשלות בעוולת הרשלנות. הנסיבות שבהן חל הכלל הן כדלקמן: ראשית, לתובע לא הייתה ידיעה ואף לא הייתה לו היכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו לנזקו; שנית, הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; ולבסוף, בית המשפט מוצא כי האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה"

ר' ע"א 10566/05 דוד שלג נ. אמיר חברה להנדסה וסחר בע"מ (ניתן ביום 26.2.09).

עת שהתובע טוען כי נפגע מאחר והעץ הזדעזע מנפילת הענף שניסר, וכי מטעם זה נפל ולכן נפגע מענף בדרכו מטה, אין מקום לטענה שאין לו ידיעה מה גרם לנזקו. כמו כן, למי מהנתבעות אין שליטה על העץ ודי בכך לשלילת תחולת הסעיף.

45. באשר לטענה כי הנתבעות התרשלו, הלכה ידועה היא כי קביעת אחריות בעוולת רשלנות מחייבת מתן תשובה חיובית לשלוש שאלות :

"... האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות (סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). מבחן זה כולל בחובו שני היבטים. "ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות. ההיבט השני, הוא ההיבט הספציפי, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות" (ע"פ 186/80[1], בעמ' 775). ההיבט הראשון, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית" (notional duty), ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית" (duty in fact).

השאלה השנייה, המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטנדארט הזהירות המוטל עליו?

השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק?"

ר' ע"א 145/80 ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש פ"ד ל"ז (1) 113, 122 (ההדגשות שלי - ע.ז.) ור' עוד עמדת כבוד השופט דנציגר בע"א 878/06 דב טרויהפט נ. דוד עטיה ואח' (ניתן ביום 4.1.09), באשר לסדר בדיקת השאלות והתמעטות חשיבות סוגיית שאלת האחריות המושגית.

46. במקרה דנן נראה כי המענה לשלושת השאלות – חיובי;

אין ספק כי מעביד חב חובת אחריות מושגית לעובד בשירותו. על מעביד קיימת חובה כללית וגורפת לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. כמותם, טיבם ומידתם של אמצעי הזהירות תלויה בשכיחותו ובחומרתו של הסיכון שהמעביד מודע לו או חייב להיות מודע לו. ר' ע"א 663/88 שיריזיאן נ. לבידי אשקלון פ"ד מ"ז (3) ע' 225. חובת המעביד היא, בין היתר, להנהיג שיטת עבודה בטוחה, לספק לעובד כלי עבודה ומכשירי עבודה נטולי סיכונים, ולהעמיד לרשות העובד משטח עבודה בטוח ותנאי עבודה בטוחים לצורך ביצוע עבודתו.

ר' ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה ואח' פ"ד מב (1) עמ' 415, וכן ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון פ"ד מה (2) עמ' 593, בעמ' 597.

47. נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת שגם בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, קיימת חובה ביחסי התובע והנתבעת 1. הדברים יפים במיוחד מקום בו התובע הוא בחור צעיר ומחוסר ניסיון, הנזקק לכסף לפרנסתו. בכלל אותה חובה גם החובה להדריך את העובד כיצד להיזהר מלהיפגע במהלך עבודתו ו/או החובה להורות על ביצוע עבודה באופן המצמצם את הסיכון הכרוך בה. ר' ע"א 663/88 שירזיאן נץ לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225 וכן ע"א 8263/98 צים נ. מויאל פ"ד נה (3) 666.

48. מקבלת אני את טענת ב"כ התובע כי יש מקום לקבוע שהמעביד הפר חובתו כלפי התובע - אומנם הרשלנות אינה נעוצה בכך שלא סופק סולם (שכן התובע הסכים למעשה עם עדות מר ועקנין כי היה במקום סולם), אך הרשלנות נעוצה בכך שהתובע נדרש לעבודה אותה ניתן לבצע רק באמצעות טיפוס על העץ עצמו תוך היאחזות בענפיו, כאשר לא ניתנה הנחיה ראויה באשר לאופן עבודה זהיר בגובה משמעותי, וכאשר התובע מחוסר כל ניסיון בעבודה ממין זה.

