ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד חאלד אבו ריאש :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בשא002966/09

בתיק עיקרי: א 019424/08

בפני:

כב' השופט כרמי מוסק-סגן נשיא

12/05/2009

בעניין:

מגדל חברה לביטוח בע"מ

המבקשת

נ ג ד

חאלד אבו ריאש

המשיב

החלטה

1. לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות התביעה.

2. התביעה שלפני הוגשה ביום 22.10.08 בעקבות תאונה שארעה למשיב בתאריך 26.10.03. משמעות הדברים היא כי התביעה הוגשה לאחר חלוף כ-5 שנים מאז אירוע התאונה.

3. על פי כתב התביעה נטען כי המבקשת חבה בפיצוי המשיב בעקבות פוליסה שערכה למשיב הכוללת בין היתר ביטוח נכות וביטוח אובדן כושר עבודה. הפוליסה צורפה לכתב התביעה יחד עם הרשימה המהווה נספח לפוליסה. הפוליסה נושאת כותרת ביטוח חיים ובריאות, ונאמר בה כי תוכנית הביטוח היא: "יותר עדיף - מנהלים".

4. המבקשת טוענת כי מדובר בפוליסה לביטוח תאונות אישיות, וכי על פי האמור בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (להלן: החוק), תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. לפיכך, טוענת המבקשת משלא הוגשה התביעה תוך המועד האמור התיישנה התביעה, ויש על כן לדחותה על הסף.

5. סעיף 53 לחוק, הנושא כותרת מהות הביטוח קובע כי: "בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה - מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות - נכות שלקה בה".

6. אין מחלוקת כי יש לסווג את הפוליסה שהיא הבסיס לכתב התביעה שלפני לביטוח תאונה, שהרי מקרה הביטוח המוגדר בפוליסה, נקבע כתאונה, הפוליסה במהותה היא פוליסה לביטוח תאונות אישיות.

7. כך היה המקרה שעמד להכרעת בית המשפט העליון בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל.

8. דעת הרוב באותו עניין נכתבה על ידי כב' השופט רובינשטיין, דעתו הייתה כי יש לראות את יום התאונה כיום מקרה הביטוח. מכאן, יש להגיש את התביעה, ככל שמדובר בפוליסה לביטוח תאונות אישיות בחלוף 3 שנים מיום אירוע התאונה. בית המשפט הדגיש באותו עניין את החשיבות שהוא מייחס לכך שתהיה יציבות בתחום הגשת התביעות ככל שהדבר נוגע גם למרוץ ההתיישנות. בית המשפט קבע כי אין להקל ראש בחשיבותה של אותה וודאות, אין להתנות עניין זה בגורמים משתנים שאין לצדדים שליטה עליהם. מאחר ומועד התאונה הוא אירוע שאינו שנוי במחלוקת, יש למנות את תקופת ההתיישנות ככל שמדובר בפוליסה לביטוח תאונות אישיות ממועד זה, כאשר קביעה זו מתיישבת והולמת את כוונת המחוקק כפי שהיא עולה בסעיפים 31 ו-53 לחוק.

9. המשיב העלה מספר טענות בתשובה לבקשה. למעשה, מדובר ב-3 טענות מרכזיות שהעלה המשיב.

10. טענתו הראשונה של המשיב היא, כי אין לראות בתאונה כמקרה הביטוח, אלא יש לראות את מועד התגבשות הנכות המלאה והתמידית כמקרה הביטוח. אין בידי לקבל טענה זו שעומדת בניגוד לאמור בפסק דין הראל שהובא לעיל. גם שם היה סלע המחלוקת סביב השאלה אם יש לראות במקרה הביטוח כתאונה עצמה או התגבשות הנכות. טענה זו נדחתה ברוב דעות של כב' השופטים רובינשטיין ופרוקצ'יה, לעומת דעתה החולקת של כב' השופטת ארבל.

