ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לימור נחמיאס נגד עירית כרמיאל :

בפני כבוד השופט משה אלטר, סגן נשיא (בדימוס)

התובעת

לימור נחמיאס

נגד

הנתבעת

עירית כרמיאל

פסק דין

1. בתאריך 26/9/11, בסמוך לשעה 05.00, עת עשתה התובעת את דרכה מביתה שבכרמיאל, רח' עינב 3/2, לתחנת האוטובוס הקרובה על מנת לנסוע למקום עבודתה ,היא נפלה ונחבלה בחלקי גופה השונים ונזקקה לטיפול רפואי (להלן: "התאונה").

2. לטענת התובעת, היא נפלה "כתוצאה מאבנים משתלבות הבולטות מהמדרך הישר". לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת, שהינה רשות מקומית, לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתאונה.

כאן המקום לציין כי התובעת כלל לא טרחה להודיע לנתבעת על אירוע התאונה, סמוך לאחר שאירעה, ולראשונה נודע לנתבעת על המקרה רק עם קבלת כתב התביעה. אין צריך לו מר שהדבר פגע ביכולתה של הנתבעת לבדוק ולחקור את נסיבות המקרה, סמוך לאחר אירוע התאונה וכפועל יוצא מזה נפגעה יכולתה להתגונן כנגד התביעה.

3. אמנם סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] מטיל על עיריה את החובה לדאוג לתיקונם ולנקיונם של רחובות העיר ולמנוע מכשולים ומפגעים ובמידה וישנם, להסירם, אולם כפי שנאמר בע.א (י-ם) 4344/97 (כהן ג'ני נ' עירית רמת גן ואח', פורסם בנבו)
"... לא כל סטיה מיושר מתמטי של מפלסי דרכים הוא מפגע. ציבור המשתמשים (בדרכים – מ.א.) ער ויודע ש'יושר' כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ה הכרחי של זהירות, לבל יינזק מ 'אי יושר ' של מה בכך"
עוד נאמר באותו פסק דין כי
"רחובות ומדרכות עיר אינם משטח סטרילי ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו'גלים' של שיפועים כאלו או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכו לנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית ... 'גלים' שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות .... הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים... ".
הסיכון שהולך רגל ייתקל במרצפה בולטת הוא "סיכון סביר", שבגינו אין להטיל אחריות על רשות מקומית.

כפי שעולה מהראיות שהובאו בפניי, לרבות תמונות ממקום אירוע התאונה, מדובר באבנים משתלבות הבולטות רק במעט ואין לראות בכך, בנסיבות המקרה, "מפגע" שבאחריות הנתבעת לדאוג לסילוקו.

אני קובע, איפוא, כי אין להטיל על הנתבעת אחריות לאירוע התאונה.

4. זאת ועוד, כפי שעולה מעדותה של התובעת, המקום בו נפלה הוא מקום בו היא נהגה לעבור כל יום בדרכה לעבודה. האבנים המשתלבות הבולטות בהן נתקלה, לטענתה, היו קיימות במקום גם בימים שקדמו לנפילת ה. אילו הלכה בזהירות המתחייבת מהולך רגל, היתה רואה את האבנים המשתלבות הבולטות. הסיבה שלא ראתה אותן הינה, לדבריה, משום שכלל לא טרחה להסתכל היכן היא הולכת וכדבריה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 18) "כשאתה הולך על מדרכה אתה לא מסתכל על הרצפה". לכן גם אם הייתי קובע שהיתה רשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה מצד הנתבעת, היה מקום ליחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 100%.

5. אף כי אני פטור מלדון בשאלת גובה הנזק, שכן אני עומד לדחות את התביעה לאור האמור בסעיפים 3 ו- 4 דלעיל, אינני יכול שלא לציין כי הסכום אותו תבעה התובעת – 20,000 ₪ - הינו מוגזם ומופרז. היא בסה"כ הפסידה 4 ימי עבודה , בגינם קיבלה דמי פגיעה מהמל"ל וכל שנותר הוא לפסוק לה פיצוי בגין כאב וסבל, שבנסיבות המקרה מסתכם באלפי שקלים בודדים.

6. סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 750 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לכן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד אדר ב תשע"ד, 16 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים.


מעורבים
תובע: לימור נחמיאס
נתבע: עירית כרמיאל
שופט :
עורכי דין: