ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סופר פארם ישראל בע"מ נגד כמיל ח'ריש :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בשא002329/09

בפני:

כב' השופטת אורית יעקבס

12/05/2009

ע"י ב"כ עוה"ד

צור רועי ואח'

המבקשת/הנתבעת

- נגד -

כמיל ח'ריש

ע"י ב"כ עוה"ד

עאסי ח'אולה

המשיב/התובע

החלטה

1. ביום 30/4/09 הגישה הנתבעת בקשה לשמירת מסמך בחיסיון (להלן:"הבקשה"), שבבסיסה הסכם העמית שנחתם בינה לבין התובע (להלן:"הסכם העמית").

הנתבעת מבקשת כי הסכם העמית יישמר בכספת בית הדין וכי התובע ו/או מי מטעמו יהיו רשאים לעיין במסמך זה אך ורק בתיאום עם בא כוח הנתבעת ובפיקוחו.

2. ביום 4/5/09 הגיב התובע לבקשה (להלן:"התגובה") וביום 7/5/09 השיבה הנתבעת לתגובה (להלן:"התשובה").

3. רקע

בין הצדדים מתנהלת תביעה במסגרתה מבקש התובע לקבוע כי בינו לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד וכי כנגזרת מיחסים אלו, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכומים שונים בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה שנתית ודמי הבראה.

הנתבעת, מנגד, טוענת כי יש לדחות את התביעה, בין היתר לנוכח העובדה כי בינה לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד - מעביד וכי האחרון שימש כזכיין מטעמה להפעלת סניף סופר פארם במגדל העמק.

3. להלן טענות הנתבעת, כפי שפורטו בבקשה:

א. הסכם העמית שנחתם בין הנתבעת ובין התובע וחברת כמיל חריש בע"מ, שבבעלותו , הסדיר את יחסי הצדדים ומעמדם בקשר להפעלת הסניף במגדל העמק. במסגרת הסכם העמית, הצהיר התובע, בין השאר, כי הינו פועל כקבלן עצמאי וכי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעת - ענין זה מלמד על כך שהסכם העמית הינו מסמך בעל חשיבות רבה המעיד על כוונת הצדדים ועל אופן התנהגותם.

ב. הסכם העמית שהינו הסכם דומה להסכמים עליהם חותמת הנתבעת עם כל זכייניה כולל מידע מסחרי סודי ביותר, אשר הנתבעת משקיעה משאבים רבים באיסופו ובשמירה על סודיותו.

ג. מידע סודי זה נוגע, בין היתר, לאופן פעילותה וניהולה של רשת הנתבעת וכן אופן התקשרות הזכיינים עם הנתבעת.

ד. חשיפת הסכם העמית לצדדים שלישיים ככלל וכאלה המתחרים בנתבעת, בפרט, תסב לה נזקים כבדים.

ה. יש צורך בנקיטת אמצעים לשם שמירת סודיות הסכם העמית תוך דאגה לכך שהתובע יוכל לעיין בהסכם זה אולם גם זאת בכפוף למגבלות פיקוח מסויימות.

4. להלן תגובת התובע:

א. אם מבקשת הנתבעת להסתמך על הסכם העמית עליה לוותר על חיסיונו.

ב. התובע מתחייב שלא להפיץ את הסכם העמית ברבים וכן מתחייב להשתמש בו לעניין התביעה בלבד.

ג. הנתבעת לא הוכיחה ולו במעט כי בגילוי הסכם העמית תהא פגיעה עסקית.

ד. מחד חפצה הנתבעת בהסתמכות על הסכם העמית בדבר יחסי העבודה בין הצדדים, מאידך היא פועלת למניעת האפשרות לתקוף את ההסכם ו/או את טענותיה באשר אליו.

ה. הליך "גילוי" ו/ או "חיסיון" אינו מוכר בדין, זולת עבירות ביטחוניות.

ו. הנתבעת סירבה לגלות את הסכם העמית, חרף בקשת התובע לגילוי מסמכים וכן נמנעה מלצרפו לתצהיריה ועל כן לא תוכל לבסס עליו טענותיה.

ז. התובע לא יעמוד על כך שהנתבעת לא תוכל להתבסס על הסכם העמית אולם זאת רק בתנאי שתדאג להמציא לו העתק מהסכם זה.

5. להלן טענות הנתבעת כפי שעלו במסגרת התשובה:

א. בהתייחס לעניין הליך "גילוי" ו/ או "חיסיון", הרי שמכוח סעיף 23(ב) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999, רשאי בית המשפט ליתן צו מגן שימנע חשיפת סוד מסחרי של צד בהליך אזרחי. (מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת.א. 997/02 רבינוביץ - סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ).

ב. רגישותו של הסכם העמית הובהרה כבר במסגרת כתב ההגנה (סעיף 6) וכן במסגרת תגובת הנתבעת לבקשת התובע לגילוי מסמכים (סעיף 9) ובית הדין קיבל עמדה זו.

ג. אין זה מדוייק שהנתבעת לא צירפה את הסכם העמית לתצהיריה שהרי עמודים נבחרים ורלוונטיים צורפו לתצהירו של מר זאב לבנון - סמנכ"ל הנתבעת.

6. דיון הוכרעה

סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 , קובע כי:

"(א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על ידי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם.

(ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי.

(ג) בהליך משפטי בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) אין כדי להגן על הסוד המסחרי.

(ד) בסעיף זה, "בית משפט" - לרבות בית דין, רשות, גוף...".

החיסיון שבסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות הינו חיסיון יחסי בלבד, המעניק לבית הדין סמכות לבחון ולאזן בין אינטרס גילוי האמת ולשם כך חשיפת הראיה, לבין האינטרס לאי גילוי הראיה בשל הגנה על סוד מסחרי של המעסיק.

