ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דליה רימק נגד בטוח לאומי-סניף ב :

1


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה

בבאר – שבע

בל 003108/07

בפני:

כבוד השופט יוסף יוספי

נציג עובדים – ורד הלל

נציג מעבידים – אהרון מרגלית

12/05/2009

בעניין:

דליה רימר

ע"י ב"כ עו"ד

קנפו לוי עינת

התובעת

נ ג ד

בטוח לאומי-סניף באר שבע

ע"י ב"כ עו"ד

גניה ברקוביץ

הנתבע

פסק דין

1. עסקינן בערעור על דחיית תביעתה של התובעת לתשלום דמי אבטלה .

2. הנתבע דחה את תביעת התובעת בנימוק כי התובעת אינה מובטלת, היות ולא נותקו יחסי עובד מעביד בינה לבין מעבידה, כנדרש בסעיף 160 (א) ובסעיף 163 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) , התשנ"ה – 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") .

טענות התובעת

3. לגירסת התובעת, עובר להגשת תביעתה לנתבע הועסקה היא ע"י משרד החינוך בשתי משרות, אשר היקפן הכולל היה 110%.

בעקבות החלטת משרד החינוך, החל מחודש 9/07 צומצם היקף משרתה של התובעת משיעור של 110% משרה ל – 22% משרה, וכפועל יוצא הופחת שכרה החודשי באלפי שקלים. לדידה של התובעת, עקב הפחתת היקף משרתה קיימה היא את דרישת סעיף 163 לחוק, והיא נכנסת בגדר המונח "מובטל" אשר בסעיף זה .

עוד הוסיפה התובעת וטענה, כי לאור לשון החוק ותכליתו והן לאור פסיקת בתי הדין לעבודה שגה הנתבע בדחותו את תביעתה לדמי אבטלה .

טענות הנתבע

4. לטענת הנתבע, בהתאם ללשונו הברורה של החוק, הקובעת מיהו מובטל, הרי שאין להוסיף להגדרת "מובטל" גם מי שהיקף משרתו הופחת. תנאי שבלעדיו אין להיות אדם מובטל הינו שאותו אדם מחוסר עבודה , קרי נפלט ממעגל העבודה.

התובעת לא פוטרה מעבודתה, ויחסי עובד מעביד בינה לבין מעסיקה לא נפסקו כלל, אלא שהיקף משרתה צומצם. במצב דברים זה, קרי, צמצום היקף המשרה, יכולה היתה התובעת לפנות לנתבע בתביעה לתשלום השלמת הכנסה על פי חוק הבטחת הכנסה, ותביעתה היתה נבדקת לגופה על פי התנאים הקבועים לכך בחוק זה.

הפרשנות שנתן הנתבע לחוק עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, בבחינת מטרת החוק והגדרת המושג "מובטל" .

דיון והכרעה

5. בכדי להכריע במחלוקת דנן, עלינו להדרש לשאלה הבאה: האם עובד שמשרתו צומצמה הינו בגדר "מובטל" בהתאם לאמור בסעיף 163 לחוק?

יצויין כי בתיק זה לא נשמעו ראיות, מאחר והצדדים הסכימו אודות התשתית העובדתית, והגישו סיכומיהם בשאלה המשפטית אשר התעוררה.

6. עסקינן בסוגייה אשר טרם הגיעה לפתחו של בית הדין הארצי. לפיכך , הצדדים הגישו פסקי דין של בתי הדין האזוריים, התומכים בעמדתם, וטענו טיעונים משפטיים באשר לפרשנות הנכונה של החוק.

7. נקדים אחרית לראשית , ונציין כי דין התובענה להדחות, מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

במסגרת הדיון בסוגיות המתעוררות, נפנה אל סעיפי החוק הרלבנטיים , נבחן את לשונם ואת תוכנם , ואח"כ נקבע איזה פרשנות יש ליתן להם.

8. הסעיפים הרלוונטים למחלוקת דנן, במסגרתם נקבעו הקריטריונים להגדרת "מובטל", הינם סעיפים 160 (א) ו - 163 (א) לחוק, הקובעים בהאי לישנא (ההדגשות הוספו):

"סימן ב': תנאי הזכאות

זכאי ל

160. (א) דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת

האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ...

