ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ו.מח.לתכנון ובניה נגד אלקורעאן :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע

פ 005667/00

פ 002251/02

בפני:

כב' השופט אקסלרד ישראל

תאריך:

12/05/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד

שגב פלץ

המאשימה

נ ג ד

אלקורעאן עבדללה

ע"י ב"כ עוה"ד

גלעד אבני

הנאשם

החלטה

בפניי בקשה להאריך מועד ביצועו של צו הריסה שניתן במסגרת הסדר טיעון בת.פ 5667/00 ו - בת.פ 2251/02.

רקע ותמצית ההליכים

הנאשם שבפניי הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום.

כתב האישום בתיק פ. 5667/00 ייחס לנאשם יחד עם אחר (חסן אל קורען) ביצוע עבודות בנייה והקמת מבנים ללא היתר ועבירה נוספת של שימוש במקרקעין ללא היתר - בניגוד לסעיפים 145(א), 204 (א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

המדובר במבנה פח בשטח של כ- 144 מ"ר הכולל ריצפת בטון וגג (להלן:"המבנה"). כן נטען בכתב האישום כי המבנה שימש כמכולת.

כתב האישום הנוסף פ. 2251/02 ייחס לנאשם יחד עם שניים אחרים כי הקימו, בנו ו/או הציבו על מקרקעין המיועדים לחקלאות מספר מבנים ובכללם: מיכל על גלגלים המותך למשאית דלק המקובעת לקרקע בגודל של כ- 24 מ"ק ובגובה 86 ס"מ מיכל לאחסון דלק; משאבת דלק; מבנה העשוי פח בגודל של כ- 7.5 מ"ר אשר שימש כמחסן או כמשרד וגדר העשויה לוחות פח באורך של כ- 20 מ"ר (להלן:"הבניה").

בישיבה מיום 8.05.07 אוחד הדיון בשני כתבי האישום.

על פי הסדר טיעון שגובש בין הצדדים ואושר ע"י בית המשפט, המאשימה חזרה בה מכתב האישום לגבי הנאשמים הנוספים, ונאשם 1 הודה והורשע בעבירות נשוא כתבי האישום.

הנאשם נידון בגזר הדין לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 80,000 ₪, התחייבות עצמית וצו הריסה שמועד כניסתו לתוקף נדחה ליום 10.12.08 על מנת לאפשר לנאשם להכשיר את הבניה.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"פ 5463/08) אשר נדון בפני כב' השופטת ו' מרוז. לאחר דין ודברים בדיון מיום 20.1.09, ביקש ב"כ הנאשם למחוק את הערעור.

בהסכמת הצדדים כפי שפורטה בפרוטוקול הדיון (20.1.09) בערכאת הערעור עוכב ביצוע צו ההריסה ב- 7 ימים.

לימים הוברר כי צו ההריסה לא בוצע והמבנים עומדים על תילם.

הבקשה וטיעוני והצדדים

ביום 17.03.09 הגיש הנאשם בקשה להארכת מועד ביצוע צו הריסה ב- 12 חודשים נוספים. אדני הבקשה בקיומן של נסיבות תכנוניות חדשות ובנסיבותיו האישיות של הנאשם.

בפרק העובדתי נטען כי נוכח קשיי פרנסה, החל הנאשם להפעיל מכולת. כן הטעים הסנגור בהקשר זה כי המבנה מצוי על גבי קרקע אשר הוגשה בגינה תביעת בעלות על ידי סבו.

לדברי הנאשם, ביום 18.11.07 הודיע ראש המועצה המקומית כסייפה כי הוגשה תוכנית מתאר חדשה אשר תסדיר, בין היתר, את עסקו וכי על פי הודעת המהנדס (20.8.08), המבנים נשוא כתבי האישום יכללו בעתיד בתחום תוכנית המתאר של המועצה.

עוד נטען, כי הבנייה אינה מנוגדת לתוכנית קיימת או לשיקולי תכנון עתידיים אלא היפוכו של דבר וכי אין בה כדי להכשיל תכנון עתידי.

כנגד כל אלה טענה המאשימה כי הנאשם עשה שימוש מסחרי במקרקעין מזה כעשור ולא הרס את המבנים במועד שנצטווה. זאת ועוד, הנאשם לא עשה ניסיון כלשהו להכשיר את הבניה.