49. נראה כי במקרה בו הגישה לעובד חסומה, באופן שככל שייגש לבצעה יהא זה על חשבון בטיחותו, יש להטיל על המעביד חובה לנקוט באמצעים שיסירו הסכנה. כך לדוגמא היה ניתן במקרה דנן להיעזר באמצעי מכאני שיאפשר עמידה בבטחה בזמן ביצוע המלאכה, לחלופין, היה צורך לכל הפחות להנחות את התובע שלא לעמוד במקום שאינו יציב ולמצוא נקודת אחיזה יציבה. לטעמי טוב היה אם העבודה הייתה מוטלת על עובד ותיק ולא על קטין המבצע עבודות יומיות.

יש לכל הפחות להדריך את העובד, באשר לעבודה בטוחה, ובכלל זה, כיצד יאחז באופן שימנע נפילתו גם אם העץ יזדעזע באופן פתאומי, כפי שאכן ארע. במקרה דנן - התובע לא קיבל כל הדרכה מקדימה טרם לעלייתו לעץ, ובהתאם לעדות מר ועקנין הוא אף לא עמד במקום בכל עת ביצוע העבודה.

אעיר עוד כי ככל שהנתבעת עומדת על טענתה הראשונית כי התובע נאחז באותו הענף שגזם, ממילא היה מצופה כי בעל ניסיון כמר ועקנין יורה לתובע מבעוד מועד שלא לעשות כן.

הדברים יפים במיוחד מקום בו מדובר בבחור צעיר, אשר לא רק שברור כי הינו מחוסר ניסיון אלא גם ניתן להניח שיעשה מאמץ לרצות והשביע את רצון מעסיקו.

50. בהקשר זה - יש ממש בהפניית ב"כ התובע לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) תשס"ז - 2007, הקובעות כעבודה בגובה - עבודה ממנה ניתן ליפול לעומק העולה על 2 מ' ובכלל תחום עבודה בגובה, כוללות התקנות גם טיפול בעצים וגיזומם. תקנות 5 ו- 6 שם, קובעות כתנאי הכרחי להעסקת עובד בגובה כי זה יהיה בגיר ותינתן לו הדרכה מיוחדת.

בעניינו התובע היה בעת האירוע קטין ואף שאין התקנות חלות על התאונה דידן (מאחר ומדובר באירוע שקדם להן), יש בהן ללמד על סטנדרט הזהירות אשר המחוקק רואה כסביר.

51. אף אם לא ניתן לטעון להפרת חובה חקוקה על יסוד הוראות אלה, האוסרות על קטין לעבוד בגובה העולה על 2 מ', מכל מקום ניתן להיעזר בהן, עת שבית המשפט בוחן את סטנדרט הזהירות אותו יש להטיל על מעסיק בגדר עוולת הרשלנות. "הלכה היא כי החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקציה לסטנדרט הזהירות הראוי שחייב בו האדם הסביר". ("יכולה" אם כי לא חייבת ולא בכל מקום יקבע כך). ר' ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ. תנעמי פ"ד נח(1) 1, 19 וכן פסקי הדין שהובאו שם; ע"א 335/80 בריגה מוני נ. מוחמד בן מוחמד מוסטפה פ"ד ל"ו(3) 32, בעמ' 38-39; ע"א 515/83 בשיר עגור נ. דב איזנברג פ"ד לט(1) 197, בעמ' 202; ע"א 4114/90 אברהם בן שושן נ. כריכיה קואופרטיבית בע"מ פ"ד מח(1) 415, בעמ' 429.

לטעמי, את החובה המאוחרת שקבע המחוקק, יש לאמץ גם כסטנדרט זהירות אף באשר למועד שקדם לתקנות.

עבודה בגובה מוטב שלא תבוצע על ידי קטין, ומשניתנה לקטין יש לפעול באופן שימנע סכנה, ומכל מקום, המעט שיש לעשות הוא לתדרך את העובד לעמוד באופן יציב שימנע סכנה גם עת שהעץ מתנועע באופן לא צפוי.

(זאת אף אם אתעלם מהחובות הנוספות הקבועות כיום בתקנות, באשר לרתמת בטיחות וכיו"ב חלופות, שיש בהן למנוע מקרה ממין זה ללא עלות בלתי סבירה. ר' ייתר התקנות שם).