....

מובטל []

163. (א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר

עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור".

9. מעיון בסעיפים דלעיל עולה, כי התובעת לא עונה על התנאים שנקבעו בכדי להחשב כמובטלת. דהיינו, התובעת לא היתה מחוסרת עבודה בתקופה הרלונטית .

להלן נפרט כיצד נובע הדבר מהוראות החוק .

10. בקובענו כמפורט לעיל פועלים אנו בהתאם לכללי הפרשנות שנקבעו בפסיקה. בנושא זה נכתב ונאמר כבר רבות, ולהלן נפרט את העקרונות שנקבעו:

"כיצד תקבע המשמעות הנכונה של דיבור בחוק? נקודת המוצא היא הלשון שנקט המחוקק....אך היא אינה נקודת הסיום".

ראה :

ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ. פקיד השומה רחובות , פד לט (2) 70 , 74 .

כאשר לשון החוק סובלת מספר משמעויות לשוניות , אזי " הפרשנות התכליתית שולפת מתוך מגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט המשפטי את אותה משמעות משפטית המגשימה את התכלית של הנורמה . בין הלשון לבין התכלית קיים קשר הדוק. התכלית היא המטרה . הלשון היא האמצעי . השופט הפרשן למד על המטרה מתוך הלשון . הפרשנות התכליתית מכירה בחזקה (פרזומפציה) שלפיה תכליתה של הנורמה נלמדת מלשונה . עם זאת, האמצעי הלשוני אינו המקור היחיד שממנו למד הפרשן על המטרה . הוא רשאי ללמוד על המטרה מכל מקור (עובדתי או משפטי). הפרשן רשאי אפוא לצאת בכל מצב מגדרי האמצעי (הלשון ) כדי לעמוד על המטרה (התכלית)".

ראה:

אהרון ברק , פרשנות תכליתית במשפט, מהדורת תשס"ג , עמ' 136.

"פרשנות החקיקה חייבת להעניק ללשון אותה משמעות הנופלת לגדר מובנה של הלשון עבור דובריה. האופציה הלשונית הנבחרת ע"י הפרשן צריכה ליפול למתחם המשמעויות המקובלות של דובריה של אותה שפה... אין שופט רשאי ליתן למילות החוק משמעות שהן אינן יכולות לשאת ...יש להעניק לחקיקה את המשמעות המקובלת והרגילה".

(ההדגשות הוספו) .

ראה :

אהרון ברק , פרשנות במשפט, כרך שני , 82.

לפיכך, הכלל הוא כי "משמעותו המשפטית של הדיבור היא המשמעות הלשונית על רקע הקשרו הרלוונטי "

ראה :

ע"א 674/85 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ. ז'ק , פ"ד מג (1) 356 , 364 .

עת עסקינן בתחום הבטחון הסוציאלי, יפים דבריו של כבוד הנשיא סטיב אדלר, שנכתבו בהאי לישנא:

"מבחן התכלית בוחן את השאלה האם זכאי מבצע העבודה לזכויות המוקנות מכח משפט העבודה ומשפט הביטחון הסוציאלי עפ"י תכליתו של כל ענף בחוק הביטוח הלאומי ...."

ראה :

סטיב אדלר, היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית , ספר מנחם גולדברג , 18.

11. כפי שראינו לעיל , נקודת המוצא של מלאכת הפרשנות היא לשון החוק . מתוך מגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט המשפטי נבחר את המשמעות המשפטית המגשימה את התכלית של הנורמה. במקרה דנן , לאחר שבחנו את המשמעות הלשונית של ההגדרות הרלבנטיות , עולה כי אין התנגשות בין משמעות זו ובין התכלית החקיקתית , והן דרות יחד בכפיפה אחת בהרמוניה.

12. ונתחיל בנקודת המוצא , שהיא לשון החוק , כפי שנקבע לעיל.