עוד טען ב"כ המאשימה, כי גם אם דברי הנאשם באשר לקיומה של תוכנית המשנה את ייעודם של המקרקעין וגירסתו לגבי סד הזמנים (18 חודש) נכונים, אין בכך כדי להושיע את הנאשם, שכן עוד ארוכה הדרך להוצאת היתרי הבניה.

לטענת המאשימה, הנאשם מיצה וניצל עד תום את ההנחות וההטבות במסגרת ההסדרים עם המאשימה ואף עשה בהם שימוש ציני ופסול.

כן הפנה ב"כ המאשימה ל"המלצתו" של ראש המועצה כי תינתן דחייה בת 3 שנים שכן זהו פרק הזמן הדרוש לאישור תוכנית המתאר החדשה של כסייפה. דהיינו, הארכה המבוקשת- 12 חודשים- תלושה מהמציאות גם בעיני הנאשם.

באשר למהותם ואופיים של המקרקעין נטען כי אלה מצויים בתחום מרחב התכנון של הוועדה המחוזית וככאלה עד לשינוי המרחב התכנוני, אם בכלל, הרי שהגוף האמון על הוצאת ההיתרים הוא הועדה המחוזית. יתרה מכך, ייעודם של המקרקעין הינו חקלאי ולפיכך כל שימוש חורג במקרקעין מצוי בסמכותה הבלעדית של הועדה המחוזית. בנוסף, על המקרקעין הנזכרים לא חלה כל תוכנית הכוללת זכויות בנייה ואין אפשרות להוציא היתרי בנייה למבנים. מכאן שהסיכויים להכשרת הבנייה הבלתי חוקית קלושים אם לא אפסיים.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובצרופותיהן, אני סבור כי דין הבקשה להדחות בשל כל אחד מהטעמים האמורים בתגובת המאשימה וודאי בהצטברותם.

בפתח הדברים, אקדים ואציין כי גזר הדין שעל יסודו הוגשה הבקשה דנן ניתן במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים. הסדר טיעון משמעותו כי כל צד שקל והעריך את סיכוייו וסיכוניו בהתאם לחומר החקירה והחליט להגיע להסכמה כזו או אחרת מתוך גמירות דעת, עיון, מחשבה ובחינה מעמיקים.

במקרה דנא, המאשימה הסכימה למחוק את הנאשמים הנוספים מכתבי האישום והנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו. על פי אותו הסדר נדחה מועד ביצועו של צו ההריסה.

אלא שלאחר מתן גזר הדין, מיהר הנאשם והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אם מתוך שאיפה לבטל את רוע הגזירה (לה הסכים במסגרת הסדר הטיעון) ואם מתוך רצון, לאחר מעשה, לדחות את הקץ.

צו ההריסה אומנם הפך לחלוט בחודש ינואר 2009 אך המסכתות העובדתיות שבסיס כתבי האישום האחת מקורה בשנת 2000, והנוספת בשנת 2002 . תקופה ארוכה נהנה הנאשם מפי חטאו ואף זכה לתקופת חסד בשל אותו טיעון. כעת שב ופונה הנאשם לרחמי בית המשפט על מנת שתוארך תקופת הצו.

כאמור לעיל, הטעם העיקרי לכך הוא קיומן של נסיבות תכנוניות חדשות. שבתי ועיינתי בתיק בית המשפט ולא מצאתי תימוכין לכך. די בהקשר זה בהמלצת ראש המועצה כי יש לדחות את מועד ביצוע הצו ב- 3 שנים "עד שתוכנית המתאר החדשה תאושר" (סעיף 10 לבקשה).

זאת ועוד, עמדתה הברורה של המאשימה היא כי לא ניתן להכשיר את הבניה בטווח הנראה לעין אם בשל העדר זכויות בנייה (בהתאם לתוכנית החלה על המקרקעין) ואם נוכח ייעודם של המקרקעין (חקלאיים).

מוכן אני לצאת מתוך הנחה שכל טענותיו של הנאשם לעניין טווחי הזמן לאישור התכניות השונות הוא נכון. גם במקרה כזה, ברור מעבר לכל ספק כי המדובר הוא בתקופה של שנים ארוכות, והיתרי הבנייה אינם נראים כלל באופק, ובוודאי אינם בטווח הנראה לעין.

בהינתן כל האמור לעיל - הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009) במעמד הצדדים.

אקסלרד ישראל, שופט