52. בעניין עבודה בגובה, ר' עוד ס' 50 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל-1970 העוסק בהגנה מפני נפילה והמציין -

"50. היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא יכול ליפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך- אחיזת יד בטוחה, יותקנו - ככל שהדבר מעשי במידה סבירה -אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר".

ואף שאינה חלה על ענייננו ר' גם תקנה 9 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמח-1988, המורה על חובת גידור משטח עבודה ממנו עלול אדם ליפול לעומק העולה על 2 מטרים. ר' עוד תקנה 16 לאותן תקנות, המורה על חובת התקנת פיגום מתאים ובמספר הדרוש, אם לא ניתן לבצע עבודה בביטחון תוך עמידה על הקרקע או על משטח עבודה יציב ובטוח.

53. התקנות החדשות האוסרות כלל על עבודת קטין בגובה - הוראות פקודת הבטיחות בעבודה והתקנות הנוגעות לבניה בגובה - יש בהן ללמד על עצם הסכנה הכרוכה בעבודה בגובה העולה על 2 מ', עת שהעובד אינו יכול לעמוד באופן יציב. על המעסיק לפעול לכך שהעבודה לא תהא כרוכה בסכנה, באמצעות יצירת משטח יציב ובטוח בעת העבודה, או באמצעות רתמה אשר תאבטח את היציבות של העובד ולכל הפחות באמצעות מתן הדרכה ראויה, באשר לעבודה על גבי משטח שאינו יציב דיו ואופן היאחזות שימנע נפילה מאותו הגובה.

54. הלכה ידועה היא כי התרשלות נמדדת תוך התחשבות -

"בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק וכיוצא באלה שיקולים המבטאים את רעיון האשמה, והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט בהם אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעים שסביר לנקוט בהם בנסיבות העניין."

ר' ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרול, פ"ד נ (3) 784, 790; ע"א 935/95 רביד משה נ' קליפורד, פ"ד נב (4) 736, 747.

השקלול נעשה לעיתים תוך שימוש בנוסחה הידועה כנוסחת האנד המביאה בחשבון את ההסתברות לקרות הנזק ושיעורו כנגד ההוצאות הנדרשות למניעתו.

ר' ע"א 5604/94 אוסמה חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (2) 498, 509.

55. הדרכת התובע, לקשור עצמו לעץ או להיאחז באופן אחר בדרך יציבה בו, אינה כרוכה בעלות ממשית, אם בכלל. אך אפילו תאמר כי היה צריך לבצע את העבודה באמצעות מכשיר מכאני המאפשר להגיע למרומי העץ בדרך בטוחה - לא מדובר בעלות בלתי סבירה, ביחס לסיכונים הכרוכים מנגד בעבודה בעץ, בגובה העולה על 2 מ' וללא כל אמצעי ביטחון.

יצירת משטר בו עבודות ממין אלה תבוצענה על ידי אדם בוגר, להבדיל מקטין, אינה גזירה ממין אלה שהציבור אינו יכול לעמוד בהן. לפיכך לדידי, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה וגם במסגרת שיקול הדעת השיפוטי, מבחינת מדיניות שיפוטית, ראוי לקבוע כן.

56. נותר אפוא לדון בשאלה השלישית, דהיינו האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק.

המבחנים לקביעת הקשר הסיבתי המשפטי, בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם לתובע, הם מבחן הסיכון ומבחן הציפיות, כשאלה יבחנו במבחן השכל הישר:

"על-פי מבחן הסיכון, קשר סיבתי בין האשם לבין הנזק מתקיים אם הנזק נופל בתחום הסיכון שיצרה התנהגות המעוול, תחום סיכון הכולל את סוג הסכנות המסתברות על-פי כללי האחריות שעל-פיהם רואים בהתנהגות כרשלנית.... ואילו על-פי מבחן הצפיות, קשר סיבתי-משפטי מתקיים כאשר המעוול היה צריך לצפות כי כתוצאה ממעשהו ייגרם הנזק.

ממילא, התנהגות של אחד הגורמים לנזק - ותהא חומרתה אשר תהא - לא תגרום לניתוק הקשר הסיבתי אם המעוול היה חייב לצפותה."