הדיון בבקשה דומה לדיון אותו יש לערוך במקרה של בקשה לגילוי מסמך שנטענת לגביו טענת חיסיון בשל סוד מסחרי, שאז מותנה החיסיון של הסוד מסחרי בהחלטה שיפוטית לאחר שהוגשה הבקשה המתאימה וכפי שנקבע בפסיקה:

"הזכות הדיונית לגילוי מסמכי הצד שכנגד ולעיון בהם היא זכות חשובה, אשר נועדה לקדם הן את היעילות הדיונית על ידי הגדרת גדר המחלוקת בין הצדדים והן את גילוי האמת, אולם ככל הזכויות אף זכות זו אינה מוחלטת. איזון האינטרסים על פי החוק מחייב התחשבות בחשיבות הסוד המסחרי בחיי המסחר המודרניים ובהגנה שביקש להעניק לו המחוקק. " [רע"א 3683/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ, פ"ד נח(1) 97 (2003)].

וכן:

"ככלל, יש לקבוע כי היקף הגילוי שבו יחויב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי, ולהעדיפם על פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכיח טענותיו." [רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4) 865 (2002)].

הכלל הוא שבעלי דין אינם רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם במסגרת הליך שיפוטי, שנועד לחשוף האמת, אולם כאשר יש בגילוי הראיה כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין, כגון הגנה על סודות מסחריים, יינתן צו לגילוי אך ביחס לראיות שהן רלוונטיות ובהתאמה, אם ביקש צד להליך צו לגילוי ולעיון במסמכים, יידרש בית הדין "בראש ובראשונה...למידת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש, לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת" [עע 129/06 טמבור בע"מ - אלון (לא פורסם, 7/5/06)]. הרלוונטיות לצרכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך בדבר המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים. מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, אלא נועד ל"דוג" בעניינו של בעל דין אין לגלותו [דב"ע נז/ 55-3 קבקוב - בנק מסד בע"מ (לא פורסם, 14/9/1999)].

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בכל הקשור לשאלה האם ליתן צו גילוי מסמכים לגביהם נטענת טענת חיסיון, הרי שיש לבחון שני תנאים כדי לקיים את מבחן הרלוונטיות, השלב הראשון מורכב משניים, אחד שהינו תנאי סף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. תנאי סף זה מקיים את דרישת תקנה 46 לתקנות בתי הדין. השני הנדרש הינו ההיבט הרחב של מבחן הרלוונטיות אשר במסגרתו תיבחן הבקשה לגילוי המסמכים על רקע נסיבותיו של המקרה תוך התחשבות באמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע, ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים ומידת תרומתם של אלה לעניין תכלית הדיון היעיל.

השלב השני, בית הדין יבחן ב"מבט על" וישקול את מכלול האינטרסים והאיזון ביניהם, של מבקש הגילוי מחד, ושל הצד שכנגד המתנגד לגילוי מאידך, בהתאם למקרה הקונקרטי [עע מדינת ישראל - נציבות המים נ. אבנציק (לא פורסם, 28/3/2007)].

במקרה שלפניי, קיבלתי, במסגרת בש"א 3424/08 את עמדת הנתבעת שלא ליתן צו לגילוי מסמכים וזאת גם באשר להסכם העמית, ומשום כך לא הורתי לנתבעת לגלותו לתובע.

כעת מצרפת הנתבעת מספר עמודים מהסכם זה לתצהירו של אחד מעדיה ומבקשת כי ההסכם הכולל יישמר בכספת בית הדין וכי התובע יהיה מנוע מלעיין בו כרצונו אך יוכל לעיין בו בפיקוחו של בא כוחה.

הנתבעת טענה בבהירות מדוע קיימת חשיבות רבה להסכם העמית מחד ומדוע מאידך, בלתי ניתן, מבחינתה, לאפשר חשיפתו בצורה בלתי מבוקרת.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתשובה ובדומה לעמדה אותה קבעתי במסגרת בש"א 3424/08, השתכנעתי, כי אכן קיים בהסכם העמית מידע סודי הנוגע, בין היתר, לאופן פעילותה וניהולה של רשת הנתבעת וכן לאופן התקשרות הזכיינים עם הנתבעת וכן השתכנעתי כי חשיפת הסכם העמית לצדדים שלישיים ככלל וכאלה המתחרים בנתבעת, בפרט עלולה להסב לנתבעת לנזקים כבדים.

בנסיבות הענין, מצאתי שהעיון המבוקר שמבקשת הנתבעת לפיו יישמר הסכם העמית בכספת בית הדין וכי התובע ו/או מי מטעמו יהיו רשאים לעיין במסמך זה אך ורק בתיאום עם בא כוח הנתבעת ובפיקוחו, מאזן נכונה בין רצונה של הנתבעת להגן על סודותיה לבין זכותו של התובע שלא להיות מופתע ממסמכים עליהם מבקשת הנתבעת לסמוך טענותיה.

אשר על כן הריני נעתרת לבקשה.

7. סוף דבר

הנתבעת תפקיד את הסכם העמית בכספת בית הדין, בתוך 7 ימים מהיום והתובע ו/או מי מטעמו יהיו רשאים לעיין במסמך זה אך ורק בתיאום עם בא כוח הנתבעת ובפיקוחו.

בנקודה זו יובהר כי על הצדדים לתאם מועד לעיון בצורה הגונה ובתום לב ומבלי להקשות זה על זה.

8. אין צו להוצאות.

9. תשומת לב הצדדים לכך שישיבת ההוכחות הקבועה ליום 29/6/09 תתקיים כמתוכנן.

ניתנה היום י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

אורית יעקבס, שופטת

ענבל