סעיף 163 (א) לחוק קובע כי רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כ- מחוסר עבודה. מהי משמעותו הלשונית של הביטוי מחוסר עבודה ?

בהקשר זה גורסת התובעת כי גם עובד שממשיך לעבוד אצל אותו מעביד, ויחסי העבודה ביניהם לא נותקו , אולם היקף משרתו הופחת, נחשב כמחוסר עבודה .

מאידך, טוען הנתבע כי עובד שכזה אינו מחוסר עבודה, מאחר והוא ממשיך לעבוד, אם כי בהיקף משרה קטן יותר.

אנו סבורים כי הצדק הוא עם הנתבע . הביטוי מחוסר עבודה הינו בעל משמעות לשונית לפיה צריך שאותו אדם לא יעבוד כלל. כך יש לפרש את הביטוי מחוסר עבודה עפ"י השגור בפי הבריות. יש לבחור את המשמעות הלשונית המקובלת על דוברי השפה העברית , שהיא המשמעות המקובלת והרגילה.

עפ"י המשמעות הלשונית המקובלת בשפה העברית; אדם שעובד, הגם שהיקף משרתו הופחת, הוא אדם עובד ואינו מחוסר עבודה. רק אדם שאינו עובד, ייחשב כמחוסר עבודה.

בנוסף לאמור לעיל, פנינו לבחון את המשמעות הלשונית של הביטוי "מחוסר עבודה" במילון אבן שושן. נכון הוא כי משמעות מונח כזה או אחר לא תגזר רק עפ"י המשמעות המילונית, אשר אינה חזות הכל . עם זאת, ניתן להעזר במשמעות המילונית. והנה, מילון אבן שושן מגדיר את הביטוי "מחוסר" כמפורט להלן:

"מחוסר – שאין לו , נטול ,חשוך...

"מחוסר איבר הוא ... ומחוסר בגדים ומחוסר כפרה ...מחוסר עבודה"

ראה:

אברהם אבן שושן , המילון החדש, 1301.

הנה כי כן , מילון אבן שושן מגדיר את המילה "מחוסר" באופן כזה , שמי שמחוסר דבר הרי שאין לו אותו , היינו , שהוא נטול אותו דבר. מילון אבן שושן אף נותן כדוגמא את הביטוי "מחוסר עבודה", שהוא הביטוי נשוא המחלוקת דנן.

מכאן, שבהתאם למילון אבן שושן "מחוסר עבודה" הינו אדם שאין לו עבודה, היינו שהוא נטול עבודה, שעבודתו ניטלה ממנו .

משכך, במקרה דנן ישנה חפיפה בין המשמעות של הביטוי "מחוסר עבודה" כפי שמבין אותו האדם הסביר, וכפי שהוא משתמש בו בחיי היום יום, לבין המשמעות המופיעה במילון אבן שושן. בכך יש חיזוק לקביעה כי "מחוסר עבודה" הינו אדם שאין לו עבודה .

לאור האמור לעיל , המשמעות הלשונית של הביטוי "מחוסר עבודה" הינה אדם שאין לו

עבודה כלל . לפיכך, בגדר מונח זה לא ניתן לכלול אדם שיש לו עבודה , אשר היקפה

הופחת . אדם שממשיך לעבוד , והיקף משרתו הופחת , אינו מחוסר עבודה , אלא שהוא

אדם עובד.

13. להלן נבחן את תכלית החקיקה במקרה דנן, ונווכח לדעת כי אין סתירה בינה ובין המשמעות הלשונית של החוק .

14. כפי שראינו לעיל , סעיף 163 (א) לחוק קובע כי רואים אדם כמובטל אם הוא רשום כמחוסר עבודה.

תכלית החקיקה במקרה זה נקבעה בפסיקה כמפורט להלן (ההדגשות הוספו ):

"מטרת ביטוח האבטלה - לאפשר לעובדים, אשר נפלטו ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שיקלטו במקום העבודה החדש. מטרתו של סעיף 127 ח' היא לקבוע את מסגרת הזכאות ולהעניקה רק למי שנפלט בעל כורחו מהעבודה...".