ע"א 8199/01 עזבון המנוח עופר מירו ז"ל נ' מירו, פ"ד נז (2) 785, 791 (2001).

57. מאחר והפגיעה בתובע נגרמה עקב נפילתו, אף אם פגיעתו אינה עקב החבטה בקרקע, מכל מקום, מאחר שפגיעתו יסודה בענף בו נתקל בעת הנפילה ושהנפילה יסודה בעבודה במקום גבוה, ללא יציבות - יש מקום לקבוע כי אף השאלה השלישית נענית בחיוב.

הפגיעה והנזק:

58. משתי חוות הדעת הרפואיות שהונחו בפני ואשר מי מעורכיהן לא העיד, מעדיפה אני את חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעות. לא רק שחוות דעתו של ד"ר רוסו נערכה עוד בשנת 2006 בעוד חוו"ד ד"ר שטרנברג נערכה בשנת 2008, דהיינו לאחר שמצב הצלקת התייצב, אלא שגם קביעות חוות הדעת המאוחרת, מתיישבות עם התרשמותי הישירה מהצלקת והעדר תיעוד לטענות בדבר גירוד.

איני נדרשת בעניין זה לטענות ב"כ התובע כאילו מצב הצלקת היה יציב כבר בעת הבדיקה הראשונה מאחר ולא הונחה תשתית ראייתית לאותן הטענות ולא ברור כלל ביחס למועדי הזריקות, מתי התייצבה הצלקת במצבה הסופי.

59. אעיר כי אף שהתובע הגיש לתיק בית המשפט תמונות בהן הצלקת ניכרת, בפועל עת העיד עלה, כאמור לעיל, כי כיום זו כמעט ואינה ניכרת לעין ואין היא נפוחה או בעלת אדמומיות כנטען. (לא בכדי נדרש ב"כ התובע לנסות להסביר עניין זה בסיכומיו, שם תלה העניין בעונה, בעת מתן העדות).

התרשמותי הייתה, כי חשש שזו תפגע בקבלת התובע לעבודה או ביכולתו לבצע עבודה כלשהי - הוא חשש נמוך.

אעיר עוד כי בסופו של יום שני המומחים לא עשו שימוש בסעיף העוסק בצלקת מכאיבה (ר' סעיף 75(1)(ב') לתוספת לתקנות הנכות בעבודה - בו לא בחרו לעשות שימוש) ועובדה זו תואמת את העדר תיעוד לתלונות או טיפול שוטף בצלקת, לאחר הזריקות .

60. באשר למשמעות התפקודית של הנכות הרפואית אוסיף עוד, כי מקובלות עלי טענות ב"כ הנתבעות בסיכומיו, כי החזרה לאותה עבודה בסמוך, העבודה לאחר מכן ביקבי אפרת, אף שדובר שם בעבודה פיזית הכרוכה בזיעה, הגיוס עם פרופיל 97, אימון באוגוסט בבקעת הירדן והעדר תיעוד תלונות על גרד (מה גם שהטענה בדבר טיפול כיום כביכול במשחות לא הייתה משכנעת, משהתובע לא ידע אף לנקוב בשמן) - תומכים כולם בכך שככל שיש משמעות תפקודית כלשהי לנכות הרפואית הרי זו בעיקרה קוסמטית ונמוכה. ממילא אין בה לטעמי גם להצדיק פיצוי על בסיס תחשיב אקטוארי.

עוד יש ממש בהפניה לפצעי הגילוח אשר בעת עדות התובע לא בלטו פחות מהצלקת.

61. באשר לנזק המיוחד -

טענת התובע כי הפסיד שכר עקב הזריקות, לא נתמכה בכל ראיה ממשית - לא הובא לעדות מי ממעסיקיו בסופי השבוע וכן לא הובאה ראיה משכנעת לכך שלאחר קבלת הזריקה היה קיים קושי ללכת לעבוד.

