ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אבו נאב :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בש 008422/09

לפני:

כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

12/05/2009

מדינת ישראל

בעניין:

המבקשת

נ ג ד

אבו נאב

המשיב

ב"כ המבקשת עו"ד אנסאר ג'וני

ב"כ המשיב עו"ד מוחמד ראשיד

המשיב בעצמו

נוכחים:

החלטה

1. בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. כנגד המשיב ואחיו, הוגש כתב אישום מתוקן בגין ביצוע עבירות של גניבת כרטיס חיוב, לפי סעיף 16(א) ובגין הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התש"מ-1982 ולפי סעיף 25 לחוק העונשין.

2. האישום הראשון, הוא בנוגע לאירוע שנטען שהתרחש בתחנת דלק "בגן הפעמון" בשעות לפנות בוקר ביום 23.4.09, בעת שהמשיב עשה שימוש בכרטיס חיוב של אחר, (להלן – "כרטיס החיוב") בניסיון לבצע עיסקה.

באישום השני נטען, כי בסמוך לאחר ביצוע האירוע הראשון, בשעות לפנות בוקר, ביצע המשיב עיסקה עם כרטיס החיוב, בתחנת דלת בשיח ג'ראח.

האישום השלישי הוא, בשל כוונה לבצע עיסקה נוספת עם אותו כרטיס חיוב בשעות אחר הצהריים באותו מועד, בתחנת דלק בשיח ג'ראח.

3. קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת קיומן של ראיות לכאוריות.

עיינתי בחומר החקירה, הן בחומר שהוגש במסגרת הישיבה הראשונה, בטרם תוקן כתב האישום והן בחומר חקירה נוסף שהוגש בישיבה נוספת, שהתקיימה לאחר שהמבקשת ביקשה לתקן את כתב האישום, בהוספת אירועים נוספים של ניסיון לשימוש בכרטיס החיוב.

4. מחומר החקירה עולה, כי קיימות ראיות לכאוריות הקושרות בין המשיב לבין העבירות המיוחסות לו, מבלי שאדרש בשלב זה לשאלת מהינמות הראיות.

5. הרכב, בו נעשו נסיונות התדלוק באמצעות כרטיס החיוב, הוא רכבו של המשיב כפי שעולה ממ/1 מ/2 במב/1 ומ/2 במב/3. המשיב בהודעותיו, אינו מכחיש כי הוא נהג ברכב, שצולם במצלמות תחנות הדלק ומודה, כי ביקר במספר תחנות דלק. בחלק מהן, הוא ניסה לתדלק ובחלק לא ביצע תדלוק כי אם עזב אותן לאחר שחזר בו מכוונתו לתדלק. כך גם מהודעותיו עולה, כי הוא החזיק אצלו את כרטיס החיוב, שלגביו הוכח לכאורה ששייך לאדם אחר שהרכב נפרץ, בעוד לדבריו הכרטיס נמסר לו ע"י אדם זר לו, אשר ביקש להצטרף אליו לנסיעה (להלן – "הנוסע"). גירסתו זו של המשיב תמוהה בפרט לנוכח דבריו בהודעתו על הימנעות הנוסע מלהיכנס לתחנה מסיבה שלא היתה נהירה למשיב ומבלי שווידא למרות זאת כי הוא עושה שימוש כדין, בכרטיס החיוב.

6. כך גם, לא סביר הוא שכרטיס החיוב שהמשיב טען ששייך לנוסע, הגיע בסופו של יום לידי אחיו של המשיב, הנאשם מס' 2 (כפי שעולה ממ/3 מ/4 במב/3). אם אכן, היתה נכונה גירסת המשיב שטען כי סבר שהכרטיס של הנוסע, צפוי היה שהנוסע ידרוש ויקבל חזרה לידיו את כרטיס החיוב. אחיו של המשיב, הודה בחקירתו כי הוא קיבל לידיו מהמשיב את כרטיס החיוב וכי הוא התבקש על ידו, למלא דלק ב"ג'ריקן", באמצעות כרטיס החיוב, כאמור באישום השלישי.

7. גם אם חלק מהראיות הן נסיבתיות, הרי שיש בהן בצירופן ביחד עם הראיות האחרות, כדי להביא למסקנה כי מארג הראיות קושר לכאורה בין המשיב לעבירות המיוחסות לו. (ראה בש"פ 10689/07 אברהם מטור נ' מד"י, פורסם בנבו, ניתן ביום 16.1.08).

8. ב"כ המבקשת טוען לעילת מעצר, בשל מסוכנותו של המשיב, אשר עומדות לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רכוש וקיים מאסר בר הפעלה כנגדו.

9. מנגד טוען ב"כ המשיב, כי לא קיימת מסוכנות בעבירות רכוש המקימה עילת מעצר. לחילופין טען המשיב, כי אם יקבע כי קיימת עילת מעצר הרי שיש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במניעת יציאתו מהבית רק בשעות הלילה.

10. עבירות רכוש, אינן בעלות חזקת מסוכנות סטטוטורית. בה בשעה, היכן שמדובר בעבר פלילי כדוגמת עברו של המשיב, אשר מהרישום הפלילי עולה כי הוא הורשע בעבר בעבירות רכוש לגבי מספר אירועים, קיים חשש לחזרת המשיב לסורו, בתקופת שחרורו ממעצר ועד להכרעה בעניינו בתיק העיקרי. לפי כתב האישום המשיב ביצע לכאורה, פעולות חוזרות ונשנות של ניסיון שימוש בכרטיס החיוב. לפיכך אין מדובר במעשה חד פעמי, כי אם במספר מעשים לכאוריים.

11. במעשי המשיב יש גם כדי לגרום לאובדן בטחון של בעל כרטיס חיוב, שנעשים נסיונות שימוש חוזרים ונשנים לביצוע עיסקאות באמצעותו (ראה: בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל).

12. לפיכך אני קובעת, כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנות של המשיב. יחד עם זאת, לנוכח סוג העבירות, אין להגביל את חירותו של המשיב בהשמתו במעצר, ויש לאזן בינה לבין הצורך בשלום הציבור. זאת ניתן להבטיח בחלופת מעצר, בשהייתו של המשיב במעצר בית מלא, על מנת לאיין את המסוכנות.

13. המשיב, הציע חלופת מעצר במגוריו בבית אחותו, בפיקוחה ובפיקוח גיסו. אין בהצעה זו כדי להבטיח פיקוח נאות, בשל קירבת המשפחה בין המשיב למפקחים, אשר יידרשו להביא למעצרו מחדש של המשיב, אם יפר את תנאי השחרור ממעצר (ראה: בש"פ 7602/04 מדינת ישראל נ' הישאם אבו אלהווא ואח', ניתן ביום 17.8.04). נכונים הדברים, בפרט כאשר העבירות בוצעו ע"י המשיב לכאורה ביחד עם אחיו.

14. לפיכך, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

אם תוגש בקשה ע"י המשיב ובה חלופה מתאימה, תבחן ההצעה לחלופת מעצר.

ניתנה היום י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009) במעמד הצדדים.

ליפשיץ-פריבס מרים, שופטת