11. טענתו השניה של המשיב היא, כי גם אם בית המשפט יקבע שפסק דין הראל חל בעניינינו, חל האמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות המשהה את תקופת ההתיישנות וזאת לאור העובדה שהמבקשת הודתה בזכותו של המשיב לקבל תגמולים על פי הפוליסה, כמו כן, טען כי קיימת מניעות להעלות טענה של התיישנות, לאחר ששילמה תגמולים של אובדן כושר עבודה, ודרשה לקבל את הפרוטוקולים של הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, כמו כן, לא דחתה המבקשת בשום שלב שהוא את דרישתו של המשיב לקבלת תגמולי הביטוח. המשיב גם סומך על טענת תום הלב וטוען כי כל עוד לא נדחתה תביעתו באופן מפורש על ידי המבקשת, הרי אותה תקופה אין להביאה בחשבון במנין תקופת ההתיישנות. לעניין זה מפנה המשיב לפניית המבקשת מיום 14.12.03, לפיה ביקשה להמתין עד להתגבשות הנכות התמידית, המבקשת לא הודיעה כי היא דוחה את הדרישה, המבקשת דרשה את הפרוטוקולים של הועדות הרפואיות במל"ל, והמשיכה לשלם תגמולים חודשיים.

12. דומה כי טענות אלה עלו ונדונו בפסק דין הראל. כב' השופט רובינשטיין היה ער לקושי של תובע להגיש תביעה בגין נכות כאשר זו טרם התגבשה. הפתרון שהוצע באותו עניין על ידי בית המשפט העליון היה כי על המבוטח לפנות למבטח ולבקש לקבל אורכה למנין תקופת ההתיישנות וזאת עד שתתגבש הנכות הקבועה. גם בפסק דין הראל, לא נתבקשה אורכה כזאת, ועל כן נדחתה התביעה מחמת התיישנות. המצב דומה גם בעניינינו. המשיב לא פנה למבקשת, לא העלה כלל את נושא ההתיישנות. המבקשת, בשום שלב לא הודיעה כי היא מסכימה לאורכה או להארכת מועד ההתיישנות לצורך הגשת התביעה, או לצורך קביעת הנכות הסופית. יתר על כן, בשורה של מכתבים שנשלחו על ידי המבקשת לב"כ המשיב נכתב מפורשות כי התשובה ניתנת מבלי לפגוע בטענת ההתיישנות (ראה מכתבים מיום 29.7.04, 1.12.05, 30.11.06, 20.6.07, 21.7.08). לאור זאת, לא רק שהמבקשת לא ויתרה על טענת ההתיישנות או נתנה אורכה, גם במשתמע, הרי שהמבקשת הודיעה מפורשות למשיב כי היא אינה מוותרת על טענת ההתיישנות. מכאן, שהיה על המשיב לפעול בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק.

13. טענתו השלישית של המשיב היא, כי גם אם יקבע שפסק דין הראל חל, היינו חלפה תקופת ההתיישנות הרי התביעה נסמכת גם על עילות אחרות מכח דיני הנזיקין ודיני החוזים. לטענתו, המבקשת הציגה כלפיו מצג שווא רשלני, הטעתה אותו, התרשלה כלפיו במעשה או במחדל, גרמה לו בכך שלא להגיש את התביעה לפני חלוף מועד ההתיישנות, כמו כן טוען המשיב כי בידו עילות טובות בתחום דיני החוזים כאשר המבקשת בהתנהגותה הפרה כלפיו את חובת קיום החוזה בתום לב ובדרך מקובלת.

14. אינני סבור כי יש בטענות אלה כדי להתגבר על האמור בסעיף 31 לחוק. גם אם יכול המשיב לטעון טענות מסוג זה כלפי המבקשת, הרי הבסיס להגשת התביעה היא אותה פוליסה, היינו אותו חוזה שבין הצדדים שלגביו קיימת הוראה חד משמעית בחוק, היינו כי יש להגיש את התביעה בתוך 3 שנים מיום אירוע התאונה.

15. סבורני כי הפרשנות הראויה בעניין זה, היא לקבוע שהנטל להגיש את התביעה במועד מוטל על כתפי התובע. למעשה, מבקש המשיב להעביר את הנטל לכתפי המבקשת שהיא המבטח. המשיב מבקש שבית המשפט יקבע שחובה על המבטח להזהיר או ליידע את המבוטח כי תקופת ההתיישנות הולכת וקרבה, וכי עליו להגיש את התביעה בתוך 3 שנים. אינני סבור כי זו פרשנות ראויה. גם אם המבקשת ניהלה משא ומתן עם המשיב, ביקשה מסמכים שונים, עדיין הייתה חובה על המשיב להגיש את תביעתו במועד, זו הפרשנות העולה מפסק דין הראל שהובא לעיל.

16. בנסיבות העניין, דין התביעה להידחות על הסף, וכך אני מורה.

17. לאור התוצאה ודברי לעיל, אינני רואה מקום לחייב את המשיב בהוצאות.

18. לאור כל האמור, התביעה נדחית.

19. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט

סגן נשיא