במסמכים הרפואיים שהוצגו אין המלצה להימנע מפעילות לאחר הזריקה ואין ראיה שאלה גרמו למגבלה כלשהי. גם בחוות דעתו של ד"ר רוסו אין כל אמירה התומכת בטענה. ייתרה מכך, אף שהתובע טען כי היה מתאם את הזריקות לסופי שבוע, בדיקת המועדים של הזריקות מעלה כי אלה ניתנו ביום ג' בשבוע. ממילא ניתן להניח שאף אם הייתה אי נעימות, או נפיחות כלשהי, ביום או יומיים הסמוכים לזריקה, מכל מקום בסוף השבוע היה כבר התובע כשיר לעבודה. כמצוין בסיכומי הנתבעות (ר' סעיף 61), במועד הזריקות התובע אף לא הוכר כחייל בודד וממילא ניתן להניח עוד שבאותה תקופה לא אושרה לו עבודה, במהלך חופשות מהשירות הצבאי.

להבדיל מנזק כללי, ככל שעסקינן בנזק מיוחד - על התובע להוכיחו ועולה מן מהקובץ כי הוא נכשל בכך.

62. ככל שעסקינן בכאב וסבל יש ליתן את הדעת לכך שמעבר לפגיעה ביום האירוע, עת התובע הוציא בעצמו את הענף, הוא המשיך למעשה לסבול עוד מאותה פגיעה עד לניתוח כחצי שנה לאחר המקרה, עת התגלה שנותרה חתיכת עצם זר בצווארו. התובע נדרש אז לכריתה ותפירה במקום. בנוסף יש ליתן את הדעת לכך שהתובע אף נדרש לזריקות עד לריפוי והתייצבות הפגיעה. ב"כ הנתבעות אומנם הפנה במהלך החקירה לכך שככל הנראה עשה התובע שימוש במועד אותן זריקות לצרכיו (כך עת נקבעה זריקה בזמן שהיה במאסר צבאי, ר' עמ' 11 ש' 19), אך לא מצאתי שיש בכך להפחית מהסבל אשר ניתן להניח שכרוך בהן. בעת קביעת הפיצוי יש ליתן את הדעת גם לכך שבגין הפגיעה הוכרו - 5% נכות קוסמטית.

63. בהמשך לאמור אני פוסקת כדלקמן:

באשר להפסדי שכר בעבר - אין אני מוצאת לפסוק פיצוי, משלא הובאו ראיות ממשיות להפסד בפועל עת ניתנו הזריקות וכן בהתחשב בחזרה הסמוכה של התובע לעבודה וביתר האמור לעיל. בהקשר זה אין אף צורך להידרש לטענת שינוי חזית, שהעלו הנתבעות באשר לחלק מהמבוקש בראש זה.

באשר לפגיעה בכושר ההשתכרות - בהתחשב בכך שהערכתי היא כי כיום התייצב מצב הצלקת והיא בעיקר קוסמטית ובהתחשב בכך שלערכתי אין בצלקת שנותרה, להרתיע משכירת שירותי התובע וככל שלזו תהא נפקות עסקינן בסבירות נמוכה - אני פוסקת לתובע סכום גלובלי בסך של 25,000 ש"ח .

אעיר כי לטעמי לא רק שאין מקום לתחשיב המבוסס על 10% נכות, כפי שטען ב"כ התובע אלא אין מקום אף לתחשיב אקטוארי מלא על בסיס 5% נכות, משהנכות במהותה קוסמטית ובהתחשב בהתרשמותי ממנה, כמו גם העדר השפעה, עד כה, על חיי התובע.

באשר לכאב וסבל - בהתחשב ב- 5% נכות, ובטיפול שניתן, כאמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 25,000 ₪.

64. לא מצאתי מקום לקבוע רשלנות תורמת;

בהקשר זה הבאתי בחשבון את העובדה שהתובע היה במועד הרלוונטי קטין אשר עבד על בסיס צורכי עבודה מזדמנים ומטבע הדברים רצה להוכיח את עצמו בעבודה ולא היה בעמדה לסרב לבצע עבודה אשר התבקש לבצעה על ידי הממונה עליו.

65. סה"כ ישולם אפוא לתובע פיצוי בסך של 50,000 ש"ח בתוספת החזר אגרת בית משפט ועלות חוו"ד ד"ר רוסו וכן שכ"ט עו"ד בסך 20% מהסכום האמור, בתוספת מע"מ כדין.

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009), בלשכתי, בהעדר הצדדים.

ענת זינגר, שופטת