ראה :

דב"ע תש"נ/ 140 – 02 המוסד נ. אריאלה אוחנה , פד"ע כב 34, 37.

וכן ראה:

עב"ל 200014/98 המוסד נ. יוסף דיאמנט , פד"ע לד 463.

דב"ע נב/99 – 02 המוסד נ. אסנת איילהו, פד"ע כד 240, 242 .

עובד אשר ממשיך לעבוד אצל אותו מעביד, ורק היקף משרתו הופחת, אינו אדם אשר נפלט ממעגל העבודה . עובד שכזה , כמו התובעת , הוא אדם אשר ממשיך להיות כלול במעגל העבודה , הוא ממשיך להיות אדם המוגדר כעובד, ולפיכך לא נראה אותו כמחוסר עבודה.

מטרת ביטוח האבטלה , כפי שראינו לעיל , הינה להבטיח קיום בכבוד לאותו עובד שנפלט ממעגל העבודה . עובד אשר ממשיך לעבוד, ואשר לא נפלט ממעגל העבודה לפיכך, הדבר מאפשר לו קיום בכבוד , מאחר והוא ממשיך לעבוד ולהשתכר למחייתו .

ומה באשר לעובד אשר היקף משרתו הופחת בשיעור ניכר , כך שהוא משתכר סכום נמוך אשר אינו מאפשר לו קיום בכבוד? המחוקק נתן דעתו גם ביחס לעובד שכזה , אשר יכול לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעה לתשלום השלמת הכנסה, עפ"י חוק הבטחת הכנסה. פתרון זה מאפשר לאותו עובד קיום בכבוד , גם אם הוא עובד בהיקף משרה קטן, כמו התובעת.

מכאן, שתכלית החקיקה במקרה דנן אף היא מלמדת כי אין לראות בתובעת מחוסרת עבודה; באשר היא לא נפלטה ממעגל העבודה , ומובטח לה קיום בכבוד גם לאחר שמשרתה הופחתה באורח ניכר; וזאת באמצעות המשכורת שהיא מקבלת, בשילוב עם תביעה להשלמת הכנסה.

15. כפי שפורט לעיל, המשמעות הלשונית של הביטוי "מחוסר עבודה" מכוונת לאדם שאינו עובד כלל , וגם תכלית החקיקה מכוונת לאותה מטרה; אדם שנפלט ממעגל העבודה , ואינו עובד כלל.

בנסיבות אלה , נהיר כי התובעת אינה מחוסרת עבודה , באשר היא ממשיכה לעבוד אצל אותו מעביד , ורק היקף משרתה הופחת .

נפרט להלן , למעלה מן הצורך , עוד מספר הערות אשר יש בהן כדי לחזק את המסקנה דלעיל .

16. התובעת גורסת כי עובד שהיקף משרתו הופחת יש לראותו כמובטל. דא עקא, שהמחוקק קבע כי רק אדם מחוסר עבודה ייחשב כמובטל .

לו היתה מתקבלת גירסת התובעת , היה מתעורר קושי גדול בקביעה של שיעור ההפחתה הנדרש בהיקף המשרה, אשר יש בו כדי להפוך אדם למחוסר עבודה .

ניקח לדוגמא מעביד, אשר צמצם את היקפי המשרות של עובדיו בשיעורים המשתנים מעובד לעובד , ואשר נעים מצמצום בהיקף של 10% ועד לצמצום בהיקף של 80% . איזה עובד מבין אלה היה נחשב כמחוסר עבודה? איזה הפחתה תחשב כהפחתה אשר הופכת את העובד למחוסר עבודה? האם די ב – 20% הפחתה , או שמא נדרוש הפחתה בת 50% , או שאולי נדרוש הפחתה גדולה יותר?

וניקח דוגמא נוספת ; מעביד אשר צמצם את היקפי המשרות של עובדיו כך שלחלק מהם צומצמה המשרה ע"י הפחתת מספר ימי העבודה , ולאחרים נותר מספר ימי העבודה כמות שהוא, אך שעות העבודה אשר בכל יום צומצמו. איזה עובד ייחשב כמחוסר עבודה? האם עובד אשר מספר ימי עבודתו הופחת הוא זה שייחשב כמחוסר עבודה ? ואם כן , האם נדרוש הפחתה של יום בשבוע ,יומיים בשבוע , או שמא שלשה ?

או שאולי עובד ששעות עבודתו בכל יום צומצמו הוא זה שייחשב כמחוסר עבודה ?

לשאלות דלעיל אין פתרונים. נכון הוא כי ניתן לשבת על המדוכה, ולנסות למצוא מענה הולם. דא עקא, אם ביה"ד יעשה כך , אזי בכך יבוא הוא בחצרו של המחוקק. המחוקק קבע כי מובטל הוא אדם מחוסר עבודה . לאור זאת, לא נקבעו כללים באשר לשיעור ההפחתה בהיקף המשרה, אשר יש בו כדי להפוך את העובד למחוסר עבודה. לו רצה המחוקק לקבוע כי גם עובד שהיקף משרתו הופחת ייחשב כמחוסר עבודה, אזי חזקה עליו כי היה קובע כללים באשר לצמצום הנדרש בהיקף המשרה. בית הדין לא יקבע כללים אלה , מאחר ונהיר כי לא לכך כיוון המחוקק. אם נקבע כי גם עובד שהיקף משרתו הופחת ייחשב כמחוסר עבודה , תהיה קביעה זו מנוגדת ללשון החוק ולתכליתו. בנוסף, יחייב הדבר כי בית הדין יקבע את הכללים לשם יישום קביעה זו,לרבות הצמצום הנדרש בהיקף המשרה. דבר זה יוביל להרחבת מעגל מחוסרי העבודה מעבר לקביעה של המחוקק, ומעבר לתכלית החקיקה. מן המפורסמות כי דבר חקיקה בעל השלכות כספיות נקבע לאחר דיונים אצל הגורמים המוסמכים, ולאחר אומדן של הכספים בקופה הציבורית. בית הדין לא ירחיב את מעגל הזכאים לקבלת גימלה מעבר לקביעת המחוקק, באשר הדבר יטיל על הקופה הציבורית נטל כספי אשר לא נלקח בחשבון.

17. ערים אנו לכך כי משכורתה של התובעת נפגעה כתוצאה מהפחתת היקף משרתה, וכי הפגיעה היא משמעותית . ערים אנו לכך כי גם תביעה לתשלום השלמת הכנסה לא תביא את התובעת למצב בו היתה עובר להפחתת משרתה.

דא עקא, יש לזכור כי עסקינן בחקיקה סוציאלית, אשר לא נועדה לפצות בגין הפסדים ובגין נזקים כלכליים, אלא לאפשר קיום בכבוד.

בנוסף, הקריטריונים למתן גימלת השלמת הכנסה , וסכום הגימלה בכל מקרה ומקרה, נקבעו ע"י המחוקק, אשר הגדיר מהו קיום בכבוד. זוהי קביעת המחוקק במסגרת תפקידו בחברה דמוקרטית, והתובעת אף היא לא טענה כנגד קביעה זו, אשר נקבעה במסגרת חקיקה ראשית.

18. התובעת הפנתה אל סעיף 176 לחוק , דא עקא שאין בסעיף זה כדי לתרום לענייננו; באשר סעיף זה אינו בא להגדיר מי זכאי לדמי אבטלה, אלא הוא דן במי שזכאי לדמי אבטלה, ואשר יש לו הכנסה .

אחרית דבר

19. מכל האמור לעיל עולה כי "מחוסר עבודה" הינו אדם אשר נפלט ממעגל העבודה , ואינו עובד עוד. לפיכך, אדם אשר ממשיך לעבוד, ורק היקף משרתו הופחת , כמו התובעת דנן, אינו מחוסר עבודה , ולפיכך אינו נחשב מובטל.

20. כפועל יוצא , דין התובענה להדחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

21. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

22. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום י"ח באייר, תשס"ט (12 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

____________________ ________________________ ________________

נציג עובדים – ורד הלל נציג מעבידים – אהרון מרגלית יוסף יוספי - שופט

003108/07בל 734 שוש משיח